מצוה:לא להכשיל אדם בחולשתו
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה.
(ויקרא יט, יד)
הזהיר מהכשיל קצתנו את קצתנו. והוא שאם ישאלך אדם עצה בדבר נפתה בו, ובאה האזהרה מלרמותו ומהכשילו, אבל תישירהו על הדבר שתחשוב שהוא טוב וישר. והוא אמרו ולפני עור לא תתן מכשול.
ולשון ספרי למי שהוא סומא בדבר ונוטל עצה ממך, אל תתן לו עצה שאינה הוגנת.
ולאו זה כולל ג"כ מי שיעזור על עבירה או יסבב אותה, כי הוא יביא האיש ההוא לעון ובעזרתו הכשילו וחזר עור ויפתהו ויעזרהו להשלים עבירתו או יכין לו סבת העבירה. ומאלו הפנים אמרו במלוה ולוה ברבית ששניהם יחד עוברים משום ולפני עור לא תתן מכשול, כי כל אחד משניהם עזר את חבירו והכין לו להשלים העבירה. ודברים רבים מאד מזה המין יאמרו בהן עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול, ופשטיה דקרא כמו שזכרנו תחלה.
הערות
קישורים
לא להכשיל בני ישראל לתת להם עצה רעה, אבל ניישר אותם כשישאלו עצה, במה שנאמין שהוא יושר ועצה טובה, שנאמר (ויקרא יט, יד): "ולפני עור לא תתן מכשול". ולשון ספרא [1], לפני סומא בדבר והיה נוטל ממך עצה אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו. ואמרו זכרונם לברכה אל יאמר אדם לחבירו מכור שדך וקח חמור, והוא עוקף עליו ונוטלה הימנו.
וזה הלאו כולל כמו כן מי שיעזור עובר עבירה, שהוא מביא אותו שיתפתה בזולת זה לעבור פעמים אחרים עוד. ומזה הצד אמרו זכרונם לברכה (ב"מ עה, ב) במלוה ולוה בריבית ששניהם עוברים בלפני עור וגו'.
שורש המצוה ידוע, כי תיקון העולם ויישובו הוא להדריך בני אדם ולתת להם בכל מעשיהם עצה טובה.
מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה בריש מסכת עבודה זרה (דף יד.) דאלפני מפקדינן אבל לפני דלפני לא מפקדינן. ומפני כן פירשו שם (דף ו.) דכי איבעיא לן בגמרא טעמא דמתניתין אי משום דאזיל ומודה אי משום לפני עור, דלא הוה מסתפק בטעמא דמתניתין אלא בלשאת ולתת עמהם דיהיב ליה ישראל לגוי מידי דחזי לתקרובת ובכי האי גוונא אפשר דאיכא ביה משום ולפני עור, אבל שאר מתניתין כולה, כגון להלוותן ולפורען ולהשאילן משום דאזיל ומודה הוא איסורא, דמשום לפני עור ליכא למימר דשאלה בעינה הדרא, ולהלוותן ולפורען נמי זוזי יהבינן להו וזוזי לא חזו לתקרובת, מאי אמרת דילמא זבין בהו תקרובת, הוה ליה לפני דלפני ובכי האי לא מפקדינן כמו שאמרנו, וכן כל כיוצא בזה. וכן מה שאמרו זכרונם לברכה (שם טו, ב) שאסור למכור כל כלי מלחמה וכל דבר שיש בו נזק לרבים לגוים, אלא אם כן מוכרן כי היכי דמגנו עלן, וכן אסור למוכרו לישראל המוכרו לגוי, וכן לישראל ליסטים, ואסרו הכל משום ולפני עור וגו'. ויתר פרטיה, במקומות מהתלמוד בפיזור [2].
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה והשיא את חבירו לדעת עצה שאינה הוגנת לו, או סייע אותו בדבר עבירה, כגון המושיט כוס יין לנזיר וכל כיוצא בזה, עבר על לאו זה, והוא כעובר על מצות מלך, ואין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה.
כתוב בפרשת קדושים לפני עור לא תתן מכשול. בכלל אזהרה זו כל דבר שאדם מוזהר והוא עור באותו דבר, שאינו יודע או אפילו יודע ואינו יכול לעשות איסור זה, ובא חבירו והמציא לו, עובר בלפני עור לא תתן מכשול. כדתנן במסכת ע"ז [דף י"ג] אלו דברים אסורין למכור לעכו"ם וכו'.
בחולין [דף צ"ג] שנינו שולח אדם ירך לנכרי שגיד הנשה בתוכו מפני שמקומו ניכר, הא אין מקומו ניכר אסור שמא יאכילנה לישראל. ושנינו עוד בתוספתא דמסכת כלאיים [בפרק בתרא ומביא בניד' דף ס"א ובע"ז דף ס"ה] בגד שאבד בו כלאיים ואינו ניכר שם, לא ימכרנו לעכו"ם שמא ימכרנו לישראל אבל לא אבד, שהוא ניכר, מותר למוכרו. כדתנן [בפ' ט' דכלאים] מוכרי כסות מוכרים כדרכן פירושו כסות כלאיים, אחרי שישראל רואה ויכול ליזהר.
עוד תניא בע"ז [דף ו'] ובפסחים [דף כ"ב] מניין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח? ת"ל לפני עור לא תתן מכשול. ומעמידין דקאי בתרי עברי נהרא שאינו יכול ליקחנה אם לא יושיטנה לו ולכך תפס לשון הושטה וה"ה [בתו' דע"ז דף ו'] שאסור להושיט דבר איסור למשומדים. כעניין זה עוד דרשו רבותינו [בת"כ פרשת קדושים סוף פרק ג'] מלאו זה, הבא לשאול עצה ממך תן לו עצה הוגנת.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
- ^ (קדושים פרק ב מ"יד)(ב יד)
- ^ (פי"א מהל' רוצח)