קטגוריה:משלי יד ט
אולים יליץ אשם ובין ישרים רצון
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
אֱ֭וִלִים יָלִ֣יץ אָשָׁ֑ם
וּבֵ֖ין יְשָׁרִ֣ים רָצֽוֹן׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
אֱ֭וִלִים יָלִ֣יץ אָשָׁ֑ם וּ/בֵ֖ין יְשָׁרִ֣ים רָצֽוֹן׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י
"אוילים יליץ אשם" - שהם חוטאים שצריכין לתת ממון למי שחטאו לו ויליץ בעדם אשמם שהם מביאים ממונם לו כמו הפלשתים שנאמר קחו לכם ה' טחורי זהב וה' עכברי זהב וגו' ונתתם לאלהי ישראל כבוד אולי יקל את ידו מעליכם (שמואל א' ו)
"אשם" - אמנד"א בלע"ז
"ובין ישרים רצון" - אפיימינ"ט בלע"ז הקב"ה מרוצה להםרלב"ג
"אוילים יליץ". האשם הוא סבה שידברו האוילים כי כאשר יראו שלא הגיעו אל מבוקשם שיהיה אשמם סבה לזה אז יתרעמו זה לזה ויתמהו במה שהיתה החטאת הזאת ויגידו או מה שהמציאו מהסבו' אשר הוא אשם להם כשיחקרו במום הסבות ההם ואמנם בין ישרים יסופר השגת הרצון כי הם יבואו בדברים בסבותיהם ולזה ישיגו רצונם מצורף לזה שהם נעזרים בו מהשם יתברך:
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"יליץ אשם" - האשם שמביא היא תליץ עליו להתכפר על מעלו; אבל בין ישרים יש ויש רצון ה' ומבלי קרבן.
מצודת ציון
"יליץ" - מלשון מליצה.
"אשם" - קרבן אשם.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"אוילים יליץ אשם", המליץ הוא העומד בין שני אנשים לגלות רעיונות האחד לחברו הבלתי מבין לשונו וסתריו, כמו כי המליץ בינותם, ושעורו "בין אוילים יליץ אשם ובין ישרים יליץ רצון", ר"ל הגם שהאוילים הם המסתפקים ומכחישים חקי החכמה ומתנגדים לה בהחלט (לא ככסילים שעושים זה במרמה להפיק תאותם), והישרים הם הפך האוילים שלבם ישר בדרכי הבינה ומשיגים האמת, ודרכי החכמה בטוחים ומבוצרים בלבם, יוכר תוכיות מחשבותיהם וסתרי לבותם, כי האוילים הם אשמים בנפשם (גדר האשם הוא המכיר שהוא חייב עונש על מעשיו) שהלב המרגיש ירגיש על מעשיו אם טוב אם רע, ולב האויל ירגיש שהוא חייב עונש, ונפשו הפנימית מרה על מעשיו, ולב הישרים ישמח ומרגיש כי מעשיו רצוים, וזה המליץ בינותם לגלות תעלומות סתריהם, כי האשם ימליץ בין האוילים, ויודיע סתר לבבם שמרגיש שהם חייבים עונש, ואין עושים מעשיהם בשמחה כי לבם לא ינוח, "ובין ישרים הרצון" הוא המליץ ומגלה סתרי מחשבותיהם, שמרגישים שמעשיהם לרצון ושמחים במעשיהם:
ביאור המילות
"אוילים, ישרים". הישר הוא שלבו ישר בדרכי הבינה וזה הפך האויל המסתפק, ומלת "יליץ" נמשך לשתים, וכן מלת בין נמשך גם למעלה, וגדר מלת "אשם" שמכיר שהוא חייב עונש כמ"ש בס' התו"ה ויקרא (סי' שס"ט):תרגום מצודות: אויל - קרבן האשם שמביא הוא יליץ עליו להתכפר על מעלו; אבל בין ישרים יש ויש רצון ה' ומבלי קרבן.
תרגום ויקיטקסט: בין אנשים אוילים ניצב כמליץ (מתורגמן) רגש האשם - הם מתקשרים זה עם זה בהאשמות הדדיות; ולעומתם - בין אנשים ישרים ניצב רגש הרצון (הפיוס והשלום) - הם מתקשרים זה עם זה בדרכי שלום ומתוך רצון להגיע להסכמה הדדית.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יד ט.
דקויות
הפועל יליץ מציין חיבור ותקשורת, כמו המילה מליץ שמשמעה מתורגמן (ראו בראשית מב23). הפסוק מתאר שתי דרכי-תקשורת מנוגדות: האוילים יוצרים קשר באשם, והישרים יוצרים קשר ברצון.
מהו אשם?
1. קרבן אָשָם, כמו ויקרא ה18 (מצודות), או פיצוי על חטא, כמו שמואל א ו3 (רש"י). האוילים תמיד חוטאים וצריכים להביא אָשָם כדי לכפר על חטאם, אבל הישרים רצויים לה' גם בלי להביא קרבן.
2. האשמות הדדיות, כמו (בראשית כו י): "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ: מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ?! כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ, וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם!": "האשם הוא סבה שידברו האוילים, כי כאשר יראו שלא הגיעו אל מבוקשם, שיהיה אשמם סיבה לזה, אז יתרעמו זה לזה, ויתמהו במה שהיתה החטאת הזאת, ויגידו אז מה שהמציאו מהסבות אשר הוא אשם להם כשיחקרו במום הסבות ההם" (רלב"ג). האוילים (השטחיים) מתקשרים ביניהם באמצעות חוזה, וכל אחד מקיים את החוזה רק משום שהוא פוחד מהאשמה ותביעה בבית-משפט; האיוּם בתביעה הוא מה שמחבר ביניהם. לעומת זאת, הישרים הם אנשי שלום, הם אינם צריכים האשמות ותביעות; הם מתקשרים ביניהם באמצעות רצון: הרצון להיות טוב והרצון לעשות טוב, האהבה לזולת והרצון לחיות בשלום, מביאים אותם לקיים את הבטחותיהם גם אם אינן מעוגנות בחיוב משפטי.
3. רגשי-אשם פנימיים, כמו (ויקרא ה ה): "וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ": "הלב המרגיש, ירגיש על מעשיו אם טוב אם רע, ולב האויל ירגיש שהוא חייב עונש, ונפשו הפנימית מרה על מעשיו, ולב הישרים ישמח ומרגיש כי מעשיו רצוים. וזה המליץ בינותם לגלות תעלומות סתריהם, כי האשם ימליץ בין האוילים, ויודיע סתר לבבם שמרגיש שהם חייבים עונש, ואין עושים מעשיהם בשמחה כי לבם לא ינוח, ובין ישרים - הרצון הוא המליץ ומגלה סתרי מחשבותיהם, שמרגישים שמעשיהם לרצון ושמחים במעשיהם" (מלבי"ם).
4. מעשה אשֵם, פשע: האוילים מתחברים כדי לבצע מעשי פשע, והישרים מתחברים כדי לבצע מעשים רצויים לה' (ע"פ דעת מקרא).
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "משלי יד ט"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.