ביאור:שופטים יא
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שופטים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא (מהדורות נוספות של שופטים יא)
א
וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי מאיזור הגלעד (ובמקרה גם כן לאביו קראו גלעד) הָיָה גִּבּוֹר חַיִל וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה, וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת יִפְתָּח.
ב
וַתֵּלֶד אֵשֶׁת גִּלְעָד לוֹ בָּנִים, וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת יִפְתָּח וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "לֹא תִנְחַל תקבל נחלה מאחוזת אבינו בְּבֵית אָבִינוּ, כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת מילה יפה לתיאור זונה אָתָּה".
ג
וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב מקום באיזור הגלעד או הגולן, וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ. {פ}
ד
וַיְהִי מִיָּמִים כעבור זמן, וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל.
ה
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלְכוּ כמו שמסופר בסוף הפרק הקודם הם חיפשו מנהיג, וכשלא מצאו פנו ליפתח זִקְנֵי גִלְעָד לָקַחַת אֶת יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב.
ו
וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח: "לְכָה לך נא, בוא איתנו וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין למפקד, וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן".
ז
וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד: "הֲלֹא אַתֶּם האחים שלו, שהיו כנראה מחשובי הגלעד שְׂנֵאתֶם אוֹתִי וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי, וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם?".
ח
וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח: "לָכֵן בגלל שבעבר התייחסנו אליך לא יפה עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ, וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן, וְהָיִיתָ ובתמורה (כמו שהבטיחו בסוף הפרק הקודם) תהיה לָּנוּ לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד".
ט
וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל זִקְנֵי גִלְעָד: "אִם מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי תחזירו אותי להיות חלק ממכם (בפסוק זה הוא חוזר על מה שאמרו כדי להבהיר ולאשר) לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְנָתַן יְהוָה אוֹתָם לְפָנָי, אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ".
י
וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח: "יְהוָה יִהְיֶה שֹׁמֵעַ עֵד להסכם בֵּינוֹתֵינוּ, אִם לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶׂה".
יא
וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד, וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין, וַיְדַבֵּר אחרי שדיבר יִפְתָּח אֶת כָּל דְּבָרָיו ההסכם בינו לבין זקני גלעד לִפְנֵי יְהוָה בפומבי בַּמִּצְפָּה שם נאספו ישראל למלחמה (י, יז), ולשם גם העביר יפתח את ביתו (יא, לד). {פ}
בכתום מסלול בני ישראל בכניסתם לארץ. לגבי השטח אותו כבש האמורי מעמון ומואב לפני שהגיעו בני ישראל, ראו בהערה בתחתית במדבר כא. |
יב
וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים שליחים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן לֵאמֹר: "מַה לִּי וָלָךְ כִּי בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי?".
יג
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל מַלְאֲכֵי יִפְתָּח: "כִּי לָקַח ראו במדבר כא, כד ובהערה שם יִשְׂרָאֵל אֶת אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וְעַד הַיַּרְדֵּן, וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם.
יד
וַיּוֹסֶף עוֹד יִפְתָּח, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן.
טו
וַיֹּאמֶר לוֹ: "כֹּה אָמַר יִפְתָּח: לֹא לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ מוֹאָב וְאֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן את השטח הזה ממואב ועמון כמו שאתה אומר, אלא מהאמורי שתקף אותם.
טז
כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם, וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד יַם סוּף עד עציון גבר שליד ים סוף וַיָּבֹא ראו במדבר לג, לז קָדֵשָׁה.
יז
וַיִּשְׁלַח ראו במדבר כ, יז יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר 'אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ', וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח על הפניה למואב לא מסופר בתורה, וכנראה עובדה זאת עברה במסורת בעל פה וְלֹא אָבָה הסכים, וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ.
יח
וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב, וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ מזרחית לְאֶרֶץ מוֹאָב וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן צפונית לנחל ארנון, וְלֹא בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל הוא גבולו הצפוני של מוֹאָב.
יט
וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל: 'נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצְךָ עַד מְקוֹמִי עד שאגיע למקום שאליו אני מיועד, ארץ כנען'.
כ
וְלֹא הֶאֱמִין נתן אמון בישראל סִיחוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ, וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה, וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל.
כא
וַיִּתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סִיחוֹן וְאֶת כָּל עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם, וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא.
כב
וַיִּירְשׁוּ אֵת כָּל גְּבוּל הָאֱמֹרִי, מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וּמִן הַמִּדְבָּר וְעַד הַיַּרְדֵּן.
כג
וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ יתכן שפעם חצי הגלעד היה שלכם, אך כשבאנו ישבו שם אמורים, ואתם לא ניסיתם להורישם?.
כד
הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אליל של מואב (ראו במדבר כא, כט) אֱלֹהֶיךָ - אוֹתוֹ תִירָשׁ, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ - אוֹתוֹ נִירָשׁ.
כה
וְעַתָּה הֲטוֹב טוֹב אַתָּה האם חזק אתה יותר מ מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב? הֲרוֹב רָב האם (בזמן שישראל כבשו את הגלעד) הוא יזם מריבה עִם יִשְׂרָאֵל? אִם נִלְחֹם נִלְחַם בָּם?
כו
בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל וגם כל המלכים אחרי בלק לא עירערו על זכותנו לשבת בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי אַרְנוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וּמַדּוּעַ לֹא הִצַּלְתֶּם הוצאת מידינו, לא התלוננתם בָּעֵת הַהִיא בכל התקופה הארוכה הזאת.
כז
וְאָנֹכִי לֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה לְהִלָּחֶם בִּי, יִשְׁפֹּט יְהוָה הַשֹּׁפֵט הַיּוֹם בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן".
כח
וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל דִּבְרֵי יִפְתָּח אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו. {פ}
כט
וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ יְהוָה וַיַּעֲבֹר אֶת הַגִּלְעָד וְאֶת מְנַשֶּׁה הגלעד שבאיזור מנשה, וַיַּעֲבֹר אֶת מִצְפֵּה גִלְעָד את 'מיצפה' (פסוק יא) וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד עָבַר את נחל יבוק דרומה לארץ בְּנֵי עַמּוֹן.
ל
וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיהוָה וַיֹּאמַר: "אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי.
לא
וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן, וְהָיָה לַיהוָה וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה". {פ}
לב
וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם, וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיָדוֹ.
לג
וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד בּוֹאֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר וְעַד אָבֵל כְּרָמִים מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד, וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. {פ}
לד
וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל בֵּיתוֹ וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת, וְרַק הִיא יְחִידָה, אֵין לוֹ מִמֶּנּוּ מעצמו, מיוצאי חלציו, חוץ ממנה בֵּן אוֹ בַת.
לה
וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר: "אֲהָהּ קריאת צער בִּתִּי! הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי דיכאת אותי וְאַתְּ הָיִיתְ בְּעֹכְרָי התווספת לשונאי. וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי פתחתי פי לדבר אֶל יְהוָה וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב".
לו
וַתֹּאמֶר אֵלָיו: "אָבִי, פָּצִיתָה אֶת פִּיךָ אֶל יְהוָה, עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ, אַחֲרֵי בגלל אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ יְהוָה נְקָמוֹת מֵאֹיְבֶיךָ, מִבְּנֵי עַמּוֹן".
לז
וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ: "יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה: הַרְפֵּה מִמֶּנִּי עזוב אותי לבד שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים וְאֶבְכֶּה עַל בְּתוּלַי על כך שאמות בתולה, ללא ילדים, אָנֹכִי (ורעיתי) וְרֵעוֹתָי".
לח
וַיֹּאמֶר: "לֵכִי", וַיִּשְׁלַח אוֹתָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים, וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ וַתֵּבְךְּ עַל בְּתוּלֶיהָ עַל הֶהָרִים.
לט
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב אֶל אָבִיהָ וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר הקריב אותה (בניגוד לציווי התורה - בתקופת השופטים היה בילבול רב לגבי המצוות ואפילו השופטים חטאו לעיתים, למשל גדעון בח, כז), וְהִיא לֹא יָדְעָה נישאה ל אִישׁ. וַתְּהִי חֹק המנהג שמתואר בפסוק הבא בְּיִשְׂרָאֵל:
מ
מִיָּמִים יָמִימָה מדי שנה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לספר את מה שארע לְבַת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי, אַרְבַּעַת במשך ארבעה יָמִים בַּשָּׁנָה. {פ}
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
הערות
- "לֹא תִנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ, כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת" - למרות שלפי הדין מגיעה לו נחלה, שהרי הנחלה עוברת לפי האבא, והאב כאן ידוע, למרות שאימו "אחרת".
- "וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד: "הֲלֹא אַתֶּם..." - פירשנו שמדובר באחים שלו, אך כתוב בפסוק השני: "ויגדלו אחיו", משמע הוא גדול מהם, ולא סביר שהאחים זקנים או שנהיו מחשובי העיר. ולכן ניתן לפרש שזקני העיר אינם אחיו ואינם חלק מאחיו, אלא שזקני גלעד היו אחראים על אירגון המשפט וענייני ריבות בשעריך, והסכימו שיפתח לא יקבל נחלה עם אחיו. עוד הוכחה: היה לו לכתוב מבית אבינו אילו היו הזקנים אחיו, אבל כתוב מבית אבי בלשון יחיד ללא הכללה שהאב אביהם.
- "וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח על הפניה למואב לא מסופר בתורה, וכנראה עובדה זאת עברה במסורת בעל פה וְלֹא אָבָה" -רש"י כתב: "ולא אבה – משה רמזה בתורה (דברים ב כט): 'כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער', כשם שאדום לא נתנום לעבור, כך מואב לא נתנום לעבור." ובפירוש מחכמי צפת: "וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה – אע״פ שלא ראינו בתורה ששלח למואב, מכאן למדנו ששלח". וראו בדף השיחה.