מ"ג משלי א יט
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כן ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֵּ֗ן אׇ֭רְחוֹת כׇּל־בֹּ֣צֵֽעַ בָּ֑צַע
אֶת־נֶ֖פֶשׁ בְּעָלָ֣יו יִקָּֽח׃
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"ארחות" - ענין הנהגה וסדר.
"בוצע בצע" - ענין גזל, כמו (איוב כז): "מה תקות חנף כי יבצע".
מצודת דוד
"כן ארחות" - כן הדרך של הגזלן לעשות תחבולות לבל ירגיש מי בו להשמר ממנו, ואחר זה יגזול העושר,
וגם יקח נפש בעל העושר למען לא יודע.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
נחמיאש
• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק •
את נפש בעליו יקח — פירוש ימית, כמו "כי לקח אותו אלהים" (בראשית ה כד).
פירוש אחר: כן ארחות כל בוצע בצע — כמה דאת אמר: "כי מה תקות חנף כי יבצע" וגו' (איוב כז ח), ואמרו ז"ל (סנהדרין קח א): לא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל.
וטעם נפש בעליו, שאחר שגזלו, הרי הוא בעליו.
ורז"ל דרשו (בבא מציעא קיב א): בעליו, זה נגזל; כל הגוזל פרוטה מחבירו, כאילו גוזל נשמתו ממנו, שנאמר: כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח, כדאיתא בסוף מסכת קמא. ועתה יביא המשל: כמו הציידים אורבים לנפשותם של עופות, כן בוצע בצע לוקח נפשות הגזולים. אבל לפירוש הראשון אין הנמשל דומה למשל, כי המשל – הצייד אורב לנפש העוף, והנמשל – הבוצע עצמו אורב לעצמו; אם לא נפרש "והם לדמם יארובו יצפנו לנפשותם" על העופות, לא על הציידים, כלומר: והם, העופות שדרכם לראות את הבר ולא את המכבר, לדמם יארובו, יגרמו המארב, יצפנו לנפשותם.