משנה שבת כ ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק כ · משנה ד | >>
גורפין מלפני הפטם, ומסלקין לצדדין מפני הרעי, דברי רבי דוסא.
וחכמים אוסרין.
נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת.
משנה מנוקדת
- גּוֹרְפִין מִלִּפְנֵי הַפֶּטֶם, וּמְסַלְּקִין לַצְּדָדִין מִפְּנֵי הַרֲעִי - דִּבְרֵי רַבִּי דּוֹסָא.
- וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
- נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה זוֹ וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְּהֵמָה זוֹ - בְּשַבָּת.
נוסח הרמב"ם
גורפין - מלפני הפטם,
- ומסלקין לצדדין - מפני הראי,
- כדברי רבי דוסא.
- ומסלקין לצדדין - מפני הראי,
- וחכמים - אוסרין.
- נוטלין - מלפני בהמה זו,
- ונותנין - לפני בהמה זו,
- בשבת.
פירוש הרמב"ם
פטם - השור שמשמנין אותו, תרגום "בריאות"(בראשית מא, ב) "פטימטא".
וראי - כמו רעי, ובלשון עברי כמו "צפיעי הבקר"(יחזקאל ד, טו).
וחכמים אוסרים לגרוף מלפני הפטם ואפילו היה בקופה או דומה לה, אבל אם היה אבוס של קרקע והמספוא לשם אסור הוא לדברי הכל דילמא אתי לאשוויי גומות. וכמו כן אוסרין סלוק לצדדין, אבל לסלק מלפני הבהמה מותר אצלם, ובתנאי שיסלק מלפני החמור ויתן לפני השור, ולא שיסלק מלפני השור ויתן לפני החמור, כי מה שהניח החמור הוא ראוי לאכילת השור, ומה שהניח השור אינו ראוי לאכילת החמור כי הוא הפסידו ברירו.
והלכה כחכמים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
גורפין - בשבת אבוס שלפני השור שמפטמים אותו, שלא יתערב העפרורית שבאבוס בתבן ובשעורים שנותנים לפניו ויקוץ במאכלו, ומסלקין תבן שלפניו לצדדים כשהוא רב כדי שלא ידרסנו ברגליו ויתלכלך ברעי:
וחכמים אוסרים - אתרוייהו קאי, אחד גריפת האבוס ואחד תבן שלפניו לא יסלקנו לצדדים. ולא נחלקו רבי דוסא וחכמים אלא באבוס של כלי, אבל באבוס של קרקע הכל מודים שאין גורפים, דלמא אתי לאשוויי גומות. ורבנן גזרו אבוס של כלי אטו אבוס של קרקע. והלכה כחכמים:
נוטלים מלפני בהמה זו ונותנים לפני זו - ולא אמרינן טלטול דלא חזי הוי, אלא ודאי חזי דאין בהמה קצה במאכל הניטל מלפני חבירתה. ודוקא מלפני החמור ונותנין לפני השור וכיוצא בזה, אבל לא מלפני השור ונותנים לפני החמור, שמאכל השור מאוס ברירין היוצאים מפיו ואין החמור אוכל ממנו:
פירוש תוספות יום טוב
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
גורפין: פי' גורפין האבוס כדי לתת בו תבן ושעורים נקיים:
וחכמים אוסרים: באבוס של קרקע הכל מודים שאין גורפין דלמא אתי לאשוויי גומות וכתבו תוס' ז"ל אע"ג דמרבץ שרינן לר"ש הכא רגילות הוא להתכוין לאשוויי גומות וחיישי' טפי שמא יתכוין ע"כ. וסלוק לצדדין אסרי רבנן משום דלא חזי שיש בו שנמאס במדרס הרגלים. ומצאתי מנוקד הַפֶטֶם בשש נקודות וישר בעיני:
נוטלין וכו': סתמא אפי' כרבנן:
תפארת ישראל
יכין
גורפין מלפני הפטם: (מאסט אכס) גורפין ומנקין העפרורית מהאבוס שלפניו שלא יקיץ במאכלו:
ומסלקין לצדדין: כשהמאכל רב לפניו. מסלקין המספוא לצדדין:
מפני הרעי: שלא יטנפו בצואתו:
דברי רבי דוסא וחכמים אוסרין: דלגרוף אבוס קרקע כ"ע מודו דאסור. משום אשווי גומות. וגזרו אבוס כלי אטו אבוס קרקע. ובסילוק לצדדים נמי פליגי. משום דיש שם שכבר נמאס ברירי פה הבהמה. ולא חזי לה עוד. והו"ל טלטול שלא לצורך. וקיי"ל כחכמים (שכ"ד סט"ו):
נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת: ודוקא לסלק מהחמור וליתן להשור. אבל איפכא לא. מדכבר נמאס ברירי השור ולא חזי לחמור. והו"ל טלטול שלא לצורך (שם):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת