הקוראן המבורך סורה 5 (תרגום דאר אלסלאם)

הקוראן המבורך
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

סורה 5: אל-מאאידה (השולחן הערוך)

בשם אללה הרחמן הרחום

1 הוי אלה אשר האמינו! קיימו את הברית! בהמות המקנה הותרו לכם למאכל, מלבד מה שנאסר עליכם בספר (הקוראן), ומה שניצוד בתקופת העלייה לרגל. אללה מחוקק את אשר ירצה.

2 הוי, אלה אשר האמינו! אל תחללו את המקומות הקדושים, ולא את החודש הקדוש, ולא את הקורבנות וקישוטיהם, ולא את העולים לרגל הבאים לבקש חסד ורצון מריבונם, וכשתגמרו את החג', יש לכם הרשות לצוד צייד. אל תגרום שנאתכם לאלה שמנעו מכם את הגישה למסגד הקדוש להתקיפם, אלא שתפו פעולה אתם לעשות מעשים טובים ויראת אללה, ואל תשתפו פעולה אתם לעשות מעשי פשע ותוקפנות, והיו יראים את אללה, משום שאללה מעניש בחומרה.

3 נאסר עליכם נבלה ודם ובשר חזיר, וכל אשר הוקרב לכבוד אחרים, מלבד אללה, את בשר הבהמה החנוקה, והמוכה, ההרוגה על-ידי נפילה, המעונה, ובהמה שנהרגה על-ידי חיה טורפת, אך לא אשר שחטתם. בנוסף לכל זה, אסור לכם לאכול כל אשר נשחט על מזבח-אלילים. אסור לכם לחלק את הבשר בהטלת גורל על-ידי הטלת חצים, במשחקי גורלות, כי זוהי תועבה. היום נואשו הכופרים מדתכם, על כן אל תיראו מפניהם, כי אותי היו יראים. היום השלמתי לכם את דתכם והשלמתי את חסדי עליכם, ובחרתי את האסלאם לדת בשבילכם. וכל המוכרח מחמת רעב, ולא מתוך נטייה לחטא, הן, אללה הוא הסלחן והרחום.

4 ישאלו אותך, מה עוד מורשה להם (לאכול)? אמור, “הורשו לכם כל הדברים הטובים, וכן כל החיות ומה שלימדתם את חיות ועופות הצייד שלכם לצוד עבורכם. אכלו ממה שצדו למענכם, והזכירו את שם אללה עליו, ויראו את אללה. כי אללה מהיר חשבון.

5 היום הורשו לכם (המטעמים) הטובים, מורשים לכם מאכלותיהם של אלה אשר ניתן להם הספר לפניכם, ומאכלותיכם מורשים להם. כמו כן מורשה לכם להתחתן עם נשים צנועות ומאמינות, וגם נשים צנועות מקרב אלה אשר ניתן להם הספר לפניכם, בתנאי שתשלמו להן מוהר, בתוקף קידושי נישואין ולא כפרוצות או אהובות. ומי שכופר באמונה אכן עמלו בעולם הזה לשווא ובעולם הבא ילך לאבדון.

6 הוי אלה אשר האמינו! בעומדכם לתפילה רחצו את פניכם ואת ידיכם עד המרפקים, ומשחו את ראשיכם(במים), ורחצו את רגליכם עד הקרסוליים. ואם יש בכם טומאה, אז היטהרו(ברחצה). ואם חולים אתם, או בנסיעה, או אחרי עשיית צרכים, או באתם במגע עם נשים, ואינכם מוצאים מים, חפשו עפר נקי, ומשחו בו את הפנים בכפיכם, ושפשפו את ידיכם בעפר עד המרפקים. אין אללה רוצה להכביד עליכם אלא לטהר אתכם ולהשלים את חסדו עליכם, למען תכירו טובה.

7 זכרו את החסד שהעניק לכם אללה, ואת בריתו אשר כרת עמכם, כאשר אמרתם, “שמענו ועשינו”, ויראו את אללה, כי אללה יודע מה נסתר בתוך הלבבות.

8 הוי אלה אשר האמינו! בצעו את הצדק כראוי, והעידו עדות אמת בשם אללה, לא תגרום שנאתכם למישהו לנהוג באי-צדק. נהגו בצדק, זה קרוב יותר ליראת אללה. והיו יראים את אללה. כי אללה בקי בכל מה שתעשו.

9 אללה הבטיח לאלה אשר האמינו ועושים את הטובות סליחה וגמול אדיר (ביום הדין).

10 ואלה אשר כפרו והתכחשו לאותותינו הם אלה שוכני אש הגיהינום

11 הוי, אלה אשר האמינו! זכרו את חסד אללה עמכם כאשר תכננו אנשים להתקיף אתכם והוא מנע מהם ולכן יראוהו, כי רק על אללה ייסמכו המאמינים.

12 ואללה כבר כרת ברית עם בני ישראל, והקמנו מתוכם שנים עשר נגידים. אללה אמר (להם): “אני אהיה עמכם אם תקיימו את התפילה, ותתנו זכאת, ותאמינו לשליחיי ותעזרו להם, ותגמלו לאללה גמול חסד, אז אכפר לכם על מעשיכם הרעים ואכניסכם לגני עדן שמהם זורמים הנהרות. אך מי שיכפור מכם לאחר(כל) זה, אכן תועה הוא מן דרך הישר”.

13 כיוון שהפרו את בריתם, קיללנו אותם וחתמנו את לבבם. הם מעוותים את האותות (משפטי הקוראן) ומוציאים אותם מהקשרם. הם שכחו חלק ממה שהוזכר להם, ולא תחדל מלראות שהם בוגדים, חוץ ממעטים מהם. אך סלח להם והיה סבלן כלפיהם. כי אללה אוהב את המיטיבים.

14 ומאלה אשר אומרים (טוענים) אנו נוצרים!, כרתנו ברית, וגם הם שכחו חלק ממה שהוזכר להם, לכן עוררנו ביניהם עוינות ומשטמה שתתקיים עד יום תחיית-המתים. אז יודיע להם אללה את אשר עשו.

15 הוי, אנשי הספר! אכן בא אליכם שליחנו (מוחמד) כדי שיבאר לכם הרבה ממה שהייתם מעלימים מן הספר (התורה והבשורה), וכדי להביא סליחה על החטאים. הנה בא אליכם אור מאללה וספר (הקוראן) בהיר,

16 אשר, בו ידריך אללה (בקוראן) אל שבילי השלום את כל ההולך בעקבות רצונו של אללה, ויעבירם מן החושך לאור ברשותו, וידריך אותם אל דרך הישר.

17 אכן, כופרים הם אלה האומרים כי אללה הוא המשיח בן מרים. אמור, “מי יוכל למנוע מאללה, אם ירצה להמית את המשיח בן מרים ואת אמו ואת כל מי שבארץ כולם?” לאללה מלכות השמים והארץ ואשר ביניהם. הוא בורא מה שירצה, ואללה הוא הכול-יכול.

18 אומרים היהודים והנוצרים, “אנו בני אללה ואהוביו”!. אמור, “ולמה יענישכם בחטאיכם? אינכם אלא בני אנוש ממה שברא. הוא סולח למי שירצה ומעניש את מי שירצה, לאללה מלכות השמיים והארץ ואשר ביניהם, וסוף כל הבריות לשוב אליו.

19 הוי, אנשי הספר! אכן בא אליכם שליחנו (מוחמד) כדי לבאר לכם את הדברים בתקופת מעבר בין השליחים, למען לא תגידו ״לא בא אלינו כל מבשר או מזהיר.” הנה בא אליכם מבשר ומזהיר (הנביא מוחמד). ואללה הוא הכול-יכול.

20 וכאשר משה אמר לבני עמו, “בני עמי! זכרו את חסדו של אללה עליכם, בהקימו בכם נביאים ובעשותו אתכם למלכים, וכאשר הוא נתן לכם מה שלא נתן לאף אחד אחר בעולמים של אז”.

21 “הוי, בני עמי! היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם אללה, ואל תתרחקו(תכפרו) כדי שלא תלכו לאבדון”.

22 הם אמרו “הוי משה! בארץ שוכן עם של גיבורים, ולעולם לא ניכנס אליה עד שהם ייצאו ממנה. ואם ייצאו ממנה, אז אנו נכנסים”.

23 אמרו שני אנשים מאלה אשר יראים את אללה, שאללה גמל להם חסד, אמרו, “היכנסו מהשערים, וכאשר תיכנסו גם תנצחו. וסמכו על אללה אם אתם אכן(באמת) מאמינים”,

24 (חלק מבני ישראל) אמרו, “הוי, משה לא ניכנס אליה לעולם, כל עוד הם נמצאים שם. לך אתה וריבונך והילחמו בהם, ואילו אנו כאן מתיישבים (בצד)”.

25 אמר (משה): “ריבוני! איני שליט אלא על עצמי ועל אחי. פסוק נא בינינו לבין העם המופקר”.

26 אמר (אללה): ״ תהיה (ארץ הקודש) אסורה עליהם ארבעים שנה, שבהן יתעו בארץ (המדבר). ואל תצטער על עם המושחתים”.

27 וקרא להם את הסיפור של שני בניו של אדם, כשהקריבו קורבן, הוא התקבל מן האחד, ואולם מן האחר לא התקבל. אמר (האחד לאחיו), “אני אהרוג אותך”. אך, אחיו אמר: “אללה מקבל קורבנות רק מן היראים בלבד,

28 גם אם תשלח את ידך להרוג אותי, לא אשלח את ידי להרוג אותך, כי ירא אני את ריבון העולמים.

29 רצוני הוא שתישא בחטא הריגתי יחד עם שאר חטאיך, ותהיה משוכני אש הגיהינום, כי זה העונש של המקפחים”.

30 אמנם, נפשו הרשתה לו להרוג את אחיו, והיה מן האובדים.

31 אז, אללה שלח עורב שבחש באדמה להראות לו (לרוצח) כיצד יכסה את גופת אחיו. הוא אמר: “אוי ואבוי לי! אינני יכול להיות אפילו כמו העורב הזה ולכסות את גופת אחי?”. והוא נהיה מהמתחרטים (על כל הרוע שעשה).

32 בגלל זה אמרנו לבני ישראל, שכל ההורג מישהו שלא הרג מישהו אחר קודם לכן או לא עשה דברים כדי למלא את הארץ שחיתות, זה כאילו הוא הרג עולם ומלואו, וכל המחייה נפש אחת זה כאילו הוא החייה את כל העולם. (לאחר מכן) שליחינו(של אללה) הביאו להם (לבני אדם) את האותות הבהירים. אולם אף־על-פי-כן היו רבים מהם מן החוטאים.

33 לכן העונש של אלה הלוחמים באללה ושליחו ופועלים להפיץ שחיתות בארץ, הוא שהם ייהרגו או ייצלבו, או תיכרת ידם הימנית או רגלם השמאלית, או שיוגלו מארץ מגוריהם אל מקום אחר, בנוסף לזה, חרפה תהיה להם בעולם הזה, ובעולם הבא יהיה להם עונש אדיר.

34 חוץ מאלה אשר התחרטו בכנות לפני שייפלו (שבויים) בידיכם, כי אללה הוא סולח רחום.

35 הוי, אלה אשר האמינו! יראו את אללה, וחפשו דרכים על מנת להתקרב לחסדו של אללה, והתאמצו בהקרבה בשביל שלו, למען תצליחו.

36 הן אלה הכופרים אם יהיה להם כל הרכוש שבעולם ואף כפליים מזה כדי שיוכלו לפדות את עצמם מן העונש ביום תחיית- המתים, זה לא יתקבל מהם, ורק עונש כואב להם.

37 הם ירצו לצאת מאש הגיהינום, אך ממנה לעולם לא ייצאו, ולהם נועד עונש לעולם ועד.

38 הגונב והגונבת, קטעו את ידיהם כעונש על מה שעשו, עונש לדוגמא מאללה. ואללה עזוז חכם.

39 ומי שמתחרט בכנות לאללה לאחר שחטא והמתקן(את התנהגותו), אללה יקבל את חרטתו הכנה. אללה סולח ורחום

40 אינך יודע כי לאללה מלכות השמים והארץ? הוא מעניש את אשר ירצה ויסלח לאשר ירצה, ואללה הכול- יכול.

41 הוי השליח! אל יעציבו אותך הממהרים לכפור מבין אלה (הצבועים) שאמרו בפיהם שהם האמינו, אך לבבותיהם לא האמינו. בין אלה אשר התייהדו יש כאלה המאזינים לכל שקר, והמאזינים לאנשים אחרים אשר לא באו אליך, המעוותים את דברי אללה (מהתורה) ומוציאים אותם מהקשרם, ואומרים, “אם זו(פסיקת הנביא) תואמת את מה שניתן לכם קבלו אותה, ואם לא, היזהרו”. אם אללה רוצה להעמיד מישהו בניסיון, לא תוכל לעזור לו עד אללה. הם אלה אשר אללה אינו רוצה לטהר את לבבם, חרפה תהיה להם בעולם הזה, ובעולם הבא להם עונש אדיר.

42 הם מקשיבים לדברי שקר, ולוקחים ריבית אסורה. אך אם יפנו אליך (הנביא), שפוט ביניהם (אם תרצה) או התרחק מהם. אם תתרחק מהם, לא יוכלו לפגוע בך כלל, ואם תשפוט, שפוט ביניהם בצדק. אללה אוהב את עושה הצדק.

43 אך למה הם ממנים אותך כשופט עליהם בעוד שיש אצלם התורה, ובה משפט אללה, ואחר משפטך הם פונים עורף? ואלה אינם מאמינים.

44 אנחנו הורדנו את התורה, ובה הדרכה ואור, ולפיה שפטו הנביאים אשר התאסלמו (התמסרו) בין אלה אשר התייהדו, והרבנים והחכמים, בהתאם לספר אללה שהופקד בידיהם והיו עדים עליו, לכן אל תיראו את האנשים, וייראו רק אותי, ואל תמכרו את אותותיי במחיר זול מאוד. כל מי שאינו שופט לפי מה שהוריד אללה, אלה הם הכופרים.

45 וכתבנו בתורה, כי נפש תחת נפש, ועין תחת עין, ואף תחת אף, ואוזן תחת אוזן, ושן תחת שן, וכי גם על הפצעים יש לגמול. ואולם כל העושה צדקה, ימחל לו אללה. כל מי שאינו שופט לפי מה שהוריד אללה, אלה הם המקפחים.

46 אחריהם (הנביאים) שלחנו את ישוע בן מרים כדי לאשר את התורה שקדמה לו, ונתנו לו את האוונגליון ובה הדרכה ואור ואישור של התורה אשר הייתה לפני כן עם הדרכה ואזהרה ליראים.

47 על המאמינים באוונגליון לשפוט על-פי מה שהוריד בו אללה, וכל מי שאינו שופט לפי מה שאללה הוריד, אלה הם המושחתים.

48 והורדנו אליך (מוחמד) את הספר (הקוראן) עם הצדק, והוא מאשר את הספרים (המקוריים) שהורדו לפניו ומכיל אותם. על כן שפוט ביניהם על-פי מה שהוריד אללה, ואל תלך אחרי יצריהם (הסוסים) מן הצדק שניתן לך. לכל אחד מכם נתנו חוק (שתקף בזמן הנביא) ומנהג. ואילו רצה אללה היה עושה את כולכם אומה אחת, אך הוא רצה לנסותכם במה שניתן לכם, לכן התחרו בינכם במעשים טובים, כי כולכם אל אללה תחזרו, ואז יודיעכם את כל העניינים אשר נחלקתם בהם.

49 ואכן שפוט ביניהם על-פי מה שהוריד אללה, ואל תלך אחרי יצריהם (הסוסים מן האמת שניתנה לך), ולכן הזהר אותם לבל יפתוך לסטות מחלק מן החוקים שאללה הוריד אליך. ואם יתרחקו(יכפרו), דע כי אללה חפץ לפגוע בהם בגלל חטאיהם, וכי רוב האנשים מושחתים הם

50 האם רוצים כי תשפוט ביניהם לפי חוקי הבורות והנבערות? הרי אין טוב מאללה כשופט בין בני האדם הבוטחים בו.

51 הוי אלה אשר האמינו! אל תתייחסו אל היהודים ואל הנוצרים כתומכים בכם, כי תומכים הם זה בזה, ומי בכם אשר יתייחס אליהם כתומכים, כמוהו כאחד מהם. אללה לא ידריך את החוטאים.

52 רואה אתה כי אלה (הצבועים) שיש מחלה בלבבם מזדרזים אליהם ואומרים, ״ פוחדים אנו שתפגע בנו רעה. אולם יתכן שאללה יביא (לכם) ניצחון, או מעשה מאצלו (מאללה), ואז יתחרטו על אשר תכננו בנפשם.

53 ויאמרו אלה אשר האמינו, “האם אלה הם אשר נשבעו באללה בשבועה נאמנה שהם אתכם?” מעשיהם ייכשלו והם יהיו מן האובדים.

54 הוי אלה אשר האמינו! מי שיחזור בו מדתו(מדרכו) מבינכם, אז יביא אללה אנשים אשר יאהבם והם יאהבוהו, שיהיו רכים למאמינים וקשים ללא מאמינים, ויתאמצו בהקרבה בדרכו של אללה, ולא יירתעו מפני גינוי ותוכחה. זה החסד של אללה שהוא מעניק לכל מי שירצה, כי הוא המקיף והיודע.

55 אכן אדוניכם הם, אללה, ושליחו, והמאמינים המקיימים את התפילה, והמשלמים את הזכאת (צדקת חובה) כשהם כורעים.

56 ומי שלוקח לו בעל ברית את אללה, ואת שליחו, ואת המאמינים, הן, המחנה של אללה, הם המנצחים.

57 הוי, אלה אשר האמינו! אל תיקחו אשר התייחסו אל דתכם בזלזול ובאי הערכה, מאלה אשר ניתן להם הספר מלפניכם (ולא את) והכופרים לבעלי ברית. היו יראים את אללה, אם אתם, אכן, מאמינים.

58 וכשאתם קוראים לתפילה, הם התייחסו אל זה בזלזול ובאי הערכה, כי הם אכן אנשים חסרי דעת.

59 אמור: “הוי אנשי הספר! האם אתם מתנקמים בנו משום שאנו מאמינים באללה ובמה שהורד אלינו(הקוראן) ובמה שהורד מקודם, ואכן רובכם מושחתים”.

60 אמור: “האם אודיע לכם למי העונש הרע ביותר אצל אללה? לאלה אשר קיללם אללה ושפך את זעמו עליהם והפך אחדים מהם לקופים ולחזירים, ואשר עבדו את האלילים והשטן- הללו רע מכל מקומם (ביום הדין), וגדולה מכל תעייתם מן הדרך הישר.

61 אם יבואו אליכם יאמרו: “אנו מאמינים”, וכבר נכנסים אליכם ככופרים והם יצאו כך, אך אללה יודע את מה שהם היו מחביאים.

62 ואתה רואה ביניהם הרבה שמתעסקים בחטא בתוקפנות ואכילת ריבית אסורה. כה נורא אשר הם עושים.

63 ולמה אין הרבנים וחכמיהם מונעים אותם מלחטוא בדבריהם ומאכילת ריבית אסורה? כמה רעים מעשיהם.

64 ואמרו היהודים: “יד אללה כבולה”, ידיהם תיכבלנה ויקוללו על אשר אמרו. כי ידי אללה פתוחות להעניק כפי שירצה. מה שהורד אליך מריבונך מוסיף לרבים מהם מרידה וכפירה. ולכן זרענו עוינות ומשטמה ביניהם עד יום תחיית- המתים. בכל עת שהם יבעירו את אש המלחמה, יכבה אותה אללה, לכן הם מנסים למלא את הארץ שחיתות, ואללה אינו אוהב את המשחיתים.

65 ולו האמינו אנשי הספר (בשליחותו של מוחמד) ויראו את אללה, היינו מוחלים להם על מעשיהם הרעים, ומכניסים אותם לגני עדן,

66 ולו קיימו את התורה ואת האוונגליון ואת כל אשר הורד אליהם מעם ריבונם, היו אוכלים בשפע מכל אשר מעליהם ומתחתיהם. אמנם יש ביניהם מחנה של אנשים הגונים, אך רובם רע אשר עושים (וחוטאים).

67 הוי, השליח! הודע את אשר הורד אליך מריבונך, ואם לא תעשה כך, לא מילאת את שליחות? אללה ישמור אותך מן האנשים. אכן, אללה אינו מדריך את האנשים הכופרים.

68 אמור: “הוי אנשי הספר! לאמונתכם אין ערך כל עוד לא תקיימו את התורה ואת הבשורה ואת מה שהורד אליכם מריבונכם (הקוראן). מה שהורד אליך מריבונך, אומנם מוסיף לרבים מהם (בעלי הספר) שחצנות וכפירה, אך אל תצטער על מה שהכופרים עושים.

69 הן, אלה אשר האמינו(התמסרו), ואלה אשר התייהדו, ו(כת) אצאבאין, והנוצרים, מי שהאמין מהם באללה וביום האחרון ועשה את הטוב, אין חשש לגורלם ולא ייעצבו.

70 אנו כרתנו ברית עם בני ישראל ושלחנו אליהם שליחים, וכל פעם שבא אליהם שליח וציווה עליהם את מה שאינו לפי תאוות נפשם, את חלקם הכחישו ואת החלק האחר הם הרגו

17 הם חשבו שלא ייענשו, לכן, הם סגרו את עיניהם, ואטמו את אוזניהם. אללה קיבל את חרטתם, אולם שוב התנהגו רבים מהם כעיוורים וכחירשים. אך, אללה רואה את כל אשר יעשו.

72 אכן, כפרו אלה אשר אומרים כי אללה הוא המשיח בן מרים. המשיח אמר, “הוי, בני ישראל! עיבדו את אללה, ריבוני וריבונכם. כל המצרף שותפים לאללה, ימנע אותו אללה מכניסה אל גן העדן ומשכנו יהיה באש הגיהינום. ולחוטאים אין תומכים.

73 אכן כפרו אלה אשר אומרים כי אללה הוא אחד משלושה, משום שאין אלוה מלבד אלוה אחד. ואם לא יחדלו מדבריהם, יפגע באלה אשר כפרו מהם עונש כואב (בגיהינום).

74 הלא יתחרטו בכנות אל אללה, ויבקשו את סליחתו? הן, אללה הוא הסלחן והרחום.

75 אכן, המשיח בן מרים אינו אלא שליח כמו השליחים שקדמו לו, ואמו הייתה צדיקה, ושניהם היו (בני אדם) צורכים את האוכל. ראה איך אנו מבהירים להם את האותות, ואז הסתכל איך הם סוסים מן הצדק.

76 אמור, “התעבדו מלבד אללה מישהו שאינו יכול להזיק או להיטיב לכם? אללה הוא הכול שומע הכול יודל‘.

77 אמור: “הוי אנשי הספר! אל תגזימו בדתכם מעבר לאמת, ואל תלכו אחרי נסיות אנשים אשר תעו מקודם והתעו רבים ותעו מהשביל הישר”.

78 אלה אשר כפרו מבני ישראל קוללו בלשון דוד וישוע בן מרים משום שמרדו והיו תוקפנים,

79 ולא היו מצווים זה את זה שיימנעו ממעשיהם המגונים, וכה נורא אשר היו עושים.

80 אתה רואה כי רבים מתוכם מתייחסים לאלה אשר כפרו כבעלי ברית, וכה נורא הוא המעשה שהקדימו לעצמם אשר גרם לכך שאללה כעס עליהם, ולעולם בעונש הם שוכנים.

81 אילו היו מאמינים באללה ובנביאו (מוחמד) ובמה שהורד אליו (הקוראן), לא היו מתייחסים אליהם (אלה אשר כפרו) כאל בעלי ברית, ואולם רבים מהם מושחתים.

82 אתה תמצא כי האיבה החזקה ביותר נגד אלה אשר האמינו (המתמסרים) היא זו של היהודים ואלה אשר שתפו (עבודה זרה) אך תמצא כי אלה האומרים: “נוצרים אנו” ידידותם למאמינים חזקה ביותר, משום שיש ביניהם כמרים ונזירים והם אינם שחצנים.

83 וכאשר הם שומעים את מה שהורד אל השליח (הקוראן), אתה רואה את עיניהם מזילות דמעות, משום שהכירו את הצדק (של הקוראן). הם אומרים, “ריבוננו! מאמינים אנו, לכן כתוב אותנו בין העדים (לאמיתות הקוראן).

84 ומדוע אנו לא נאמין באללה ובאמת שבאה אלינו(על-ידי מוחמד), ואנו מקווים כי יכניס אותנו ריבוננו עם הצדיקים (ביום הדין).

85 אללה יגמול להם (ביום הדין) בגני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, ואשר לעולם ישכנו בהם, וזה הוא הגמול עבור המיטיבים.

86 אך אלה אשר כפרו והכחישו את אותותינו, אלה הם השוכנים בשאול.

87 הוי אלה אשר האמינו! אל תאסרו(על עצמכם) את המאכלים הטובים אשר אללה הרשה לכם, אך אל תחצו (את גבול המורשה), כי אללה אינו אוהב את אלה שחוצים (את גבול המורשה).

88 אכלו ממה שאללה נתן לכם, מן המורשה והטוב, ויראו את אללה אשר בו תאמינו.

89 לא יעניש אתכם אללה על פליטת-פה בשבועותיכם, אבל יעניש אתכם אם תישבעו לשווא בכוונה תחילה, וכדי שיסלח (אללה) למאמין(על כך שהפר את שבועתו), עליו להאכיל עשרה עניים מהמזון שהוא מאכיל בו את בני ביתו, או להלביש אותם, או לשחרר עבד. כל מי שאין לו האמצעים, יצום שלושה ימים. זהו הכופר בעד אי-קיום שבועה, על כן שמרו שבועותיכם. כה יבהיר לכם אללה את אותותיו למען תכירו טובה.

90 הוי אלה אשר האמינו! היין ומשחקי המזל, וזבח על מציבות (למען האלילים), והחיצים להגרלה, טומאה הם וממעשי השטן, על כן התרחקו מהם כדי שתצליחו.

91 אכן רוצה השטן להטיל בינכם עוינות ומשטמה על-ידי היין (שהאדם נהיה שיכור) וההימורים ולהרחיקכם מזכרו של אללה ומהתפילה. האם אתם מצייתים לאיסור?

92 הישמעו לאללה והישמעו לשליח והיזהרו, כי אם תתרחקו (תכפרו), דעו כי (מוטל) על שליחנו רק למסור את ההודעה הבהירה.

93 אין חטא על אלה אשר האמינו ועושים את הטובות עקב מה שטעמו (מן האסור לאכול ולשתות לפני שזה נאסר) כל עוד הם יראו את אללה והאמינו ועשים את הטוב. אכן, כל עוד הם יראו את אללה והאמינו והיטיבו (במעשיהם), כי אללה אוהב את המיטיבים.

94 הוי אלה אשר האמינו! אללה יעמידכם בניסיון על-ידי ציד שתוכלו לצוד בידיכם וברומחיכם(בעונת העלייה לרגל), וזאת למען יברר אללה מי ירא אותו בסתר. ומי שיחטא אחר כך יהיה לו עונש כואב.

95 הוי אלה אשר האמינו! אל תצודו כשאתם עולים לרגל, וכל ההורג חיה בכוונה תחילה, העונש שלו הוא שחיטת בהמה דומה למה שהרג, לפי החלטת(שני אנשים) ישרים מבינכם, כקורבן שיזבח על-יד הכעבה, או כפדיון, הוא יאכיל מסכנים, או לצום מספר ימים שווים לכמות האוכל שייתן למסכנים למען יסבול את העונש על מעשיו. אללה יסלח על מה שנעשה בעבר, אך מי שישוב לעשות זאת, ינקום בו אללה, כי אללה העזוז ובעל נקמות.

96 הותר לכם לדוג בים לאכילה ולטובתכם בבית ובצידה לדרך. אך נאסר עליכם לצוד ביבשה בתקופת העלייה-לרגל. ויראו את אללה אשר אליו תקובצו (ביום הדין)

97 אללה עשה את הכעבה, הבית הקדוש מקום לקיום מצוות וביטחון לאנשים, והחודשים הקדושים, ואסר להתקיף את בהמות הזבח שיוקרבו ליד הכעבה, למען תדעו כי אללה יודע את אשר בשמים ואת אשר בארץ, וכי אללה הוא היודע כל דבר.

98 דעו אכן אללה מעניש בחומרה, ואכן אללה הוא הסלחן והרחום.

99 אין על השליח (מוטל) אלא למסור את ההודעה, ואללה יודע את אשר תחשפו ואת אשר תסתירו.

100 אמור, הרע והטוב אינם שווים זה לזה, ולו גם הרע מוצא חן בעיניך, על כן יראו את אללה אתם בעלי- התבונה, כדי שתצליחו.

101 הוי אלה אשר האמינו! אל תשאלו על עניינים אשר אם יתגלו לכם יהיו קשים עליכם, ואולם אם תשאלו עליהם בזמן ירידת אותות הקוראן ייחשפו לכם. אללה סלח לכם מלבצע אותם, כי אללה הוא הסלחן והסבלן.

102 יש אנשים ששאלו על עניינים אלה לפניכם, וכשנתגלו להם כפרו בהם.

103 אללה לא קידש את “בחירה” או “סאאיבה” או “וצילה” או “חאמי”, ואולם הכופרים מעלילים זאת על אללה שקר, כי רובם חסרי תבונה.

104 וכשנאמר להם (אלה אשר כפרו), בואו אל אשר הוריד אללה (הקוראן), ואל השליח (מוחמד), הם אומרים, “דיינו במה שמצאנו אבותינו עושים”. אף כי לא ידעו אבותיהם דבר ולא היו מודרכים?

105 הוי אלה אשר האמינו! דאגו לנפשותיכם, ואם תהיו מודרכים לא יפגעו בכם התועים, כי אל אללה שובכם כולכם, ואז יודיעכם את אשר עשיתם.

106 הוי אלה אשר האמינו! מי מכם אשר עומד למות עליו להעמיד שני אנשים ישרים מקרבכם עדים על צוואתו לפני מותו, או אם יקרה והמוות יתקיף אתכם בנוסעכם בדרך, העמידו שני אנשים זרים עדים (אם לא תמצאו שני אנשים מבינכם). ואם אינכם בטוחים בהם, עכבו אותם לאחר התפילה, ודרשו מהם שיישבעו באללה, “לא נשנה את עדותנו זו בעד כל מחיר, גם אם זה יהיה למען קרוב משפחה, ולא נסתיר דבר מעדותנו שהתחייבנו בפני אללה לשמור, ואם כך נעשה, אכן נהיה מהחוטאים”

107 אך אם יתגלה אחר-כך שהם אשמים (בשינוי עדותם), אז יישבעו באללה שני יורשים, “עדותינו אמתית יותר מעדותם של שני העדים (בשעת המוות), ולא קיפחנו אף אחד משאר היורשים, ואם עשינו זאת, נהיה מהמקפחים”.

108 שבועה כזו תבטיח מסירת עדות אמת, על-ידי החשש שעדות כוזבת תבוטל על-ידי שבועתם של היורשים. יראו את אללה והישמעו לו, כי אללה לא ידריך את האנשים המושחתים.

109 ביום (יום הדין) אשר אללה יכנס את השליחים, ויאמר, “מה הייתה תגובתם של אלה שאליהם נשלחתם?” הם יאמרו, “אין אנו יודעים, אתה הוא יודע הנסתרות”.

110 כאשר אללה יאמר(ביום הדין), ישוע בן מרים! זכור את חסדי לך ולאמך, כאשר סייעתי לך ברוח הקודש (המלאך גבריאל), (והרשיתי לך) לדבר אל האנשים בהיותך בעריסה וכאשר גדלת, ולמידתי אותך את הספר, ואת החכמה, ואת התורה, והבשורה, וכאשר יצרת ברשותי דמות עוף מחימר, ונפחת בו רוח והיה לעוף אמיתי ברשותי, וברשותי ריפאת את העיוור מלידה, ואת המצורע, והחיית את המתים ברשותי. וזכור כאשר הגינותי עליך מפני בני-ישראל, כשבאת אליהם באותות בהירים, ואמרו אלה אשר כפרו מביניהם, “אין זה אלא קסם בהיר”.

111 וכאשר אמרתי לתלמידים שלך,: “האמינו בי ובשליחי (המשיח ישוע)”. אמרו, “מאמינים אנו, והעד עלינו כי אנחנו מוסלמים(מתמסרים)”.

112 כאשר אמרו התלמידים, “ישוע בן מרים! האם יכול ריבונך להוריד אלינו שולחן(ערוך) מן השמים?” אמר (ישוע), “היו יראים את אללה, אם אכן מאמינים אתם”.

113 אמרו, “רוצים אנו לאכול ממנו למען יבטח לבבנו, ונדע כי אכן שליחותך היא אמת, ונעיד על כך”.

114 אמר ישוע בן מרים “אללה! ריבוננו! הורד אלינו שולחן (ערוך) מן השמים, ויהיה זה יום חג לנו מדור ראשון ועד אחרון, וזה אות מאתך, ופרנסנו כי אתה הטוב במפרנסים”.

115 אמר אללה, “הני מוריד אותו אליכם, ואם אחרי זה יכפור מישהו מכם, אעניש אותו בעונש שלא הענשתי בו איש מעולם”.

116 כאשר יאמר אללה (ביום הדין), “ישוע בן מרים! האם אתה אמרת לאנשים, “קבלו אותי ואת אמי כשני אלים מלבד אללה?” יאמר (ישוע)”ישתבח שמך! אין לי סמכות לאמור מה שאיני זכאי לאמור, ולו אמרתי אותו, היית יודע. אתה יודע את אשר בנפשי, ואני אינני יודע את אשר בנפשך, ואתה הוא יודע הנסתרות.

117 לא אמרתי להם אלא מה שציווית עליי להגיד, 'עיבדו את אללה ריבוני וריבונכם'. כל עוד הייתי ביניהם הייתי עד למעשיהם, וכשהשבת אותי אליך, היית אתה המשגיח עליהם, כי אתה עד לכל דבר.

118 אם תעניש אותם, הן, הם עבדיך, ואם תסלח להם, הנה אתה הוא העזוז והחכם.

119 יאמר אללה, זה היום אשר בו ירוויחו הצדיקים לאמת אשר הצהירו, ויינתנו להם גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, הם יישארו בהם לנצח, כשאללה מסופק מהם והם מסופקים ממט, וזוהי הזכייה האדירה.

120 לאללה מלכות השמים והארץ וכל אשר בהם, והוא הכול-יכול.