ביאור:שמות ח
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות ח)
א
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן: נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת, עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים, וְהַעַל והעלה אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם".
ב
וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם, וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם.
ג
וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחֲרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם, וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
ד
וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר: "הַעְתִּירוּ היתפללו אֶל יְהוָה וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי, וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַיהוָה".
ה
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה: "הִתְפָּאֵר עָלַי התייחס לעצמך כאיש חשוב, ובקש ככל שתרצה (ביטוי של נימוסין) - לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ אתפלל בשבילך וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצֲפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ - רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה"?
ו
וַיֹּאמֶר: "לְמָחָר", וַיֹּאמֶר: "כִּדְבָרְךָ, לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ.
ז
וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ, רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה".
ח
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה, וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה.
ט
וַיַּעַשׂ יְהוָה כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת וּמִן הַשָּׂדֹת.
י
וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם ערימות, ערימות, וַתִּבְאַשׁ הסריחה הָאָרֶץ.
יא
וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה הקלה מן המכה, וְהַכְבֵּד ולכן הכביד (פרעה הכביד את ליבו, ללא התערבות של ה' במקרה זה) אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם - כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה. {ס}
| מכת ערוב, ג'יימס טיסו, סביבות 1900 |
יב
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן: נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ, וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם".
יג
וַיַּעֲשׂוּ כֵן, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּנָּם לשון יחיד של כינים, והכונה לכלל הכינים (כמו "וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ" לעיל) בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה - כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
יד
וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם, לְהוֹצִיא להפוך עפר לכינים אֶת הַכִּנִּים, וְלֹא יָכֹלוּ. וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.
טו
וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה: "אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא", וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם - כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה. {ס}
טז
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה, הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר יְהוָה: שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי.
יז
כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי, הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב תערובת של בעלי חיים מזיקים (חיות טורפות או שרצים מעופפים), וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב וְגַם הָאֲדָמָה וגם שטחים פנויים מבתים התמלאו ערוב אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ.
יח
וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב, לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְהוָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
יט
וְשַׂמְתִּי פְדֻת הבדל לשם הצלה בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ, לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה".
כ
וַיַּעַשׂ יְהוָה כֵּן, וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו, וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת נשחתה, נהרסה הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב.
כא
וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר: "לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם, בָּאָרֶץ בלי לצאת ממצרים".
כב
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: "לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ, הֵן נִזְבַּח אם נזבח צאן הנחשב בעיני המצרים לדבר מתועב אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם, וְלֹא יִסְקְלֻנוּ הלא יסקלו אותנו??
כג
דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר, וְזָבַחְנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ".
כד
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: "אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר, רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת - הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי".
כה
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: "הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל יְהוָה וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר, רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לצחוק, להבטיח ולא לקיים לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַיהוָה".
כו
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה, וַיֶּעְתַּר אֶל יְהוָה.
כז
וַיַּעַשׂ יְהוָה כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ, לֹא נִשְׁאַר אֶחָד.
כח
וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת, וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם. {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם, וְלֹא יִסְקְלֻנוּ?" (פסוק כב) - אם הצאן נחשב בעיני המצרים לתועבה, מדוע הם יסקלו את הזובחים אותו? יש מפרשים שהכוונה ל"קדשי מצרים" והמקרא שינה ל"תועבת" בלשון גנאי, כפי שנפוץ במקרא, כגון: "וְלִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן". הצאן (וחיות נוספות) היה מקודש בעיני המצרים (ר' מאמרים כאן וכאן) ולכן יוסף הזהיר את אחיו: "כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן" - המצרים לא מחבבים את מי שמגדל צאן לצורך אכילה, ויחד עם זאת פרעה אמר ליוסף: "וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל, וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי", כאשר הכוונה להשגחה על הצאן המקודש של המלך.
- בהמשך, שלושה ימים לפני היציאה ממצרים יקחו כל ישראל שה כדי להתריס בכך מול המצרים. כפי שכתוב בשמות רבה טז ב "וּקְחוּ לָכֶם צֹאן ושחטו אלהיהם של מצרים". (להרחבה: ביאור:שה לבית אבות)
