הקוראן המבורך סורה 15 (תרגום דאר אלסלאם)

הקוראן המבורך
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

סורה 15: אל-חגיר (אל-חגיר)

בשם אללה הרחמן הרחום

1 אליף.לאם.ראא אלה אותותיו (משפטיו) של הספר, והקוראן הברור

2 יגיע זמן(ביום הדין) אשר בו הכופרים ירצו להיות מוסלמים.

3 לכן הנח להם לאכול ולהתענג ולהשתעשע בתקווה (שלא יעזבו את חיי העולם הזה), סופם שהם יכירו ויודו (באמת).

4 ולא הבהרנו עיר אלא על פי צו אלוהי שנקבע

5 אין אומה שתוכל להקדים את זמנה או לדחותו.

6 והם אמרו: “אתה זה אשר הורדה אליו ההזכרה (הקוראן), הנך משוגע,

7 מדוע לא תביא אלינו את המלאכים אם אתה אכן מן הצודקים?”

8 לא היינו מורידים את המלאכים אלא בצדק, ולא היו מקבלים זמן נוסף.

9 אכן, אנחנו אלה אשר הורדנו את הזכר (הקוראן), ואנחנו ודאי נשמור עליו.

10 וכבר שלחנו לפניך (שליחים) אל אומות הקדמונים,

11 כל אימת שנשלח להם שליח, היו מזלזלים בו.

12 כך אנחנו מאפשרים להרגל הזה (הכפירה) לחדור אל הלבבות של הכופרים המכחשים (בגלל כפירתם).

13 הם לא יאמינו בו, וכבר עברה לפניהם דרך הקדמונים.

14 אפילו אם פתחנו להם שער ברקיע והם התחילו לעלות בו,

15 גם אז הם יגידו: “זוהי אחיזת עיניים, לא כי אנחנו אנשים אשר פגע בנו קסם!”

16 וכבר עשינו את הכוכבים בשמיים וקישטנו אותם (את השמיים) להנאת המתבוננים.

17 ושמרנו עליהם מפני כל שטן ארור.

18 אך אם ינסה מישהו להאזין(למה שקורה ברקיע), מיד יתקיף אותו כוכב שביס מאיר(שישרוף אותו)

19 ואת הארץ פרשנו והצבנו עליה הרים חזקים, והצמחנו בה מכל הסוגים במידה ובאיזון,

20 והנחנו בה מקורות מחיה לכם ולכל אלה אשר אתם לא מפרנסים.

21 כל האוצרות אכן אצלנו, אך נוריד אותם רק במינון מדוד.

22 שילחנו את הרוחות להפרות את הצמחים וכדי שיביאו את העננים, והורדנו את המים מהשמיים כדי להשקות אתכם, שהרי לא יכולתם לאגור אותם בעצמכם.

23 רק אנו נחיה ונמית, ואנו היורשים של הכול.

24 ואנחנו מכירים את אלה מכם שהקדימו ואת אלה שיאחרו (להגיע אל ריבונם במותם), 25 ואת כולם יקבץ ריבונך, כי הוא החכם והיודע.

26 וכבר בראנו את האדם מטיט קשיח יבש שהשחיר,

27 ואת השדים בראנו קודם לכן מאש לוהטת

28 וכאשר ריבונך אמר למלאכים: “עומד אני לברוא אדם מטיט קשיח יבש שהשחיר,

29 וכאשר אעצבו ואפח בו מרוחי, כבדו אותו וסגדו לו”,

30 ואז המלאכים סגדו כולם,

31 מלבד איבליס (השטן) סירב להיות עם הסוגדים,

32 אז אמר (אללה): “הוי, איבליס! מה לך שאינך עם הסוגדים?”

33 אמר: “אין אני סוגד לאדם אשר בראת מטיט קשיח יבש שהשחיר.”

34 אמר (אללה): “צא ממנו (גן עדן), כי אכן אתה ארור,

35 ואכן אתה מקולל תהיה עד יום הדין”.

36 אמר: “ריבוני! תן לי שהות עד יום תחיית-המתים”.

37 אמר (אללה): “אתה תהיה בין אלה שניתנה להם שהות,

38 עד יום העיתוי הידוע”.

39 אמר לי ריבוני! כשם שאפשרת לי לסטות מהדרך, אני אקשט את החטאים שלהם בארץ באור יפה ואתעה את כולם,

40 פרס לעבדיך הנאמנים אשר בהם”.

41 אמר (אללה): “זה השביל אשר מוביל ישירות אליי.

42 אך על עבדיי אין לך כל שלטון, פרס לאלה שיתעו וילכו אחריך.

43 ואכן הגיהינום הוא המקום אשר נועד לכל אלה.

44 יש לה שבעה שערים, וכל שער מוביל אל מדור מיוחד”.

45 אך היראים מפניי יהיו בגני עדן עם מעיינות.

46 (ייאמר להם): היכנסו אליהם בשלום ובבטחה!

47 אנחנו נטהר את הלבבות שלהם מכל כוונות הזדון, והם יהיו אחים זה לזה, כשהם נחים על יצועים זה לעומת זה,

48 בלי שיסבלו מעייפות, ולעולם הם לא ייאלצו לצאת מתוכם.

49 אמור לעבדיי שאני הוא הסלחן והרחום,

50 אך גם שהעונש שלי הוא העונש הכואב.

51 וספר להם על אורחיו של אברהם.

52 כאשר נכנסו אליו הם אמרו: “שלום”. הוא אמר להם: “אנו חוששים מכם”.

53 אמרו לו: “אל תחשוש, באנו לבשר לך על בן רחב ידע”.

54 אמר להם: “האם תבשרו לי דבר כזה למרות שאני בא בימים? איזה (סוג של) בשורות אתם מביאים לי?”

55 אמרו: “בישרנו לך את הצדק ואל תהיה מן המתייאשים”.

56 אמר: “וכי מי יתייאש מרחמי ריבונו מלבד התועים”.

57 אמר: “הוי, השליחים, מה מעשיכם כאן?”

58 אמרו: “נשלחנו אל עם של פושעים (כדי להשמיד אותם),

59 מלבד משפחת (הנביא) לוט אשר נציל את כולם.

60 מלבד אשת לוט (לא נצלנה), גזרנו שתהיה בין אלה שיוכחדו.”

61 וכאשר הגיעו השליחים אל ביתו של לוט,

62 אמר להם: ״ הן, אינכם מוכרים לי”.

63 אמרו (ללוט): “אנו באנו אליך עם (העונש) אשר פקפקו בו,

64 והבאנו לך את האמת, ואנו אנשי הצדק,

65 לכן הוצא את משפחתך במשך הלילה הזה ולך אחריהם, ואל תפנו לאחור, והמשיכו כפי שציווינו עליכם”

66 וכך הודענו לו על הדבר הזה, אכן סופם של אלה שיוכחדו עם (תחילת) הבוקר.

67 אז הגיעו (לביתו) אנשי העיר בשמחה.

68 אמר (לוט): “אלה הם אורחיי, ואל תמיסו חרפה עליי,

69 יראו את אללה ואל תביישו אותי”

70. אמרו לו: “האם לא אסרנו עליך לארח אנשים (זרים)?”

71 (לוט)אמר להם ״: אם אתם אכן חייבים לעשות משהו, אז הנה בנותיי (הינשאו להן)!”.

72 בחייך! (הנביא מוחמד) הם היו מבולבלים משכרונם.

73 עם צאת החמה, נחתה עליהם הצווחה

74 והפכנו את העיר, והורדנו עליהם גשם של אבני עופרת בוערות

75 בזה יש אותות לאשר לומדים לקח.

76 חורבות העיר עדיין על הדרך.

77 ואף בזה אות למאמינים.

78 וכבר היו אנשי אל-איכה (של מדיין) מקפחים,.

79 ואז נקמנו בהם ואכן השרידים שלהם ברורים (על הדרך בשביל שכולם יראו).

80 תושבי אל-חיג'ר הכחישו את אזהרות השליחים,

81 וכאשר נתנו להם את אותותינו הם התנגדו להם.

82 הם חצבו בתים בהרים ושכנו שם בבטחה.

83 אך עם בוקר הלמה בהם הצווחה(על כפירתם),

84 ולא הועיל להם כל הרכוש אשר אספו.

85 ואנחנו לא יצרנו את השמים ואת הארץ ואת כל אשר ביניהם אלא בצדק. אין ספק ששעת הדין בוא תבוא, על כן נהג בסבלנות ההולמת.

86 אכן ריבונך הוא הבורא והיודע.

87 אנחנו נתנו לך (הנביא מוחמד) שבעה מן האותות (משפטים) החוזרים (סורה הפתיחה) ואת הקוראן הנשגב,

88 אל תישא עיניך אל מה שהענקנו זמנית לבני אדם שונים, ואל תצטער בשבילם, ופרוש כנפיך להגנה על המאמינים,

89 ואמור: “אני אכן הוא המזהיר הברור”.

90 כפי שהורדנו על המפולגים!

91 אשר פירקו (בשקריהם) את ספר הקוראן לחלקים.

92 בחיי ריבונך! שאול נשאל את כולם,

93 על אשר עשו

94 ואתה (מוחמד) מלא את שליחותך כפי שנצטווית והתכחש למשתפים (עובדי אלילים).

95 אנו כבר הגנו עליך מן המזלזלים,

96 אלה אשר לוקחים לעצמם אלוה אחר זולת אללה, אך בקרוב הם ילמדו (את הלקח).

97 אנחנו יודעים כי יכאב לך למשמע כל אשר יאמרו,

98 אז שבח והלל את ריבונך והיה מן הסוגדים

99 ועבוד את ריבונך עד אשר יבוא אליך(הקץ) הוודאי.