נחמיאש על משלי א ז
<< | נחמיאש על משלי • פרק א' • פסוק ז' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
יִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָה רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת
חׇכְמָ֥ה וּ֝מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ׃
<< · נחמיאש על משלי · א · ז · >>
יראת ה' ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו — על דרך "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת" (משנה אבות ג יא). ומה שאמרו (משנה אבות ג יז): "אם אין חכמה אין יראה", מתפרש כי החכם, קודם שיחכם – כוח יש בו לקבל החכמה, שנתן בו הקב"ה אותו כוח מתחילת הבריאה, כמו שאמרו (נדה טז ב): "טיפה זו מה תהא עליה, חכם או טפש". וטעם "אם אין חכמה אין יראה": אם אין באדם כוח זה, אין בו יראה, כי "אין בור ירא חטא" (משנה אבות ב ה). אבל כשיש בו כוח זה, וירא השם מתחילתו, ויצא אותו כוח שנתן בו הקב"ה לפועל, אז חכמתו מתקיימת תמיד.
ורבינו סעדיה פירש, שלא הקדים ליראה בשביל שתקדים לחכמה, אלא הטעם מה שאמר דוד עליו השלום: "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים קיא י), ושלמה בנו – יראת ה' ראשית דעת, לומר לך שהחכמה והדעת, ראשיתה וטוּבהּ היא יראת ה'. אולי מפרש ראשית כמו: "וראשית שמנים ימשחו" (עמוס ו ו), "בשמים ראש" (שמות ל כג). והגאון הזה ז"ל פירש מה שאמרו ז"ל: "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת", וכבר כתבתי מה שנראה לי.
חכמה ומוסר אוילים בזו — הוא נתינת טעם למה שאמר יראת ה' ראשית דעת, כי מעשים הם עושים האוילים שאינם יראי חטא, כמה דאת אמר: "אוילים מדרך פשעם" (תהלים קז יז), בוזים החכמה והמוסר, כי החכמה והמוסר מלמדים האדם להיות ירא חטא, והאוילים שלא הורגלו ביראת חטא הם בועטים בחכמה ובוזים המוסר, שלא להכריח טבעם.