פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית יא לב

בראשית יא לב: "וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יא לב.


וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָהעריכה

תרח היה בן 205 במותו.
אברהם נולד כאשר תרח היה בן 70. הוא עזב את חרן בגיל 75, כאשר תרח היה בן 145. כשיצחק נולד תרח היה בן 170, כשיצחק היה בן 35 תרח נפטר. אברהם הפך לראש המשפחה, אולם בהעדרו נחור, אחיו הצעיר, לקח את התפקיד. בהמשך עבד אברהם יופיע בעיר נחור, ובפקודת אברהם ראש המשפחה, הוא בא לקחת (אפילו בכוח) אישה ליצחק.

סביר להניח שתרח לא פגש מחדש את משפחתו שעזבה לכנען. לפי הכתוב, לחרן באו אברם, שרי אשתו ולוט. הרן כבר מת, ונחור לא מוזכר. והנה בהמשך אברם, שרי ולוט עוזבים. אז מי נשאר עם האב בן ה-145 שנותרו לו עוד כ-70 שנים לחיות?

רש"י והרמב"ן היו מודעים לבעיה הזאת של חוסר כבוד לאב הזקן, אך מסופר שנחור או בתואל בנו באו לחרן וישבו שם, ולכן הם אלו שדאגו לתרח בזקנותו.

וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָדעריכה

אברם, שהמשיך בדרכו של תרח, רצה אף הוא להגיע לכנען, ככתוב "ויֵַּצְאו אִּתָּם מֵאורּ כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, ויַָּבֹאו עַּד חָרָן, ויֵַּשְׁבוּ שָׁם" (ביאור: בראשית יא לא). מכאן שתרח כנראה תמך בהחלטתו של אברם. אפשרי שאברם דיבר עם תרח והם סיכמו ביניהם שאברם ייצא ראשון, יכין את המקום, ותרח יצטרף אחר כך. בכל מקרה אברם זכר את משפחתו ורצה שיצחק בנו יישא נערה ממשפחתו שבחרן, ארם פאדן. בשלב הזה, תרח שכבר היה זקן התיישב בחרן לצמיתות, כך שאברם לא רצה לטלטל אותו.

עוד לפני צאתו של אברם מחרן נאמר שכולם הבינו ששרי עקרה, שאין לה ולד, ואולי גם לא יהיה לה יורש בעתיד, הואיל והיא כבר בת 65 שנה.

כידוע שרה היתה יפה מאוד, ככתוב: "ויִַּרְאו הַּמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה, כִּי יָפָה הִוא מְאֹד ... ויְַהַלְלו אֹּתָהּ אֶל פַּרְעֹה; ותַֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה" (ביאור:בראשית יב טו), אולם אפשרי שהעליבו אותה ולא ציפו ליורש ממנה. לאחר שאלוהים אמר לאברם: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ ... וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" (ביאור:בראשית יב ב), אברם הבין שאשתו האהובה תלד לו ילד בתנאי שהוא ילך, ולכן הוא היה חייב לעזוב את ארצו.

וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָןעריכה

הדגש כאן הוא שתרח לא המשיך בנדודיו או בדרכו לכנען. הוא השתקע בחרן ונשאר שם עד יום מותו. כלומר, האדמות שהוא רכש בחרן במשך מעל ל-145 שנה יהיו חלק מירושתו, שאברם זכאי לשליש ממנה.

לפי חוקי חמורבי שהיו ידועים ומקובלים באזור ובתקופה, אברהם היה זכאי לשליש מאדמתו והמטלטלין של תרח אביו. העובדה שאברהם עזב לכנען לא מבטלת את זכותו וזכות יורשיו לירושה. כלומר, נחור אחיו של אברהם החזיק למשמר ליורשיו של אברהם את חלקו של אברהם בירושה. במות נחור חלקו של אברהם הוחזק בידי בניו של נחור, וכל אחד מהם היה בעל חוב לאברהם ויורשיו. כך בהמשך לבן בן בתואל היה חייב ליעקב ועשו שליש מאדמתו וצאנו.