הקוראן המבורך סורה 9 (תרגום דאר אלסלאם)
הקוראן המבורך
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114
סורה 9: א-תובה (החרטה הכנה)
עריכה1 זוהי הצהרה מאללה ושליחו כי פטורים אתם מהברית אשר כרתם אתם עם המשתפים (עבודה זרה).
2 תוכלו לנוע בארץ במשך ארבעה חודשים ללא הפרעה, ודעו כי לא תחמקו מאללה, וכי אללה משפיל את הכופרים.
3 וזוהי הודעה מאת אללה ושליחו אל האנשים ביום החג' הגדול, כי אללה ושליחו אינם מחויבים עוד כלפי המשתפים. ואם תבקשו חרטה כנה, יהיה זה טוב לכם, ואולם אם תתרחקו (תכפרו), דעו כי לא תוכלו להימלט מאללה. והזהר את אלה אשר כפרו כי להם עונש כואב (ביום הדין).
4 פרס לאלה מבין המשתפים שערכתם אתם ברית, ואשר לא החסירו דבר מהתחייבותם כלפיכם, ולא עזרו לאויביכם. כי אללה אוהב את היראים.
5 עם תום החודשים הקדושים, הרגו את המשתפים בכל מקום שתמצאו אותם. אסרו אותם, שימו עליהם מצור, והמתינו להם בכל מארב, אך אם יתחרטו בכנות, ויקיימו את התפילה, ויתנו את הזכאת (צדקת חובה), שחררו אותם, כי אכן אללה הוא הסלחן והרחום.
6 ואם אחד מן המשתפים יבקש את חסותך, תן לו את חסותך למען ישמע את דבר אללה, ואחר-כך הגן עליו עד אשר יגיע למקום שבו הוא בטוח. זאת כי הם אכן אנשים שאינם יודעים.
7 איך תהיה למשתפים הבטחה לשלום אצל אללה ואצל שליחו. ההבטחה לשלום תינתן רק לאלה אשר ערבתם עמם הסכם ליד המסגד הקדוש. כל עוד הם מקיימים את תנאי ההסכם אתכם, קיימו גם אתם את התנאים אתם. כי אללה אוהב את היראים.
8 הכיצד (תאמינו להם?) ואם הם יגברו עליכם, הם לא יתחשבו בקרבת הדם אשר בינכם ולא בברית שנתנו לכם. הם ירגיעו אתכם במה שהם אומרים בפיותיהם, אמנם בלבבם הם שונאים אתכם, ורובם מושחתים.
9 הם מכרו את אותות אללה במחיר זול מאוד, ומנעו (אנשים) מללכת בשבילו. אכן רע אשר היו עושים.
10 הם לא יתחשבו בקרבת הדם אשר ביניהם לבין המאמינים ולא בהתחייבות שנתנו להם. כל אלה הם העוברים את המורשה.
11 אולם אם יתחרטו בכנות, ויקיימו את התפילה, וישלמו את הזכאת (צדקת חובה), יהיו אחיכם לאמונה. ונבהיר את האותות לאנשים בעלי-דעת.
12 אם יפרו את שבועותיהם לאחר שהתחייבו לקיימן והשמיצו את דתכם, כי אז היאבקו בראשי הכפירה, כי אין הם מקיימים את שבועותיהם, למען יימנעו ממעשים כאלה.
13 הלא תיאבקו באנשים אשר הפרו את שבועותיהם, ופעלו לגרש את השליח, והם התחילו במערכה נגדכם לראשונה? היראים אתם אותם? אכן אללה ראוי יותר שתיראו אותו אם אכן אתם מאמינים.
14 היאבקו בהם ואללה יעניש אותם בידיכם וישפיל אותם ויביא לכם ניצחון עליהם ויביא הנאה ללבבם של אנשים מאמינים.
15 וירחיק את הכעס מלבם, ויקבל אללה את חרטתו הכנה של מי שירצה, כי אללה הוא היודע והחכם.
16 האם חשבתם שאללה יניח לכם לפני שהוא יידע מי מכם מאלה אשר התאמצו בהקרבה ולא לקחו להם ידידי נפש. מלבד אללה ושליחו והמאמינים? אללה בקי היטב במעשיכם.
17 אסור למשתפים להקים מסגדי אללה כל זמן שהם מעידים על עצמם שהם כופרים. האנשים האלה, מעשיהם לא יתקבלו, ובאש הגיהינום הם יישארו לנצח.
18 אכן המקים את מסגדי אללה הם רק זה המאמין באללה וביום האחרון, והמקיים את התפילה, ונותן את הזכאת (צדקת חובה), ולא חרד אלא מפני אללה, אולי אלה אכן יהיו מן המודרכים.
19 האם אתם חושבים שהשקאת העולים־לרגל והשירות במסגד הקדוש שווים למעשיו של המאמין באללה והיום האחרון או המתאמץ בהקרבה בשביל אללה? אין הם שווים אצל אללה. ואללה אינו מדריך את המקפחים.
20 אלה אשר האמינו והיגרו והתאמצו בהקרבה למען אללה של רכושם ונפשותיהם, דרגתם גבוהה יותר מכולם אצל אללה, ואלה הם הזוכים.
21 יבשר להם ריבונם כי יעניק להם מרחמיו ושביעות רצון וגני עדן שבהם להם אושר לעולם ועד
22 ובהם יישארו לעולם, כי אצל אללה הגמול הגדול ביותר.
23 הוי אלה אשר האמינו! אל תיקחו את אבותיכם ואחיכם אדונים לכם אם הם בוחרים בכפירה במקום האמונה, וכל הלוקח אותם באדונים הן, אלה הם המקפחים.
24 אמור “אם אבותיכם ובניכם ואחיכם ונשיכם וקרובי משפחתכם, והרכוש שרכשתם, והסחורות שאתם פוחדים לאי-מכירתן, והמשכנות המסופקים ממנה, אם כל אלה אהובים עליכם יותר מאללה ומשליחו והתאמצות בהקרבה בשבילו, אז המתינו עד שיבצע אללה את הציווי שלו, ואללה לא ידריך את האנשים המושחתים.
25 כבר עזר לכם אללה והעניק לכם ניצחון במקומות רבים. אומנם ביום חונין כאשר מצא חן בעיניכם מספרכם הגדול ולא הועיל לכם בכלום, ומרחבי הארץ נעשו צרים עבורכם, ואחר כך גם הפניתם עורף וברחתם,
26 אז הוריד אללה שלווה על שליחו ועל המאמינים, והוריד חיילים שנסתרו מעיניכם, והעניש את אלה אשר כפרו, וזה העונש של הכופרים.
27 אז, יקבל אללה את אשר ירצה (ממבקשי הסליחה), כי אללה הוא הסלחן והרחום.
28 הוי אלה אשר האמינו! אמנם המשתפים טמאים ואסור להם להתקרב אל המסגד אלחראם (הכעבה) לאחר השנה הזאת. ואם אתם פוחדים למחסור, אללה בחסדו ימלא חסרונכם אם ירצה, כי אללה יודע הכול והחכם.
29 הילחמו באלה אשר אינם מאמינים באללה ולא ביום האחרון ואינם אוסרים את אשר אסר אללה ושליחו ואינם מתמסרים לפי האמונה הצודקת, מאלה אשר היה להם ספר עד שישלמו את הג'זיה ויקבלו את שלטונכם עליהם.
30 אמרו היהודים שעזרא הוא הבן של אללה. הנוצרים אמרו שהמשיח (ישוע בן מרים) הוא הבן של אללה. סברות שווא אלה דומות לדברי אלה אשר כפרו לפניהם. יקלל אותם אללה כי הם סוסים מן הצדק אל השקר.
31 הם לקחו את רבניהם ואת הנזירים לאדונים להם מלבד אללה. הם גם לקחו את המשיח בן מרים לאדון מלבד אללה, ולא הצטוו אלא לעבוד רק אלוה אחד שאין אלוה מלבדו, והוא נעלה מעל כול מה שהם משתפים אתו.
32 הם רוצים לכבות את אור אללה בפיותיהם, אך ממאן אללה אלא שישלים את אורו על כורחם של הכופרים.
33 הוא (אללה) אשר שלח את שליחו (מוחמד) בדרך הישר ובדת הצדק, כדי שישליטה על האמונות כולן, אפילו אם יתעבו זאת המשתפים (עבודה זרה).
34 הוי אלה אשר האמינו! יש רבים מהרבנים והנזירים אשר מועלים בממון האנשים בלא צדק, ומונעים אנשים מללכת בשביל של אללה. אך לאלה אשר יצברו זהב וכסף, ולא יתרמו למען אללה, בשר להם עונש כואבי
35 ביום אשר ילהיטו את (מטבעות הזהב והכסף) באש גיהינום, יצרבו הכוויות על מצחיהם, צדדיהם וגביהם,(ויאמר להם), “זה מה שצברתם לעצמכם, טעמו את אשר צברתם”.
36 מספר החודשים (אשר נקבעו) אצל אללה שנים עשר חודש, בספר של אללה ביום אשר בו יצר את השמים ואת הארץ, וארבעה מהם קדושים. זוהי הדת בעלת הערך. על כן אל תקפהו בהם את עצמכם. הילחמו במשתפים (עבודה זרה) כולם, כפי שהם נלחמים בכם כולכם, ודעו כי אללה הוא אכן עם היראים.
37 דחיית חודש קדוש מהשנה אינה אלא הוספה לכפירה, ויותעו בה אלה אשר כפרו, שנה אחת יחללו אותו ושנה אחרת יקדשו אותו, כדי להתאים למספר החודשים שאללה קידש, ובזה הם מחללים את מה שאללה עשה קדוש. המעשה הרע הזה נעשה יפה בעיניהם. ואללה לא ידריך את הכופרים.
38 הוי אלה אשר האמינו! מה קורה לכם כאשר נאמר לכם צאו בשביל אללה, נדבקתם אל הארץ (מהחשש)? האם רציתם את חיי העולם הזה במקום חיי העולם הבא? תענוגות העולם הזה מעטים מאוד בהשוואה לתענוגות העולם הבא.
39 אם לא תצאו, אללה יעניש אתכם עונש כואב, ויביא במקומכם אנשים אחרים שיצאו, ולא תוכלו להזיק לו בכלום, כי הוא אללה הכול-יכול.
40 אם לא תעזרו לו(לנביא), דעו שאללה כבר עזר לו כאשר הוציאו אותו אלה אשר כפרו (ממכה). כשהיו מסתתרים במערה, הוא (הנביא) אמר לחברו, “אל תתעצב! אללה הוא עמנו”, אז הוריד אללה את שלוותו עליו, וסייע לו בגדודים אשר לא ראיתם, והוא השפיל את דברי אלה אשר כפרו, ודברי אללה הם תמיד העליונים, אכן אללה הוא העזוז והחכם.
41 צאו בכל מצב אשר תהיו, והתאמצו בהקרבה בשביל אללה ברכושכם ובנפשותיכם, כי זה טוב יותר לכם, אם אכן יודעים אתם.
42 לו זה היה שלל שזוכים בו ללא מאמץ והדרך קצרה וקלה, היו מצטרפים אליך, אך המרחק היה ארוך וקשה יותר מדי בשבילם. והם יישבעו באללה, “לו יכולנו היינו יוצאים אתכם” (ובשבועת שקר כזו) יביאו כיליון על עצמם, כי אללה יודע שהם אכן משקרים.
43 יסלח לך אללה! מדוע הרשית להם, עד שיתברר לך אלה אשר צדקו, ותדע (מי הם) השקרנים?
44 אלה אשר האמינו באללה וביום האחרון אינם מבקשים את רשותך כי יתאמצו בהקרבה למען אללה ברכושם ובנפשותיהם. ואללה יודע את היראים.
45 שואלים את רשותך, רק אלה אשר אינם מאמינים באללה וביום האחרון ויש חשד בלבבם, והם מבולבלים בחשדם.
46 לו רצו לצאת אתך, הם היו מתכוננים, אולם אללה לא אהב את יציאתם אתך, לכן מנע מהם לקום ולצאת, ונאמר להם, “הישארו עם אלה שאינם יכולים לצאת (כמו הנשים, והילדים, והזקנים, והחולים, ואחרים).”
47 אילו יצאו אתכם, היו מוסיפים לכם רק רוע ובלבול דעת, והיו ממהרים להסית בינכם אחד עד האחר ליצור פירוד בקרבכם, ויש אחדים מכם הנוטים לשמוע להם. ואללה מכיר את המקפחים.
48 כבר מקודם תכננו ליצור מחלוקת (בין המאמינים), וניסו להכשיל אותך, עד אשר הופיע הצדק ודבר אללה ניצח, והם מלאו רוגז.
49 ויש ביניהם מי שאומר, “הרשה לי לא להצטרף אליך, ואל תעמידני במבחן”, וכבר נכשלו במבחן, וגיהינום מקיפה את הכופרים מכל הצדדים.
50 ואם משהו טוב יקרה לך, זה יפריע להם מאוד. ואם יפגע בך אסון, הם יאמרו, “טוב שדאגנו לעצמנו ולעניינינו”, ויתרחקו ממך כשהם שמחים (בגלל מה שפגע בך).
51 אמור, “כלום לא יפגע בנו חוץ ממה שאללה כתב לנו, הוא האדון עלינו, ועל אללה אכן סומכים המאמינים”.
52 אמור, “אתם מצפים שיקרה לנו אחת משתי הטובות מעם אללה, (ניצחון או מוות בשביל אללה), אך אנו מצפים לכך שאללה יפגע בכם בעונש, מאצלו או על-ידנו, אז המתינו, וגם אנו עמכם ממתינים.”
53 אמור “אם תוציאו ממון מרצון או בלי-רצון, לא יתקבל מכם, כי אתם הייתם אנשים מושחתים.”
54 ולא מנע מהם שיתקבלו מהם תרומותיהם לצדקה אלא כי היו כופרים באללה ובשליחו, ואינם מגיעים לתפילה אלא בעצלנות, ואינם תורמים מכספיהם כי אם רק בעל כרחם.
55 אל תתפעל מכמות הונם ומספרם הרב של בניהם, כי אללה נתן להם את כל זה כעונש בעולם-הזה עד שימותו ככופרים.
56 הם (הצבועים) נשבעים באללה כי הם שייכים לכם (מאמינים), והם אינם שייכים לכם, אבל הם עושים זאת מתוך פחד.
57 לו היו מוצאים מחסה או מערה, או מקום אחר שיוכלו להסתתר בו, היו נכנסים אליו בחיפזון.
58 יש כאלה מביניהם מזלזלים בך בגלל חלוקת כספי הצדקה. אך, אם הם יקבלו חלק אז הם ישמחו, ואם הם לא יקבלו אז הם יזעמו.
59 לו רק היו מסתפקים במה שאללה ושליחו נותנים להם, והיו אומרים, “דיינו באללה, הוא ייתן לנו מחסדו, וגם שליחו ייתן לנו, ורק את אללה אנחנו מבקשים”.
60 אמנם הצדקות (זכאת חובה) לעניים, והמסכנים, והעוסקים בהן, ולאלה אשר אתם מקרבים את לבבם, ולשחרור עבדים, והשקועים בחובות, ואלה אשר בשביל אללה, ועוברי האורח, (החלוקה הזאת היא) מצווה מאללה, ואללה הוא היודע והחכם.
61 יש ביניהם (הצבועים) אלה אשר מציקים לנביא, ואומרים “הוא מסה אוזן ומאמין לכל אחד.” אמור “הוא אוזן המקשיבה לכל דבר טוב שאתם אומרים לו, והוא מאמין באללה, ומאמין למאמינים. גם הוא רב רחמים לאלה שהאמינו מבינכם. אך אלה המציקים לשליח אללה להם עונש כואב.”
62 הם (הצבועים) נשבעים לכם באללה לרצותכם, אך מוסב להם כי ירצו את אללה ואת שליחו אם בצדק הם מאמינים.
63 האם אינם יודעים, כי עונש הגיהינום מחכה לכל המתנגד לאללה ולשליחו, ובה יישאר לנצח? זו הכלימה האדירה.
64 הצבועים מפחדים שמא תורד סורה אשר תודיע להם את מה שהם מסתירים בלבבם (מן הכפירה). אמור להם “המשיכו ללעוג, אללה מגלה את מה שאתם מפחדים ממנו.”
65 אם תשאל אותם (אודות מה שהם אומרים נגדך), יאמרו, “היינו מתלוצצים”. אמור, “האם באללה, ובאותותיו, ובשליחו אתם מתלוצצים?
66 אל תתנצלו! כבר חזרתם לכפירה לאחר שהאמנתם, אם נסלח לאנשים מכם (שהתחרטו בכנות), נעניש אחרים על כי היו כופרים מכחשים”.
67 הצבועים והצבועות דומים זה לזה, הם מצווים לעשות את האסור והרע, ואוסרים את המורשה והטוב, ואינם תורמים מהונם לצדקה. הם שכחו את אללה, והוא שכח אותם (מרחמיו). אכן הצבועים הם המושחתים.
68. אללה הבטיח לצבועים ולצבועות ולכופרים את אש גיהינום, ולעולם יחיו בה, והיא מנת חלקם, וקילל אותם אללה, ומחכה להם עונש מתמיד.
69 (דומים המעשים של הצבועים) למעשיהם של אלה שקדמו לכם, הם היו חזקים מכם ועשירים יותר מכם ועם יותר בנים, והם נהנו מאוד ממה שניתן להם, וגם אתם נהניתם בחלקכם כמו אלה שהיו לפניכם, והם נהנו ממה שניתן להם, ושקעתם בדברי שקר על אללה כפי שהם שקעו. עמלם של אלה הלך לאיבוד בעולם הזה, ובעולם הבא אלה הם יהיו המפסידים.
70 האם לא קיבלו את תולדות אלה שקדמו להם? העם של נוח, ות'מוד, והעם של אברהם, ותושבי מדין, והערים ההפוכות(אנשי לוט), אשר שליחיהם הביאו להם אותות בהירים, לכן אללה לא קיפח אותם, הם קיפחו את עצמם.
71 המאמינים והמאמינות מגינים איש לרעהו. הם מצווים לעשות את המורשה והטוב, ואוסרים את האסור והרע, ומקיימים את התפילה, ומשלמים את הזכאת (צדקת חובה), ושומעים בקול אללה ושליחו. אללה ירחם עליהם (ביום הדין), ואכן אללה הוא העזוז והחכם.
72 הבטיח אללה למאמינים ולמאמינות גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, ואשר יחיו בהם לנצח, ומשכנות נאים בגני עדן, נוסף לכל זה יקבלו חסד מאללה, וזוהי הזכייה האדירה.
73 הוי הנביא! התאמץ בהקרבה הכופרים והצבועים, ואל תרפה מהם, כי משכנם יהיה בגיהינום, וכמה איום הגורל.
74 הם (הצבועים) נשבעים באללה שלא אמרו דבר (המזיק לנביא ולמאמינים), אומנם, הם אמרו את אמרת הכפירה, וכפרו לאחר התאסלמותם (התמסרותם), ותכננו, אבל לא הצליחו. ולא רצו לנקום בהם אלא כי אללה ושליחו עשו מהם עשירים מחסד מאללה. לכן, אם יתחרטו בכנות, זה יהיה יותר טוב בשבילם, אבל אם יתרחקו, יענישם אללה עונש כואב בעולם-הזה (ובעולם הבא), ולא יהיה להם בארץ אדון ולא תומך.
75 ויש כאלה מביניהם שהתחייבו לאללה, “אם הוא ייתן לנו מחסדו, ניתן צדקה ונהיה מן הישרים”.
76 ואולם כאשר העניק להם מחסדו, הם מנעו אותו והתרחקו(וכפרו) כשהם סוסים רחוק מן הצדק.
77 לכן אללה הוסיף צביעות בלבבם, עד היום שיפגשוהו (יום הדין) משום שהם הפרו את התחייבותם לאללה, ובמה שהיו משקרים.
78 האם אינם יודעים כי אללה יודע את מה שהם מסתירים ואת סוד שיחם? ואכן אללה יודע את הנסתרות.
79 אלה (הצבועים) שפוגעים במאמינים המתנדבים לתת צדקה, וגם הם פוגעים במאמינים (העניים) שבקושי יכולים לתת צדקה, הם (הצבועים) מזלזלים בהם, אללה יזלזל בהם, ועונש כואב מצפה להם.
80 לא ישנה אם תתפלל בשבילם שאללה יסלח להם, או לא תתפלל, אפילו אם תתפלל למענם שבעים פעם, אללה לא יסלח להם בשום אופן, משום שכפרו באללה ובשליחו, ואללה לא ידריך את המושחתים.
81 שמחו אלה אשר נשארו בבתיהם ולא הצטרפו לשליח אללה. ושנאו להתאמץ בהקרבה ברכושם ובנפשותיהם למען אללה. ואמרו, “אל תצאו בחום”. אמור, “האש של גיהינום לוהטת יותר, לו רק היו מבינים”.
82 אז הם יצחקו מעט (בעולם הזה), אבל הם עומדים לבכות הרבה (בעולם הבא) כגמול על אשר עשו.
83 וכאשר יחזירך אללה אל אחת מקבוצותיהם (הצבועים), ואז יבקשו אותך להרשות להם לצאת אתך. אמור, “לא תצאו איתי לעולם, ולא תילחמו אתי באויב לעולם. בפעם הראשונה רציתם להישאר בבית, ולכן הישארו עם אלה שנשארים בבית החלשים (הנשים והילדים והזקנים והחולים וכו'...)”.
84 ואתה (השליח) אל תתפלל לעולם על גופת אחד מהם ואל תעמוד ליד קברו להתפלל למענו, משום שהם כפרו באללה ובשליחו ומתו בעודם מושחתים.
85 ואל תתרשם מהונם הרב והמספר הגדול של בניהם. אללה רוצה לתת להם את זה כעונש בשבילם בחיי העולם הזה, ועד שימותו ככופרים.
86 וכאשר יורדת טורה האומרת, “האמינו באללה והתאמצו בהקרבה למען אללה עם שליחו”, בעלי האמצעים מביניהם מיד ישאלו את רשותך, ויאמרו, “הרשה לנו להישאר עם אלה שנשארים בבית.
87 הם (הצבועים) רוצים להיות עם הנשארים (עם הנשים והילדים והזקנים ובעלי המום), כי נחתמו לבבותיהם, לכן, הם לא יבינו.
88 אך השליח ואלה אשר האמינו אתו התאמצו בהקרבה למען אללה ברכושם ובנפשותיהם, ואלה שמור להם כול הטוב ואלה הם המצליחים.
89 הכין אללה להם גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם. לעולם יחיו בהם, וזו הזכייה הגדולה.
90 באו המשתמטים מבין שוכני המדבר שמבקשים להרשות להם (לא לצאת למען אללה), ונשארו אלה המתכחשים לאללה ולשליחו, עונש כואב יפגע באלה אשר כפרו מביניהם
91 אין חטא על החלשים והחולים ועל אלה שאין להם האמצעים הכלכליים להכין את עצמם לצאת (להקרבה למען אללה), אם הם נשארו נאמנים לאללה ולשליחו, כי אין על המיטיבים (החזקים באמונתם) שום שביל, ואללה הוא הסלחן והרחום
92 גם אין(חטא) על אלה אשר באו אליך למען תעזור להם, ואמרת להם, “אין לי שום אמצעים לתת לכם”, ואז שבו על עקבותיהם ועיניהם זולגות דמעות מצער, כי אין להם האמצעים הכלכליים לצאת אתך (להקרבה למען אללה).
93 האשמה היא על אלה השואלים את רשותך כשהם עשירים, הסכימו להיות עם הנשארים בבית. אללה אסם את לבבם, ואין הם יודעים (את חומרת מעשיהם).
94 הם מתנצלים אליכם בשובם אליכם, אמור: “אל תתנצלו! לא נאמין לכם כלל, משום שאללה גילה לנו מהחדשות שלכם, אללה יודע את מעשיכם, וגם שליחו, ואז אתם תושבו אל אשר יודע את הנסתר והנגלה, והוא יודיע לכם את אשר עשיתם.”
95 הם יישבעו לכם באללה כאשר תחזרו אליהם, שלא תפנו להם עורף, למרות זאת, עזבו אותם לנפשם, כי טמאים הם. משכנם הוא גיהינום, כגמול על אשר עשו.
96 הם יישבעו לכם כדי שתהיו מסופקים מהם, וגם אם תהיו מסופקים מהם, אללה לא יהיה מסופק מהאנשים המופקרים. 97 שוכני המדבר הם הכופרים והצבועים ביותר, וסביר יותר שלא יכירו את החוקים שאללה הוריד על שליחו, ואללה הוא היודע והחכם.
98 ויש בין שוכני המדבר כאלה הרואים כהפסד את אשר הם תורמים (למען אללה), ומחכים שאסון ורעה יפגעו בכם, אך האסון והרעה תפגע בהם, ואללה שומע ויודע הכול.
99 אך יש בין שוכני המדבר כאלה אשר מאמינים באללה וביום האחרון, ורואים במה שהם תורמים (למען אללה) אמצעי התקרבות לאללה, וקבלת תפילות השליח בשבילם, בצדק ההתקרבות היא להם, ואללה יכניס אותם ברחמיו, כי אללה הוא הסלחן הרחום.
100 והמקדימים הראשונים בין המהגרים (המאמינים של מכה) והתומכים (המאמינים של אל-מדינה) ואלה אשר הלכו בעקבותיהם בצורה הטובה ביותר, אללה מסופק מהם, והם מסופקים ממנו, והוא הכין להם גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, אשר שוכנים בהם לנצח, וזוהי הזכייה האדירה.
101 יש צבועים מבין שוכני המדבר אשר סביבכם ומאנשי אל-מדינה אשר הרחיקו לכת בצביעותם. אינך מכיר אותם, אנו מכירים אותם. נעניש אותם פעמיים (בעולם הזה). ולאחר מכן הם גם יושבו אל העונש העצום (בעולם הבא).
102 ישנם אחרים (מאנשי אל-מדינה) שהודו בחטאם, ערבבו מעשה טוב במעשה רע. אולי אללה יקבל את חרטתם הכנה, כי אללה הוא הסולח והרחום.
103 קח מרכושם צדקה לטהרם ולזכותם בה, והתפלל עבורם, כי תפילתך מרגיעה אותם, ואללה הכול שומע ויודע הכול.
104 האינם יודעים כי אללה מקבל את החרטה הכנה של עבדיו? ומקבל את הצדקה שהם נותנים? ואכן אללה הוא הסלחן והרחום.
105 אמור: “עשו (מעשים טובים), ואללה יראה את מעשיכם, וכן גם שליחו, וגם המאמינים יראו את מעשיכם, ולאחר מכן תושבו אל אשר יודע הנסתר והנגלה, והוא יודיע לכם את כל אשר עשיתם.
106 ואחרים כאלה שחריצת דינם מתאחרת, והם מחכים לציווי של אללה. אולי הוא יעניש אותם או יקבל את חרטתם הכנה, כי אללה הוא יודע הכול והחכם מכל.
107 ואלה אשר הקימו מסגד לשם הצקה וכפירה, ולפירוד בין המאמינים, וכדי שישמש מקלט לכל אלה אשר נלחמו באללה ובשליחו לפני זה. הם נשבעים: “כי התכוונו רק לטובה”, ואולם אללה יעיד כי הם משקרים.
108 לעולם אל תקיים תפילה בו. מסגד שנוסד מהיום הראשון על יראת אללה, ראוי יותר שתקיים בו תפילה. יש בו אנשים שאוהבים להיטהר, ואללה אוהב את המיטהרים.
109 האם מי שייסד את בניינו על יראה ורצון מאללה טוב יותר או מי שייסד את בניינו על שפת תהום שהתמוטטה בו אל אש הגיהינום? ואללה לא ידריך את האנשים המקפחים.
110 ובכל זאת המבנה אשר בנו ימשיך להיות מקור לספק בלבבם, עד אשר הלבבות שלהם ייקרעו לגזרים, ואללה הוא הכול יודע והחכם.
111 אכן, אללה קנה מהמאמינים את חייהם והונם תמורת הכניסה לגן העדן. אם יילחמו למען אללה, בין אם הם הורגים או נהרגים. זוהי הבטחה אמתית ממנו בתורה, ובבשורה ובקוראן, ומי יותר נאמן מאללה בקיום הבטחתו? לכן התבשרו בעסקה אשר כרתם עם אללה. זוהי הזכייה הגדולה
112 (והזוכים הם) המבקשים סליחה, העובדים, המשבחים, הצמים, הכורעים, הסוגדים, המצווים לעשות את הטוב והאוסרים את הרע, המקיימים את דיני אללה, ובשר טובות למאמינים.
113 אל לנביא ולאלה אשר האמינו לבקש סליחה עבור המשתפים (עבודה זרה), אפילו אם הם קרובי משפחה, לאחר שהתברר להם כי הם אנשי השאול.
114 לא הייתה הסליחה שביקש אברהם מאללה בשביל אביו אלא בגלל הבטחה שהבטיח לו, ואולם כאשר התברר לו כי אויב הוא לאללה, התנער ממנו, כי אברהם היה מרבה התחננות אל אללה וסבלן.
115 אללה לא היה מתעה אנשים לאחר שהדריך אותם עד שיבהיר להם ממה להישמר, אכן אללה הוא היודע כל דבר.
116 אכן אללה, לו מלכות השמים והארץ, והוא מחייה וממית, ואין לכם מלבד אללה אדון או מושיע.
117 כבר סלח אללה לנביא ולמהגרים (המהגרים ממכה לאל-מדינה) ולתומכים (מבין אנשי אל-מדינה) ולכל אלה שהצטרפו אליו בזמן המצוקה, לאחר שהלבבות של חלק מהם כמעט סרו מדרך הישר. ואז סלח להם, והוא חומל ורחום.
118 ולשלושת אלה אשר התעכבו ונשארו מאחור, כאשר הארץ למרות רוחבה נעשתה צרה להם, גם נפשם נעשתה צרה להם, וידעו שאין מפלט מאללה אלא בפנייה אליו. אז הוא קיבל את תשובתם, כי אללה הוא הרחום והמקבל את המבקשים סליחה.
119 הוי אלה אשר האמינו! יראו מאללה, והיו עם אנשי הצדק.
120 אל לתושבי אל-מדינה ותושבי המדבר מסביב להתעכב בהצטרפות אל שליח אללה, ולהעדיף את נפשותיהם על נפשו, משום שלא יפגע בהם צמא, עייפות, חוסר מזון למען אללה, וכן לא ידרכו במקום אשר ירגיז את הכופרים, ולא יפגעו באויב פגיעה כלשהי, אלא יירשם לזכותם מעשה טוב , כי הוא לא יפחית משכרם של עושי הטוב.
121 כל הוצאה שיוציאו, אם גדולה או קטנה, או כל ואדי שיחצו, ייכתב להם (כמעשה טוב), על-מנת שאללה יגמול להם את הגמול הטוב ביותר.
122 אין חובה על כל המאמינים לצאת ללחימה, די בחלק מכל קבוצה לצאת, כדי שאלה שלא יצאו יוכלו ללמוד את הדת, וכאשר בני קבוצתם יחזרו אליהם מהמלחמה, הם ילמדו אותם מה שלמדו בהעדרם, כדי שיהיו זהירים.
123 הוי אלה אשר האמינו! הילחמו באלה אשר לועגים לכם מבין הכופרים, ושימצאו בכם קושי ועוז, ודעו כי אללה עם היראים.
124 וכאשר יורד פרק (מהקוראן), אחדים מהם (הצבועים) אומרים: “למי מכם הפרק הזה הוסיף אמונה?”. אמנם אלה אשר האמינו, היא הוסיפה להם אמונה, והם מתבשרים בשמחה.
125 אך לאלה שיש מחלה בלבבם (הצבועים) היא הוסיפה צביעות על צביעותם, ומתו כשהם כופרים.
126 הלא יראו (הצבועים) שהם נבחנו בכל שנה פעם או פעמיים? אך הם אינם מבקשים סליחה והם לא יזכרו.
127 וכאשר יורד פרק, מביסים זה אל זה (ואומרים) “האם מישהו רואה אתכם?” ואחר כך יסתלקו, אללה ירחיק את לבבם (מן האמונה), כי הם אנשים שאינם מבינים.
128 כבר בא אליכם שליח מקרבכם, והסבל שלכם מפריע לו, והוא דואג לכם, ומתייחס למאמינים בחמלה ורחמים,
129 אך אם יתרחקו ממך, אמור: “דייני באללה, שאין אלוה מלבדו. עליו אסמוך והוא ריבון כס המלכות העצום”