קטגוריה:בראשית כד ס

המילים "וַיְבָרֲכוּ", ו-"יַֹּאמְרו"ּ נכתבו בלשון רבים - מי הם הדוברים?
מספר פעמים בסיפור נכתב בלשון רבים, למשל: "ויַֹּאמְרו,ּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ" (ביאור:בראשית כד נז). במקרה הזה ברור שלבן הוא אחד מהדוברים כפי שהוא דיבר ראשון לפני אביו, וייתכן שאמו חזרה על דבריו.

כנראה שגם כאן לבן היה אחד הדוברים וכל המשפחה ואנשי הבית חזרו אחריו במקהלה.

מלאך האלוהים בירך את אברהם בברכה דומה בעקדת יצחק: "הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ ... וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו" (ביאור:בראשית כב יז).
יש להניח שהאיחול היפה הזה היה בזמנו ברכה ידועה שנאמרה גם לכלה לרגל חתונתה. ייתכן שזה היה שיר עם מנגינה ואנשי הבית חזרו על זה מספר פעמים, מכאן שזה היה הדבר האחרון שהיא שמעה מהם.
האמירה הזו גם הרגיעה את בני משפחתה בהיפרדם ממנה. הם העבירו את האחריות עליה לאלוהים.

וכך, תודות ללבן, הפך האיחול: "אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה", לברכה הנהוגה עד היום בחתונותינו.

בשער העיר ישבו השופטים ונכבדי העיר.
מהברכה משתמע שצאצאי רבקה יכבשו ערים ויהיו השליטים והשופטים בהן.
זרעה של רבקה יהיה חזק, בריא, מכובד, הגון, מחוקק, מלכותי, אנשים שיגיעו לשיבה טובה, והכל לפי דרך אלוהים של "צְדָקָה ומִּשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט).
אולם יש כאן גם בעיה בברכה: כי לזרעה של רבקה יהיו שונאים. עדיף שלא יהיו שונאים, ועדיף שלא תהיה מלחמה ונצחונות.
למרות שלבן איחל את זה לרבקה וצאצאיה, וגם רחל ולאה בנותיו של לבן הצטרפו לברכה ככלותיה של רבקה, ואפילו שהמלאך ברך את אברהם ויצחק לא נראה שהברכה התקיימה אלא לתקופות קצרות בחיי עמינו. סביר שגם המלאך וגם לבן ביקשו שאלוהים יוציא לפועל את הברכה, ואלוהים שקל מתי לעשות זאת ומתי לתת לנו לסבול.