פתיחת התפריט הראשי

אבן עזרא על בראשית טו


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

במחזה — במראות הנבואה:

וטעם אנכי מגן לך — אנכי הייתי מגן לך והצלתיך מיד המלכים, גם אתן לך שכר, שנדבה רוחך להושיע בן אחיך במתי מעט ונשענת עלי:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויו"ד ערירי כיו"ד "אכזרי" (ישעיהו יג ט), וסר ממלת "ערירים יהיו" (ויקרא כ כא). והטעם כאשר אמר המתרגם.

משק ביתי — על משקל "מכס" (במדבר לא לז), והוא מפעלי הכפל, מגזרת "שוקק בו" (ישעיהו לג ד), כטעם דבק בסגול. ובן מושך עצמו ואחר עמו, וכן הוא, "ובן משק ביתי הוא בן דמשק אליעזר":

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ממעיך — כינוי לאבר, בעבור היותו קרוב:

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

צדקה — כמו "וצדקה תהיה לנו" (דברים ו כה). ו"צדקה" ו"משפט" אחים, רק בדברי קדמונינו ז"ל דרך "צדקה" אחרת:

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

אשר הוצאתיך מאור כשדים — לעֵד כי פרשת "לך לך" נאמרה שם, כאשר פירשתיו, ולא נאמר בחרן:

ואברהם האמין בה' כי בנו יירשנו, ועל ירושת הארץ ביקש אות, כאשר עשה גדעון. ועוד, כי טעם שבועת ה', שיהיה הדבר בלא תנאי, כי כלל כל נבואות הם על תנאי. והנה לא חטא אברהם בעבור שביקש לכרות אתו ברית:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

עז משולשת — יש אומרים, ג' עזים. והישר בעיני, בת שלש שנים.

ואיל — הוא הכבש הגדול.

וגוזל — בן יונה, כי מאלה לבדם הנזכרים בבהמה ובעוף, העולות וכל קרבן:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויבתר — חתכם והפרידם. וכמוהו: "על הרי בתר" (שיר השירים ב יז), "בין בתריו" (ירמיהו לד יח).

ויתן איש בתרו — דע, כי מלת "איש" כמו "בעל", וכן: "איש מלחמה" (שמות טו ג), "והאיש גבריאל" (דניאל ט כא). ופירושו "בעל", כמו עצם הדבר, וכן "איש בליעל" (שמואל ב כ א), סמוך. גם כן בחיות (ראו יחזקאל א ט) וביריעות (שמות כו ג) "אשה אל אחותה". נתן בתר כל איש לקראת רעהו, כי הבהמה והאדם שנים המה:

הצפור לא בתר — התור והגוזל, כי "צפור" שם כלל:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

העיט — העוף, וכן: "העיט צבוע נחלתי" (ירמיהו יב ט).

על הפגרים — על הגופות.

וישב — בדגשות השי"ן, תחת הנו"ן המובלע, כמו יגרש וישלח מהפגרים, וכן "ישב רוחו" (תהלים קמז יח). או השיב הפגרים להבריח העיט:

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי השמש לבא — זה לנו לאות, כי "ויקח לו את כל אלה" (בראשית טו י) – ביום, אחר שהקיץ ממחזה הנבואה:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי גר יהיה זרעך — נקרא בלשון הקדש האיש שיש לו משפחה כסעיף שהוא דבק בשרש, על כן נקרא אזרח, כי טעמו "כאזרח רענן" (תהלים לז לה). וטעם גר, כמו הגרגיר שנכרת מן הסעיף. ויש חסרי לב שזה הטעם רחוק בעיניהם, ואלו היו יודעים טעם כל אות וצורתו אז יכירו האמת:

ארבע מאות שנה — עד סוף זה הקץ מהיום:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

אשר יעבדו — שיהיו להם עבדים:

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

תבא אל אבותיך — כנוי על המיתה כדרך כל הארץ.

וטעם בשלום — שתהיה בכבוד, ולא כמו זרעך:

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ודור רביעי — רובי המפרשים השתבשו בפירוש דור. והנה אמרו הקדמונים: "עשרה דורות" (משנה אבות ה ב), ונמצא "לאלף דור" (דברים ז ט), ובאיוב "ארבעה דורות" (איוב מב טז). והנכון בעיני, כי פירוש דור כמו "יושב", "מדור באהלי רשע" (תהלים פד יא). ומידתו, הקץ שידור אדם בחלדו, ויש ארוך ויש קצר. ודור רביעי, אחר היות זרעו גר. והטעם על מצרים, וכן כתוב: "כי גר היית בארצו" (דברים כג ח), וכן היה קהת גר, ועמרם ומשה, גם אהרן. ובניהם שבו אל ארץ כנען.

עון האמורי — מפורש בפסוק "גדול עוני מנשוא" (בראשית ד יג). והזכיר האמורי בעבור תקפו. והנה משה הרג המלכים הגדולים, והם מלכי האמורי. וחמשת מלכי האמורי נתחברו על יהושע, ויש ראיות אחרות. וכן אמר הנביא: "אשר כגבה ארזים גבהו" (עמוס ב ט). והמפרש האמורי מגזרת אומר, לא אמר כלום:

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי השמש באה — בתחילה, עודנה לא באה, וכן כתוב "לבוא" (בראשית טו יב):

ועלטה — חשך, ורעו ביחזקאל. והטעם, כי הלילה מעונן. או פירושו, אחר בוא האור הנראה בעבים:

והנה תנור עשן — כדמות תנור העולה עשן ממנו, ובתוכו לפיד אש:

בין הגזרים — בין הבתרים. וזאת היא השבועה, וכן: "העגל אשר כרתו לשנים" (ירמיהו לד יח); על כן כתוב אחרי זאת: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית" (בראשית טו יח):

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מנהר מצרים — הוא שיחור, ולא היאור:

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

וקיני וקנזי וקדמוני — מבני כנען, ויש להם שני שמות:

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

והרפאים — זה שכתוב: "ארץ רפאים תחשב" (דברים ב כ).

ואל תתמה בעבור שכתוב "הכנעני", ו"היבוסי" אחריו? דע, כי השבעה גוים – כנעניים הם כולם; ועשתי עשר בנים היו לכנען, ואחר שהזכיר הששה, יאמר "הכנעני" על הנשארים. וכן בפרשה הזאת הם עשרה בפרט, ובמקום אחר בכלל. וכן "יהודה וישראל רבים" (מלכים א ד כ), אף על פי שיהודה מישראל הוא: