קטגוריה:בראשית טו יד
וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/גַ֧ם אֶת־הַ/גּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְ/אַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּ/רְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וְאַף יָת עַמָּא דְּיִפְלְחוּן בְּהוֹן דָּאֵין אֲנָא וּבָתַר כֵּין יִפְּקוּן בְּקִנְיָנָא סַגִּי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאוּף יַת עַמָא דְיִפְלְחוּן לְהוֹם דַיָין אֲנָא בְּמָאתָן וְחַמְשִׁין מָחָן וּמִן בָּתַר כֵּן יִפְקוּן לְחֵירוּתָא בְּנִכְסִין סַגִיאִין: |
רש"י (כל הפרק)
"וגם את הגוי" - וגם לרבות ד' מלכיות שאף הם כלים על ששיעבדו את ישראל
"דן אנכי" - בעשר מכות
"ברכוש גדול" - בממון גדול כמו שנא' (שמות יב) וינצלו את מצריםאבן עזרא (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
וגם את הגוי אשר יעבודו. גם, לרבות ד' מלכיות. דן אנכי, בשתי אותיות הללו הבטיח הקב"ה את אברהם אבינו שהוא גואל את בניו, ושאם יעשו תשובה – גואלן בע"ב אותיות, דאמר ר' יודן: מ"לבוא לקחת לו גוי" עד "ובמוראים גדולים" את מוצא ע"ב אותיות; ואם יאמר לך אדם: ע"ה הם, אמור לו: צא מהם גוי שני שאינו עולה מן המנין. ר' אבין אמר: בשמו גואלן, ששמו של הקב"ה ע"ב אותיות.
ואחרי כן יצא ברכוש גדול, "אחר" אין כתיב כאן אלא "אחרי", משאביא עליהן י' מכות לאחר כן יצאו.
זה שאמר הכתוב: "וישובו ויחנו לפני פי החירות", כאן נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. א"ל הקב"ה: זו היא מההבטחה שהבטחתי לו, יחזרו לאחוריהם, שכל כסף וזהב שכנס יוסף היה נתון בבעל צפון, וכשחזרו נטלוהו, שנאמר: "כנפי יונה נחפה בכסף" וגו':
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
| וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. |
| -- בראשית טו, יד |
בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל
מה הרכוש?
התמורה לעבדות בעינויים של 400 שנה היא רכוש כספי?
בשביל מה אלוהים צריך לענות אותם? מה היא מטרתו?
- אולי בזה אברהם יסתפק וישמח.
- אלוהים היה צריך להכין סיפור לתוכניתו להפוך את בני ישראל לעם מאוחד שיקבל את התורה. להסביר להם שהם יהיו עבדים מעונים ואחר כך הם יקבלו ספר חוקים זה סיפור חלש מאוד. כל הצאצאים יחפשו דרחים לברוח מהעבדות ולהמלט מהעם. אולם הבטחת אלוהים שזרעם יהיה לעולם, ככוכבי השמים לרוב, ושהם יקבלו את ארץ כנען לנחלה, ושהם יצאו ברכוש גדול גיבשה את העם.
- הרכוש הכספי היה טפל. בני ישראל השתמשו בחלק מהרכוש שנלקח ממצרים לבנית העגל "וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל הָעָם, אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם" (שמות לב ג) ובסוף הם שתו אותו "וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ, וַיִּטְחַן, עַד אֲשֶׁר דָּק; וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות לב כ).
- הרכוש הגדול שבני ישראל קיבלו הוא - מעמד הר סיני ועשרת הדברות. זה הרכוש שהחזיק את עמנו להיות אור לעולם.
יֵצְאוּ
מה הוא משך היציאה שבה קיבלו בני ישראל רכוש גדול?
- אם היציאה היא עד חצית הים, אז הרכוש הוא כל רכושם שלהם "וְצֹאן וּבָקָר, מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" (שמות יב לח) ובנוסף מה ששאלו ממצרים "כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת" (שמות יב לה).
- אם היציאה היא עד חצי הזמן או חצי הדרך (כי אז מתחילה הכניסה לארץ כנען), אז מעמד הר סיני ומתן תורה כלולים ב"יציאה" ממצרים.
- אם היציאה היא עד חצית הירדן וכניסה לארץ, אז גם ברכת בלעם כלולה ביציאה.
דָּן אָנֹכִי
"דָּן" פרושו לשפוט כדין, ולא להעניש. בשלב זה אלוהים משאיר לעצמו פתח ללמוד מה העוול שהמצרים יעשו לבני ישראל. כשם שאלוהים שלח מלאכים לסדום "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי" (בראשית יח כא), וכך גם הוא אומר למשה "הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי" (שמות ג ט). וכך לפי מעשיהם אלוהים ידון, ישפוט ויעניש. גם המילה "אָנֹכִי" מראה שאלוהים יהיה השופט ולא בני ישראל או צד אחר למאבק.
ל"הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ" היתה זכות בחירה לא לענות את בני ישראל, אולם אלוהים בקלות ידע את יצר האדם ולא היה ספק שאחרי זמן מה ההתעללויות יתחילו.
איך אלוהים ידע שהעם ההוא יתעלל בבני ישראל?
- כשם שאלוהים ידע שאדם וחוה יאכלו מפרי עץ הדעת "כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם" (בראשית ג ו),
- כשם שאלוהים אמר ", לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ" (בראשית ד ז).
- כשם שאלוהים הוסיף "כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל הַיּוֹם" (בראשית ו ה).
- ועוד "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח כא) ואין אפשרות למנוע זאת.
- והנה גם בסדום שהיתה "כְּגַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית יג י), תוך זמן קצר האנשים נעשו רעים עד "כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְהוָה" (בראשית יט יג) והגיע הזמן להענישם.
כך גם כאשר אלוהים עשה:
- בפקודת פרעה בני ישראל יושבו "בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ: יֵשְׁבוּ, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן" (בראשית מז ו).
- יוסף הטיל מס על מצרים אבל הוא, כמשנה למלך, וכחתן לכוהן און היה פטור ממס, ככתוב: "וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ: רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים, לְבַדָּם לֹא הָיְתָה, לְפַרְעֹה" (בראשית מז כו).
- ובני ישראל "וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד" (בראשית מז כז).
לבני ישראל נעשה טוב מאוד במצרים, הם חשבו שהם זכו בפרס. הם לא שאלו על הארץ המובטחת. כך אלוהים נתן להם פתיון. וכשם שבני ישראל שיתפו פעולה עם תוכניתו של אלוהים, הם גם נעשו תאווה לעיניים ומקור לקנאה למצרים, ולא היה ספק שבמשך מספיק זמן, המצרים יתחילו להתענות בהם.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית טו יד"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.