ביאור:בראשית יא ה

בראשית יא ה: "וַיֵּרֶד יְהוָה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יא ה.


וַיֵּרֶד יְהוָה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּלעריכה

ה' ירד לראות מה בעצם בני האדם עשו.

גם בעניין סדום אלוהים אמר: "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ, כָּלָה, וְאִם לֹא, אֵדָעָה" (ביאור:בראשית יח כא), אולם הוא שלח שני מלאכים לוודא את חטאי העיר, וכדי להציל את לוט ומשפחתו.

אין ספק שאלוהים לא היה צריך לרדת כדי לראות מה עושים האנשים ואיך מתקדמת העבודה. אולם זה פשוט דרך להסביר לקורא הפשוט: שאלוהים ראה.

אֲשֶׁר בָּנוּעריכה

האנשים בנו עיר ומגדל, וכל זה לאחר שצאצאי נח הקימו ממלכות רבות ברחבי העולם: "כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן" (בראשית י ו). אין ספק שעיר אחת זה לא עניין גדול שחשוב לאלוהים. אפילו את ירושלים אלוהים הרשה להחריב. ברור שלא חשוב כמה האנשים יהיו חכמים וחרוצים, הם לא יגיעו לשום דבר בעל חשיבות, שמחייב את אלוהים למנוע מהם להצליח (כמובן, כאשר בני האדם יהיו בדרך להרוס ולזהם את כדור הארץ, יכול להיות שזה יחייב את אלוהים להתערב).

חייבת להיוס סיבה אחרת ופרוש, שונה לסיפור.

אלגוריהעריכה

כל הסיפור הוא נבואה אלגורית.

אלוהים הודיע לאברם את תוכניתו לזרעו ולכל אנשי העולם. אלוהים אמר: "וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה ... וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (ביאור:בראשית יב ב-ג). אלוהים יעד את בני ישראל לעמול, וללמד את כל הגויים את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה), ובזכות זאת לבני ישראל תהיה ברכה, הצלחה ושגשוג, וגם גויי הארצות יהנו מברכת אלוהים.

בכנען, בני ישראל לא הצליחו לקיים את חוקי אלוהים ועשו הרע בעייניו.

  • אלוהים הכה בממלכת ישראל, והם לא למדו לקח וכחדו.
  • אלוהים שלח את הנביאים להזהיר את ממלכת יהודה, והם לא הקשיבו.
  • אלוהים הרס את ירושלים ואת בית המקדש והגלה את היהודים לבבל.
  • הנביאים המשיכו ללמד את היהודים לשוב לדרך אלוהים.
  • דניאל, בניסים שלו, הראה שיש אלוהי השמים, שהיהודים והגויים חייבים לכבד אותו, וכך הוא התחיל ללמד את מלכי בבל את גדולת אלוהים.

והנה קרה הנס. היהודים קיבלו את אלוהים והתחילו להקים מערכת דתית חדשה, שאינה מבוססת על הקרבת קורבנות, אלא על לימוד החוקים ושמירת דרך אלוהים: "בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים" (הושע ב כא). היהודים למדו את התורה והחוקים במטרה לקיים את את דברי אלוהים לשמור: "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה). הם קיבצו את ספרי התנ"ך וערכו אותם. הם התחילו להתעמק, להתווכח, ולכתוב את המשנה ואת התלמוד, כאילו שזה מגדל ענקי שראשו בשמים, כדי לעשות לעצמם ולאלוהים "שֵׁם", וזאת כדי שהם לא יפוצו "עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית יא ד), ויאבדו.

אלוהים ראה את מעשיהם והתרשם לטובה. בני ישראל שבו מדרכם הרעה ולמדו את דרך אלוהים!