כשאברם ושרי אשתו ירדו מצרימה, חשש אברם שהמצרים יהרגו אותו כדי לקחת את שרי, ולכן אמר לה: "וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ" (ביאור:בראשית יב יב).

לדיון עקרוני לגבי המניעים של אברם במקרה זה, וכן במקרים דומים, ראו: |למה אברהם ביקש משרה להגיד שהיא אחותו?

מבחינה דקדוקית, הפסוק הוא דוגמה נדירה ל"דיבור עקיף" (indirect speech) בלשון המקרא. שרי למעשה צריכה להגיד "אחותו אני", אבל כאשר אברם מצטט אותה בתוך דבריו, הוא משנה את הגוף ואומר "אחותי את". בלשון ימינו היינו מוסיפים את האות ש ואומרים "אמרי נא ש אחותי את".

בהמשך הפרק נאמר (בראשית יב טז): "ולאברם היטיב בעבורה, ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים", כלומר, ההטבה מתבטאת בכך שאברם קיבל רכוש. האם אכן זו היתה כוונתו של אברם?

ע"פ קאסוטו ("מנוח עד אברהם"), התשובה היא לא: אברם התכוון רק להציל את חייו, אך הכתוב משתמש בביטוי דומה כדי ליצור אירוניה: אברם אמנם קיבל את חייו, אך הפסיד את אשתו האהובה וקיבל במקומה רכוש. יש כאן ביקורת על אברם, על כך שלא בטח בה' שיציל אותו ונכשל בשקר.

בהתחלה אברם אמר: "וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ", אולם עכשו הוא מוסיף: "לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ" כלומר הוא מתכוון שיהיה לו טוב בזכותה. הוא יקבל מוהר עבורה, היא תהיה בבית פרעה, ויתיחסו עליו יפה כגיס לפרעה. שרי היתה כרטיס הכניסה לבית פרעה, ואברם השתמש בה להתעשר. אברם רצה ששרי תלקח, הן הוא בקלות היה יכול לכער וללכלך אותה.

בנוסף אברם ניסה את אלוהים. אלוהים הבטיח לו "וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" (ביאור:בראשית יב ב), אבל "שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָד" (ביאור:בראשית יא ל). אם אדוני רוצה שיהיה לו ילד משרי, שהוא יציל אותה, ולא, אז אברם ישא אישה חדשה, וממנה יבוא לו ילד. אדוני שמע והבין את אברם ולא עצר אותו ולא מנע מפרעה לקחת אותה.

אדוני עבר בהצלחה את הנסיון והוכיח ששרי היא האם המיועדת. אדוני הכה "אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים" (ביאור:בראשית יב יז), הזהיר את פרעה ששרי היא אשת אברם, גרם לפרעה להחזיר את שרי לאברם "וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה, אֲנָשִׁים; וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ פרעה" (ביאור:בראשית יב כ), וציוה להשאיר את כל מתנותיו בידי אברם.

האם אברם 'נכשל בשקר'?
נאמר "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" (שמות כ יב), וכל דבר שנאמר למלך, שהוא שופט עליון במדינה, הוא כהצהרה בשבועה.
פרעה הוא שהוציא חוק לחטוף נשים יפות ולהביא אליו. פרעה גרם שאנשים ירצחו בעלים של נשים יפות. לכן היה מגיע לו שמישהו יסביר לו איך להתנהג.

• אולי אברם אמר ששרי היא אחותו לאנשי המלך ולא למלך עצמו. אולם הוא ידע שזה יגיע למלך, לכן כאילו שהוא אמר למלך.
• אברם היה בקשיים, בגלל הרעב, אבל לא נראה שזה היה המפלט האחרון שלו, כי גם לוט סבל מהרעב, ולא קיבל מתנות מפרעה, ובכל זאת בשובם ממצרים ללוט: "הָיָה צֹאן וּבָקָר, וְאֹהָלִים" (בראשית יג ה).
• אברם לא אמר שהיא לא אשתו, הוא רק אמר שהיא אחותו, ואולי זה היה נכון שהיא חצי אחותו, מאביו ואם אחרת. פרעה היה צריך לשאול במדויק.
• לפעמים אין ברירה, וכדי להציל חיי אדם מותר לשקר. אולי בסוף ימותו יותר אנשים אבל מותר לנסות.

שרי היתה מחרן וסביר שהיא היתה בהירת עור ושער, יפה בעייני המצרים.
כדי למנוע רצח וחטיפה, אברם התכוון לעשות מכירה פומבית אילמת מתמשכת. כך בהמשך היה חשוב לפוטיפר שר הטבחים לרכוש עבד יפה ומיוחד לביתו, והוא הגיש את ההצעה הגבוה ביותר. כך גם אשתו חשקה בעבד הנאה כדי לקבל ממנו ילד יפה כמוהו. סביר שכל זה היה נכון גם בתקופת אברם במצרים, והוא ידע מה עומד לקרות.

נכבדי מצרים ושריה, שמעו אודות האישה היפה. הם באו והגישו מתנות לאברם ואחותו כדי לזכות בזכות לשאת אותה לאישה. אברם התכונן להמשיך את המכירה הפומבית עד סוף הרעב בכנען ואז לשוב עם אשתו.

למזלו הרע של אברם, אבל לפי תוכניתו של אלוהים לוודא איך המצרים יתנהגו לבני ישראל בעתיד, פרעה חשק באישה היפה. המלך לא צריך אישור האח, ולא היו מתחרים נגדו, כך פרעה זכה ולקח אותה לארמונו.