קטגוריה:בראשית כה ו
נוסח המקרא
ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם
וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם.
וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃
וְ/לִ/בְנֵ֤י הַ/פִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְ/אַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽ/יְשַׁלְּחֵ֞/ם מֵ/עַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנ/וֹ֙ בְּ/עוֹדֶ֣/נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָ/ה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וְלִבְנֵי לְחֵינָתָא דִּלְאַבְרָהָם יְהַב אַבְרָהָם מַתְּנָן וְשַׁלְּחִנּוּן מֵעַל יִצְחָק בְּרֵיהּ בְּעוֹד דְּהוּא קַיָּם קִדּוּמָא לַאֲרַע מַדְנְחָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְלִבְנֵיהוֹם דִפְלַקְתּוּן דִלְאַבְרָהָם יְהַב אַבְרָהָם נִכְסִין וּמְטַלְטְלִין לְמַתְּנָן וְתַרְכִינוּן מֵעִילוֹי יִצְחָק בְּרֵיהּ עַד דְהוּא בְּחַיֵי וְאָזְלַן לְמֵיתַב קִידוּמָא לְאַרַע מַדִינְחָא: |
רש"י
"נתן אברהם מתנות" - פי' רבותינו שם טומאה מסר להם (שם צא) ד"א מה שניתן לו על אודות שרה ושאר מתנות שנתנו לו הכל נתן להם שלא רצה ליהנות מהם
[ו] נשים בכתובה פילגשים שלא בכתובה. והרמב"ן הקשה עליו דהא כתובה לא הוי רק דרבנן ולא מן התורה (כתובות דף נו.), והגירסא בפרק ב' דסנהדרין (דף כא.) נשים בקדושין וכתובה, ופילגשים שלא בקדושין ולא בכתובה. ובאמת אין הדעת נותן שתהא נקראת 'פילגש' בשביל שאין לה כתובה, דהוא ממון שניתן למחילה, וכי בשביל שקדשה על מנת שאין עליו כתובה תהא נקראת פילגשו:
[ז] שמות הטומאה מסר להם וכו'. בפרק חלק (סנהדרין דף צא.), ופירושו מעשה שדים וכשפים (רש"י שם). ולא שרוצה לומר שנתן להם להשתמש בכשפים, אלא לסלק כשפים ושד שנכנס באדם לסלקו, ודבר זה נתן להם, אבל שיהיו משתמשים בכשפים - אין נראה לומר כלל, שהרי התורה (שמות כ"ב, י"ז) חייבה מיתה מי שהוא מתעסק בכשפים. ומעשה שדים - זהו אפשר דמותר, דהרבה דברים מעשה שדים, כגון לשאול בשדים וכיוצא בזה להשביעם, והוא מותר, אבל כשפים אין נראה דהוא מותר למסור להם להשתמש בהם, כי אם לסלק הכשפים. ומה שהכריח לומר ד'שמות הטומאה מסר להם', דלא יתכן לפרש שנתן להם נכסים, דהא נתן הכל ליצחק בנו, דכתיב (פסוק ה) "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק":בד"ה פלגשים כו' לא בא נ"ב אבל ק' א"כ למה לא נאמר פלגש אלא נרא' שבא להודיע שלקחה שנית בה כמי שהיתה פלגש אחרת ומ"ה היה ישמעאל כבן הגביר' בעיני אברהם נגד האחרים ודוק מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנוֹת – פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: שֵׁם טֻמְאָה מָסַר לָהֶם (סנהדרין צ"א ע"א). דָּבָר אַחֵר: מַה שֶּׁנִּתַּן לוֹ עַל אוֹדוֹת שָׂרָה וּשְׁאָר מַתָּנוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ – הַכֹּל נָתַן לָהֶם, שֶׁלֹּא רָצָה לֵהָנוֹת מֵהֶם.
רשב"ם
מתנות: ממון הרבה:
קדמה אל ארץ קדם: שיירשו בניו נחלותיו שיש לו שם:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
קדמה — פירושו אל ארץ קדם. וכן "אשר לא יעבדו אותו, את נבוכדנצר" (ירמיהו כז, ח). ו"קדם", מזרח ארץ ישראל. ויש אומרים, אל מקום בן ישמעאל[1]. והראשון נכון:
- ^ שנקרא "קדמה", (בראשית כה, טו). וייזר.
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ואל יקשה בעיניך לאמר איך היה לוקח לעצמו אשה כנענית והוא המזהיר והמשביע את עבדו שלא יקח אשה לבנו מבנות כנען, והטעם כי אין ההקפדה רק על יצחק שהיה עקר הזרע וכענין שכתוב (בראשית כא) כי ביצחק יקרא לך זרע. וכיון שנשלמה הכונה ביצחק אין להקפיד באברהם אם ישא כנענית.
ובמדרש קטורה זו הגר ולמה נקראת שמה קטורה לפי שהיו מעשיה נאים כקטורת. ולפי המדרש הזה יבא על נכון ויוסף אברהם לפי שהיתה שפחתו כבר בחיי שרה והוליד ממנה ישמעאל ועתה כשהחזירה אמר בה ויוסף כלשון ויוסף לדעתה.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. בימי אלכסנדרוס מוקדון באו בני ישמעאל לעורר עם ישראל על הבכורה, ובאו עמהן שתי משפחות רעות, כנעניים ומצריים. אמרו: מי הולך ודן עמהם? אמר גביעה בן קוסם: אני הולך ודן עמהן. אמרו לו: הזהר שלא תחליט את ארץ ישראל. אמר: אני הולך ודן עמהן; אם נוצח אני, הרי מוטב; ואם לאו, הרי אתם אומרים: מה הגרוע הזה שיעיד עלינו? הלך ודן עמהן. אמר להם אלכסנדרוס מוקדון: מי תובע מיד מי? אמרו בני ישמעאל: אנו תובעין מידן, ומתורתן אנו באים עליהם. כתיב: "כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים", וישמעאל בדין הוא שיטול פי שנים. אמר לו גביעה בן קוסם: אדוני המלך! אין אדם עושה חפצו בין בניו? אמר לו: הן. אמר לו, והכתיב: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק". אמר לו: והיכן הוא נותן לבני קטורה? אמר לו: ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות; ונסתלקו משם בבושת פנים.
אמרו כנענים: מתורתן אנו באין עליהן. בכל מקום כתיב "ארץ כנען", יתנו לנו ארצנו! אמר לו: אדוני המלך, אין אדם עושה מה שהוא רוצה בעבדו? אמר לו: הן. אמר לו, והכתיב: "ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו"; הרי הארץ שלנו, והן עבדים לאדונינו המלך! ונסתלקו בבושת פנים.
אמרו מצרים: מתורתם אנו באין עליהם. שישים ריבוא יצאו מארצנו טעונין כלי כסף וכלי זהב, דכתיב: "וינצלו את מצרים"; יתנו לנו כספנו וזהבנו! אמר להם גביעה בן קוסם: אדוני המלך! ס' רבוא עשו אצלם עבודה ר"י שנים, מהם כַסָפים מהם זֶהָבים, יתנו לנו מדינר דינר בכל יום. ישבו פילוסופים, חשבו לא הגיעו למאה שנה, עד שנמצאת ארץ מצרים לטמיון, ונסתלקו משם בבושת פנים.
ביקש לעלות לירושלים. אזלין אלין כותאי ואמרו לו: הזהר, שאינם מניחין אותך ליכנס לבית קדש הקדשים שלהם. כיון שהרגיש גביעה בן קוסם, הלך ועשה לו שני אנפילאות, ונתן בהן שתי אבנים טובות בשני ריבואות כסף. כיון שהגיע להר הבית, אמר לו: אדוני המלך, שלוף את מנעליך ונעול אלו שני אנפילאות, שהרצפה חלקה, שלא תחלק רגליך. כיון שהגיע לבית קדש הקדשים, אמר לו: עד כאן יש לנו רשות ליכנס; מכאן ואילך אין לנו רשות ליכנס. אמר לו: לכשאצא אני משוה לך את גבהתך. אמר לו: אם אתה עושה כן, רופא אומן תקרא ושכר הרבה תיטול:
תנו רבנן (סנהדרין צא א): בכ"ה בניסן אתנטול דימוסנאי מיהודה ומירושלים. כשבאו בני אפריקא לדון עם ישראל וכו', אמר להו גביהה בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואדון עמהן. אם ינצחוני, אמרו להם: הדיוט שבנו ניצחתם; ואם אני אנצחם, אמרו להם: תורת משה רבינו ניצחתכם. נתנו לו רשות וכו' עד עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי? ולא עוד, אלא כמה שנים שלא עבדתנו. אמר להם: חזרו לו תשובה. אמרו: תן לנו זמן. נתנו להם זמן שלשה ימים. בדקו ולא מצאו תשובה, מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו, ואותה שנה שביעית היתה, עד ויתן אברהם את כל וגו' ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. אב שכתב לגיטיין לבניו בחיים ושיגר זה מעל זה, יש לזה על זה כלום?
מאי מתנות? אמר רבי ירמיה: שמסר להם שם טומאה וכו'. וישלחם מעל יצחק בנו .אמר להם: מה שאתם יכולין להרחיק הרחיקו, שלא תכוו בגחלתו של יצחק. אבל עשו על ידי שבא ונזדווג ליעקב, נטל את שלו מתחת ידו; הדא הוא דכתיב: "הזאת לכם עליזה" וגו', "מי יעץ זאת לצור המעטירה" וגו'.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כה ו.
וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי
וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק
לפי סדר הפסוקים, אברהם קודם נתן את כל רכושו ליצחק, ורק אחר כך נתן מתנות לבני קטורה.
אברהם ידע את נפש האדם והעדיף שלא יקרה אסון ליצחק, כמו שיצחק יפגע באחיו או שהם יפגעו בו. יש מספר רב של מקרים בתנ"ך שבהם אחים הרגו או פגעו אחד בשני: קין הרג את הבל (ביאור:בראשית ד ח), אחיו של יוסף חששו לחייהם לאחר פטירתו של יעקב (ביאור:בראשית נ יז), אבימלך הרג את אחיו (שופטים ט ה), שלמה פגע באחיו (מלכים א ב כה), ויהורם פגע באחיו (דברי הימים ב כא ד).
עיקר רכושו של אברהם
הדבר החשוב ביותר שאברהם נתן ליצחק היה ברכת אלוהים בכנען, ולכן החשוב במעשיו של אברהם לא היה 'נתינת הרכוש' אלא גירוש בני קטורה מכנען, ככתוב: "וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֶנּו חַּי, קֵדְמָה, אֶל אֶרֶץ קֶדֶם".
אברהם המשיך לציית לפקודת שרה: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹאּת וְאֶת בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹאּת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (ביאור:בראשית כא י). אברהם בזמנו היסס וכעס, אך אלוהים פקד עליו: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (ביאור:בראשית כא יב). אברהם היה חייב למלא את פקודת אלוהים ולשלוח גם את ילדיו הנוספים, כמו כן לדאוג שיצחק יקבל את רכושו ובעיקר את ברכת האלוהים ללא מתחרים או אויבים מבין אחיו.
יצחק אומנם קיבל מאביו רכוש רב, אבל את בנו יעקב הוא שלח בחוסר כול, כפי שהעיד יעקב בדבריו: "בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶהּ, וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת" (ביאור:בראשית לב יא). כלומר, הרכוש שיצחק קיבל היה חסר משמעות לאלוהים.
החשוב ביותר היה ברכת האלוהים ושמירת הברית עם אלוהים. כל ענייני רכוש, פרנסה ובריאות אלוהים כבר נתן ולקח כרצונו.
שליחת אחים החוצה
ניתן לראות:
- שלוט עזב את כנען ועבר לעבר הירדן המזרחי (ביאור:בראשית יג יא).
- שישמעאל נשלח למדבר (ביאור:בראשית כא יד).
- שבני הפילגשים נשלחו מזרחה.
- שעשו עבר לגור בארץ שעיר שדה אדום (ביאור:בראשית לו ו).
- שיעקב נשלח לחרן ולאחר שהוא הוכיח את עצמו ואמונתו הוא הוחזר לכנען.
- שבני ישראל נשלחו למצרים ולאחר תקופה ארוכה הם חזרו לכנען.
כך נשארה ארץ כנען לצאצאיהם של אברהם ושרה שנבחרו על ידי אלוהים.
וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת
הכתוב מדבר על "פִּילַגְשִׁים" ברבים, למרות שאנחנו שמענו רק על קטורה וילדיה. לא ברור אם אברהם החזיר את הגר וגם היא היתה פילגש או שהוא לקח פילגשים נוספות לקטורה.
וַיְשַׁלְּחֵם ... בְּעוֹדֶנּוּ חַי
לפי חוקי חמורבי מספר 170, ילדי אמה או פילגש אשר אביהם הכיר בהם כילדיו יקבלו את חלקם השווה בירושת האב. מכאן שלפי חוקי חמורבי לבני הפילגשים הגיע חלק שווה כמו יצחק בשדות, בבארות ובמערת המכפלה אשר בחברון.
אברהם לא רצה שדבר כזה יקרה, משום שזה עלול לגרום למלחמה בין בניו, ולא בטוח שיצחק ינצח. לכן אברהם פעל לפי חוק חמורבי מספר 165 שמותיר לאיש לתת בחייו כרצונו לבנו האהוב, כך שלאחר מותו כל האחים יתחלקו שווה בשווה ברכוש הנותר.
אברהם נתן לבני הפילגשים את נדוניית קטורה שהיתה שייכת להם, ועוד הוסיף להם מתנות שונות. לא ברור מה אברהם נתן להם, אבל כנראה שזה היה מספיק על מנת לקיים את חייהם בכבוד ולאפשר להם להתחיל חיים במקום אחר.
אולם עיקר המעשה היה לנשל אותם מאדמת כנען שהובטחה ליצחק ולזרעו בלבד. ולכן אברהם שלח אני בני קטורה מזרחה לאֶרֶץ קֶדֶם. ניתן לראות שבני קטורה נדדו מזרחה, וככל הנראה שאחר כך הם התפזרו דרומה לאופיר (שבא) ולמדבר פארן (מדין), וצפונה לעוץ, לארצו של איוב בארץ בני קדם (שוח).
וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק
השימוש במילה "מֵעַל" רומז שאברהם הסיר אֶת עֹול האחים מעל צווארו של יצחק. יצחק שוחרר מהם והם כבר לא מעליו. במידה שהם יחזרו ויעשו צרות לני ישראל, הרי שבני ישראל רשאים לפגוע בהם עד כליה כשם שנעשה למדין (שופטים ח כח).
בְּעוֹדֶנּוּ חַי
המילים "בְּעוֹדֶנּו חַּי" הם כאילו מיותרות, הן כתוב "נָתַן אַבְרָהָם" ומזה משתמע שאברהם נתן את המתנות לבניו מקטורה במהלך חייו, הלוא אדם מת אינו יכול לתת דבר. המילים הוספו למשפט כדי להדגיש שזה לא כמו המקרה שבו אחיו של יוסף ששיקרו ליוסף ואמרו: "אָבִיךָ צִוָהּ לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר" (ביאור:בראשית נ טז), וזאת כדי למנוע מאנשים לחשוד שיצחק אמר לאחיו: 'אברהם ציווה לי לפני מותו לשלוח אתכם מכנען'.
אין ספק שאברהם לא התכוון להביא עוד ילדים לאחר שהוא שלח את בני הפילגשים הללו. מה גם שאין ספק שאברהם לא התכוון לגרש ילדים צעירים. לכן הזמן המתאים לגרש אותם היה:
- לפני מותו, כאשר הוא כבר ראה את הסוף קרב ובא והיה מוכן ומזומן לנוח על משכבו.
- ייתכן שכאשר עשו ויעקב נגמלו, כפי שהוא עשה כששרה דרשה ממנו לגרש את ישמעאל ואמו. עשו ויעקב נגמלו בערך בגיל 3, כאשר יצחק היה בן 63 ואברהם בן 163 (כ-12 שנים לפני מותו), וזה מסתמן כמו זמן טוב לגרש אותם ולא לעשות ילדים נוספים.
מטרת גירוש בני הפילגשים מכנען היתה למנוע מהם להשפיע לטובה או לרעה על חינוכם של עשו ויעקב.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית כה ו"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.