פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית כה ו: "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם."



וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַיעריכה

וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָקעריכה

לפי סדר הפסוקים, אברהם קודם נתן את כל רכושו ליצחק, ורק אחר כך נתן מתנות לבני קטורה.

אברהם ידע את נפש האדם והעדיף שלא יקרה אסון ליצחק, כמו שיצחק יפגע באחיו או שהם יפגעו בו. יש מספר רב של מקרים בתנ"ך שבהם אחים הרגו או פגעו אחד בשני: קין הרג את הבל (ביאור:בראשית ד ח), אחיו של יוסף חששו לחייהם לאחר פטירתו של יעקב (ביאור:בראשית נ יז), אבימלך הרג את אחיו (שופטים ט ה), שלמה פגע באחיו (מלכים א ב כה), ויהורם פגע באחיו (דברי הימים ב כא ד).

עיקר רכושו של אברהםעריכה

הדבר החשוב ביותר שאברהם נתן ליצחק היה ברכת אלוהים בכנען, ולכן החשוב במעשיו של אברהם לא היה 'נתינת הרכוש' אלא גירוש בני קטורה מכנען, ככתוב: "וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֶנּו חַּי, קֵדְמָה, אֶל אֶרֶץ קֶדֶם".

אברהם המשיך לציית לפקודת שרה: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹאּת וְאֶת בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹאּת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (ביאור:בראשית כא י). אברהם בזמנו היסס וכעס, אך אלוהים פקד עליו: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (ביאור:בראשית כא יב). אברהם היה חייב למלא את פקודת אלוהים ולשלוח גם את ילדיו הנוספים, כמו כן לדאוג שיצחק יקבל את רכושו ובעיקר את ברכת האלוהים ללא מתחרים או אויבים מבין אחיו.

יצחק אומנם קיבל מאביו רכוש רב, אבל את בנו יעקב הוא שלח בחוסר כול, כפי שהעיד יעקב בדבריו: "בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶהּ, וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת" (ביאור:בראשית לב יא). כלומר, הרכוש שיצחק קיבל היה חסר משמעות לאלוהים.

החשוב ביותר היה ברכת האלוהים ושמירת הברית עם אלוהים. כל ענייני רכוש, פרנסה ובריאות אלוהים כבר נתן ולקח כרצונו.

שליחת אחים החוצהעריכה

ניתן לראות:

  • שלוט עזב את כנען ועבר לעבר הירדן המזרחי (ביאור:בראשית יג יא).
  • שישמעאל נשלח למדבר (ביאור:בראשית כא יד).
  • שבני הפילגשים נשלחו מזרחה.
  • שעשו עבר לגור בארץ שעיר שדה אדום (ביאור:בראשית לו ו).
  • שיעקב נשלח לחרן ולאחר שהוא הוכיח את עצמו ואמונתו הוא הוחזר לכנען.
  • שבני ישראל נשלחו למצרים ולאחר תקופה ארוכה הם חזרו לכנען.

כך נשארה ארץ כנען לצאצאיהם של אברהם ושרה שנבחרו על ידי אלוהים.

וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹתעריכה

הכתוב מדבר על "פִּילַגְשִׁים" ברבים, למרות שאנחנו שמענו רק על קטורה וילדיה. לא ברור אם אברהם החזיר את הגר וגם היא היתה פילגש או שהוא לקח פילגשים נוספות לקטורה.

וַיְשַׁלְּחֵם ... בְּעוֹדֶנּוּ חַיעריכה

לפי חוקי חמורבי מספר 170, ילדי אמה או פילגש אשר אביהם הכיר בהם כילדיו יקבלו את חלקם השווה בירושת האב. מכאן שלפי חוקי חמורבי לבני הפילגשים הגיע חלק שווה כמו יצחק בשדות, בבארות ובמערת המכפלה אשר בחברון.

אברהם לא רצה שדבר כזה יקרה, משום שזה עלול לגרום למלחמה בין בניו, ולא בטוח שיצחק ינצח. לכן אברהם פעל לפי חוק חמורבי מספר 165 שמותיר לאיש לתת בחייו כרצונו לבנו האהוב, כך שלאחר מותו כל האחים יתחלקו שווה בשווה ברכוש הנותר.

אברהם נתן לבני הפילגשים את נדוניית קטורה שהיתה שייכת להם, ועוד הוסיף להם מתנות שונות. לא ברור מה אברהם נתן להם, אבל כנראה שזה היה מספיק על מנת לקיים את חייהם בכבוד ולאפשר להם להתחיל חיים במקום אחר.

אולם עיקר המעשה היה לנשל אותם מאדמת כנען שהובטחה ליצחק ולזרעו בלבד. ולכן אברהם שלח אני בני קטורה מזרחה לאֶרֶץ קֶדֶם. ניתן לראות שבני קטורה נדדו מזרחה, וככל הנראה שאחר כך הם התפזרו דרומה לאופיר (שבא) ולמדבר פארן (מדין), וצפונה לעוץ, לארצו של איוב בארץ בני קדם (שוח).

וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָקעריכה

השימוש במילה "מֵעַל" רומז שאברהם הסיר אֶת עֹול האחים מעל צווארו של יצחק. יצחק שוחרר מהם והם כבר לא מעליו. במידה שהם יחזרו ויעשו צרות לני ישראל, הרי שבני ישראל רשאים לפגוע בהם עד כליה כשם שנעשה למדין (שופטים ח כח).

בְּעוֹדֶנּוּ חַיעריכה

המילים "בְּעוֹדֶנּו חַּי" הם כאילו מיותרות, הן כתוב "נָתַן אַבְרָהָם" ומזה משתמע שאברהם נתן את המתנות לבניו מקטורה במהלך חייו, הלוא אדם מת אינו יכול לתת דבר. המילים הוספו למשפט כדי להדגיש שזה לא כמו המקרה שבו אחיו של יוסף ששיקרו ליוסף ואמרו: "אָבִיךָ צִוָהּ לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר" (ביאור:בראשית נ טז), וזאת כדי למנוע מאנשים לחשוד שיצחק אמר לאחיו: 'אברהם ציווה לי לפני מותו לשלוח אתכם מכנען'.

אין ספק שאברהם לא התכוון להביא עוד ילדים לאחר שהוא שלח את בני הפילגשים הללו. מה גם שאין ספק שאברהם לא התכוון לגרש ילדים צעירים. לכן הזמן המתאים לגרש אותם היה:

  1. לפני מותו, כאשר הוא כבר ראה את הסוף קרב ובא והיה מוכן ומזומן לנוח על משכבו.
  2. ייתכן שכאשר עשו ויעקב נגמלו, כפי שהוא עשה כששרה דרשה ממנו לגרש את ישמעאל ואמו. עשו ויעקב נגמלו בערך בגיל 3, כאשר יצחק היה בן 63 ואברהם בן 163 (כ-12 שנים לפני מותו), וזה מסתמן כמו זמן טוב לגרש אותם ולא לעשות ילדים נוספים.

מטרת גירוש בני הפילגשים מכנען היתה למנוע מהם להשפיע לטובה או לרעה על חינוכם של עשו ויעקב.