קטגוריה:רות א ח

נעמי הלכה כברת דרך והכלות הלכו איתה. נעמי חשבה שהן תעזבנה אותה והיא תהיה משוחררת מהן, והכלות תהינה משוחררות ממנה וגורלה.
למרות שלפחות רות היתה יפה מאוד, חזקה וחרוצה, בגלל מוצאן המואבי, ייתכן שנעמי חשבה שזה לא מתאים להביא אותן ליהודה, בגלל האיסור על מואבי לבוא בקהל אדוני עד דור עשירי (דברים כג ד), ושהן תסבולנה השפלה, ורק אחר כך הן תלכנה את כל הדרך חזרה הביתה.

הכלות התיחסו יפה לנעמי כאילו שהיא אימן. לא ברור באיזה גיל הבנים נשאו אותן, וכמה שנים הם גדלו עם נעמי.
נעמי מנסה להנחות אותן לשוב לאימותיהן, לבית אביהן. סביר שהתיחסו יפה לנערות האלה בצעירותן והיתה אפשרות שהמשפחה תקח אותן חזרה, למרות שעכשו הן לא בתולות ולא צעירות אלא אלמנות.
נעמי רומזת להן שהן עדיין צעירות והחיים פתוחים לפניהן.

נעמי מברכת את הכלות. היא מכירה אותן וידעת שהן היו הגונות וחרוצות. היא מציינת שהן עשו חסד עם הבנים שלה, ולא נטשו אותם ואותה בשעת משבר.
נעמי מברכת בשם אלוהי ישראל ולא בשם אלוהי מואב, שהוא יעשה חסד, כי מגיע להן תודה והוקרה.
הכלות לבטח שמעו על אלוהי ישראל ועל גדולתו ביציאת מצרים וכיבוש כנען. וייתכן שנעמי חשבה שהן מעריכות את אלוהי ישראל.

דרך אלוהים היא "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט), אולם נעמי בטוחה שאלוהים מעניק חסד לאנשים שעושים חסד לאחרים. ייתכן שהכלות המואביות ידעו את דברי לוט אביהן למלאכי אלוהים: "הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ, וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי" (ביאור:בראשית יט יט), והאמינו שאלוהים מעניק חסד ועזרה למאמינים בו.

נעמי חושבת שזה ישכנע אותן לשוב. אבל הן מסרבות.