קטגוריה:בראשית כא לב

לא נאמר שאבימלך סעד עם אברהם. כאשר אבימלך ופיכל שר צבאו ביקרו את יצחק נאמר: "ויַַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, ויַֹּאכְלו וּיִַּשְׁתּו"ּ (ביאור:בראשית כו ל) והם גם נשארו לישון בלילה.

אברהם ואבימלך כרתו ברית ונפרדו.

אין ספק שעוד כאשר שמע אבימלך את בקשתו של אברהם לקבל חזרה את הבאר שגזלו לו אבימלך ידע ששבועתו חלשה מאוד. אומנם אבימלך מודה שאברהם חפר את הבאר ושאברהם הוא בעל הבאר, אך אבימלך עדיין רשאי לסתום את הבאר בלי להפר את שבועתו, וזאת משום שגם אם הבאר תאטם, אברהם עדיין יוותר בעליה וכן האדם שחפר אותה. אברהם הבין זאת ולכן נתן שמות לבארות ולימד את יצחק את מקומן.

הרמב"ן מוסיף למשפט הסתום הזה: "ויַָּקָם אֲבִימֶלֶךְ ופִּיכֹל שַׂר צְבָאוֹ ויַָּשֻׁבו אֶּל [עירו גרר שב] אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים". הרמב"ן מסביר שגם באר שבע היתה שייכת לארץ פלישתים, שכן בהמשך אברהם נשאר לגור בבאר שבע ובכל זאת כתוב: "ויַָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, יָמִים רַבִּים" (ביאור:בראשית כא לד).

כמובן שבמדבר אין גבולות, ואפילו עד היום אנשי המדבר אינם מאמינים בגבולות - הם חופשיים לנוע כרצונם לפי מזג האוויר וכמות הגשמים.

סביר להניח שבאר שבע לא נמצאת בארץ פלישתים, שכן לפני שאברהם בא לגרר הוא לא היה בארץ פלישתים, הלוא נכתב: "ויִַּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב" (ביאור:בראשית כ א). מכאן שאברהם כנראה התגורר על גבול ארץ פלישתים.

לאחר שאברהם נשבע אמונים למלך גרר, הוא הפך לנתין של מלך גרר, ולכן עצם בחירת המדבר כמקום מגוריו רק מרחיב את ארץ פלישתים, לפחות בעייני אבימלך. אולם כאשר אברהם עזב את המקום ועבר לחברון, כל האזור הזה של באר שבע חדל להיות חלק מארץ פלישתים והפך לנגב. הפלישתים לא בנו ערים במדבר, אלא רק בשפלת החוף. העניין העיקרי של הפלישתים באזור המדבר היה שליטה באיכות וכמות המים המגיעים אליהם בנחל גרר. כל אדם שפגע באיכות המים או הפחית את כמות המים שבנחל נתפס כאויב של הפלישתים שחייבים לדכאו.

בברית בין הבתרים, הפלישתים לא נכללו ברשימת העמים שאלוהים ייתן לזרעו של ישראל (ביאור:בראשית טו כא).

יהושע לא חשב שאברהם הבטיח לפלישתים את אדמתם, ובסוף ימיו נערכה הגרלה לגבי מי יכבוש את חמשת סרני פלישתים ועריהם (יהושע יג ב). שאול ודוד נלחמו רבות בפלישתים עד שדוד הכה אותם והביסם. בתקופת שלמה נאמר: "ושְּׁלֹמֹה, הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת מִן הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְעַד גְּבולּ מִצְרָיִם" (מלכים א ה א). וזה בעצם היה הקץ לשלטון הפלישתים בכנען.

בספרים מלכים, בתקופת אֱלִישָׁע, נכתב על אישה: "ותֵַּלֶךְ הִיא ובֵּיתָהּ, ותַָּגָר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שֶׁבַע שָׁנִים" (מלכים ב ח ב). מכאן ניתן להסיק שארץ פלישתים היא מחוץ לכנען, אולם לא ברור שמדובר באותה ארץ פלישתים כמו בתקופתם של אברהם או שלמה כי לבטח שכאשר שרר רעב בשומרון, הנמצאת מצפון לגרר, שרר רעב כבד יותר בגרר באזור עזה. סביר שארץ פלישתים בתקופת אלישע היתה מצפון לשומרון על שפת הים בלבנון או בגליל. אין מילים שמציינות או רומזות לכך שאברהם וויתר לאבימלך על הארץ המובטחת. ובכל מקרה, אלוהים אינו מחויב לברית שכרתו אברהם ואבימלך, במיוחד כאשר אבימלך (או בנו) לא קיים את הברית ואטם את הבארות שאברהם חפר (ביאור:בראשית כו טו).

אולם בעייני אלוהים ארץ פלישתים היא חלק מכנען, הרי נכתב שאלוהים אמר ליצחק: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה: שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּורּ בָּאָרֶץ הַזֹאּת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ ואֲַבָרְכֶךָּ: כִּי לְךָ ולְּזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל" (ביאור:בראשית כו ג).