קטגוריה:ויקרא יט יד
נוסח המקרא
לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשל ויראת מאלהיך אני יהוה
לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה.
לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְ/לִ/פְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְ/יָרֵ֥אתָ מֵּ/אֱלֹהֶ֖י/ךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | לָא תְלוּט דְּלָא שָׁמַע וּקְדָם דְּלָא חָזֵי לָא תְשִׂים תַּקְלָא וְתִדְחַל מֵאֱלָהָךְ אֲנָא יְיָ׃ |
ירושלמי (יונתן): | לָא תְלוּטוּן מַן דְלָא שְׁמַע וּקֳדָם סוּמַיָא לָא תְשַׁווּן תּוֹקְלָא וְתִדְחַל מֵאֱלָהָךְ אֲנָא יְיָ: |
רש"י
"ולפני עור לא תתן מכשול" - (ת"כ) לפני הסומא בדבר לא תתן עצה שאינה הוגנת לו אל תאמר מכור שדך וקח לך חמור ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו
"ויראת מאלהיך" - לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה ויכול להשמט ולומר לטובה נתכוונתי לפיכך נאמר בו ויראת מאלהיך המכיר מחשבותיך וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות מכירות בו נאמר בו ויראת מאלהיך
[כט] יצא המת וכו'. פירוש, שהחרש כאילו מת, שהרי אמרינן (בבא קמא דף פה:) חרשו נותן לו דמי כולו, ואמר לך הכתוב עד חרש, אף על גב שהחרש נמי כאילו לא היה, מכל מקום אינו מת. אבל אם מת לגמרי, אינו עובר עליו. ואם תאמר, מהיכי תיתי ללמוד שיהיה חייב על המת, דהא צריך קרא (להלן כ, ט) דמקלל אביו ואמו לאחר מיתה שהוא חייב (רש"י שם), ויש לומר, דוקא גבי אביו ואמו, דחיוב שלו מפני שקלל אביו ואמו, לא מפני הקללה בלבד, והוה אמינא דוקא בחיים, שאביו ואמו מצטערין, אבל לאחר מיתה לא, צריך קרא לרבות. אבל כאן אם כתב סתם "לא תקלל", הוה אמינא דחיובו הוא בשביל הקללה שהוציא מפיו, אפילו מת הוא אותו שקלל, לכך צריך קרא למעט, וכתב "חרש" למעט המקלל המת:
[ל] לפני הסומא בדבר. וקשיא, שמא הוא כפשוטו, ויש לומר, משום סיפא דקרא "ויראת מאלקיך", שלא נאמר "ויראת מאלקיך" אלא על דבר המסור ללב (רש"י ד"ה ויראת), אבל זה אין דבר המסור ללב, שהרי לפעמים הסומא יודע מי שנתן לפניו מכשול, או אחרים ראו, או מכיר אותו בקול, וכיוצא בזה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל – לִפְנֵי הַסּוּמָא בַּדָּבָר לֹא תִּתֵּן עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ. אַל תֹּאמַר: מְכוֹר שָׂדְךָ וְקַח לְךָ חֲמוֹר, וְאַתָּה עוֹקֵף עָלָיו וְנוֹטְלָהּ הֵימֶנוּ.
וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ – לְפִי שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה אֵינוֹ מָסוּר לַבְּרִיּוֹת, לֵידַע אִם דַּעְתּוֹ שֶׁל זֶה לְטוֹבָה אוֹ לְרָעָה, וְיָכוֹל לְהִשָּׁמֵט וְלוֹמַר: לְטוֹבָה נִתְכַּוַּנְתִּי, לְפִיכָךְ נֶאֱמַר בּוֹ: וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ הַמַּכִּיר מַחְשְׁבוֹתֶיךָ. וְכֵן כָּל דָּבָר הַמָּסוּר לְלִבּוֹ שֶׁל אָדָם הָעוֹשֵׂהוּ, וְאֵין שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת מַכִּירוֹת בּוֹ, נֶאֱמַר בּוֹ: "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ".
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[יג] "לא תקלל חרש"-- אין לי אלא חרש. מנין לרבות כל אדם? תלמוד לומר "ונשיא בעמך לא תאור". אם כן למה נאמר "חרש"? מה חרש מיוחד שהוא בחיים, יצא המת שאינו בחיים.
[יד] "ולפני עור לא תתן מכשול"-- לפני סומא בדבר. בא אמר לך "בת איש פלוני מה היא לכהונה?" אל תאמר לו כשרה והיא אינה אלא פסולה. היה נוטל ממך עצה אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו. אל תאמר לו "צא בהשכמה" שיקפחוהו לסטים, "צא בצהרים" בשביל שישתרב, אל תאמר לו "מכור את שדך וקח לך חמור" ואת עוקף עליו ונוטלה הימנו. שמא תאמר "עצה טובה אני נותן לו!" והרי הדבר מסור ללב שנאמר "ויראת מאלקיך אני ה' ".בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
ויראת מאלהיך. וסמיך ליה לא תעשו עול במשפט כי לא לאדם תשפטו כי אם לה':
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:ויקרא יט יד.
אסור לסייע לאדם לעבור עבירה
(ויקרא יט יד): "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ, וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה'"
לפני עיוור לא תתן מכשול
הביטוי לפני עיוור לא תיתן מכשול מופיע פעמים רבות בדברי חז"ל. הם פירשו ביטוי זה כאיסור לסייע לאדם לעבור עבירה - למשל אסור למכור בהמה לנכרי, אם ידוע שהוא יקריב בהמה זו לאלילים.
פירוש זה נראה תמוה משתי סיבות:
א. הפסוק מדבר על עיוור - אדם שאינו יודע שהוא עומד להיכשל, ולא על אדם שמכשיל את עצמו ברצונו;
ב. הפסוק מדבר על מכשול פיסי, למשל חפץ ששמים בדרכו של אדם שאינו רואה וגורם לו להיכשל, ולא על עבירות רוחניות.
לענ"ד דברי חז"ל מסתמכים על פסוקים אחרים בתנ"ך:
א. (תהלים יט ט): "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי לֵב; מִצְוַת ה' בָּרָה, מְאִירַת עֵינָיִם": מצוות ה' מאירות את העיניים, ולכן "עיוור" הוא מי שאינו מקיים מצוות. "העובר עברה הוא מעין עיוור, כי הרי כתוב ש'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות'. זה סוג של עורון שכלי. כלומר, חזל פרשו את הכתובים לא רק בענין עורון פיסי אלא גם נפשי " (רפאל שחורי) .
ב. (יחזקאל יד ג): "בֶּן אָדָם! הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֶעֱלוּ גִלּוּלֵיהֶם עַל לִבָּם, וּמִכְשׁוֹל עונם נָתְנוּ נֹכַח פְּנֵיהֶם; הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ לָהֶם?..."- מכשול יכול להיות גם רוחני, דבר הגורם לאדם לעבור עבירה.
מקורות נוספים
1. בתלמוד בבלי מתוארים מעשים שונים שאסור למוכר לעשות, כי יש בהם הונאה; מסופר גם, שרבי יוחנן בן זכאי התלבט האם ללמד אותם או לא, כי חשש שמא הלימוד ייתן רעיונות חדשים לרמאים, ויסייע להם לעבור עבירה: " "על כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי 'אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר. אם אומר - שמא ילמדו הרמאין; ואם לא אומר - שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו!' איבעיא להו: אמרה או לא אמרה? אמר רב שמואל בר רב יצחק: אמרה, ומהאי קרא אמרה ( הושע יד י ) "כִּי-יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה'," "וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם"" " ( בבא בתרא פט: ) . ייתכן שהכוונה היא, שמי ששומע דברי תורה, כבר אינו עיוור, כי התורה מאירה את עיניו; ולכן, אם הוא בכל זאת נכשל בעבירה, אין זה משום שהוא עיוור, אלא משום שהוא פושע. לפי זה, אדם המלמד תורה בדרך ישרה, אינו צריך לחשוש שמא מעשיו יכשילו אנשים אחרים בעבירה.
2. ישנו מדרש נוסף על הפסוק מספר הושע, המקשר אותו לראיה: " "מאי דכתיב" "כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם?.... משל ללוט ושתי בנותיו עמו: הן, שנתכוונו לשם מצוה - וצדיקים ילכו בם, הוא, שנתכוין לשם עבירה - ופושעים יכשלו בם. ודלמא הוא נמי לשום מצוה איכווין? אמר רבי יוחנן: כל הפסוק הזה על שם עבירה נאמר: * ( בראשית יג ) וישא לוט" " את עיניו - ( בראשית לט ) ותשא אשת אדוניו את עיניה, ( שופטים יד ) כי היא ישרה בעיני. * וירא" " את כל ככר הירדן - ( בראשית לד ) וירא אותה שכם בן חמור, ( משלי ו ) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. * כי כלה משקה - ( הושע ב ) אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושיקויי" " ( בבלי נ זיר כג. ) .
3. המצווה שלא להכשיל עיוור היא כל-כך חשובה, עד שהיא נקבעה כאחת מ-12 המצוות שבני ישראל נדרשו לקלל את העוברים עליהן, (דברים כז יח): "'אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ!' וְאָמַר כָּל הָעָם 'אָמֵן!'".
4. לדיון במשמעות המשפטית של פסוקנו והפסוק המקביל, ראו במאמר " מצג שווא רשלני ", מאת ירון אונגר, עלון מכללת שערי משפט 223, כי-תבוא ה'תשס"ה.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2018-01-23.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 8 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 8 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
ב
- בראשית יב יג (13 דפים)
ד
ה
- הכשלה בעבירה (4 דפים)
ק
- קבוצת מצוות-הכשלת עיוור (ריקה)
- קללת אדם (3 דפים)
ש
דפים בקטגוריה "ויקרא יט יד"
קטגוריה זו מכילה את 62 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 62 דפים.
ב
- בבא מציעא ה ב
- בבא מציעא עה ב
- בבא מציעא צ ב
- בבלי בבא מציעא פרק א
- בבלי בבא מציעא פרק ה
- בבלי בבא מציעא פרק ו
- בבלי בבא מציעא פרק ז
- בבלי חולין פרק א
- בבלי מועד קטן פרק א
- בבלי מועד קטן פרק ג
- בבלי נדרים פרק ח
- בבלי נידה פרק ז
- בבלי סנהדרין פרק ז
- בבלי עבודה זרה פרק א
- בבלי עבודה זרה פרק ב
- בבלי פסחים פרק ב
- בבלי קידושין פרק א
- בבלי שבועות פרק ד
- בבלי תמורה פרק א