מפרשי רש"י על בראשית כא ל


| מפרשי רש"י על בראשיתפרק כ"א • פסוק ל' |
א • ב • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • יז • כ • כא • כה • ל • לג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית כ"א, ל':

וַיֹּ֕אמֶר כִּ֚י אֶת־שֶׁ֣בַע כְּבָשֹׂ֔ת תִּקַּ֖ח מִיָּדִ֑י בַּעֲבוּר֙ תִּֽהְיֶה־לִּ֣י לְעֵדָ֔ה כִּ֥י חָפַ֖רְתִּי אֶת־הַבְּאֵ֥ר הַזֹּֽאת׃


רש"י

"בעבור תהיה לי" - זאת

"לעדה" - לשון עדות של נקבה כמו ועדה המצבה

"כי חפרתי את הבאר" - מריבים היו עליה רועי אבימלך ואומרים אנחנו חפרנוה אמרו ביניהם כל מי שיתראה על הבאר ויעלו המים לקראתו שלו הוא ועלו לקראת אברהם


רש"י מנוקד ומעוצב

בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִי זֹאת לְעֵדָה – לְֹשוֹן עֵדוּת שֶׁל נְקֵבָה, כְּמוֹ (להלן לא,נב): "וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה".
כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר – מְרִיבִים הָיוּ עָלֶיהָ רוֹעֵי אֲבִימֶלֶךְ, וְאוֹמְרִים: אֲנַחְנוּ חֲפַרְנוּהָ. אָמְרוּ בֵּינֵיהֶם: כָּל מִי שֶׁיִּתְרָאֶה עַל הַבְּאֵר וְיַעֲלוּ הַמַּיִם לִקְרָאתוֹ – שֶׁלּוֹ הִיא. וְעָלוּ לִקְרַאת אַבְרָהָם (בראשית רבה נד,ה).

מפרשי רש"י

[כו] תהיה לי זאת. התי"ו לנקיבה נסתרה, ואינה לנוכח, שיהיה אבימלך לעדה, דאם כן הוי ליה לומר 'למען תהיה לעד' לשון זכר:

[כז] מריבים היו כו'. דאם לא כן לא שייך לומר "בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי הבאר", דשמא הבאר אינו שלו. וקשיא איך סמך אברהם על נס כזה - שיאמר שמי שיעלה המים לקראתו הבאר הוא שלו, ויראה לומר כי הבאר היה ביד אבימלך, ולא היה ספק לאברהם שאין הבאר נובע כדרך הבאר שהוא עולה ומקורו מתברך - כיון שהוא גזל, שאין ברכה בדבר הגזול, ואיך אפשר שיהיה הבאר מתברך, ובפרט הבאר - כי כל נביעת הבאר ברכה היא, ואין ברכה ביד גזלן, דכתיב (ר' ירמיה ז, יא) "יש עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו", ולפיכך אמר אברהם כל מי שיבא על הבאר ויעלה המים לקראתו - הוא שלו, כי ידע אברהם כי יחזור הבאר לברכתו הרגיל - לבאר שהוא עולה ונובע כאשר יבא אברהם - שהבאר הוא שלו - על הבאר:

והקשה הרא"ם מנא ליה לרז"ל (ב"ר נד, ה) לומר שיהיה עדות זה על ידי מעשה זה, שמא היה בירור הדבר על ידי עדים ברורים וזולת זה מן הבירור, אבל במדרש רבות (שם) גלו זה, דמאי ענין "שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה" לענין הבאר, אבל עיקר הטעם שהבירור היה על ידי הכבשים, דודאי לא היה הבאר מתברך להיות מקורו עולה בחנם, אלא כך אמר שאני ארצה להשקות צאני לצרכי - ויהיה הבאר מתברך ויהיה מקורו עולה, וכיון שרצה להשקות צאנו - היה מתברך הבאר, ולפיכך אמר "את שבע כבשות תקח מידי וכו'", כי על ידם נעשה הדבר הזה שהוא הבירור: