פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית יא כז

בראשית יא כז: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יא כז.


אֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַחעריכה

"תּוֹלְדֹת" - – שורש י-ל-ד, אילן היוחסין, ומכאן השימוש כ-'היסטוריה'.

תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָןעריכה

נהוג לציין את הבן החשוב ראשון, ולרוב הבן הבכור הוא החשוב, לכן אברם ראשון.

אולם נחור נשא לאשה את בתו של הרן: "אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת הָרָן" (ביאור:בראשית יא כט), כלומר הרן התחתן ראשון. מהניסוח של המשפט אולי אפשר גם להסיק שאברם ונחור התחתנו באותו זמן: "ויִַּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים" (ביאור:בראשית יא כט).

לאחר אזכור הנישואין נכתב ש-"ותְַּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָד". עובדה זו רומזת לכך ששרי היתה עקרה במשך שנים רבות עוד באור כשדים, ואף לאחר מכן בחרן, המקום שבו התיישבו תרח ומשפחתו (ביאור:בראשית יא לא), ועד ליציאתו של אברם מחרן לכנען בהגיעו לגיל 75 (ושרי 65).

וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹטעריכה

לפי הכתוב הרן הוליד את לוט לפני שאברם ונחור התחתנו, שכן יודע שנחור התחתן עם בתו של הרן.

קיימת אפשרות שהרן היה הבן הבכור, ושאולי הוא נולד בהפרש של שנים רבות מהיתר, וכך שלאחר מותו ירדה חשיבותו, שכן נכתב: "ויַָּמָת הָרָן, עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו" (ביאור:בראשית יא כח).

ירושת תרחעריכה

אילן היוחסין של תרח הינו בעל חשיבות לחלוקה של ירושתו. לפי חוקי חמורבי, במות האב כל הילדים, כולל הבנות, מתחלקים שווה במיטלטלין, אך רק הבנים מקבלים חלק שווה בקרקע.‏[1]

מכאן ניתן לראות שאברם ויורשיו היו אמורים לרשת שליש מאדמתו של תרח עם מותו בחרן. אולם מכיוון שאברם לא קיבל את ירושתו, ונחור לקח הכל, שליש מאדמתם של נחור ויורשיו שייכת לאברם ויורשיו.‏[2]

הכתוב מדייק בכל הקשור לתולדות בני תרח ולמקום חייהם ומותם. הסיבה שהכתוב מדגיש את חרן בתור מקום מושבם היא כדי להפנות את תשומת לבנו לירושה המגיעה לאברהם, יצחק ויעקב שהופיע לפני לבן. עם היפרדם, לבן ויעקב חותמים על הסכם: "אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶהּ, וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶהּ וְאֶת הַמַּצֵבָּה הַזֹאּת, לְרָעָה" (ביאור:בראשית לא נב), וכך למעשה יעקב מוותר לצמיתות על אדמתו בחרן.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לפי חוקי חמורבי, האב יכול לתת בחייו לכל בן או בת כרצונו, אם בשטר חתום או לפני עדים. נהוג היה שהבנות קיבלו חלק מהירושה רק אם הן לא קיבלו נדוניה בנישואיהן.
  2. ^ אפילו אם לבן היה קונה אדמה נוספת מרווחי הצאן שהוא קיבל כחלק מירושת תרח, אזי גם שליש מהאדמה הזו שייך לאברם, למרות שחייב להיות סוף לדבר, הלוא ללבן מגיעה משכורת עבור עבודתו שלו.