הקוראן המבורך סורה 37 (תרגום דאר אלסלאם)

הקוראן המבורך
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

סורה 37: א-צאפאת (שורות המלאכים)

בשם אללה הרחמן הרחום

1 (שבועה במלאכים) הערוכים בשורות,

2 המזהירים (את בני האדם) מלעשות מעשים רעים,

3 והקוראים להזכיר:

4 אכן אלוהכם הוא אחד,

5 ריבון השמים והארץ ואשר ביניהם, והוא ריבון הזריחות.

6 אנו עיטרנו את הרקיע הראשון בכוכבים,

7 ושמרנו עליו מפני כל השטנים המרדנים,

8 כדי שלא יוכלו להקשיב בסתר לסודות הכנס העליון של המלאכים, מפני שאם הם ינסו הם יותקפו מכל עבר.

9 כך הם יגורשו, ואכן הם יסבלו מעונש נצחי.

10 אלא מי שהעיף מבט, מיד יכה בו כוכב שביט בוער.

11 אז שאל אותם: “מה קשה יותר לברוא, האם אותם או את כל אשר בראנו? אכן בראנו אותם מטין דביק”.

12 אבל, אתה מתפלא מהם והם מזלזלים בך,

13 ואם יזכירו להם, לא ייזכרו,

14 ואם ראו כל אות, יזלזלו בו,

15 ויאמרו, “כי אין אלה אלא דברי קסם גלויים.

16 האם אחרי מותנו והיותנו עפר ועצמות, אכן נקום לתחייה?,

17 וגם אבותינו הראשונים?”

18 אמור: “אכן כן! ואתם עלובים ובזויים ״.

19 ואכן רק תרועה אחת ואז עיניהם יראו.

20 ויאמרו: “אוי לנו! זה הוא יום הדין”.

21 זה יום הפסיקה אשר הייתם לו מתכחשים.

22 קבצו את אלה אשר קפחו וזוגותיהם, ואת אשר היו עובדים.

23 מלבד אללה, והדריכו אותם בדרך המובילה שאולה

24 העמידו אותם כי הם אחראים

25 (ויאמר להם בזלזול): “מה לכם אשר לא תעזרו איש לרעהו?”

26 אכן, היום הם נכנעים.

27 הם יפנו זה אל זה, וישאלו זה את זה.

28 ויאמרו: “אתם נהגתם לבוא אלינו מימין...”.

29 ויאמרו להם: “לא זה אתם שלא האמנתם!

30 לא הייתה לנו שום סמכות עליכם, כי אנשים רשעים הייתם.

31 ועכשיו דברו של ריבוני יתקיים בצדק נגדנו, והנה אנחנו טועמים.

32 התעינו אתכם כי אנו בעצמנו היינו תועים”.

33 ביום ההוא, הם כולם יחלקו את העונש

34 כך אנחנו מטפלים ברשעים!

35 כי כאשר נאמר להם, אין אלוה מלבד אללה, הם הפנו את גבם בגאוותנות.

36 ואמרו: “האם נעזוב את אלילינו בגלל משורר משוגע?”. 37 אבל הוא אכן הביא את הצדק, ואישר את מה שהביאו השליחים שקדמו לו,

38 ואכן אתם תטעמו את העונש הכואב!

39 ואתם לא תקבלו אלא את אשר הייתם עושים!

40 אלא עובדי אללה הנאמנים,

41 להם תוענק פרנסה בשפע,

42 ופירות, והם אכן יחיו בכבוד,

43 בגני העדן העליונים,

44 וינוחו על ספות, זה לצד זה,

45 ויגישו להם גביעים המלאים במשקה ממעיין,

46 משקה לבן ותענוג לשותים.

47 אשר לא יערפל את חושיהם ולא יגרום להם לשכרות.

48 ואצלם תהיינה צנועות ונאות לעין,

49 הן דומות לפנינים שמורות.

50 ואז הם ייגשו זה אל זה בשאלות.

51 ואחד מהם יגיד: אכן היה לי פעם ידיד

52 אמר: ״ האם אתה מאמין בצדק.

53 האם לאחר שנמות ונהיה לעפר ועצמות, בצדק נובא אל הדין?”

54 ואז יגיד: “האם אתם רוצים להביט ?”

55 ואז יביטו ויראו אותו עמוק בגיהינום.

56 אמר: “אני נשבע באללה! כמעט הובלת גם אותי אל החורבן

57 אם לא היה חסדו של ריבוני, הייתי גם נזרק לגיהינום!”.

58 (ואז הוא יגיד אל חבריו)”האם אנחנו לא נטעם עוד מוות,

59 מלבד המוות הראשון? והאם כאן לא ניענש

60 אכן, זה הוא הניצחון האדיר!”.

61 בדיוק לזה שואפים האנשים העושים את הטוב!

62 האם “עץ הזקום” עדיף על פני גן העדן?

63 העץ אשר הועדנו כמבחן לרשעים

64 והוא עץ העולה ממעמקי השאול,

65 פירותיו הם כמו ראשיהם של השטנים!

66 הם יאכלו מזה וימלאו בזה את בטנם.

67 ולאחר מכן הם ישתו מים רותחים,

68 ולאחר מכן הם ודאי ישובו אל השאול.

69 הם גילו שאבותיהם תעו בדרך,

70 ואז מיהרו ללכת בעקבותיהם.

71 ובהחלט, קדמו להם הרבה אשר תעו בדרך

72 וכבר שלחנו אליהם מזהירים.

73 וראה מה היה סופם של המוזהרים,

74 פרט לעובדי אללה המסורים.

75 וכבר קרא אלינו נוח, וכמה טובה הייתה תגובתנו!

76 וחילצנו אותו ואת בני ביתו מהאסון האדיר,

77 ועשינו כך שהצאצאים שלו יהיו היחידים הנשארים.

78 והשארנו את זכרו לדורות הבאים.

79 השלום הוא על נוח בין כל העולמים!

80 כך נגמול לצדיקים!

81 כי הוא מעבדינו המאמינים

82 אחרי כן הטבענו את האחרים.

83 וגם בדרכו (המשיך) אברהם.

84 הוא פנה לריבונו בלב שלם

85 והוא אמר לאביו ולבני עמו: “מה זה הדבר הזה אשר אתם עובדים?”

86 האם אתם רוצים לעבוד שקר מלבד אללה?

87 מה אתם חושבים על ריבון העולמים?

88 אז הוא הביט בכוכבים,

89 ואז אמר: “אכן אני חולה!”

90 אז הם הפנו אליו את גבם והלכו משם.

91 והוא מיהר אל אליליהם ופנה אליהם בשאלה: “מדוע אינכם אוכלים,

92 ולמה אינכם מדברים?”.

93 ואז הוא התנפל עליהם ביד ימין.

94 בני עמו באו אליו בזעם.

95 אבל הוא אמר להם, “האם תעבדו את אשר תפסלו,

96 אף כי אללה ברא אתכם ואת מעשה ידיכם?”

97 הם אמרו: “בנו לו כבשן, השליכו אותו אל תוך האש!”

98 הם רצו לפגוע בו, אך אנו העלבנו אותם!

99 והוא אמר: “אני הולך אל ריבוני והוא ידריך אותי.

100 “ריבוני! הענק לי בן אשר יהיה מהצדיקים.

101 אז בישרנו לו על בן סבלן.

102 וכאשר הוא הגיע לגיל אשר יכול לעבוד אתו, אמר:

״ הוי בני! ראיתי בשנתי (בחלום) כי עליי לזבוח אותך, הגד לי, מה דעתך?” אמר: “הוי אבי! עשה את מה שצווית לעשות, ואם ירצה אללה, תמצא אותי בין הסבלנים”

103 וכאשר שניהם התמסרו לאללה, והניח את בנו על הפנים

104 קראנו אליו: “הוי אברהם“

105 כבר קיימת את החלום, ואכן אנחנו נגמול היטב לעושי הטוב”

106 זה אכן היה ניסיון בהיר.

107 ואחר-כך פרינו אותו על-ידי זבח גדול (כבש).

108 והשארנו לו זכר בדורות שאחריו,.

109 השלום והברכה יהיו על אברהם!

110 כך נגמול לעושי הטוב!

111 כי הוא מעבדינו המאמינים.

112 כך בישרנו לו על יצחק, נביא מהצדיקים.

113 ובירכנו אותו ואת יצחק. חלק מצאצאיהם היו צדיקים גמורים, וחלק היו חוטאים גמורים.

114 ומחסדנו גם עשינו טובה למשה ואהרון,

115 וחילצנו אותם ואת בני עמם מהאסון האדיר.

116 עזרנו להם, ואז הם היו המנצחים.

117 ונתנו להם את הספר המבואר

118 והדרכנו אותם בדרך הישר,

119 והותרנו לשניהם זכר בדורות הבאים.

120 השלום והברכה על משה ואהרון!

121 כך אנחנו גומלים לעושי הטוב.

122 שניהם (בצדק) היו מעבדינו הנאמנים.

123 גם אליהו היה אחד מהשליחים.

124 והוא אמר לבני עמו: “האם לא תיראו את אללה?.

125 אתם עובדים את הבעל (אליל כנעני) ונוטשים את הטוב בבוראים,

126 אללה ריבונכם, וריבון אבותיכם הראשונים?”

127 אך הם כפרו בו, ולכן הם יצטרכו לתת את הדין.

128 חוץ מעבדי אללה הנאמנים.

129 והשארנו לו זכר בדורות שאחריו,

130 השלום והברכה על אליהו!

131 כך נגמול למיטיבים.

132 והוא אכן היה מעבדינו הנאמנים.

133 וגם לוט הוא אחד השליחים.

134 חילצנו אותו ואת בני ביתו,

135 חוץ מקשישה אשר נותרה עם הנענשים.

136 לאחר מכן הכחדנו את כל השאר.

137 אתם עוברים על פניהם ביום,

138 ובלילה, הן, אינכם מבינים?.

139 וגם יונה היה אכן אחד מהשליחים.

140 הוא ברח אל האונייה העמוסה,

141 אז הם הפילו גורל, והוא זה שהפסיד (אז הם השליכו אותו מהאונייה)

142 והלוויתן בלע אותו בעודו (יונה) מאשים את עצמו.

143 ואם הוא לא היה מהמשבחים (את אללה),

144 אז הוא היה נשאר בבטנו עד יום תחיית-המתים,

145 אז זרקנו אותו כשהוא חלש אל החוף החשוף,

146 והצמחנו מעליו עץ קיקיון (דלעת).

147 ואחר-כך שלחנו אותו להזהיר עיר שתושביה מאה אלף או יותר,

148 והם האמינו, על כן נתנו להם ליהנות לזמן מה

149 ושאל אותם “האם לריבונך הבנות ולהם הבנים?”

150 האם בראנו את המלאכים נקבות והם היו עדים?.

151 הרי זה אחד משקריהם כשהם אומרים:

152 “אללה הוליד ילד”, ואכן הם משקרים!

153 האם אללה העדיף את הבנות על הבנים?

154 מה קורה לכם הכיצד תשפטו?!

155 האם לא היזכרו?

156 או שיש לכם הוכחה ברורה?

157 אם אתם אכן צודקים, הביאו את ספריכם שלכם!

158 (הם טוענים) כי קיימת שותפות בין אללה והשדים, אך השדים יודעים כי יובאו לדין (בפני אללה).

159 ישתבח אללה ממה שמתארים אותו.

160 חוץ מעובדי אללה הנאמנים.

161 אתם ומה שעובדים,

162 לא תוכלו להדיח איש,

163 מלבד אלה שעתידים להיצלות בגיהינום.

164 “לכל אחד מאתנו מקום קבוע,

165 ואנו ערוכים שורות שורות,

166 ואכן אנחנו המשבחים (את אללה)”.

167 ואם נהגו לומר:

168 “לו הייתה אתנו אזהרה מן הראשונים,

169 כי אז היינו עובדי אללה הנאמנים”.

170 הן, הם התכחשו לו, ואחר כך יידעו.

171 ואכן, כבר יצאה מילתנו אל עבדינו, השליחים,

172 והובטח להם שהם ינצחו,

173 וכי גדודינו הם אשר יגברו.

174 לכן התרחק מהם לזמן־מה,

175 וחכה בסבלנות וסופם שיראו גם הם.

176 היבקשו אפוא לזרז את בוא עונשנו?

177 הן, אם יירד על חצרם, רע ומר יהיה יומם של המוזהרים.

178 לכן התרחק מהם לזמן־מה,

179 וחכה בסבלנות וסופם שיראו גם הם.

180 ישתבח שם ריבונך, רב הכוח, הנעלה מעל לכל אשר מיחסים לו,

181 ושלום על השליחים

182 והתודה לאללה ריבון העולמים.