ביאור:שמות ג
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות ג, למהדורה המעומדת)
| משה והסנה, ציור קיר בדורה אירופוס |
א וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ שם נוסף לרעואל (ב,יח) חֹתְנוֹ, כֹּהֵן מִדְיָן. וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר לחפש אחר מקום מִרעֶה (מדבר משמעו כאן: מקום מרעה לצאן - איזור בו מדבירים, מנהיגים, את הצאן), וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים המקום בו יהיה מעמד הר סיני (כפי שמפורש בפסוק יב) חֹרֵבָה לחורב (הר חורב הוא שם נוסף להר סיני, כמו שמופיע למשל בשמות לג ו). ב וַיֵּרָא ניגלה מַלְאַךְ יְהֹוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ בתוך דמות להבת אש מִתּוֹךְ הַסְּנֶה סוג של שיח (יש המזהים כפטל קדוש). וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל נאכל על ידי האש. ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: "אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה: מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה"? ד וַיַּרְא יְהוָה כִּי סָר לִרְאוֹת, וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר: "מֹשֶׁה, מֹשֶׁה", וַיֹּאמֶר: "הִנֵּנִי". ה וַיֹּאמֶר: "אַל תִּקְרַב הֲלֹם. שַׁל נְעָלֶיךָ השמט את נעליך מֵעַל רַגְלֶיךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו - אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא". ו וַיֹּאמֶר: "אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ עמרם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב". וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה: "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי העינויים של עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם, וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו המפקחים על העבדים ולוחצים עליהם לעבוד קשה (וכך גורמים להם לצעוק), כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו. ח וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ עשירה בחלב בהמותיה, ובמתיקות פירותיה (שכביכול זבה ונוטפת מהם אל הארץ), אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. ט וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי, וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ הדיכוי אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם. י וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה, וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם".
| "שַׁל נְעָלֶיךָ" - ציור מהמאה ה-14 במנזר סנטה קתרינה בסמוך למקום הנחשב על פי האמונה הנוצרית להר סיני (והמכונה "ג'בל מוסא") |
יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים: "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה, וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם"? יב וַיֹּאמֶר: "כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ אני אלוה אותך. וְזֶה לְּךָ הָאוֹת סימן (לך, ולכל העם, שתפקידך איננו דמיון או משאלת לב שלך) כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ: בְּהוֹצִיאֲךָ לכשתוציא אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה". יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים: "הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם: 'אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם', וְאָמְרוּ לִי 'מַה שְּׁמוֹ?' - מָה אֹמַר אֲלֵהֶם"? יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה: "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה כמו שאמרתי לעיל "אֶהְיֶה עִמָּךְ", האדם לא יכול לקרא לי בשם שיקיף את כל משמעותי. אני אהיה באשר אהיה. איתכם לתמיד", וַיֹּאמֶר ה' הוסיף ונתן תשובה פשוטה יותר: "כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אֶהְיֶה בקיצור, שמי הוא: 'אהיה', אהיה קיים לנצח שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם". טו וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה: "כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: 'יְהוָה שם הויה (עתיד לנסתר בבניין קל של השורש הו"ה, במשמעות זהה למילה 'יהיה'). בדומה ל"אֶהְיֶה" בפסוק הקודם, שבו משתמש ה' לכנות את עצמו - כאשר אתם תכנו אותי, תאמרו י-ה-ו-ה, השם המפורש אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. זֶה שְּׁמִי מבחינתכם, י-ה-ו-ה הוא שמי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי שמי, שמזכירים אותי בו לְדֹר דֹּר'. טז לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: 'יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵאמֹר: פָּקֹד זכור פָּקַדְתִּי זכרתי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי ואת (הסבל) שנעשה לָכֶם בְּמִצְרָיִם. יז וָאֹמַר: אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם, אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ'. יח וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ, וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו: 'יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ נתגלה אלינו, נראה אלינו, וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ'. יט וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ, וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה כל עוד לא אכה אותו ביד חזקה. כ וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ, וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם. כא וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם, וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן - לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם בידיים ריקות (לקיים את ההבטחה לאברהם: "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" - בראשית טו יד, וכן כי כך ראוי לעשות לעבד משוחרר: "וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ, לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ וכו' " - דברים טו יג) . כב וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ מהמצרית הגרה איתה בבית (כגון שהישראלית משרתת בביתה של המצרית) כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת, וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם תרוקנו אותם מרכושם אֶת מִצְרָיִם".
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ: בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" (פסוק יב) - הרב חנן פורת מפרש כך: אם אתה חושש שישראל יעריצו אותך על כך שהוצאת אותם ממצרים, ולא יכירו בי כאלוהים שלהם - אל תחשוש, כי בעתיד, במעמד הר סיני, אני אתגלה אליהם. ראו כאן את המאמר המלא וכן פירוט נוסף במאמר על פסוק יא