פתיחת התפריט הראשי

ביאור:שופטים יג

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שופטים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא       (מהדורות נוספות של שופטים יג)


ישראל חוטאים ומשתעבדים לפלישתים. מלאך מתגלה להוריו של שימשון

א וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה. {פ}

ב וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה העיר צרעה נמצאת ליד בית שמש (על הר הנמצא צפונית לישוב צרעה בימינו) מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי משבט דן, שבו היתה רק משפחה אחת וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ, וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה. ג וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֶל הָאִשָּׁה, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: "הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ, וְהָרִית ...עד עכשיו, אבל בקרוב תכנסי להריון וְיָלַדְתְּ בֵּן. ד וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר משקה משכר, וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא דברים האסורים בנזיר, תערובת של ענבים (סוטה ט:). ה כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה סכין המשמשת לספר את השיער לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ, כִּי נְזִיר לגבי איסור שתיית יין ותספורת לנזיר ר' במדבר ו, ג אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן אף מהזמן שהוא בתוך ביטנך (ולכן גם לך אסור לשתות יין), וְהוּא יָחֵל יתחיל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. ו וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לבעלה לֵאמֹר: "אִישׁ הָאֱלֹהִים נביא (היא חשבה שזה אדם ולא מלאך) בָּא אֵלַי, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, נוֹרָא מופלא מְאֹד, וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי מִזֶּה הוּא, וְאֶת שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי. ז וַיֹּאמֶר לִי: הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה, כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ". {פ}

ח וַיֶּעְתַּר התפלל מָנוֹחַ אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר: "בִּי לשון של בקשה אֲדוֹנָי, אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ, יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד". ט וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ, וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ. י וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: "הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם באותו היום שסיפרתי לך עליו אֵלָי". יא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ, וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ: "הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה?", וַיֹּאמֶר: "אָנִי". יב וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ: "עַתָּה יָבֹא יבואו דְבָרֶיךָ, מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ". יג וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל מָנוֹחַ: "מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר. יד מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל, וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ, וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל; כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר". {ס}

Rembrandt Harmensz. van Rijn 028.jpg
מנוח והקורבן, ציור שיוחס בעבר לרמברנדט, שמן על קנבס, 1641

טו וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ יְהוָה: "נַעְצְרָה נעכב נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ נכין בשבילך גְּדִי עִזִּים". טז וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל מָנוֹחַ: "אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ, וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה - לַיהוָה תַּעֲלֶנָּה", כִּי ומנוח חשב לכבד את האורח בסעודה כי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ יְהוָה הוּא. יז וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ יְהוָה: "מִי שְׁמֶךָ מי אתה ומה שמך, כִּי כדי ש יָבֹא (דבריך) דְבָרְךָ כאשר תתקיים נבואתך (וייולד לנו בן) וְכִבַּדְנוּךָ נוכל להודות לך". יח וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ יְהוָה: "לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי, וְהוּא פֶלִאי מופלא ונעלם". {פ}

יט וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה סולת ושמן שמוסיפים לקורבנות, וַיַּעַל מנוח עַל הַצּוּר לַיהוָה את העולה והמינחה לה', וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת והנה המלאך עשה מעשה מופלא וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים. כ וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב הלהבות, האש מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעַל מַלְאַךְ יְהוָה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ, וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה. כא וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ יְהוָה לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ, אָז כשראה את הפלא, שהמלאך נעלם באש יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ יְהוָה הוּא. כב וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ: "מוֹת נָמוּת, כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ". כג וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ: "לוּ חָפֵץ יְהוָה לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה, וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת את הבטחות והציווים שאמר לנו". כד וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן, וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה. כה וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה לְפַעֲמוֹ להעירו ולהסעירו בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין הנמצא באיזור שבין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל צפונית מזרחית לצרעה. {פ}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • גם בתל צרעה ("שרעה") וגם בחורבות אשתאול ("אשווא"), שימרו הערבים את השמות המקראיים, עם שיבוש קל, וגם נמצאו בהם חרסים מהתקופה. ראה מסלול סיור באיזור בעלון שבת בשבתו במדור "משוט בארץ".