הקוראן המבורך סורה 10 (תרגום דאר אלסלאם)

הקוראן המבורך
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

סורה 10: יונוס (יונה)

בשם אללה הרחמן הרחום

1 אלף. לאם. ראא. אלה הם אותותיו(משפטיו) של הספר החכם (הקוראן).

2 האם זה נראה לאנשים מוזר ששלחנו השראה עם אדם מקרבם, וציורנו אותו: “הזהר את האנשים, ובשר לאלה אשר האמינו שיש להם חסד טוב אצל ריבונם”. אך הכופרים אמרו: “אכן זה בוודאות מכשף”.

3 אכן ריבונכם הוא אללה אשר ברא את השמים ואת הארץ בשישה ימים, ולאחר מכן התעלה על כס המלכות, והוא מתכנן את הצווים כולם. אין מליץ אלא ברשותו. זה הוא ריבונכם אז עליכם לעבדו. האם לא תזכרו?

4 כולכם תחזרו אליו (ביום הדין), זו הבטחה אמתית של אללה, הוא התחיל את הבריאה, ואז יחזיר אותם, למען יגמול לאלה אשר האמינו ועשו את הטוב בצדק, ואלה אשר כפרו, להם משקאות רותחים ועונש כואב במה שהיו כופרים.

5 זה הוא שעשה את השמש כמקור של אור ואת הירח כמאורה וקבע לו מסלולים, למען תדעו את מניין השנים והחשבון, והוא לא ברא את זה אלא בצדק, ולמען יבהיר את האותות לאנשים אשר יודעים.

6 אכן בחילוף הלילה והיום ובאשר ברא אללה בשמים ובארץ אותות לאנשים אשר יראים.

7 אכן אלה שאינם חושבים כי יפגשו אותנו, והם מסופקים בחיי העולם הזה, ובטחו בהם, ואלה הם אשר שכחו את אותותינו,

8 מעונם של אלה הוא האש (כעונש) על מה שעשו (מעשיהם הרעים)

9 אולם את אלה אשר האמינו ועושי הטובות, ריבונם ידריך אותם באמונתם, ויכניסם אל גן עדן, אשר נהרות זורמים מתחתיהם.

10 תפילתם בגן- עדן: “השבח לך אללה”, וברכתם ביניהם: “שלום”, וסיום תפילתם: “אכן, התהילה לאללה ריבון העולמים”.

11 ולו זירז אללה את הרעה לבני-האדם כשהם מבקשים אותה, כמו שהוא מזרז את הטוב כשמבקשים אותו, הסוף כבר היה בא אליהם, אבל אנו מניחים לאלה אשר אינם מקווים להיפגש עמנו (ביום הדין) לתעות בעיוורונם.

12 וכאשר צרה פוגעת באדם, הוא יקרא לנו כשהוא שוכב על צדו או בישיבה, או בעמידה. וכשנסיר את הצרה מעליו, הוא מתנהג כאילו לא קרא אלינו לעזור לו להסיר צרה שפגעה בו, כך נראה כי טוב בעיני המושחתים הרע שהם עושים.

13 וכבר הכחדנו את הדורות אשר היו לפניכם כשהם קיפחו, אף ששליחיהם הביאו אליהם אותות בהירים, אך הם לא האמינו, וכך עמול לאנשים הכופרים המכחשים.

14 אז עשינו אתכם כיורשיהם בארץ, למען נראה כיצד תתנהגו.

15 כאשר אותותינו הברורים נקראים בפניהם, אלה שאינם מאמינים בפגישה עמנו (ביום הדין) אומרים: “הבא לנו קוראן אחר או החליף אותו”, אמור: “אין ביכולתי להחליף אותו על דעת עצמי. אני אתנהג רק לפי מה שהושרה לי, ואני ירא שאם לא אציית לריבוני אקבל את העונש של היום העצום (יום הדין)”.

16 אמור: “לו רצה אללה, לא הייתי קורא אותו (הקוראן) בפניכם, והוא לא היה מביא אותו לידיעתכם. וכבר שהיתי זמן רב בינכם מלפניו, האם לא תשכילו להביו?”

17 ומי חוטא יותר ממי שבודה שקרים על אללה או מכחיש את אותותיו? אכן לא יצליחו הכופרים המכחשים,

18 והם עובדים מלבד אללה (אלילים) אשר לא יזיקו להם או יועילו להם, ואומרים: “אלה ימליצו עלינו בפני אללה”. אמור: “האם אתם מודיעים לאללה מה שהוא אינו יודע בשמים ובארץ? ישתבח שמו ויתרומם מעל השותפים (אשר מייחסים לו)!”

19 ולו היו האנשים אומה אחת, כי אז היו נחלקים ביניהם, ולולא החלטה קודמת של ריבונך, היה נשפט ביניהם אודות מה שנחלקו בו (באמונה).

20 ואומרים: “למה לא הורד אליו אות מריבוע?” אמור: “כי אכן הנסתר הוא אצל אללה, אז חכו(להחלטת אללה), גם אני מחכה עמכם”.

21 וכאשר נעניק לבני האדם (המשתפים) רחמים אחרי צרה שפגעה בהם, הם זוממים נגד אותותינו. אמור: אללה מהיר יותר במזימותיו נגדכם, ושליחינו (המלאכים) רושמים את מזימתכם.

22 הוא המסיע אתכם ביבשה ובים, ולפעמים קורה כשאתם נמצאים בספינות השטות עם רוח טובה והייתם שמחים בה, והנה תבוא עליהן רוח סערה והגלים יעלו אליהם מכל עבר וחשבו כי הם הולכים לאיבוד, התפללו (וביקשו) אל אללה במסירות אמתית: “אם תציל אותנו מהצרה הזאת נהיה אסירי תודה לך על חסדך”,

23 ואולם לאחר שהציל אותם, הנה הם התחילו לקפח בארץ בלא צדק, תוצאת הקיפוח שלכם תחול עליכם (ביום הדין), מה שאתם עושים זה רק התענוג של העולם הזה, לבסוף תושבו אלינו, ואז נודיע לכם על מה שהייתם עושים.

24 אמנם משל חיי העולם הזה דומים למים אשר אנו מורידים מן השמים, ואשר משקים את צמח הארץ, אשר יהיה למאכל האדם והבהמה. וכאשר הארץ מתקשטת בצמחים, ויושביה חושבים שהם משתלטים עליה, ואז באה פקודתנו בחשיכת הלילה או לאור היום ונהפכה לשדה יבש, כאילו מעולם לא צמחה. כך נבהיר את האותות לאנשים אשר חושבים.

25 ואללה מזמין אל משכנות השלום (גו עדן), ומדריך את מי שהוא רוצה בדרך הישר.

26 אללה מעניק את הטוב לעושי הטוב (בעולם הזה) ועוד יותר, ואת פניהם לא יכסה אבק ולא השפלה, אלה הם אנשי גן העדן אשר יישארו בו לנצח,

27 ולאלה אשר עשו מעשים רעים, העונש על הרעה יהיה רעה כמוה. והשפלה תכסה את פניהם, ולא יהיה להם מגן מפני אללה, ופניהם כאילו כוסו בקרעי אפלה קודרים כלילה, אלה אנשי האש אשר יישארו בה לנצח.

28 ביום אשר נקבץ את כולם יחדיו(יום הדין), אז נאמר למשתפים, עמדו במקומכם אתם ושותפיכם (ששיתפתם עם אללה)! אז נפריד ביניהם, והשותפים (האלילים שעבדו) יאמרו: “לא אותנו עבדתם,

29 ודי באללה כעד בינינו ובינכם, מעולם לא שמנו לב כי עבדתם אותנו”.

30 ואז תישפט כל נפש לפי מעשיה הקודמים (בעולם הזה), ואז יושבו אל אללה, אדונם הצדק, ויתרחקו מהם האלילים שבדו.

31 אמור: “מי מפרנס אתכם מן השמים ומן הארץ, ומי נתן לכם את השמיעה ואת הראיה? ומי מוציא את החי מן המת ואת המת מן החי? ומי מתכנן את הצווים? הם יאמרו: “אללה”, אמור: “האם לא תיראו ממנו?”.

32 כמו כן, אמור: “זה הוא אללה ריבונכם הצדק. ואין דבר מלבד הצדק מלבד התעייה. לכן, כיצד אתם סוסים?”

33 לכן פסיקתו של ריבונך הוכחה כנכונה עד אלה המופקרים, כי הם אינם מאמינים.

34 אמור: “האם אחד (מהאלילים) ששיתפתם אשר יכול להתחיל את הבריאה ואז לברוא אותה מחדש?” אמור: “אללה יתחיל את הברואים ואחר כך יחזירם אליו, אם כן, מדוע תססו (מדרך הצדק אל דרך התעייה)?”

35 אמור: “האם יש בין (האלילים) אשר שיתפתם, שיכול להדריך אל האמת?” אמור: “רק אללה מדריך אל הצדק. לכן, מי שמדריך אל הצדק ראוי מכל שיאמינו בו במקום זה אשר אינו מדריך, אבל זקוק להדרכה? מה לכם?! כיצד אתם שופטים?

36 רובם הולכים אחרי דמיון שווא, ואולם דמיון השווא לא ימלא את מקום הצדק. אללה יודע את אשר יעשו.

37 אי אפשר להביא את הקוראן מכל מקור שהוא מלבד מאללה, כי אללה הוריד אותו כדי לאשר את הספרים שקדמו לו, ויש בו הבהרה למה שהורד בספרים שקדמו לו, אין ספק בו שהוא מעם ריבון העולמים.

38 ואם יאמרו: “הוא (מוחמד) המציא אותו (הקוראן)”. אמור: “הביאו סורה אחת דומה לו, והזמינו(לעזרתכם) את כל מי שאתם יכולים מלבד אללה אם בצדק אתם צודקים”.

39 ואולם הם הכחישו(את הקוראן) לפני שהבינו את תוכנו ולא ידעו את פשרו. כמו כן, הכחישו(את ספריהם) אלה שהיו לפניהם, וראה מה היה סופם של המקפחים.

40 ויש כאלה ביניהם (בני העם של הנביא) שהאמינו בו (בקוראן), ויש כאלה ביניהם שלא האמינו בו. ריבונך מכיר היטב את מפיצי השחיתות.

41 אם הכחישו את דבריך, אמור: “לי מעשיי ולכם מעשיכם, אתם אינכם אחראים למה שאני עושה ואינני אחראי למה שאתם עושים.

42 ויש כאלה ביניהם שמקשיבים לך, האם תוכל להשמיע לחירשים על אף שהם לא יבינו?

43 ויש כאלה ביניהם שמסתכלים בך(אך אינם רואים את סימני הנבואה שאללה נתן לך), האם תוכל להדריך את העיוורים על אף שהם אינם רואים?

44 אללה אינו מקפח את האנשים בכלום, אך הם מקפחים את עצמם.

45 וביום שיקבץ אותם ירגישו כאילו נשארו (בעולם הזה) רק שעה אחת, ויכירו זה את זה (לזמן קצר מאוד). אלה שלא האמינו במפגש עם אללה ולא הלכו בדרך הישר, אכן יהיו המפסידים.

46 בין אם נראה לך חלק מהעונש שהכנו להם ובין אם תמות לפני כן, לבסוף הם יושבו אלינו. אללה הוא עד לאשר יעשו(בעולם הזה).

47 לכל אומה אנו שולחים שליח, ולאחר שהוא בא אליהם, הם יישפטו (ביום הדין) בצדק ולא יקופחו.

48 והם (הכופרים) אומרים: “מתי יתגשם האיום הזה (יום הדין) אם בצדק אתם צודקים?

49 אמור: ״ אין ביכולתי להסיר רעה מעצמי או להביא טובה לעצמי בלי הרצון של אללה. לכל אומה נקבע זמן הקץ, וכשיגיע זמנם (למות) לא יוכלו לדחותו אף בשעה ולא להקדימו”.

50 אמור: “איך תרגישו אם יבוא עליכם עונשו באישון לילה או באור יום? ומה הכופרים רוצים בזה שהם מבקשים להחישו?

51 וכאשר (יום הדין) יבוא במפתיע תאמינו בו? אף שכבר דרשתם שיגיע בהקדם?

52 אז יאמר לאלה אשר קיפחו: “טעמו את העונש הנצחי, האם אין זה הגמול הראוי לרע שעשיתם ?

53 ומבקשים לשאול אותך: “האם הוא אמת?” אמור: “כן, בריבוני! צדק הוא, ואתם לא תוכלו להימלט (מהעונש של אללה)”.

54 ואם היה לכל נפש אשר קיפחה כל אשר בארץ, היא תפדה בו את עצמה (ביום הדין). וכאשר הם יראו את העונש, הם יתחרטו בסתר, ואז יוחל עליהם משפט צדק והם לא יקופחו.

55 רק לאללה כל אשר בשמים ובארץ. והבטחת אללה צדק היא, ואולם רובם אינם יודעים.

56 הוא (אללה) מחייה וממית ואליו תושבו.

57 הוי, האנשים! כבר באה לכם הספה (הקוראן) מריבונכם, ובה רפואה ללב, והדרכה, ורחמים למאמינים.

58 אמור: בחסד של אללה וברחמיו, בזאת ישמחו, כי הוא טוב יותר מכל אשר הם אוספים.

59 אמור: “הראיתם מה הוריד אללה לכם כפרנסה, אולם אתם עשיתם חלק ממנו אסור וחלק מורשה? האם אללה הרשה לכם זאת, או שאתם משקרים בשם אללה?

60 ומה דעתם של אלה המשקרים בשם אללה כי יקרה להם ביום תחיית-המתים? אללה מעניק חסד לאנשים, אך רובם אינם מכירים תודה.

61 אין דבר שתעסוק בו, או קריאה שתקרא בקוראן, או כל מעשה שתעשו מבלי שנהיה עדים לו כשהתחילו לעסוק בו. אין דבר שייחבא מריבונך ולו כמשקל גרעין, בארץ או בשמים, או קטן או גדול, והכול נרשם בספר ברור.

62 אך, אכן הנאמנים לאללה, לא יהיה חשש לגורלם והם לא ייעצבו,

63 אלה אשר האמינו והיו יראים,

64 להם הבשורה בחיי העולם הזה ובעולם הבא. אין החלפה לדברי אללה, וזוהי הזכייה העצומה.

65 אל יעציבו אותך דבריהם. אכן הכוח העצום כולו שייך לאללה כולו, והוא הכול שומע והכול יודע.

66 כל אשר בשמים ואשר בארץ שייך לאללה, והם אינם אלה אשר עובדים משהו מלבד אללה, משתפים (עבודה זרה), הם הולכים אחרי דמיון שווא, והם משקרים אודות מה שהם מיחסים (לאללה).

67 הוא (אללה) אשר עשה לכם את הלילה חשוך למנוחתכם, ואת היום מאיר למען תראו לאורו, ויש בכל זה אותות לאנשים אשר שומעים.

68 הם אומרים שלקח אללה לעצמו בן. ישתבח שמו! הוא הבלתי זקוק לדבר, כי לו כל מה שבשמים ובארץ, האם יש לכם הוכחה לזה? האם תאמרו על אללה מה שאינכם יודעים?

69 אמור, אלה המייצרים שקרים על אללה לעולם לא יצליחו.

70 הנאה קצרה בעולם הזה, ואחר כך יושבו אלינו, ונתן להם לטעום את העונש החזק על מה שהיו כופרים

71 וספר להם על נוח כשאמר לבני עמו: “הוי, בני עמי! אם נוכחותי בינכם וזה שאני מזכיר לכם את אותות אללה (מעליבה אתכם), דעו שאני סומך על אללה. החליטו בינכם מה שאתם יכולים לעשות,

אתם ואשר צירפתם לאללה, והכריזו את מה שאתם זוממים, אז הביאו את הקץ שלי ואל תתנו לי הזדמנות.

72 ואם אתם תדחו את (שליחותי), זכרו שאני לא ביקשתי מכם שכר, כי גמולי הוא מאללה, וצוויתי להיות מן המוסלמים (המתמסרים לאללה).

73 אך הם התנגדו לו, ואנו חילצנו אותו ואת כל אשר היו עמו באונייה, ועשינו אותם כמחליפים, הטבענו את אלה אשר כפרו אותותינו. ראה מה היה סופם של המוזהרים.

74 אז שלחנו אחריו (נוח) שליחים לבני עמים אחרים, והם הביאו להם אותות בהירים, אך הם לא האמינו במה שכפרו בו מקודם. כך אנו אוטמים את הלבבות של אלה אשר עברו את הגבולות.

75 אז שלחנו אחריהם (השליחים) את משה ואהרון עם אותותינו אל פרעה ונכבדי עמו, אך הם התייהרו והיו אנשים פושעים.

76 וכאשר בא אליהם הצדק מאתנו, אמרו: ״ אכן זה בוודאי קסם ברור”.

77 אמר משה: “האומרים אתם את הצדק כאשר בא אליכם, קסם הוא זה?” והקוסמים לעולם לא יצליחו.

78 הם (פרעה ואנשיו) אמרו למשה: “האם באת אלינו להעבירנו מהדת של אבותינו למען יהיה לכם השלטון בארץ? אנו לא נאמץ לכם!”

79 ואמר פרעה: “הביאו אלי כל קוסם מאומן”.

80 וכאשר באו הקוסמים, אמר להם משה: ״ הטילו את אשר אתם רוצים להטיל!”

81 וכאשר הטילו(את מטותיהם וחבליהם), אמר להם משה: “מה שעשיתם הוא מעשה קסמים, ואללה יבטלו. אללה לא ייתן למעשה של מפיצי השחיתות להצליח.

82 אללה מאשר את הצדק בדבריו על אפם וחמתם של הכופרים המכחשים.

83 ולא האמינו למשה אלא רק מעטים מבני עמו, כי פחדו שפרעה ושותפיו יענישו אותם ופרעה התנשא בארץ ועבר כל גבול, ואכן הוא מהמופקרים.

84 ואמר משה: “הוי בני עמי! אם אתם מאמינים באללה, אז סמכו רק עליו, אם אכן אתם מוסלמים (מתמסרים לו)”

85 והם אמרו: “אנו סומכים על אללה ריבוננו! אל תעשה אותנו מבחן לאנשים המקפחים,

86 והצילנו ברחמיך מן האנשים הכופרים”.

87 וציווינו על משה ואחיו: “כי הקימו לבני עמכם במצרים בתים, ועשו אותם למקומות אשר פונים אליהם, וקיימו את התפילה ובשר(טובות) למאמינים.”

88 ואמר משה: “ריבוננו! אתה הענקת לפרעה ולאנשיו רכוש כספים בחיי העולם הזה. ריבוננו! הם משתמשים בו להתעות אנשים מדרכך. ריבוננו! הכחד את כספיהם ואטום את לבבם ולא יאמינו עד אשר

יראו את העונש הכואב”

89 אמר: “תפילתכם נענתה, לכן התיישרו, ואל תלכו בשביל של אלה שאינם יודעים”.

90 והעברנו את בני ישראל את הים, ופרעה וגדודיו רדפו אחריהם בזדון ואיבה, וכאשר עמד פרעה לטבוע, אמר: “אני מאמין שאין אלוה מלבד האל שבני ישראל מאמינים בו, ואני מן המוסלמים

(המתמסרים) לו”

91 אז נאמר לו: “רק עכשיו? וכבר מרדת מקודם והיית ממפיצי השחיתות.

92 אז היום נציל רק את גווייתך למען תהיה אות לבאים אחריך. אך רוב האנשים מאותותינו מתעלמים.

93 וכבר הושבנו את בני ישראל במושב בטוח, ופרנסנו אותם מכל טוב , והם לא נחלקו ביניהם אלא אחרי שהוענק להם הידע. ריבונך ישפוט ביניהם ביום תחיית-המתים במה שנחלקו בו.

94 אם יש לך ספק כל שהוא בנוגע למה שהורד אליך (מהעניין הזה), שאל את אלה שקראו את הספר (התורה והבשורה) לפניך. כבר בא אליך הצדק מריבונך, לכן, אל תהיה מן הספקנים,

95 ואל תהיה מאלה אשר מתכחשים לאותות אללה, כי אז תהיה מן המפסידים.

96 אלה אשר מילתו של אללה יצאה נגדם, לעולם לא יאמינו.

97 ולו הגיע אליהם כל אות, (לא יאמינו) עד שיראו את העונש הכואב

98 הן, לולא הייתה עיר שהאמינה, ואמונתה הועילה לה, כמו בני עמו של יונה, כאשר האמינו, הסרנו מעליהם את עונש הקלון בעולם הזה, ונתנו להם להתענג עד מועד שנקבע.

99 ולו רצה ריבונך היו מאמינים כל השוכנים בארץ, אך האם תכפה על האנשים להיות מאמינים?

100 אין נפש שתוכל להאמין אלא ברשותו של אללה, והוא ימלא בספק את אלה אשר לא ישכילו להבין.

101 אמור: “התבוננו בכל מה שיש בשמים ובארץ, אך האותות והאזהרות לא יעזרו לאנשים שאינם מאמינים.

102 האם הם מחכים לימים (של עונש) כמו הימים של אלה שעברו לפניהם. אמור: “חכו! ואני מחכה בין המחכים עמכם”,

103 לאחר מכן, אנו נציל את שליחינו ואת המאמינים, כי עשינו זאת כחובה עלינו להציל את המאמינים.

104 אמור: ״ הוי האנשים! אם יש לכם ספק כל שהוא כלפי הדתי, איני עובד את אלה אשר תעבדו מלבד אללה, כי רק את אללה אשר ימיתכם אני אעבוד, וצוותי להיות מן המאמינים”.

105 והפנה את פניך לדת, ואל תהיה מן המשתפים (עבודה זרה),

106 ואל תתפלל, מלבד אללה, לאשר לא יעזור ולא יזיק לך. ואם תעשה כן, אז אכן הנך מן המקפחים (את עצמם)

107 ואם יביא אללה עליך צרה, אין מישהו שיכול להסיר אותה מלבדו, ואם ירצה לגמול לך חסד, לא יוכל איש לעצור את חסדו, הוא יעניק את חסדו לאשר ירצה מבין עבדיו. והוא הסלחן הרחום.

108 אמור: ״ הוי, האנשים! כבר בא אליכם הצדק (הקוראן) מריבונכם, לכן, מי שמקבל את ההדרכה, הוא מקבל אותה בשביל עצמו, ומי שיתעה, הוא יתעה רק את עצמו. ואין אני אחראי למה שיקרה לכם”.

109 לך בעקבות מה שהתגלה אליך, וחכה בסבלנות עד אשר ישפוט אללה, כי הוא הטוב שבשופטים.