נחמיאש על משלי א יט

<< | נחמיאש על משליפרק א' • פסוק י"ט | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


משלי א', י"ט:

כֵּ֗ן אׇ֭רְחוֹת כׇּל־בֹּ֣צֵֽעַ בָּ֑צַע
  אֶת־נֶ֖פֶשׁ בְּעָלָ֣יו יִקָּֽח׃





כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקחבוצע בצע, עניין חמדה ותאוה ועושק, כמו "כי מה תקות חנף כי יבצע" (איוב כז ח), ובלע"ז קובדי"סייאן קובדי"סייא. והלשון נגזר מן "בצע כסף" (שופטים ה יט), שפירושו חתיכת כסף, מתרגום "פתות אותה פתים" (ויקרא ב ו) – "בצעי יתה בצועין", שובר הכסף ועושה ממנו חתיכות למטבע; ונקרא החמדה על שם החתיכה. ותרגום "מה בצע" (בראשית לז כו), "מה ממון ניתהנא לנא".

את נפש בעליו יקח — פירוש ימית, כמו "כי לקח אותו אלהים" (בראשית ה כד).

פירוש אחר: כן ארחות כל בוצע בצע — כמה דאת אמר: "כי מה תקות חנף כי יבצע" וגו' (איוב כז ח), ואמרו ז"ל (סנהדרין קח א): לא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל.

וטעם נפש בעליו, שאחר שגזלו, הרי הוא בעליו.

ורז"ל דרשו (בבא מציעא קיב א): בעליו, זה נגזל; כל הגוזל פרוטה מחבירו, כאילו גוזל נשמתו ממנו, שנאמר: כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח, כדאיתא בסוף מסכת קמא. ועתה יביא המשל: כמו הציידים אורבים לנפשותם של עופות, כן בוצע בצע לוקח נפשות הגזולים. אבל לפירוש הראשון אין הנמשל דומה למשל, כי המשל – הצייד אורב לנפש העוף, והנמשל – הבוצע עצמו אורב לעצמו; אם לא נפרש "והם לדמם יארובו יצפנו לנפשותם" על העופות, לא על הציידים, כלומר: והם, העופות שדרכם לראות את הבר ולא את המכבר, לדמם יארובו, יגרמו המארב, יצפנו לנפשותם.