מ"ג משלי יד י


<< · מ"ג משלי · יד · י · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֵ֗ב י֭וֹדֵעַ מׇרַּ֣ת נַפְשׁ֑וֹ
  וּ֝בְשִׂמְחָת֗וֹ לֹא־יִתְעָ֥רַב זָֽר׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לב יודע מרת נפשו" - טרחו ויגיעו שעמל בתורה, לפיכך "בשמחתו לא יתערב זר" - כשיקבל שכרו לעתיד.

דבר אחר:

"לב יודע מרת נפשו" - ישראל, שהם מרי נפש בגלות, והיו נהרגים על קדושת השם. "ובשמחתו לא יתערב זר" - לעתיד.

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לב יודע מרת נפשו". לב האדם והוא השכל יודע מרירות נפשו הבהמית וצערה מצד היות הנפש אחרת אך לא יתערב עמו זר משאר כחות הנפש בשמחתו במה שהשיג מהשגות עיוניו:  

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"לב יודע" - לבו של האדם הוא יודע ומרגיש במרירות נפשו בעמל התורה, ואין זולתו מרגיש בצערו של זה, לכך בשמחתו בעת קבול השכר לא יתערב זר לחלוק בו, כי לבדו יקבל שכרו משלם. 

מצודת ציון

"יתערב" - מלשון תערובות.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לב יודע מרת נפשו", מבאר כי ההרגשה הזאת טמונה בחגוי לב וקרב איש, "הלב" של האוילים "יודע מרת נפשו" שנפשו הפנימית מרה לה ואין לה מנוח כי אשמה הנפש ההיא ומרגשת בו, וכן "בשמחת" הלב של הישרים "לא יתערב זר" כי הוא דבר פנימי והרגשה עלומה מאד:

 

<< · מ"ג משלי · יד · י · >>