רשב"ם על ויקרא יט

<< · רשב"ם על ויקרא · יט · >>

(ב). קדושים תהיו: מפני שהרבה מצות הוזהרו להתקדש ולשמור:

(ג). ואת שבתותי תשמרו: כשם שבעשרת הדיברות נאמר כיבוד אב ואם אצל שמירת שבת שהושוה כיבודם לכבוד המקום אף כאן סמכן הכתוב לפי פשוטו:

(ה). לרצונכם: שיהא תמים ויקריבנו אל פתח אהל מועד והוא הדין לסמיכה ולכל משפטיו של קרבן וכמו שמפרש והולך:

(ז). ואם האכול יאכל: במחשב לאוכלו חוץ ממקומו פירשו חכמים:

(י). לא תעולל: פאה משמע כדכתיב עולל יעוללו כגפן:

(יא). לא תגנבו: ממון:
לא תכחשו: כפירת ממון המופקד בידו, כדכתיב וכחש בה:
ולא תשקרו: ממון שהלוהו:

(יב). ולא תשבעו: אפילו בלא כפירת ממון:

(יג). לא תעשוק: עושקי שכר שכיר ומטי גר:
ולא תגזול: כעין ויגזול את החנית מידו:
לא תלין: שכיר לילה:

(יד). לא תקלל חרש: בהדה דבר הכתוב, וטעמו ברי"ש כי משקל דגש הוא, כמו עור גבן:

(טז). לא תלך רכיל: המחזר בעיירות, מהלך לומר לשון הרע מזה אל זה, ותרגום לא תיכול קורצין לא תכריז רכילות וכן בדניאל אכלו קורציהון דיהודאי הכריזו, וכן ירעם משמים מתורגם אכלי מן שמייא, לשון השמעת קול:
לא תעמוד על דם רעך: לא תעמוד מנגד אלא ניתן להצילו בנפשו של רודף:

(יז). לא תשנא את אחיך בלבבך: אם גמלך רעה לא תתראה לפניו כאוהב בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו אשים ארבו, לא טוב הדבר אשר אתה עושה, אל תשנאהו בלבך אלא הוכיח תוכיחהו על מה שעשה ומתוך כך יהיה שלום:
ולא תשא עליו חטא: בלבבך:

(יח). לא תקום: לגמול לא רעה תחת רעה:
ולא תטור: אפילו בלבבך אלא עבור על מידותיך:
ואהבת לרעך כמוך: אם רעך אם טוב הוא, אבל אם הוא רשע כדכתיב יראת ה' שנאת רע:

(יט). בהמתך לא תרביע כלאים: לפי דרך ארץ ותשובת המינין כשם שציוה הכתוב שכל אחד ואחד יוציא פרי למינהו במעשה בראשית, כך ציוה להנהיג את העולם בבהמות ובשדות ואילנות וגם בחרישת שור וחמור שהם שני מינים, וגם בצמר ופשתים שזה מן בהמות וזה מן קרקע וגידוליו, ולמינים אמרתי הצמר צבוע והפשתן איננו צבוע וקפיד בבגד של שני מראות, והודו לי:

(כ). נחרפת: מסורה ומיוחדת לעבד עברי כדכתיב אם אדוניו יתן לו אשה, ודומה לו עם חרף נפשו למות מסר נפשו וגם בתרגום:
לא נפדתה: שאינה משוחררת ואינה כאשת איש לידון בחנק:
בקרת תהיה: כמו לא יבקר הכהן כן פתרוהו דונש ומנחם, יחקרו ב"ד אם לא חופשה לא יחייבו מיתה כאשת איש:

(כג). וערלתם: לשון סתימה ואטימה והרחקה, ערלה אזנם, ערל לב, שתה גם אתה והערל:

(כד). קודש הלולים: קדוש כמעשר שני לאוכלו בירושלים ולהלל לבוראו שכן מצינו במעשר שני שיאכלוהו במקום אשר יבחר וגו' למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים:

(כה). להוסיף לכם תבואתו: לכך תזכו אם תעשו כאשר צויתי:

(כו). לא תאכלו על הדם: לפי פשוטו דבר למד מעניינו לא תנחשו ולא תעוננו אף זה יעשו כחוקות הגוים שאוכלים על קבר ההרוג לשם מכשפות שלא יינקם או מכשפות אחר כעין שאנו אומרים במסמר מן הצלוב, ורבותינו דרשוהו בכמה עניינים במסכת סנהדרין:

(כט). להזנותה: זנות של פנוייה להיות כקדישה:

(לה). במדה: במדת קרקע: משורה: מדת הלח, כמו שאמרו ומים במשורה תשתה:

(לו). הין: מדת הלח: