נחמיאש על משלי א ו

<< | נחמיאש על משליפרק א' • פסוק ו' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


משלי א', ו':

לְהָבִ֣ין מָ֭שָׁל וּמְלִיצָ֑ה
  דִּבְרֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים וְחִידֹתָֽם׃





משל ומליצה — רוצה לומר משל וחידה, מתבארת בפרשת "בן אדם חוד חידה ומשול משל" (יחזקאל יז). והמליצה מגזרת "כי המליץ בינותם" (בראשית מב כג); והם דברים עמוקים, צריך האדם התבוננות גדולה בהבנתם, ולכך נקרא המתורגמן "מליץ", הוא המבין דבר זה לזה.

ובמדרש: דברי חכמים וחידותם — אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים שקולה כנגד כל התורה. וכבר אמרו ז"ל (סוכה כא ב): שיחתן של תלמידי חכמים צריכה תלמוד.

עוד אמרו ז"ל: נקראת התורה מליצה, שכל המתלוצץ בדברי תורה – מוסיפים לו ליצנות, שנאמר: "אם ללצים הוא יליץ" (להלן ג, לד).