הקוראן המבורך סורה 26 (תרגום דאר אלסלאם)
הקוראן המבורך
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114
סורה 26: א-שוערא' (המשוררים)
עריכהבשם אללה הרחמן הרחום
1 טא. סין. מים
2 אלה אותותיו (משפטיו) של הספר (הקוראן) אשר מבהיר את הכול.
3 דומה שאתה מקשה על עצמך מיגון בגלל אי רצונם להיות מאמינים?
4 אם נרצה נוריד אליהם נס מן השמים שיהיו צוואריהם כפופים לו בהכנעה.
5 בכל פעם שבאה אליהם אזהרה חדשה מן הרחמן, הם סולדים ממנה,
6 וכבר התכחשו לה, אולם עוד יבוא עליהם העונש שהיו לועגים לו.
7 האם אינם צופים את האדמה, כמה הצמחנו בה מכל זוג של מין מפואר?
8 הן, בזה יש אות, אך רובם אינם מאמינים.
9 והן, ריבונך הוא העזוז והרחום.
10 ועת כי קרא ריבונך אל משה: “לך אל בני העם המקפחים,
11 העם של פרעה, הלא ייראו (מפני העונש של אללה)? 12 הוא אמר: “ריבוני, חושש אני שלא יאמינו לדבריי, 13 ותהיה בלבי מצוקה ולשוני כבדה, לכן שלח לי את אהרון.
14 מלבד זה הם גם מאשימים אותי בפשע, ומפחד אני פן יהרגוני”.
15 (אללה) אמר: “לא ולא! לכו שניכם עם ניסינו ואותותינו, ואנו מאזינים לכם.
16 לכו אל פרעה לאמור: אנו שליחי ריבון העולמים,
17 שלח נא עמנו, את בני- ישראל”.
18 אמר: “האם לא גידלנו אותך מלידתך ונשארת עמנו מספר שנים מחייך,
19 ועשית מה שעשית, ואתה אינך מכיר לי טובה”.
20 אמר (משה): “מה שעשיתי היה כשהייתי מן התועים.
21 ואז ברחתי מכם כאשר פחדתי מכם, והעניק לי ריבוני חכמה והפך אותי אחד השליחים.
22 וזה חסד שעשית לי, (בזמן) ששעבדה את בני-ישראל?”.
23 אמר פרעה: “ומה הוא ריבון העולמים?”
24 אמר: “הוא ריבון השמים והארץ וכל אשר ביניהם, אם בטוחים בזה אתם, על כן האמינו?”.
25 ואמר לסובבים אותו ״השומעים אתם?”
26 (ומשה) הוסיף: “והוא ריבונכם וריבון אבותיכם הראשונים”,
27 אמר: “אכן שליחכם אשר נשלח אליכם משוגע”,
28 אמר: “ריבון המזרח והמערב, וכל אשר ביניהם, אם משכילים אתם”,
29 אמר (פרעה): “אכן אם תיקח לך אלוה מלבדי, אשים אותך בין האסירים”,
30 אמר (משה): “האף גם אם אבוא אליך עם הוכחה בהירה?”
31 ואמר (פרעה): “הבא אותה אם צדק תדבר”,
32 אז זרק משה את מקלו ואז הפך לנחש אמתי,
33 ואת ידו הוציא מחיקו והנה לבנה ומבריקה היא לרואים.
34 ואמר (פרעה) למנהיגים אשר סביבו: “אכן זה הוא קוסם מאומן,
35 רוצה לנשלכם מארצכם בקסמיו. ומה אתם מציעים?”
36 אמרו: “עכב אותו ואת אחיו לזמן־מה, ושלח בערים מקבצים,
37 ויביאו לך כל קוסם אומן”.
38 והקוסמים כונסו למועד היום אשר נקבע.
39 ונאמר לאנשים: “האם אתם מתאספים?
40 אולי נלך אחרי הקוסמים אם הם המנצחים.”
41 ויהי כאשר באו הקוסמים אמרו לפרעה: “האם נקבל גמול אם אנו המנצחים?”
42 אמר: “אכן, וגם תהיו אז מן המקורבים ״.
43 אז אמר משה לקוסמים: ״זרקו מה שברצונכם להשליך”.
44 והם זרקו חבליהם ומסותיהם בעודם נשבעים “בעוז פרעה אנו מנצחים”.
45 והנה משה זרק את מקלו והוא בלע את קסמיהם השקריים,
46 ונפלו הקוסמים משתחווים,
47 ואמרו: “מאמינים אנו בריבון העולמים,
48 ריבונם של משה ואהרון.”
49 אמר (פרעה): “האם האמנתם לו לפני שהרשיתי לכם? אכן, כנראה הוא הגדול שבכם שלימד אתכם את הקסמים! סופכם לדעת כי אקטע את ידיכם ורגליכם, ואחר כך אצלוב אתכם יחד”.
50 אמרו: “אין בזה שום דבר רע. אכן אנחנו חוזרים אל ריבוננו,
51 ואנו מקווים שמכיוון שאנו מראשוני המאמינים, יסלח לנו ריבוננו על חטאינו”.
52 אחר כך הורינו למשה: “צא עם עבדיי בלילה, כי רודפים אחריכם.”
53 ושלח פרעה בערים מקבצים לאיסוף החיילים
54 (ואמר פרעה) "אלה הם עדה קטנה מוזנחת".
55 והם אשר הרגיזו אותנו.
56 ואנחנו מוכנים עם נשק.”
57 וגירשנו אותם (פרעה ואנשיו) מגנים ומעיינות מים,
58 ומאוצרות ומקום נכבד.
59 כך, והורשנו אותם לבני ישראל.
60 ורדפו אחריהם עם עלות הבוקר,
61 וכאשר ראו שני המחנות זה את זה, אמרו אנשיו של משה: “הם עומדים להשיג אותנו”.
62 אמר (משה): “לא ולא, כי ריבוני עמי והוא ידריכני בדרך הישר”.
63 אז הורינו למשה: “הכה במקלך את הים”, והים נקרע, וכל חלק (מן הים) התנשא כהר האדיר.
64 ובאותו הזמן גרמנו לשאר האנשים להגיע לשם.
65 וחילצנו את משה ואת כל אלה אשר אתו,
66 לאחר מכן, הטבענו את האחרים (פרעה ואנשיו).
67 אכן יש בזה אות, אך רובם לא יאמינו.
68 ריבונך הוא העזוז הרחום.
69 וקרא לפניהם אודות אברהם,
70 באומרו לאביו ובני עמו: “מה אתם עובדים?”
71 אמרו: “אנו עובדים פסלים ונישאר מסורים להם”. 72 ואמר: “הישמעו אתכם כאשר תקראו (אליהם) בתפילה?
73 או להועיל או להזיק לכם מביאים לכם תועלת או גורמים לכם נזק?”
74 ואמרו: “לא, אבל מצאנו את אבותינו עושים כן”, 75 אמר: “החזיתם באשר תעבדו,
76 אתם ואבותיכם הקדמונים,
77 הם כולם אויביי, מלבד ריבון העולמים,
78 אשר ברא אותי, הוא מדריכני,
79 והוא אשר יעניק לי מזון ומשקה,
80 ואם אחלה הוא אשר ירפאני,
81 והוא אשר ימיתני, לאחר מכן, יחייני,
82 והוא אשר אקווה כי יסלח לי על עווני ביום הדין.
83 ריבוני! תן לי חכמה והצמד אותי אל עושי הישר,
84 ותן לי לשון צדק לדורות הבאים,
85 וקבע אותי בין אלה שיירשו גני הנועם,
86 וסלח לאבי, כי הוא היה בתועים,
87 ואל תביישני ביום תחיית-המתים,
88 ביום שלא יועילו לא נכסים ולא בנים,
89 בלתי אם אשר יגיע אל אללה בלב שלם.”
90 וכאשר יתקרב גן העדן אל יראי אללה,
91 ויתגלה הגיהינום לכופרים,
92 ייאמר להם: “איפה הם (האלילים) אשר הייתם עובדים,
93 מלבד אללה? האם יוכלו לסייע לכם או לסייע לעצמם?”
94 ויוטלו אל תוכה (אל אש הגיהינום) הם והסוסים,
95 וגייסות איבליס (השטן) בצוותא.
96 ובעודם רבים בינם לבין עצמם הם יגידו (לאליליהם)
97 “חי אללה! אכן היינו בתעייה מוחלטת,
98 בהשוותנו אתכם אל ריבון העולמים,
99 תעייתנו היא רק באשמת המתעים,
100 אין מי שיאמר עלינו מליצת יושר,
101 ולא ידיד נאמן,
102 אילו התאפשר לנו לחזור (לעולם), היינו מן המאמינים”.
103 אכן בזה אות, אך רובם לא יאמינו,
104 וריבונך הוא העזוז הרחום.
105 ובני עם נוח גם הם התכחשו לשליחים,
106 באמור להם אחיהם נוח: “האם לא תיראו מאללה?
107. שליח נאמן אני לכם,
108. אי לכך, יראו את אללה והישמעו לי,
109 ואינני דורש מכם שום גמול על הדבר הזה, כי גמולי מריבון העולמים,
110 אי לכך, יראו את אללה והישמעו לי״.
111 אמרו: “הייתכן שנאמין לך, בעוד השפלים הם המאמינים שלך?”
112 אמר (נוח): “ומה יודע אני על מעשיהם?
113 רק ריבוני יביא אותם לתת את הדין, לו רק יכולתם להבין.
114 לא אסלק מעל פניי את המאמינים,
115 אין אני אלא מזהיר בבהירות”.
116 אמרו: “הוי, נוח! אם לא תפסיק, תהיה בין הנרגמים”.
117 אמר לי ריבוני! בני עמי מתכחשים לי,
118 שפוט אתה ביני לביניהם וחלץ אותי ואת המאמינים שעמי”
119 וחילצנו אותו ואת אשר אתו באונייה העמוסה,
120 והטבענו אחרי כן את הנשארים (הכופרים),
121 ואכן בזה אות, אך רובם לא יאמינו,
122 וריבונך הוא העזוז הרחום.
123 גם אנשי עאד התכחשו לשליחים (לנביא הוד),
124 באמור להם אחיהם הוד: “הלא תיראו (את אללה)?!
125 שליח נאמן אני לכם!
126 יראו את אללה והישמעו לי!
127 ולא אבקש מאתכם כל גמול על הדבר הזה, כי כל גמולי מריבון העולמים,
128 האם תבנו לכם על כל מקום גבוה בניינים מפוארים לשעשועים?
129 ותבנו מבצרים, ומזמים שחייכם נצחיים?
130 ובהתקיפכם (אנשים) תתקפו (אותם) כעריצים.
131 יראו אפוא את אללה והישמעו לי,
132 ויראו את זה אשר נתן לכם את אשר ידעתם,
133 נתן לכם מקנה, ובנים,
134 וגנות, ומעיינות.
135 אכן מפחז אני פן יבוא עליכם עונש היום העצום.”
136 אמרו: “אחת היא לנו אם תתרה בנו ובין אם לא תתרה בנו,
137 אין זה (דבריך) אלא סיפורי הקדמונים,
138 ולא נוענש.”
139 הם התכחשו להתראותיו ואנו הכחדנו אותם. אכן יש בזה אות, אף רובם לא יאמינו,
140 ריבונך הוא העזוז הרחום.
141 בני ת'מוד התכחשו גם לשליחים,
142 באמור אחיהם צאלח, “האם לא תיראו!”
143 אני שליח נאמן לכם,
144 יראו את אללה והישמעו לי,
145 אין אני דורש מכם שכר, כי שכרי מריבון העולמים.
146 החושבים אתם כי תישארו כאן בטוחים,
147 בגינות ומעיינות,
148 ושדות תבואה ודקלים ועצי תמרים בשלים,
149 ותחצבו בתים בהרים בכישרון.
150 יראו את אללה והישמעו לי,
151 ואל תצייתו לדברי מפיצי השחיתות,
152 אשר ישחיתו על הארץ ולא יעשו הישר”
153 אמרו, “אכן, אתה מן המוקסמים,
154 אין אתה אלא אזם כמונו, הבא אות אם צדק אתה מזכר!”.
155 אמר “הנה נאקה. היא תשתה מהבאר כפי שאתם תשתו, כל אחד בתורו.
156 ולא תגעו בה לרעה, פן יאחז בכם עונש היום העצום”
157 ואולם הם פגעו בה והרגו אותה, אך עד מהרה התחרטו,
158 כי בא עליהם העונש. אכן בזה אות, אך רובם לא יאמינו.
159 ריבונך הוא העזוז והרחום.
160 גם בני עם לוט התכחשו לשליחים.
161 אמר להם אחיהם לוט: “הלא תיראו את אללה?
162 אכן אני שליח נאמן לכם,
163 יראו את אללה והישמעו לי,
164 אין אני דורש מכם גמולי, כי גמולי מריבון העולמים.
165 בצדק תבואו אל הזכרים בתאווה מכלל בני האדם,
166 ומזניחים את נשותיכם שברא אללה עבורכם? אכן, אנשים חוטאים ופושעים אתם”.
167 אמרו: “אם לא תפסיק לוט, אנחנו נגלה אותך”.
168 אמר: “אני שונא את מעשיכם!
169 ריבוני! חלץ אותי עם בני ביתי מאשר יעשו”.
170 ואמנם חילצנו אותו יחד עם בני ביתו,
171 מלבד ישישה אחת שהתעכבה (אשת לוט).
172 אחר כך הכחדנו את האחרים הנשארים,
173 והורדנו עליהם גשם של אבנים. ומה רע ונורא של המוזהרים
174 אכן בזה אות, אך רובם לא יאמינו.
175 ריבונך הוא העזוז הרחום.
176 אנשי אל-איכה (מדיין) התכחשו להתראות השליחים.
177 אמר להם שועייב: “הלא תיראו את אללה?
178 אכן שליח נאמן אני לכם,
179 יראו את אללה והישמעו לי,
180 אין אני דורש מכם גמול, כי גמולי מריבון העולמים.
181 תנו את המידה שלמה, ואל הפחיתו ממנה (שלא ירמו במסחר),
182 ושקלו במשקל יושר וצדק,
183 ואל החסירו מאומה מאשר לאנשים, ואל תעוררו שחיתות בארץ,
184 ויראו את אשר ברא אתכם ואת הדורות הקודמים”.
185 אמרו: “אמנם אתה אחוז קסם,
186 ואינך אלא אדם כמונו, ואנו נוטים לחשוב כי אתה מהשקרנים.
187 השלך עלינו חלקי (עינוי) מהשמיים אם מדוברי הצדק אתה”.
188 אמר: "ריבוני מכיר היטב את מעשיכם״.
189 הם התכחשו להתראותיו, ויאחזם עונש היום החשוך. אכן הוא היה עונש היום האדיר.
190 אכן בזה אות, אך רובם אינם מאמינים.
191 ואכן ריבונך הוא העזוז הרחום.
192 ואכן הוא (הקוראן) הורד מאת ריבון העולמים.
193 הורידה אותו הרוח הנאמנה (המלאך גבריאל)
194 על לבך למען תהיה מן המתרים,
195 בלשון ערבית בהירה,
196 והוא מוזכר בזובור (בכתבי הקודש) של אלה אשר קדמו.
197 האם אין בזה אות בשבילם, כי הכירוהו חכמי בני-ישראל?
198 ולו הורדנו אותו על מעטים מהלא ערבים,
199 ואז היה קורא אותו להם, לא היו בו מאמינים,
200 אולם אנו הובלנו אותו אל לבבות הכופרים המכחשים,
201 אך הם לא יאמינו בו עד שיראו את העונש הכואב,
202 אשר יגיע אליהם פתאום כשהם לא ישימו לב,
203 ואז יאמרו: “אפשר לתת לנו השהיה?”
204 הרוצים הם לזרז את עונשנו?
205 חשוב: אפילו אם נאפשר להם ליהנות למשך שנים,
206 ואחר-כך בא עליהם מה שהוזהרו ממנו,
207 לא יועילו להם הטוב ההנאות אשר ניתנו להם.
208 ולא הכחדנו כל עיר מבלי ששלחנו לה מי שיתרה בה,
209 כדי להזכיר להם: שאנחנו לעולם לא נוהגים באי צדק
210 ולא הורידו אותו (את הקוראן) השטנים,
211 הם אינם מתאימים לכך, וזה לא יעלה בידם,
212 כי הם מורחקים מאפשרות שמיעת ההשראות
213 לכן אל תבקש להתפלל לאלוה אחר מלבד אללה, אחרת תיענש,
214 והתרה בבני משפחתך הקרובים,
215 והצטנע ורחם על אשר הלכו אחריך מן המאמינים.
216 ואולם אם מסרבים לך, אמור: “אין אני אחראי למעשיכם”,
217 וסמוך על העזוז הרחום,
218 הצופה בך בקומך לתפילה,
219 ובהיותך במצבי התפילה בין הסוגדים,
220 כי אכן הוא השומע הכול והיודע הכול.
221 האם אגיד לכם אל מי יורדים השטנים?
222 הם יורדים אל כל דובר שקרים המרבה לחטוא, 223 ומעבירים את אשר שמעו (עם שקריהם), אך רובם משקרים.
224 והמשוררים, אלה אשר המתעים ילכו בעקבותיהם.
225 האם לא תראה, כי הם בכל נחל ישוטטו,
226 וכי יאמרו את אשר לא יעשו?
227 מלבד אלה (חלק מהמשוררים) אשר האמינו ועשו את הטוב והרבו להזכיר את אללה, כי הם ינצחו אחרי שקופחו, ואכן יידעו אלה אשר קיפחו במהרה את תהפוכות גורלם