ביאור:שמות ד
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות ד)
א וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר: "וְהֵן מילת חיזוק כמו 'והרי' לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, כִּי יֹאמְרוּ: לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה". ב וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה: (מזה) "מַה זֶּה בְיָדֶךָ"? וַיֹּאמֶר: "מַטֶּה". ג וַיֹּאמֶר: "הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה". וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, וַיְהִי לְנָחָשׁ, וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ", וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ. ה "לְמַעַן תעשה אות זה כדי ש יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב". ו וַיֹּאמֶר יְהוָה לוֹ עוֹד: "הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ", וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ, וַיּוֹצִאָהּ, וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. ז וַיֹּאמֶר: "הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ", וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ. וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ, וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ. ח "וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן, וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן. ט וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ, וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה. וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת".
י
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה: "בִּי פתיחה ללשון בקשה אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי, גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ גם מאז שהתחלת לעודד אותי, לא הבחנתי בשינוי לטובה אֶל עַבְדֶּךָ, כִּי כְבַד פֶּה מגמגם, או שאינו יודע לנאום
להרחבה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי".
יא
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו: "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם? אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ רואה אוֹ עִוֵּר? הֲלֹא אָנֹכִי, יְהוָה.
יב
וְעַתָּה לֵךְ, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר".
יג
וַיֹּאמֶר: "בִּי אֲדֹנָי, שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח".
יד
וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר: "הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי - יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא, וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ לפגוש אותך בדרך למצרים וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ בשמחה אמיתית, ולא יקנא בגדולתך.
טו
וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ, וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.
טז
וְדִבֶּר הוּא לְךָ בשבילך, במקומך אֶל הָעָם, וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים למדריך (כמו אלוהים לנביאיו).
יז
וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת". {פ}
יח וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר אחד משמותיו של יתרו חֹתְנוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ: "אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים", וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה: "לֵךְ לְשָׁלוֹם". יט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן: "לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם, כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ". כ וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו גרשום, והשני אליעזר (יח, ד) וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם, וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ. כא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה תתבונן בהם, ותחשוב על שימושם כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה, וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם. כב וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה: 'כֹּה אָמַר יְהוָה: בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל כל העמים הם ילדי ה', אך ישראל הוא הבכור - כג וָאֹמַר אֵלֶיךָ: שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן ואם תסרב לְשַׁלְּחוֹ, הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ מידה כנגד מידה, כעונש על כך ששיעבדת את 'בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל'' ".
| צפורה מלה את בנה (קורנליס הולסטיין, המאה ה-17) |
כד
וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן במקום הלינה, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה מלאך, שליח של ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ משה נהיה חולה.
כה
וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר אבן חדה וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וזרקה את העורלה והדם לרגלי משה, וַתֹּאמֶר: "כִּי חֲתַן דָּמִים אתה החתן שלי תמורת דם זה, שעל ידו הצלתיך אַתָּה לִי".
כו
וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ המלאך הרפה, הסתלקה מחלת משה (בזכות מִצְוַת ברית המילה), אָז אָמְרָה: "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת בזכות המילה". {פ}
כז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַהֲרֹן: "לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה", וַיֵּלֶךְ, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים, וַיִּשַּׁק לוֹ. כח וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ וְאֵת כָּל הָאֹתֹת אֲשֶׁר צִוָּהוּ. כט וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ל וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם. לא וַיַּאֲמֵן הָעָם, וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְהוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם, וַיִּקְּדוּ קדו קידה (השפילו את ראשם - קודקודם) לאות תודה וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ השתחוו עם כל הגוף.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים חתן תמורת דם זה, שעל ידו הצלתיך אַתָּה לִי" (פסוק כה) - מפרש רש"י: ותאמר - על בנה. כי חתן דמים אתה לי - אתה היית גורם להיות החתן שלי נרצח עליך, הורג אישי אתה לי. פרופ' יהושע בלאו מציע פירוש אחר: באכדית משמעות השורש חתן היא הגן, ומכאן ש"חתן דמים" הוא מוגן על ידי דמים. והוא מסביר: כשם שבמכת בכורות נצטוו ישראל לשים את דם הקורבן על פתח הבית כדי למנוע מהמשחית לנגוף את בכורי ישראל, כך היה על ציפורה לשים מדם המילה לרגלי בנה, כדי למנוע מהמלאך היוצא לנגוף את מצרים ("הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" - פסוק כג) להרוג את בנו בכורו של משה.
- הסבר נוסף לפרשת המלאך התוקף את משה מובא בויקיפדיה על ידי השוואה בין המפגש עם המלאך פה למאבק של יעקב עם המלאך לפני פגישתו עם עשו. קווי הדימיון הרבים בין שתי הפרשיות מעידים על כך ששני המקרים נועדו להכין את יעקב\משה לקראת המשימה שהם עומדים לקראתה: התמודדות עם עשו\פרעה.
- "וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים" (פסוק כז) - מסתבר שהר סיני נמצא באמצע הדרך, בין מדין למצרים, אך איננו יודעים היכן היתה מדין של יתרו, כך שגם איננו יודעים היכן הר סיני. משה ואהרון נפגשים בכוונה בהר סיני, אולי כדי שאהרון ישמע ממשה את דברי ה' במקום בו נאמרו לו, ואולי כדי שתהיה על אהרון השראת שכינה בזכות מקום מקודש זה. הרד"צ הופמן מסביר: "האחים צריכים להיפגש דווקא בהר סיני כדי שגם אהרן יחזה במקום קדוש זה שבו עתידים ישראל לעבוד את האלהים, למען יתחזק ויאמץ לקראת מילוי חלקו בשליחות הגאולה."
