הקוראן המבורך סורה 8 (תרגום דאר אלסלאם)

הקוראן המבורך
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

סורה 8: אל-אנפאל (השלל)

בשם אללה הרחמן הרחום

1 שואלים אותך(הנביא) אודות השלל. אמור, “השלל שייך לאללה ולשליח, על כן ייראו את אללה, והשלימו בינכם, ושמעו בקול אללה ושליחו אם אכן מאמינים אתם”.

2 אמנם המאמינים הם אלה שאם יוזכר אללה, יתמלא לבבם יראה, ובהיקרא אותותיו(משפטי הקוראן) לפניהם, מתחזקת אמונתם, ועל ריבונם סומכים.

3 אלה המקיימים את התפילה, והם התורמים ממה שהענקנו להם (לצדקה).

4 אלה הם המאמינים הצודקים, (אשר שמור) להם מעמד גבוה אצל ריבונם, וסליחה, ופרנסה נדיבה.

5 כמו שהוציאך ריבונך מביתך (באל-מדינה) בצדק אף כי קבוצה מן המאמינים לא רצתה בזאת.

6 הם הנצחים אתך על הצדק לאחר שהתברר להם, כאילו הם מובלים אל המוות בזמן שהם רואים אותו.

7 אך כאשר אללה הבטיח לכם ניצחון על אחד המחנות, רציתם שתהיה זו שאינה בעלת העוקץ (רצו את השלל במקום המלחמה), ואולם אללה רצה להקים את הצדק בדבריו, ולהביס את הכופרים,

8 כך כדי להקים את הצדק ולבטל את ההבל, על אף התנגדות הכופרים המכחשים.

9 כשקראתם אל ריבונכם לעזרה והוא נענה לכם, “אני אשלח לעזרתכם אלף מלאכים אשר יבואו בזה אחר זה”.

10 זו הייתה בשורה מאללה למען יבטח לבכם בה, כי אין ניצחון ניתן אלא מאללה. ואללה העזוז והחכם.

11 הוא הביא עליכם תנומה כהרגעה ממנו, והוריד עליכם מן השמים מים למען יטהר אתכם בו, וכדי לנקות אתכם מטומאת השטן, וכדי לחזק את לבבכם ולחזק את עמידתכם על רגליכם.

12 אכן השרה ריבונך אל המלאכים, “אני עמכם, על כן חזקו את אלה אשר האמינו. אני אטיל אימה בלבבות אלה אשר כפרו, הכו על הגב העליון וחתכו להם כל איבר”.

13 משום שהם התנגדו וסרבו לאללה ולשליחו. וכל המתנגד לאללה ושליחו, אז אכן אללה מעניש בחומרה (למזלזלים בו).

14 זה עונשכם, אז טעמו אותו בעודכם בחיים. ואכן לכופרים (גם מחכה) העונש של אש הגיהינום.

15 הוי אלה אשר האמינו! בפוגשכם את אלה אשר כפרו בקרב פנים אל פנים אל תפנו להם עורף,

16 ומי שיפנה להם עורף ביום כזה, פרט לצורכי לחימה או להצטרפות לאחרים שבקרב, יביא על עצמו את זעם אללה, ומשכנו יהיה הגיהינום, ומה רע יהיה סופו.

17 לא אתם הרגתם אותם, אך אללה הרג אותם, ואתה לא זרקת (חיצים), אך אללה זרק, זאת למען יתנסו המאמינים בניסיון טוב , ואללה הוא הכול שומע והכול יודע.

18 כול זה מאללה והוא מכשיל את תכסיסי הכופרים.

19 אם רציתם בניצחון הרי הם ניצחו אתכם, ואם תפסיקו להילחם זה יהיה טוב יותר לכם, כי אם תחזרו להילחם נחזור להילחם גם אנו, ואז לא יועילו לכם גם אם ירבה מספרם. כי אללה עם המאמינים.

20 הוי אלה אשר האמינו! שמעו בקול אללה ושליחו ואל תינטשו אותו כל עוד אתם שומעים אותו(הקוראן).

21 ואל תהיו כמו אלה האומרים “שמענו”, למרות שהם לא באמת שומעים.

22 היצורים הרעים ביותר אצל אללה הם אלה המתנהגים כחירשים וכאילמים אשר לא יבינו.

23 אילו ידע אללה שיש בהם טוב (תועלת), היה נותן להם לשמוע, אך אם גם היה נותן להם לשמוע, היו מתרחקים מבלי לשמוע (את דברי הנביא).

24 הוי אלה אשר האמינו! היענו לאללה ולשליח בקוראו לכם אל הדבר אשר מעניק לכם חיים, ודעו כי אללה עומד בין האדם ללבו, וכי אליו תקובצו.

25 שמרו על עצמכם מפני המבחן אשר פוגע לא רק בחוטאים שבינכם, ודעו כי אללה מעניש בחומרה.

26 וזכרו כשהייתם מעטים ונרדפים בארץ ומפחדים כי יחטפו אתכם האנשים, והנה נתן לכם מקלט וחיזק אתכם בעזרתו ופרנס אתכם במיטב הדברים המשובחים למען תכירו טובה.

27 הוי אלה אשר האמינו! אל תבגדו באללה ובשליח, ואל תמעלו באופן מודע באשר הופקד בידכם.

28 ודעו כי כספיכם ובניכם הם רק ניסיון לכם, אצל אללה הגמול האדיר.

29 הוי אלה אשר האמינו! אם תיראו את אללה, הוא ייתן לכם יכולת להבדיל (בין הצדק וההבל) ויכפר על חטאיכם ויסלח לכם, כי אללה רב-החסד האדיר.

30 ואם יתכננו אלה אשר כפרו לאסור אותך או להרוג אותך או להגלות אותך. הם מתכננים ואללה תכנן והוא הטוב ביותר שבמתכננים.

31 כאשר אותותינו נקראים לפניהם, הם אומרים, “כבר שמענו זאת, ולו רצינו היינו גם אנו אומרים דברים כאלה, כי אין אלה אלא אגדות הקדמונים”.

32 כאשר אמרו (הכופרים), “הוי אללה! אם זהו הצדק שלך, אז המסר עלינו אבנים מן השמים, או הבא עלינו עונש כואב.”

33 אך אללה לא היה מעניש אותם כל זמן שהיית אתה (מוחמד) נמצא ביניהם, וכן לא היה מעניש אותם כל עוד הם מבקשים סליחה.

34 אך למה שלא יעניש אותם אללה, בזמן שהם מונעים את (המאמינים מ) המסגד הקדוש, והם לא היו האחראים לו? האחראים לו באמת הם אלה היראים (את אללה), אך רובם אינם יודעים. 35 תפילתם (הכופרים) ליד הבית (הכעבה) אינה אלא שריקה ומחיאת כף, לכן טעמו את העונש באשר הייתם כופרים.

36 אכן אלה אשר כפרו תורמים את כספם כדי למנוע מאנשים ללכת בשביל של אללה. הם ימשיכו להוציא אותם, ולבסוף יהפוך לצער בשבילם, ואז הם יובסו. אלה אשר כפרו אל הגיהינום יקובצו.

37 על מנת שאללה יבחין בין הרע והטוב, הוא יעשה את הרע חלקו מעל חלקו(האחר) ערמות כולם ויזרוק את כולם בתוך גיהינום, כי כל אלה הם האובדים.

38 אמור לאלה אשר כפרו כי אם אכן יחדלו(מכפירה), ייסלח להם כל אשר עשו בעבר, אך אם ישובו(אל הכפירה), הרי כבר מוכרת דרך ענישת הראשונים (הקדמונים).

39 הילחמו בהם עד אשר לא תהיינה מזימות יותר, ותהיה הדת (האמונה) כולה לאללה, ואם יפסיקו הרי אללה רואה את מעשיהם,

40 ואם אכן יכחישו, דעו כי אללה הוא האדון עליכם, והוא הטוב במגינים ובתומכים.

41 דעו כי חמישית מכל השלל אשר תקבלו מהאויב שייך לאללה ולשליח ולקרובי המשפחה, וליתומים, ולמסכנים, ועובר אורח (נוודים), אם הייתם מאמינים באללה ובמה שהורדנו לעבדנו(מוחמד) ביום הפורקאן (יום בדר), ביום אשר נפגשו שני המחנות (המאמינים והכופרים של מכה), ואללה הוא הכול-יכול.

42 אתם הייתם בצד העמק הקרוב (לאל-מדינה), והם (כופרי מכה), היו בצד הרחוק, ושיירת הסחורה הייתה למסה מכם. אילו הייתם קובעים מראש להיפגש עמם לא הייתם נפגשים, ואולם אללה רצה לבצע עניין שהוחלט מקודם (והוא ניצחון המאמינים על הכופרים), כדי שיידע מי שמת שהוא מת לפי הוכחה בהירה מאללה, ומי שנשאר בחיים נשאר לפי הוכחה ברורה מן אללה, ואללה הוא השומע והיודע הכול.

43 אללה הראה לך אותם בשינה שלך כמעטים במספרם, ואילו היה מראה אותם לך רבים הייתם נכשלים, והייתם רבים בינכם אם להילחם בהם או לא. אללה מנע זאת מכם, כי הוא יודע מה שיש בתוך לבבותיכם.

44 כאשר הראה אללה לכם את אויביכם כמעטים והפחית את מספרכם בעיניהם, היה זה למען יבצע אללה דבר שצריך להשלים (הניצחון של המאמינים על הכופרים), כי אליו חוזרים כול הדברים.

45 הוי אלה אשר האמינו! כשתפגשו קבוצת (לוחמים) התייצבו חזק, והזכירו את אללה הרבה כדי שתצליחו.

46 ושמעו בקול אללה ושליחו, ואל תריבו בינכם, כדי שלא תכשלו ותפסידו, אך התאזרו בסבלנות, כי אללה עם בעלי הסבלנות.

47 ואל תהיו כמו(הכופרים של מכה) אלה אשר יצאו מבתיהם בהתרברבות והתפארות בפני האנשים, ואשר מונעים מללכת בשביל של אללה, ואללה את מה שהם עושים מקיף.

48 וכאשר קישט להם השטן את מעשיהם (הרעים), ואמר: “אין היום מי שינצח אתכם כי אני אדונכם”. ואולם כאשר שני המחנות עמדו פנים אל פנים, התחרט השטן ואמר: “אין אני אחראי לכם, כי רואה אני מה שאינכם רואים. ומפחד אני מאללה. ואללה מעניש בחומרה”.

49 כאשר יגידו הצבועים ואלה אשר יש מחלה בלבבם: ״ דתם של אלה הוליכה אותם שולל”. ואולם כל הנסמך על אללה, הן, אללה הוא העזוז והחכם.

50 ולו (רק יכולת) לראות כשהמלאכים יוציאו את נשמות אלה אשר כפרו, ויחבטו על פניהם וגביהם: “טעמו את עונש השריפה”

51 זאת כגמול על אשר עשו ידיכם, אללה אינו מקפח את ברואיו.

52 דינם בזה כדין אנשי פרעה ואלה אשר היו לפניהם, הם כפרו באותות אללה, ואללה העניש אותם בגלל חטאיהם, אכן אללה הוא החזק ועונשו מחמיר.

53 אולם אללה אינו משנה לרעה את הטוב שהוא העניק לחבורת אנשים, אלא רק אם הם ישנו לרעה את אשר בנפשם. אללה הוא הכול שומע והכול יודע.

54 (דינם בזה) כדין אנשי פרעה ואלה אשר היו לפניהם. הם הכחישו את אותות ריבונם, והכחדנו אותם בגלל חטאיהם, והטבענו את אנשי פרעה, כי היו כולם מקפחים.

55 אכן הרעים ביותר שביצורים אצל אללה הם אלה אשר כפרו, כי הם אינו מאמינים.

56 הם אלה אשר כרת אתם ברית, ובכל פעם יפרו אותה, ואינם יראים אותו.

57 אם תפגוש אותם במלחמה, פזר אותם לכל עבר כדי להרתיע את אלה העומדים אחריהם, אולי יזכרו.

58 אם תפחד מבגידה מצד בעל-ברית, זרוק (בטל) להם את בריתם כפי שבגדו בך, כי אללה אינו אוהב את הבוגדים.

59 אל יחשבו אלה אשר כפרו כי הם הספיקו להינצל, הם אינם יכולים להימלט (מהעונש).

60 הכינו כוח לקראתם ככל יכולתכם, וסוסים מוכנים לקרב, כדי להפחיד ולהרתיע את אויבי אללה ואויביכם, ואחרים מלבדם אשר אינכם יודעים, אך אללה יודע אותם. כל אשר תתרמו למען אללה, יוחזר אליכם בשלמותו (ביום הדין) ואתם לא תקופחו.

61 אך אם הם יושיטו יד לשלום, הושט גם אתה, וסמוך על אללה, כי אכן הוא הכול שומע והכול יודע.

62 ואם ירצו לרמות אותך, אז דייך באללה (תומך), שהרי הוא זה אשר תמך בך בניצחונו ובמאמינים.

63 ואיחד בין לבבותיהם, גם אם את כל ההון שבארץ, לא היית מצליח, אך אללה עשה כן, כי אכן הוא העזוז והחכם.

64 הוי הנביא! דייך באללה וההולכים בעקבותיך מן המאמינים.

65 הוי הנביא! עודד את המאמינים ללחימה. אם עשרים מכם יחזיקו מעמד בסבלנות, יתגברו על מאתיים (מן הכופרים), ואם יהיו בכם מאה כאלה, יתגברו על אלף מאלה אשר כפרו כי הם חסרי תבונה.

66 אך, עכשיו הקל אללה עליכם, ביודעו כי יש בכם רופפות, ולכן אם מאה בכם יחזיקו מעמד בסבלנות יתגברו על מאתיים, ואם יהיו בכם אלף כאלה, יתגברו ברצון אללה, על אלפיים, כי אללה עם בעלי הסבלנות.

67 אין זה מורשה לנביא לקחת שבויים בטרם יהרוג מספר גדול מן האויבים. אתם רוצים את טובת העולם הזה, ואילו אללה רוצה (לכם) את טובת העולם הבא, כי אללה הוא העזוז החכם.

68 לולא גזר כך אללה מקודם (בלקיחת השבויים), הייתם נענשים עונש כבד על (השבויים) שלקחתם.

69 לכן אכלו מן השלל אשר לקחתם מן המורשה והטוב, וייראו את אללה, כי אללה הוא הסלחן והרחום.

70 הוי הנביא! אמור לשבויים שבידיכם, “אם ידע אללה כי יש כוונה טובה בלבבכם, יחזיר לכם טוב יותר מכל אשר נלקח מכם, ויסלח לכם, כי אללה הוא הסלחן והרחום.

71 אם ירצו לבגוד בך, הן, גם ניסו לבגוד באללה לפני כן, ולכן השליט אותך עליהם, כי אללה הוא היודע והחכם.

72 אכן אלה אשר האמינו והיגרו, והתאמצו בהקרבת רכושם ונפשותיהם למען אללה, ואלה אשר נתנו מחסה והושיטו עזרה, כל אלה מגינים זה לזה. אך אלה אשר האמינו, אולם לא היגרו, אינכם אחראים להגן עליהם עד אשר יהגרו. ואולם אם יבקשו את עזרתכם בדת, עליכם להזדרז לעזרתם, אלא אם יהיה זה כנגד אנשים אשר יש ברית בינכם וביניהם. כי אללה רואה את כל מעשיכם.

73 ואלה אשר כפרו מגינים זה לזה, ואם אתם המאמינים לא תנהגו כך (תהיו מגינים זה לזה), תהיה התמרדות ושחיתות רבה בארץ.

74 ואלה אשר האמינו והיגרו, והתאמצו בשביל אללה, ואלה אשר נתנו מחסה והושיטו עזרה, אלה הם המאמינים הצודקים, והם יזכו בסליחה ופרנסה נדיבה.

75 (וכן גם) אלה אשר האמינו אחר כך והיגרו, וקמו עמכם להיאבק, הם נחשבים כחלק מכם. קרובי משפחה יהיו בעדיפות ראשונה לרשת זה את זה, לפי הספר של אללה, ואללה הוא היודע הכול.