ביאור:בראשית כד לב
בראשית כד לב: "וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כד לב.
וַיָּבֹא ... וַיְפַתַּח ... וַיִּתֵּן
עריכההָאִישׁ
עריכהמי בא הביתה, פתח את הגמלים, נתן להם אוכל ומים לרחוץ רגליהם?
הרמב"ן מסביר: '"ויבא האיש הביתה" - אליעזר הוא האיש הבא'.
כמובן לבן הביא את האיש, עבד אברהם, לביתו שלו. לבן הביא מים ותבן ומספוא לגמלים ושם את זה לפני העבד. לבן הביא את כל זה רק לאזור שבו לנו האנשים והגמלים אבל הוא עצמו או אנשיו לא הורידו את המטען מהגמלים והשקו את הגמלים. עבד אברהם הוא זה שפרק את הגמלים, האכיל והשקה אותם ונתן לאנשים לרחוץ את רגליהם במים.
כך העבד:
- פתח את תרמילי הגמלים וסידר את סחורתם במקום כרצונו.
- בדק את איכות התבן והמספוא שהוא קיבל מלבן לוודא שלא יגרם נזק לגמלים, וחילק את התבן והמספוא לגמליו כראוי וכמקובל אצלו לגמליו.
- ווידא שהמקום בטוח לגמליו ולאנשיו.
- נתן מים לאנשיו כדי שירחצו את רגליהם.
- רחץ את רגליו כי הוא עומד לשבת לאכול עם בתואל, בעל הבית, מנכבדי עיר נחור, בנו האחרון של נחור אב העיר, שאפשרי שהוא מלך העיר.
שליטה בבית בתואל - סוס טרויאני
עריכהרבקה ידעה שהעבד שבר את הנוהל המקובל ולא פנה למשפחתה לפני שהוא דיבר איתה. בהמשך אנו רואים שבני יעקב הרגו את שכם כי הוא לקח את דינה, אחותם, לביתו ללא בקשת אישור מהם. רבקה ידעה שאביה יכעס, ואולי ינסה להעניש את הזר ויגרום לה להפסיד את הסיכויים להנשא. רבקה החליטה להתעלם מאביה. רבקה פקדה על אחיה להכין את הבית ולהזמין את הזר עם חיליו (אנשיו) לבית. רבקה הבינה שברגע שהחילים יהיו בבית, בתואל לא יוכל לפגוע בזר, או בה. אביה יהיה שבוי חסר אונים בביתו. רבקה כיוונה את הגברים לעשות את רצונה, כשם שבעתיד היא תוודא שיצחק יפעל לפי הוראותיה, והיא לא תחשוש לכפות את רצונה על יצחק את מי הוא יברך כבכורו.
פיקוד על רכוש אברהם
עריכההעבד אומנם בא ללון בבית בתואל, אבל לרגע הוא לא העביר את השליטה באנשיו, גמליו ורכושו למארחיו. סביר להניח שלכל מקום שהעבד הלך התלוו אליו מספר שומרי ראש, כנהוג, ורכושו היה תחת פיקוח צמוד בכל רגע ורגע.
העבד אומנם הלך לאכול עם מארחיו, אבל הוא לא היה מוכן לגעת באוכל או לשתות יין ולאבד שליטה לפני שמארחיו יסכימו להצעתו, וזאת בניגוד לאחיו של יוסף שישבו ושתו עם יוסף עד שכרה, ככתוב: "ויִַּשְׁתּו וּיִַּשְׁכְּרו עִּמּוֹ" (ביאור:בראשית מג לד) ובסוף הם האושמו בגנבה (ביאור:בראשית מד ב).
העבד לא רצה להיקלע למצב שיגרום לו לחזור לכנען ללא רכוש וללא אישה. עצם העובדה שבסוף הוא חזר עם רבקה ועם כל המתנות שהוא נתן לרבקה מעיד על כך שהוא הצליח במשימתו.
העבד אומנם נכנס להתארח בביתו של בתואל, אבל הוא נשאר חופשי ועצמאי לעשות כרצונו.
אנו רואים שבהמשך העבד מסרב לאכול בבית בתואל ומתעקש לגמור את העסקים לפני שהוא הופך לאורח, כדבריו: "לֹא אֹכַל, עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי" ([[ביאור:בראשית כד לג]). ובסוף דבריו העבד דורש תשובה במקום: כן או לא, ואם לא אז הוא מיד עוזב את ביתם, ככתוב: "וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד ואֱֶמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידו לִּי; וְאִם לֹא הַגִּידו לִּי, וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל" (ביאור:בראשית כד מט). העבד לא רצה לשמוע מלבן ובתואל שום תלונות או ויכוחים: שהוא פגש את הנערה, דיבר איתה, נגע בה ונתן לה תכשיטים בלי לבקש רשות.
העבד דרש תשובה, ואם הוא יחליט לצאת מהבית הוא יפקוד על אנשיו להעמיס את הגמלים וללכת, וצבאו, שמנה כ-30 איש, ישמור עליהם לצאת בשלום ללא מאבק מביתו אל בתואל.
לכן כאשר לבן ובתואל אומרים: "לֹא נוכַּל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב" (ביאור:בראשית כד נ) הם מתכוונים שהם לא יכולים לסרב כי אלוהים בחר את רבקה, אבל בנוסף, בגלל אנשיו של האיש, אשר נכנסו לביתם עם נשקם, האיש יכול לעשות כרצונו בביתם, ולקחת את רבקה בכוח או לעזוב אותה כפי שהוא הסביר ללבן ובתואל (ביאור:בראשית כד מ).