ביאור:שופטים ג
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שופטים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא (מהדורות נוספות של שופטים ג)
א
וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ יְהוָה לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֵת התנסו ב כָּל מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן כיבוש ארץ כנען, כלומר הכוונה לדורות שבאו לאחר כיבוש יהושע.
ב
רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת את הדורות הבאים של בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה אם ישראל יהיו ראויים - ינצחו, ואם לא - יפסידו, ובין כה ובין כה יִלְמדו תכסיסי מלחמה, רַק אֲשֶׁר לְפָנִים והכוונה היא רק לדורות שלאחר יהושע, שאת המלחמות שהיו בעבר לֹא יְדָעוּם.
ג
חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי ראה פירוט ביהושע יג, ג פְלִשְׁתִּים וְכָל הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן, מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן מהקצה הצפוני של הר חרמון הנשקף מול 'בעל גד' עַד לְבוֹא חֲמָת.
ד
וַיִּהְיוּ לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל, לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת אל מִצְוֹת יְהוָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה.
ה
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָשְׁבוּ בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי, הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.
ו
וַיִּקְחוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לָהֶם לְנָשִׁים, וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם נָתְנוּ לִבְנֵיהֶם, וַיַּעַבְדוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם. {פ}
ז
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָאֲשֵׁרוֹת.
ח
וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם כנראה שישראל כינו אותו כך על שם רישעתו מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם ראה בראשית כד, י, וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת בשביל כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם שְׁמֹנֶה שָׁנִים.
ט
וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה, וַיָּקֶם יְהוָה מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם, אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז שהוזכר כבר ביהושע טו, יז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ.
י
וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ יְהוָה וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה, וַיִּתֵּן יְהוָה בְּיָדוֹ אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרָם, וַתָּעָז גברה יָדוֹ עַל כּוּשַׁן רִשְׁעָתָיִם.
יא
וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וַיָּמָת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז. {פ}
| אהוד מתנקש בעגלון, פורד מדוקס בראון, 1908 |
יב
וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב עַל יִשְׂרָאֵל עַל כִּי עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה.
יג
וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק, וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, וַיִּירְשׁוּ המואבים אֶת עִיר הַתְּמָרִים יריחו.
יד
וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
טו
וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה, וַיָּקֶם יְהוָה לָהֶם מוֹשִׁיעַ, אֶת אֵהוּד בֶּן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי משבט בינימין אִישׁ אִטֵּר יַד יְמִינוֹ מישתמש בידו השמאלית (איטר פירושו סתום, סגור), וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה מתנה לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב.
טז
וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת צדדים מחודדים
להרחבה, גֹּמֶד אמה קצרה (30-40 סנטימטר) אָרְכָּהּ, וַיַּחְגֹּר אוֹתָהּ מִתַּחַת לְמַדָּיו עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ כך שמי שלא יודע שהוא שמאלי, יחשוב שהחרב לקישוט ולא לשימוש, כי אנשים ימניים שמים את החרב בצד שמאל.
יז
וַיַּקְרֵב הביא (בעזרת אנשים שעזרו לו - ר' בפסוק הבא) אֶת הַמִּנְחָה לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב, וְעֶגְלוֹן אִישׁ בָּרִיא שמן מְאֹד.
יח
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְהַקְרִיב אֶת הַמִּנְחָה, וַיְשַׁלַּח אֶת הָעָם ליוה חזרה לכיוון הארץ את האנשים מישראל שבאו איתו נֹשְׂאֵי הַמִּנְחָה.
יט
וְהוּא אהוד ליווה אותם עד מעבר הגבול (ואז חזר למואב) שָׁב מִן הַפְּסִילִים כנראה באיזור מעבר הגבול היו פסלים אֲשֶׁר אֶת ליד הַגִּלְגָּל, וַיֹּאמֶר: "דְּבַר סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ", וַיֹּאמֶר: "הָס אל תדבר עד שיצאו כל האנשים שמסביבי", וַיֵּצְאוּ מֵעָלָיו כָּל הָעֹמְדִים עָלָיו מסביבו לשרתו.
כ
וְאֵהוּד בָּא התקרב אֵלָיו וְהוּא יֹשֵׁב בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה חדר קריר בקומה העליונה אֲשֶׁר לוֹ לְבַדּוֹ מקום פרטי של המלך, וַיֹּאמֶר אֵהוּד: "דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ", וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא.
כא
וַיִּשְׁלַח אֵהוּד אֶת יַד שְׂמֹאלוֹ, וַיִּקַּח אֶת הַחֶרֶב מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ, וַיִּתְקָעֶהָ בְּבִטְנוֹ.
כב
וַיָּבֹא גַם הַנִּצָּב הכת (החלק בחרב המיועד לאחיזה גם נכנס) אַחַר הַלַּהַב וַיִּסְגֹּר עצר הַחֵלֶב השומן הרב של עגלון בְּעַד הַלַּהַב מלצאת דרך הגב, וכל החרב נבלעה בתוכו, כִּי לֹא שָׁלַף הַחֶרֶב מִבִּטְנוֹ, וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹנָה קצה המעי הגס.
כג
וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה, וַיִּסְגֹּר דַּלְתוֹת הָעַלִיָּה בַּעֲדוֹ, וְנָעָל כדי שעבדי המלך (שירדו למטה) לא יגלו במהרה שהוא הרג את המלך.
כד
וְהוּא יָצָא, וַעֲבָדָיו בָּאוּ וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה נְעֻלוֹת, וַיֹּאמְרוּ: "אַךְ זה רק בגלל ש מֵסִיךְ הוּא אֶת רַגְלָיו עושה צרכיו (מסיך פירושו מכסה, מסתיר) בַּחֲדַר הַמְּקֵרָה".
כה
וַיָּחִילוּ חיכו עַד בּוֹשׁ שהייה מרובה (כמו "כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת") וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ פֹתֵחַ דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה, וַיִּקְחוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ וַיִּפְתָּחוּ, וְהִנֵּה אֲדֹנֵיהֶם נֹפֵל אַרְצָה מֵת.
כו
וְאֵהוּד נִמְלַט עַד הִתְמַהְמְהָם, וְהוּא עָבַר אֶת הַפְּסִילִים ראה פסוק יט וַיִּמָּלֵט הַשְּׂעִירָתָה איזור מיוער בדרום הר אפרים.
כז
וַיְהִי בְּבוֹאוֹ וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר בְּהַר אֶפְרָיִם, וַיֵּרְדוּ עִמּוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָהָר וְהוּא לִפְנֵיהֶם.
כח
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: "רִדְפוּ אַחֲרַי, כִּי נָתַן יְהוָה אֶת אֹיְבֵיכֶם, אֶת מוֹאָב, בְּיֶדְכֶם", וַיֵּרְדוּ אַחֲרָיו וַיִּלְכְּדוּ אֶת מַעְבְּרוֹת המקומות הנמוכים של נהר הירדן, בהם אפשר לחצות אותו הַיַּרְדֵּן לְמוֹאָב בפני המואבים וְלֹא נָתְנוּ אִישׁ לַעֲבֹר.
כט
וַיַּכּוּ אֶת מוֹאָב בָּעֵת הַהִיא כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, כָּל שָׁמֵן השמנים והחזקים וְכָל אִישׁ חָיִל, וְלֹא נִמְלַט אִישׁ.
ל
וַתִּכָּנַע מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא תַּחַת יַד יִשְׂרָאֵל, וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ שְׁמוֹנִים שָׁנָה. {פ}
לא
וְאַחֲרָיו הָיָה שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ בְּמַלְמַד הַבָּקָר מקל ארוך עם מתכת בקצה שמיועד להמריץ את הבקר המושך את המחרשה, וַיֹּשַׁע מהפלישתים גַּם הוּא כמו אהוד בן גרא אֶת יִשְׂרָאֵל. {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- לשון נופל על לשון בפסוק טו: "בֶּן הַיְמִינִי משבט בינימין אִישׁ אִטֵּר יַד יְמִינוֹ משתמש בידו השמאלית (איטר פירושו סתום, סגור)"
- חרב הפיפיות של אהוד בן גרא משולבת בסמל של יחידת דובדבן. במקרה גם שמו של מקים היחידה היה אהוד (ברק).
