ביאור:שמות יג - מעומד

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד

שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ פרק זה במהדורה הרגילה (ללא עימוד) (ומהדורות נוספות של שמות פרק יג)

---

בכורות וזכירת מצרים

בפרשיה זו הקשורה לכניסה לארץ ישראל יש עניינים שונים הקשורים ליציאת מצרים, בה היה פולחן בכורות בהמה והקרבת בכורות האדם. לעומתם בני ישראל נצטוו בפדיון בכורות האדם והקרבת בכורות בהמה. בהקשר זה נדון גם חג המצות לזכר יציאת מצרים, וכתיבת עניין זה על היד הראש ומזוזות הדלת. חז"ל קשרו את הדברים יחד, ובליל הסדר אומרים את הכתובים הללו - בהקשר של קרבן פסח, ולא קרבן הבכור. מפרשיה זו והקשרה זה חז"ל למדים גם שכותבים את ה"תפילין" ואת ה"מזוזה" על עור בהמה, ולא ישירות על "מזוזת" (כלומר ציר או מסלול) הדלת וגם לא ישירות על עור היד והפנים.

בכורות חג המצות וכתיבת הפרשה על היד ובין העיניים

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, פֶּטֶר כָּל שנפטר ויצא מתוך רֶחֶם רחם אימו - תעלת הלידה ואיבר המין הנקבי, ולא כפי משמעותו כיום - האיבר הפנימי בו נמצאת הביצית בשלב הראשון ושממנו צומח העובר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל שיש לבני ישראל: בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה ברכושם של בני ישראל, באדם - בני ישראל עצמם ועבדיהם, ובבהמה - הבהמות של בני ישראל? - לִי הוּא!

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם:

זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים!

כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְהֹוָה אֶתְכֶם מִזֶּה, - וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ.

הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים... בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב.

וְהָיָה: כִי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי,

אֲשֶׁר נִשְׁבַּע אל הארץ אשר נשבע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ: "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"?

וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה:

שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיהוָה.

מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת במשך שִׁבְעַת הַיָּמִים, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ.

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:

בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם!.

וְהָיָה לְךָ לְאוֹת לסימן, תו, וחז"ל פירשוהו ב"תפילין" עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ וחז"ל למדו מכאן להניח תפילין בקו שבין העיניים אך בגובה המצח

לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה בְּפִיךָ, כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם!

וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ - מִיָּמִים יָמִימָה. {פ}

קיום טקסי הבכורה עם ההגעה לארץ

וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יְהוָה אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי? כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ... וּנְתָנָהּ לָךְ?

וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם - לַיהֹוָה,

וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר ולד בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ? הַזְּכָרִים - לַיהוָה.

וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר שפסול לקרבן תִּפְדֶּה בְשֶׂה. וְאִם לֹא תִפְדֶּה? - וַעֲרַפְתּוֹ לפי חז"ל (פרק תשיעי מסכת סוטה) חיתוך הראש מן העורף בסכין (קופיץ) במוות מזעזע, ולפי אורי מילר יש להרוג את החמור על ידי מכה בעורף. בעברית של ימינו הכוונה להסרת הראש באיבחת חרב,

וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה תמורת כסף.

וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ - מלשון עיגולים ור' מאמר אראל הכהן סג"ל, לפי האות טית המסומלת כגלגל קטן של עגלה בכתב הכנעני (והעברי) העתיק. ואולי זהו המקור לגווילים הנפרדים שבתפילין של ראש. וחז"ל דרשו שם זה על פי צירוף ביטויים משפות זרות: טט - בכתפי שתיים, פת - באפריקי שתיים. המפרשים הראשונים הסבירו שמדובר בסוג תכשיט הנמצא על המצח, ובמרכזו - בקו אחד עם העיניים. ולפי פשוטם של דברים: כתיבה על היד ובין העיניים.

וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר, לֵאמֹר: 'מַה זֹּאת?'

וְאָמַרְתָּ אֵלָיו:

בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.

וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ? וַיַּהֲרֹג יְהֹוָה כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה.

עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהוָה כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל בְּכוֹר בָּנַי - אֶפְדֶּה!

וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת מלשון עיגולים ור' הערה משמאל. חז"ל פירשוהו כנוטריקון משפות זרות. ולפי המפרשים המסורתיים: תכשיט המוצב באמצע המצח. בֵּין עֵינֶיךָ, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם". {ס}

יציאת מצרים

פרשת בשלח
סיכום הפרשה ומאמרים

יתכן כי אלו המשך הדברים שעל האב לספר לבנו.

וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם הנחה אותם בדרך, ומשחק מלים עם ה"נחמה" בהמשך אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים בדרך הקצרה בין מצריים לכנען, דרך חוף עזה, בה שלטו הפלישתים כִּי קָרוֹב הוּא,
כִּי אָמַר אֱלֹהִים:
פֶּן שמא, אולי. וקיצור של מפני במשמעות נסיגה ושינוי דרך, כמו: פניה, הקשורה להפניית הפנים, ומשחק מלים במקרה זה עם סכנה זו יִנָּחֵם יתחרט. ומשחק מלים במשמעות שונה עם "ולא נחם Lהים דרך ארץ פלשתים" הנאמר לעיל הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה, וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה?

וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף לכיוון ים סוף, וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ, כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ יוסף (בראשית נ, כה) אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:
"פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם".

וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת, וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר.

וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם,
לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה כדי שיוכלו ללכת ביום ובלילה.
לֹא יָמִישׁ לא יזוז, או: ד', הנושא של פיסקה זו, לא יזיז את עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה, לִפְנֵי מלפני הָעָם. {פ}