ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פסחים/פרק שני

פרק שני - כל שעה

כולל שיעורי שמע

^[דף י עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים שיעורי שמע שיעורי שמע בקול הלשון

ירושלמי פסחים, פרק ב, הלכה א

מתני': כל שעה שהוא מותר לוכל מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ומכרו לנכרי ומותר בהנאתו ^ב_אעבר זמנו אסור בהנאתו לא יסיק בו תנור וכירים °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכמים אומרים ^ב_במפרר וזורה לרוח או מטיל לים
גמ’: אמררבי אימי° אמי בן נתן מאן תנא כל שעה שהוא מותר לוכל מותר להאכיל אסור לאוכל אסור להאכיל °רבי מאיר רבי מאיר ברם כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי הרי בשעה חמישית אף על פי שהוא אסור לוכל מותר להאכיל התיב רבי אבא° והתנינן ^ב_גשאור ישרף והאוכלו פטור ואמר רב הונה° בשם °רבי רבי יהודה הנשיא מותר להאכילו לכלבים שאף שאסור באכילה מותר בהנאה ולמה אמר ה המשנה שרק מה שמותר באכילה מותר בהנאה אמררבי יוסה° אסי לא אתינן מיתני כל חמץ אלא כל שעות זמן. אבל ודאי יש סוגי חמץ שאפילו שאסורים באכילה מותרים בהנאה אפילו בפסח ושאלת הגמרא הייתה מאן תנא שעות °רבי מאיר רבי מאיר תנן מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ומותר בהנאתו אמררבי בון בר חייה° קומי רבי זעירא° ממה שהמשנה חילקה בין מאכיל לבהמה לבין הנאה, משמע שאפילו בהמה שאינה שלו שאין לו בה הנאה אסור. זאת אומרת שאסור להאכילו לבהמת הבקר התיב רבי ירמיה° והתנינן מפרר רבי ירמיה° שהקשה סבר שמפורר הכוונה שמפזר את הכיכרות לפני חיות בר אמר לו רבי יוסה° אסי לא אמר אלא מפרר מכיון שפיררו בטל ואיידא אמר דא שאסור להאכיל בהמת הפקר דתני כתיב (שמות בא יג ג) לא יאכל חמץ היום אפילו לכלבים הרי זה בא לאוסרו בהנייה מה אנן קיימין אם לכלבו היינו איסור הנייה אלא כי אנן קיימין אפילו לכלב של אחרים זאת אומרת ^ב_דשאסור להאכילן לבהמת הבקר שאף מה שרוצה להאכיל נחשב הנאה אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° בן פדת ^ב_הכל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו לא יאכלו

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

[ע"ב]

1 ב_א מיי' פ"א מהל' חמץ ומצה הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ג סעיף א':

2 ב_ב מיי' פ"ג מהל' חמץ ומצה הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ה סעיף א':

3 ב_ג מיי' פ"ה מהל' חמץ ומצה הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ט סעיף ב':

4 ב_ד טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ח סעיף ו':

5 ב_ה מיי' פ"ח מהל' מאכלות אסורות הלכה ט"ו:

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף יא

^[דף יא עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים שיעורי שמע שיעורי שמע בקול הלשון
את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה עד שיבא הכתוב ויפרוש לך כשם שפירש לך באבר מן החי ובנבילה וכי מה פירש לנו באבר מן החי כדכתיב (שמות משפטים כב ל) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אתו וכי מה פירש לנו בנבילה כדכתיב (דברים ראה יד כא) לא תאכל כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי תני חזקיה° ופליג דתני חזקיה° וכי מי אסרו לכלב מכאן שחזקיה° סובר שלא תאכלו זה רק איסור אכילה אבל בהנאה מותר והא כתיב (ויקרא צו ז כג) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו מעתה אם את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה ויהיה חלב אסור בהנאה והא קימא לן שהוא מותר? שנייא היא שהתורה התירה הנאה מחלב דכתיב (ויקרא צו ז כד) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו והכתיב (דברים ראה יב טז) רק הדם לא תאכלו מעתה אם את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה ויהיה הדם אסור בהנאה והא קימא לן שהוא מותר? שנייה היא דכתיב (דברים ראה יב טז) על הארץ תשפכנו כמים מה המים מותרין בהנייה אף הדם יהא מותר בהנייה והכתיב (בראשית וישלח לב לג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אם כך יהיה אסור בהנאה ,ולמה מותר לשלוח לגוי ירך וגיד הנשה בתוכו? אמררבי אבהו° קיימתיה בגיד הנשה שבנבילות דכשהותרה נבילה גם גידה הותר וכיוון שכך כל גידים הותרו ויש אומרים שרק גיד נבלה הותר. והא כתיב (ויקרא אמור כג יד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה ותנן קוצר לשחת ומאכיל לבהמתו אמררבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי° שנייה היא שקבע הכתוב זמן ולא נאמר שכל איסור אכילה זה גם איסור הנאה אלא בדבר שאיסורו איסור עולם והא כתיב גבי שקצים ורמשים (ויקרא שמיני יא מב)לא תאכלום כי שקץ הם ושקץ יהיו לכם והא קימא לן שהם מותרים בהנאה? אמררב° אבא בר אייבו מיעט איסור הנייה שבו דכתיב לכם שלכם יהיו אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא ^ב_והעושה איספלנית תחבושת משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה שאין לא תעשה שבו מחוור שאינו אסור בהנאה מהתורה. מכלאי הכרם לוקה מאי טעמא אמר רבי חנינא° בר חמא דאמר קרא (דברים כי תצא כב ט) פן תקדש המלאה פן תוקד אש שצריך לשורפה ואסורה בהנאה. עשה איספלנית תחבושת מערלה צריכה ספק האם אסור כיוון שמצאנו בתורה דעשה לרחקו ולאסרו בהנאה כתיב דכתיב וערלתם ערלתו לא תעשה לאוכלו כתיב דכתיב שלוש שנים יהיו לכם ערלים לא יאכל לא תעשה לרחקו ולאסר הנאתו בלאו לא כתיב מתניתא פליגא על רבי יוחנן° בר נפחא דתני ממשמע שנאמר (שמות משפטים כא כח) סקול יסקל השור וכי אין אנו יודעין שבשרו אסור באכילה שהרי הוא נבלה? מה תלמוד לומר לא יאכל את בשרו בא להודיעך שכשם שהוא אסור באכילה כך הוא אסור בהנייה וקשה לרבי יוחנן° בר נפחא שהתיר הנאה בשור הנסקל מה עבד לה רבי יוחנן° בר נפחא איך רבי יוחנן° בר נפחא יסביר את הפסוק כך שלא יהיה מיותר פתר לה ^ב_זבשקדמו



^[דף יא עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים שיעורי שמע שיעורי שמע בקול הלשון

הבעלים ושחטוהו עד שלא נגמר דינו והחידוש הוא שאף שנשחט קדם גמר דין אסור באכילה. אבל בהנאה לעולם יהיה מותר. איתמר אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° בן פדת כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו לא יאכלו את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה עד שיבא הכתוב ויפרש לך ואמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא העושה איספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה רבי זעירא° בעא קומי רבי אבהו° הכא תימר הכין שכל מקום שנאמר לא תאכל גם אסור בהנאה והכא גבי שור הנסקל תימר הכין שהעושה איספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה אמר לו חדא מה שנאמר שאסור בהנאה בשם רבי אלעזר° בן פדת וחדא מה שנאמר ששור הנסקל מותר בהנאה בשם רבי יוחנן° בר נפחא רבנן דקיסרין ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא כל מקום שנאמר לא תאכל או לא תאכלו אין את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה לא תאכל נקוד בצרי לא יאכל את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה כיוון שפירושו לא יהיה לך בו דבר שמביא לידי אכילה. בניין אב שבכולן (ויקרא צו ו כג) וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף תני חזקיה° מסייע לרבי יוחנן° בר נפחא ממשמע שנאמר חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לאי זה דבר נאמר וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה הרי לא נאסר ולמה צריך פסוק להתירו להתיר אפילו למלאכת גבוה שאם לא כן הייתי חושב שלא הותר למלאכת גבוה אלא דבר שמותר באכילה ממשמע שנאמר רק הדם לא תאכלו לאי זה דבר נאמר על הארץ תשפכנו כמים מה המים מכשירין אף הדם יהא מכשיר ממשמע שנאמר לא תאכלו כל נבלה לאי זה דבר נאמר לגר אשר בשעריך תתנה ואכלה בא להודיעך שגר תושב אוכל בנבילות ממשמע שנאמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו מה תלמוד לומר לכלב תשליכון אותו אותו את משליך לכלב ואין את משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה מתניתא מסייעה לדין ומתניתא מסייעה לדין מתניתא מסייעה לרבי אלעזר° בן פדת דתני לא יאכל חמץ לעשות את המאכיל כאוכל אתה אומר לעשות המאכיל כאוכל או אינו אלא לאוסרו בהנייה כשהוא אומר לא תאכל עליו חמץ וכל לא תאכל איסור הנאה משמע. הא למדנו שהוא אסור בהנייה מה תלמוד לומר לא יאכל חמץ לעשות המאכיל כאוכל דברירבי יאשיה° הדא מסייעא לרבי אלעזר° בן פדת °רבי יצחק רבי יצחק אומר אינו צריך אי מה שרצים קלים עשה בהם את המאכיל כאוכל שנאמר לא תאכלום ודרשינן לא תאכילום חמץ החמור אינו דין שנעשה בו את המאכיל כאוכל ומה תלמוד לומר לא יאכל חמץ ^ב_חלא בא הכתוב אלא לאוסרו בהנייה בגין דכתיב לא יאכל הא מלא תאכל לית שמע מינא כלום הדא מסייעא לרבי יוחנן° בר נפחא שסובר שלא תאכל מותר בהנאה לא יאכל אסור גם בהנאה. תנן עבר זמנו אסור בהנאתו ולא יסיק בו תנור וכירים

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

6 ב_ו מיי' פ"ה מהל' יסודי התורה הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' קנ"ה סעיף ג':

7 ב_ז מיי' פ"ד מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ב:

 [ע"ב] 
 

8 ב_ח מיי' פ"א מהל' חמץ ומצה הלכה ב':

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף יב

^[דף יב עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים שיעורי שמע שיעורי שמע בקול הלשון
עבר והסיק מהוא ייבא כהדא דתנן תנור שהוסק בקליפי ערלה אם חדש יותץ ^ב_טאם ישן יוצן תנן°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אומר אין ביעור חמץ אלא בשריפה ודין הוא מה אם פיגול ונותר שאינו בבל יראה ובל ימצא אינו אלא בשריפה חמץ שהוא בבל יראה ובל ימצא אינו דין שלא יהא אלא בשריפה אמרו לו ל°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין הא אם לא נתמנה לו אור ישב לו ולא יבער והרי אמרה תורה (שמות בא יב טו) תשביתו שאור מבתיכם כיוצא בו אמר°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי (ויקרא תזריע יב ב ג)אשה כי תזריע וילדה זכר מה תלמוד לומר זכר הרי ממה שנאמר ואם נקבה תלד יודע אני שקדם דברה תורה בלדת זכר לפי שנאמר וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול שומע אני ביוצא חי שהוא מטמא את אמו טומאת לידה מניין ^ב_יליוצא מת שהוא מטמא את אמו טומאת לידה אמר°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי הרי אני דן מה אם ביוצא חי שאינו מטמא את אמו ואת הבאין עמו תאום שנולד עימו ואת הבא עם אמו לאוהל טומאת שבעת מטמא את אמו טומאת לידה היוצא מת שהוא מטמא את אמו ואת הבאין עמו ואת הבא עם אמו לאוהל טומאת שבעה אינו דין שיטמא את אמו טומאת לידה אמרו לו ל°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי כל דין שתחילתו אתה דן להחמיר וסופו להקל אינו דין הא אם טיהר החי את אמו שיש לה דם טוהר אחר הלידה, יטהר אף המת את אמו אף שלהלכה אף ליולדת מת יש דם טוהר אבל אי אפשר שזה ילמד מקל וחומר. אם לא זכיתי מן הדין נלמד מגזרת הכתוב לפיכך אמרה תורה זכר לרבות את המת שמטמא לידה ויש לה דם טוהר כחי כיוצא בו אמר°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי כתיב (ויקרא אמור כג מב) בסוכות תשבו ^ב_יאסוכה של כל דבר שהיה °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אומר הדין נותן שלא תהא הסוכה באה אלא מארבעת המינין מה אם לולב שאינו נוהג בלילות כבימים אינו בא אלא מארבעת המינין סוכה שהיא נוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תבוא אלא מארבעת המינין אמרו לו ל°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי כל דין שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין הא לא מצא מארבעת המינין ישב לו בלא סוכה ואמרה תורה תשבו בסוכות סוכת של כל דבר וכן עזרא אמר (נחמיה ח', ט"ו) ואשר ישמיעון ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן וכ"ו ועשו סוכות ואלו אינם מד' מינים חזר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי ודנו דין אחר להוכיח שביעור חמץ בשרפה. חמץ אסור באכילה ונותר אסור באכילה מה זה בשריפה אף זה בשריפה אמרו לו נבילה תוכיח שהיא אסורה באכילה ואינה בשריפה אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה ונותר אסור באכילה ובהנייה אל תוכיח נבלה שאינה אסורה בהנייה אמרו לו שור הנסקל יוכיח שהוא אסור באכילה ובהנייה ואינו בשריפה אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ונותר אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ואל יוכיח שור הנסקל שאין חייבין עליו כרת אמרו לו והרי חלב שור הנסקל יוכיח שהוא אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ואינו בשריפה אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן שהזמן גורם לאיסורו. ונותר אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן שהזמן גורם לאיסורו. אל יוכיח חלב שור הנסקל שאין לו זמן אמרו לו והרי אשם תלוי שנעשה נותר בשיטתך יוכיח שהוא אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן שאנחנו אומרים בשרפה ואתה אומר שאינו בשריפה אלא בקבורה ושתק °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי תני עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר



^[דף יב עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים שיעורי שמע שיעורי שמע בקול הלשון
משהגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה ואתיא כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אית תניי תני עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה משהגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר ואתיא כרבנין °רבי רבי יהודה הנשיא אומר כתיב תשביתו שאור מבתיכם דבר שהוא הופך את החמץ שיעלם מהעולם ויתקים בו בל יראה ובל ימצא ואי זה זה בשריפה שור שהמית דינו בסקילה דכתיב השור יסקל רבי ירמיה° בעי פטר חמור שהמית במה הוא מיתתו בעריפה או בסקילה אולי גזרת הכתוב שאין להמית פטר חמור אלא בעריפה תני עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה משהגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר רבי בנימין בר לוי שאל חלות תודה שנעשו נותר האם חייב דווקא לשרוף ככל נותר או שכיוון שהם חמץ ביעורם בכל דרך נימא אם נעשו נותר עד שלא הגיע זמן ביעורן את מבערן בשריפה משהגיע זמן ביעורן את מבערן בכל דבר

ירושלמי פסחים, פרק ב, הלכה ב

מתני’:

^ב_יבחמץ של עובד כוכבים ומזלות שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ושל ישראל אסור בהנאה שנאמר (שמות בא יג ז) לא יראה לך ^ב_יג עובד כוכבים ומזלותשהלוה את ישראל על חמיצו לאחר הפסח מותר בהנאה וישראל שהלוה את העובד כוכבים ומזלות על חמיצו לאחר הפסח אסור בהנאה חמץ שנפלה עליו מפולת ^ב_ידהרי הוא כמבוער °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

9 ב_ט מיי' פט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ב, מיי' פ"ז מהל' עבודה זרה הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ב סעיף ד':

10 ב_י מיי' פ"י מהל' איסורי ביאה הלכה א':

11 ב_יא מיי' פ"ה מהל' שופר הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' תרכ"ט סעיף א':

 [ע"ב] 
 

12 ב_יב מיי' פ"א מהל' חמץ ומצה הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ח סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ח סעיף ג':

13 ב_יג מיי' פ"ד מהל' חמץ ומצה הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"א סעיף א':

14 ב_יד מיי' פ"ג מהל' חמץ ומצה הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' תל"ג סעיף ח':

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף יג

^[דף יג עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים שיעורי שמע שיעורי שמע בקול הלשון

גמ’: תנן חמץ של עובד כוכבים ומזלות שעבר עליו הפסח מותר בהנאה הא באכילה אסור מתניתא במקום שלא נהגו לוכל פת עובד כוכבים ומזלות אבל במקום שנהגו לאכול פת עובד כוכבים ומזלות ^ב_טומותר אפילו באכילה חמץ של עובד כוכבים ומזלות בתוך הפסח מהו בהנאה רבי ירמיה° אמר מותר רבי יוסה° אסי אמר אסור התיב רבי יוסה° אסי והתני לא ישכיר ישראל את בהמתו לעובד כוכבים ומזלות להביא עליה חמץ שנהנה מדמי הובלת החמץ פתר לה בבא עמו והתני לא ישכיר ישראל את ספינתו לעובד כוכבים ומזלות להביא עליה חמץ פתר לה בבא עמו והא תני לא ישכיר ישראל את ביתו לעובד כוכבים ומזלות ליתן בתוכו חמץ אית לך מימר בדר עמו ^ב_טזגגו של עובד כוכבים ומזלות שהיה סמוך לגגו של ישראל ונתגלגל חמץ מגגו של עובד כוכבים ומזלות לגגו של ישראל הרי זה דוחפו בקנה אבל לא ביד שמא יבא לאכול אם היתה שבת או יום טוב שהחמץ מוקצה רב אמר כופה עליה כלי אמר רב° אבא בר אייבו כשמבער החמץ ^ב_יזצריך לומר כל חמץ שיש לי בתוך ביתי ואיני יודע בו יבטל ואמר רב° אבא בר אייבו ^ב_יחצריך לומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ביעור חמץ ואמר רב° אבא בר אייבו ^ב_יטהטח ביתו חמץ צריך לבער והא תני אמר°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר ^ב_כבצק שעשאו כופת בלוק לשבת עליו בטל פתר לה או חלוקין על °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר או אהן כופת כיוון שיושב עליו לא יבא לאכול דמאיס הוא ^ב_כאישראל ועובד כוכבים ומזלות שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכר לעובד כוכבים ומזלות או נותנו לו מתנה וחוזר ולוקחו ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו מתנה גמורה אומר הוא ישראל לעובד כוכבים ומזלות עד שאת לוקח מגוי מנה במנה בוא וקח לך במנה שווי מאתים עד שאת לוקח לך מעובד כוכבים ומזלות בוא וקח לך מישראל שמא אצטריך ואקח ממך אחר הפסח ביותר. ^ב_כבהמשכיר בית לחבירו עד שלא יכנס לתוכו המשכיר צריך לבער משיכנס לתוכו השוכר צריך לבער אמר°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי



^[דף יג עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים שיעורי שמע שיעורי שמע בקול הלשון

אימתי בזמן שמסר לו את המפתח אבל בזמן שלא מסר לו את המפתח אף אם עשו קנין אינו צריך לבער רבי יודה בר פזי° בעי מסר לו את המפתח ולא עשו קנין מהו אמררבי זכריה חתניה דרבי לוי° מחלוקת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי וחכמים דתנינן תמן המוסר מפתיחו לעם הארץ ^ב_כגהבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת המפתח ותני °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי מטמא ^ב_כד עובד כוכבים ומזלותשבא אצל ישראל ובידו חמץ אינו צריך לבער ^ב_כההפקיד אצלו צריך לבער ייחד לו בית אינו צריך לבער לא ביער באופן שהיה צריך לבער. לאחר הפסח מהו רבי יונה° אמר מותר כי באמת החמץ של הגוי, ומה שאמרו שצריך לבער זה חומרה שלא יבא לאכל רבי יוסה° אסי אמר אסור אמר רבי יוסה° אסי אמנם חמיצו של עובד כוכבים ומזלות הוא ברם ישראל הוא שעבר עליו ולא ביערו

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

15 ב_טו טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ח סעיף א':

16 ב_טז טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ו סעיף ג':

17 ב_יז מיי' פ"ג מהל' חמץ ומצה הלכה ז', טור ושו"ע או"ח סי' תל"ד סעיף ב':

18 ב_יח מיי' פ"ג מהל' חמץ ומצה הלכה ו', מיי' פי"א מהל' ברכות הלכה ט"ו, טור ושו"ע או"ח סי' תל"ב סעיף א':

19 ב_יט טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ב סעיף ו':

20 ב_כ מיי' פ"ב מהל' חמץ ומצה הלכה ט"ו, | טור או"ח סי' תמב:

21 ב_כא מיי' פ"ד מהל' חמץ ומצה הלכה ו', מיי' פ"ד מהל' חמץ ומצה הלכה ז', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ח סעיף ג', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ח סעיף ד':

22 ב_כב מיי' פ"ב מהל' חמץ ומצה הלכה י"ח, טור ושו"ע או"ח סי' תל"ז סעיף א':

 [ע"ב] 
 

23 ב_כג מיי' פי"ב מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ג':

24 ב_כד מיי' פ"ד מהל' חמץ ומצה הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' ת"מ סעיף ג':

25 ב_כה מיי' פ"ד מהל' חמץ ומצה הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' ת"מ סעיף א':

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף יד

^[דף יד עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים שיעורי שמע שיעורי שמע בקול הלשון
מאן תנא שחמץ שעבר עליו הפסח עובר בלא יראה לך °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי דתני ^ב_כוהאוכל חמץ משש שעות ולמעלה וכן חמץ שעבר עליו הפסח הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת דברי °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי אומר כל שאין בו כרת אין בו בלא תעשה מודה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי באסור שהוא אסור איסורו מהו רבי ירמיה° אמר איסורו דבר תורה רבי יונה° ורבי יוסה° אסי תריהון אמרין איסורו מדבריהן מה טעמא ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי דכתיב (שמות בא יג ג ד) לא יאכל חמץ היום מה אנן קיימין אם בתוך המועד כבר כתיב לא תאכל עליו חמץ אלא אם אינו ענין בתוך המועד תניהו ענין לאחר המועד מה מקיים °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי טעמא ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי לא יאכל חמץ היום אמררבי בון בר חייה° פתר לה כ°רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי דתני °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי אומר אומר אני שלא היה פסח במצרים אלא יום אחד בלבד שנאמר לא יאכל חמץ היום כתיב לא יראה לך אית תניי תני לא יראה לך לך אין את רואה ^ב_כזאבל רואה את לגבוה אית תניי תני אפי' לגבוה אין את רואה ולא פליגי מאן דאמר לך אין את רואה אבל רואה את לגבוה בשהקדישו קודם לביעורו מאן דאמר אפילו לגבוה כשהקדישו לאחר ביעורו אמררבי בון בר חייה° קומי רבי זעירא° אפילו תימא בשהקדישו קדם לביעורו עובר בבל יראה לך תיפתר בקדשים שהוא חייב



^[דף יד עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים שיעורי שמע שיעורי שמע בקול הלשון

באחריותן כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי כתיב לא יראה לך אית תניי תני לך אין אתה רואה אבל רואה את בפלטייא ברחבה ברשות הרבים שזה הפקר, אית תניי תני אפילו בפלטייא מאן דאמר לך אין את רואה אבל רואה את בפלטיא בשהבקירו קודם לביעורו מאן דאמר אפילו בפלטייא בשהבקירו לאחר ביעורו הבקיר חמצו בשלושה עשר לאחר הפסח מהו רבי יוחנן° בר נפחא אמר ^ב_כחאסור רבי שמעון בן לקיש° אמר מותר מתיב רבי יוחנן° בר נפחא לרבי שמעון בן לקיש° אין את מודה לי משש שעות ולמעלן שהוא אסור והרי אינו שלו אמר לו תמן מה שאינו ברשותו זה לא מפני שהוא הפקירו אלא מפני שאיסורו גרם לו הכא כשמפקיר ממש מה אית לך למימר אמררבי יוסה° אסי לרבי פינחס° נהיר את כד הוינן אמרין זוכר אתה שהיינו אומרים אתייא דרבי יוחנן° בר נפחא כ°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא שאין הפקר חל עד שיזכה בה אדם אחר וכיוון שאף אחד לא זכה בחמץ נחשב כחמצו שעבר עליו הפסח ואסור וד רבי שמעון בן לקיש° כ°רבי מאיר רבי מאיר שמופקר מיד כשיוצא מיד הבעלים ואינה כן דאפשר שאף רבי יוחנן° בר נפחא כ°רבי מאיר רבי מאיר אלא שרבי יוחנן° בר נפחא חשש להערמה ורבי שמעון בן לקיש° לא חשש להערמה מה נפק מביניהון נפלה עליו מפולת ואחר כך הפקירו מאן דאמר משום חשש הערמה לית כאן הערמה והוא מותר מאן דאמר משום זכייה לית כאן זכייה והוא אסור הכל מודין בגר שמת קדם הפסח והיה בנכסיו חמץ וביזבזו ישראל את נכסיו אחר הפסח בין למאן דאמר משום הערמה מותר ובין למאן דאמר משום זכייה מותר תמן תנינן ^ב_כטעבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושיחררו משורת הדין אין העבד חייב כלום אלא מפני תקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין כותב לו שטר שיחרור, וכותב העבד שטר על דמיו °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו כותב שטר על דמיו אלא האדון הראשון המשחרר כותב מי משחרר מי כותב שטר שיחרור? רב אמר

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

26 ב_כו מיי' פ"א מהל' חמץ ומצה הלכה ח':

27 ב_כז מיי' פ"ד מהל' חמץ ומצה הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' ת"מ סעיף ב':

 [ע"ב] 
 

28 ב_כח טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ח סעיף ה':

29 ב_כט מיי' פ"ח מהל' עבדים הלכה ט"ז, מיי' פ"ז מהל' חובל ומזיק הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ס"ח, טור ושו"ע חו"מ סי' קי"ז סעיף ו':

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף טו

^[דף טו עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים שיעורי שמע שיעורי שמע בקול הלשון
בין רבו ראשון שכן גופו שייך לו בין רבו אחרון שמשועבד לחובו. שהעיקר שיצא לו שם משוחרר רבי יוחנן° בר נפחא אמר אין משחרר אלא רבו ראשון בלבד התיב רבי חגי° קומי רבי יוסה° אסי מתני' פליגא על רב° אבא בר אייבו שאמר שגם השני נחשב בעלים כיוון שהוא משועבד לחובו ויכול לשחרר דתנן ישראל שהלוה את העובד כוכבים ומזלות על חמיצו לאחר הפסח מותר בהנייה אין תימר שהעבד ברשות השני כיוון שהוא משועבד לחובו, חמץ ברשות ישראל הוא שהוא משועבד לחובו, ויהא אסור מה עבד לה אמררבי יודן° קל הוא בשיחרור כהדא דתני העושה עבדו אפותיקי ^ב_למכרו אינו מכור ^ב_לאשיחררו הרי זה משוחרר חייליה דרבי יוחנן° בר נפחא שאמר שרק הראשון נקרא בעלים ויכול לשחרר מן הדא דתנן °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו כותב שטר על דמיו אלא האדון הראשון המשחרר שרק מי שיש לו כח לשחרר כותב אילו ^ב_לבהמשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה שמא אין בעל חוב בא וטורף ולמה כאן אם הראשון שיחרר אין השני יכול לחזור ולזכות בעבד אמררבי אבהו° פתח לנו רבי יוחנן° בר נפחא פתח מאיר כאורה לא מצאנו עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד אם השחרור מפקיעה את השיעבוד מעתה לא יכתוב העבד שטר על דמיו אמררבי אילא° אילעא תקנת חכמים היא דמוטב שיאמר לו תן לי מאתים זוז שיש לי בידך ואל יאמר לו עבדי אתה תנן °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו כותב שטר על דמיו אלא האדון הראשון המשחרר כותב רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי נסא° אתיא ד°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל כ°רבי מאיר רבי מאיר כמה ד°רבי מאיר רבי מאיר קונס בדברים כן °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל קונס בדברים דתני שטר שיש בו רבית קונסין אותו ^ב_לגואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי °רבי מאיר רבי מאיר וחכמים אומרים גובה את הקרן ואינו גובה הריבית תנן חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו עד איכן רבי אבון° ורבי יוחנן° בר נפחא אמרו בשם רבי שמעון בן יוצדק° ^ב_לדעד ג' טפחים



^[דף טו עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים שיעורי שמע שיעורי שמע בקול הלשון

ירושלמי פסחים, פרק ב, הלכה ג

מתני': ^ב_לההאוכל תרומת חמץ בפסח שוגג משלם קרן וחומש מזיד פטור מן התשלומין ומדמי העצים
גמ’: תני °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי שמעון בן יוצדק רבי שמעון בן יהוצדק מתניתא כשהפרישה מצה ונתחמצה אבל אם הפרישה חמץ לא בדא הפריש מצה על חמץ מהו אמררבי זעירה° כל תרומה שאינה מתרת את השירים לאכילה אינה תרומה אפילו הפריש חמץ על מצה שהשירים מותרים אינה תרומה אמררבי זעירה° מאחר שאילו הפריש הימינה עליה מחמץ על חמץ אינה תרומה אפילו הימינה למקום אחר אינה תרומה לש ארבעת רבעים בפני עצמן וחימצן ועדין לא חל חיוב חלה שאין כאן חמישה רבעים, ולש ארבעת רבעים בפני עצמן ועירבן שרק אז חל חובת חלה אם התרו בו משום אוכל טבל אינו לוקה התרו בו משום האוכל חמץ בפסח לוקה שאיסור חמץ קדם לחובת חלה ואין איסור טבל הקל חל על איסור חמץ החמור שאיסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור אבל אם עירבן וכבר התחייב בחלה ואחר כך חימצן אם התרו בו משום האוכל טבל לוקה משום האוכל חמץ בפסח לוקה דאיסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

30 ב_ל מיי' פי"ח מהל' מלוה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' קי"ז סעיף ה':

31 ב_לא מיי' פי"ח מהל' מלוה הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ס"ח, טור ושו"ע חו"מ סי' קי"ז סעיף ו':

32 ב_לב מיי' פי"ח מהל' מלוה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' קי"ז סעיף א':

33 ב_לג מיי' פ"ד מהל' מלוה הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' נ"ב סעיף א':

34 ב_לד מיי' פ"ג מהל' חמץ ומצה הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' תל"ג סעיף ח':

 [ע"ב] 
 

35 ב_לה מיי' פ"י מהל' תרומות הלכה ו':

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף טז

^[דף טז עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים שיעורי שמע שיעורי שמע בקול הלשון
עשה כרי והשתחוה לו קדם מרוח שעדיין לא התחייב במעשרות ומירחו ואחר כך אכלו טבל אם התרו בו משום האוכל טבל אינו לוקה משום האוכל עובד כוכבים ומזלות לוקה דאיסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור אבל אם מירחו ואחר כך השתחוה לו אם התרו בו משום אוכל טבל לוקה משום עובד כוכבים ומזלות לוקה דאיסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור רבי בון בר חייה° בעי האוכל תרומת חמץ בפסח למי הוא משלם האם כיוון שאין לתרומת חמץ ערך כספי פטור, או שכיוון שאכל כמות של תרומה חייב לתת לשבט אותה כמות אף שלא היתה שווה כלום ? תפלוגתא דרבי יוחנן° בר נפחא וד רבי שמעון בן לקיש° דאיתפלגון ^ב_לוהגוזל תרומה מאבי אמו כהן ומת אבי אמו, רבי יוחנן° בר נפחא אמר משלם לשבט שצריך להוציא מידו ולתת לכהן כדי שיהיה לו כפרה רבי שמעון בן לקיש° אמר מפריש ומשלם לעצמו שהרי ראוי ליורשו אמררבי מנא° בן יונה קומי רבי יוסה° אסי מסתברא יודה רבי שמעון בן לקיש° לרבי יוחנן° בר נפחא בחמץ שהוא משלם לשבט אמר לו אוף אנא סבר כן שכן תרומה טמאה אפרה לשבט וכיוון שיש לה שווי כלשהו חייב לשלם לשבט וגם בחמץ אחר שריפתו מותר להנות מהאפר וזה לא דומה לגוזל מאבי אמו כהן שזה שייך לו אתא רבי יוסה ברבי בון° ואמר בשם רבי אחא° אפי' עליה פליגין שכן בתרומה טמאה נהנה מהתרומה עצמה בזמן שריפתה ואילו בחמץ אינו נהנה אלא מהאפר ואין זה נקרא הנאת תרומה רבי יוסה° אסי בעי הנהנה מן ההקדש פחות משווה פרוטה מהו שיהא חייב בתשלומין אמר לו נישמעינה מן הדא דכתיב (ויקרא ויקרא ה טז) ואת אשר חטא מן הקדש ישלם מה תלמוד לאמר ישלם שהרי כבר נאמר ונתן אותו לכהן אלא פרט לפחות משוה פרוטה אית תניי תני לרבות פחות משוה פרוטה ולא פליגי מאן דאמר פרט לפחות משוה פרוטה לפטור בשוגג מקרבן מאן דאמר לרבות פחות משוה פרוטה לחייב במזיד בתשלומים כמה דתימר תמן בבריתא פחות משוה פרוטה מזיד אף על פי שאינו משלם חומש ואשם ישלם לשבט ואמר אוף הכא כן אמרין חברייא קומי רבי יוסה° אסי



^[דף טז עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים שיעורי שמע שיעורי שמע בקול הלשון
ולאו מתניתא היא דתנן האוכל תרומת חמץ בפסח שוגג משלם קרן וחומש מזיד פטור מן התשלומין ומדמי העצים אז איך אתה אומר שמזיד חייב בפחות משווה פרוטה אמר לון תמן בתרומת חמץ אינו ראוי להשלים עליה שאפילו כמות גדולה אין בה שוה פרוטה ברם הכא בהקדש ראוי הוא להשלים עליה אכל תרומת חמץ בפסח והיה שוגג בתרומה ומזיד בחמץ נזיר ששתה יין תרומה והיה שוגג בתרומה ומזיד בנזיר אכל תרומה ביום הכיפורים והיה שוגג בתרומה ומזיד ביום הכפורים אין תיפתרינה כעובר על שני דברים לאוים שונים אחד בשוגג ואחד במזיד ניחא שיהיה חייב על התרומה ואין תיפתרינה כעובר על דבר אחד כיוון שבאו באכילה אחת מחלוקת רבי יוחנן° בר נפחא ורבי שמעון בן לקיש° לרבי יוחנן° בר נפחא אם התרו בו על הדבר שהזיד לוקה ואינו משלם ואם לא התרו בו משלם ואינו לוקה ולשיטת רבי שמעון בן לקיש° כיוון שאם היו מתרים בו היה לוקה ולא משלם אף כשלא התרו בו ואינו לוקה אינו משלם

ירושלמי פסחים, פרק ב, הלכה ד

מתני’:

אלו דברים ^ב_לזשאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחיטים ובשעורים ובכוסמין ובשיבולת שועל ובשיפון ובדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו ^ב_לחוהכהנים בחלה ובתרומה ^ב_לטאבל לא בטבל ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו ^ב_מחלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו אין יוצא בהן עשאן למכור לשוק יוצא בהן
גמ’: כתיב (במדבר שלח טו יט) והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' יכול יהו כל הדברים חייבין בחלה אפילו קטניות? תלמוד לומר מלחם ולא כל לחם אם מלחם ולא כל לחם אין לי אלא חטין ושעורין בלבד שעיקר הלחם בא מהם. כוסמין שיבולת שועל ושיפון מניין תלמוד לומר (במדבר שלח טו כ) ראשית עריסותיכם ריבה וירבה הכל תלמוד לומר מלחם אמר רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי שמעון בן לקיש° תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל בן אלישע כן כמו שלמדנו רבי יונה° רבי זעירא° ורבי שמעון בן לקיש° אמרו בשם °רבי ישמעאל רבי ישמעאל בן אלישע רבי מנא° בן יונה אמר אזלית לקיסרין ושמעית רבי אחווה° ורבי זעירא° ואבא רבי יונה°, דהוה אמרי ליה בשם °רבי ישמעאל רבי ישמעאל בן אלישע נאמר לחם בפסח ונאמר לחם בחלה מה לחם שנאמר בפסח דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ ^ב_מאאף לחם שנאמר בחלה דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ ובדקו ומצאו שאין לך בא לידי מצה וחמץ אלא חמשת המינים בלבד ושאר כל הדברים אינן באין לידי מצה וחמץ אלא לידי סירחון תני אמר °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

36 ב_לו מיי' פ"י מהל' תרומות הלכה כ"ב:

 [ע"ב] 
 

37 ב_לז מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ג סעיף א':

38 ב_לח מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה ח':

39 ב_לט מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה ז':

40 ב_מ מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה ט':

41 ב_מא מיי' פ"ו מהל' ביכורים הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף א':

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף יז

^[דף יז עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים שיעורי שמע שיעורי שמע בקול הלשון
קרמית חייבת בחלה °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי אמר באה היא לידי מצה וחמץ ורבנין אמרי אינה באה לידי מצה וחמץ ויבדקוה על עיקר בדיקתה הן חולקין °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאוה שהיא באה לידי מצה וחמץ ורבנין אמרי בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ תמן תנינן ^ב_מבתפוח תרומה שריסקו ונתנו לתוך העיסה וחימיצה הרי זו אסורה לזרים ||| יש שלא גורסים ||| ^ב_מגשעורין שנפלו לתוך הבור של מים אף על פי שהבאישו מימיו מותרין|||עד כאן|| תני °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא אומר מותר רבי אחא° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוסי בן חנינא° מה פליגין במחמץ במימיו ברסק שלו אבל במחמץ בגופו שהניחו שלם על העיסה והחמיצה מהריח דברי הכל מותר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא כדעתיה דתנן אין נותנים ביצה בצד המיחם שתתגלגל ולא יפקיענה בסודרים ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא מתיר דאין תבשילו תבשיל ברור שלא אסרה תורה אלא בישול על האש כמו דהוא אמר תמן דאין תבשילו תבשיל ברור כן הוא אומר הכא אין חימוצו חימוץ ברור תני פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים אם היו מקצתן מגולין ניטלין בשבת ואם לאו אין ניטלין מניין שהכהנים יוצאין ידי חובתן חובת אכילת מצה לילה ראשון בחלה ובתרומה וישראל במעשר שני בפסח תלמוד לומר (שמות בא יב יח) תאכלו מצות ריבה יכול יצאו ידי חובתן בביכורים תלמוד לומר (שמות בא יב כ) בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל מושב יוצא בה ידי חובתו בפסח ^ב_מדיצאו הביכורים שאינן נאכלין בכל מושב שאין יוצא בהם ידי חובת מצה בפסח התיבון הרי מעשר שני הרי אינו נאכל בכל מושב ויוצא בו ידי חובתו בפסח ראוי הוא להיפדות ולהיאכל בכל מושב רבי בון בר חייה° בעי הלקוח בכסף מעשר שנטמא ל°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי שסובר שאין לו פדיון מהו דתניא לקוח בכסף מעשר שנטמא ^ב_מהיפדה °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אומר יקבר אמרו לו ל°רבי יודא רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי מה אם מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה הלקוח בכסף מעשר שנטמא אינו דין שיפדה אמר להן לא אם אמרתם במעשר שני שכן הוא נפדה טהור בריחוק מקום תאמר בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה טהור בריחוק מקום הואיל ואינו ראוי להיפדות ולהיאכל בכל מושב אין יוצאין בו רבי שמעון בן לקיש° בעי מעתה חלת עיסת מעשר שני בירושלים הואיל ואינה ראויה להיפדות ולהיאכל בכל מושב אין יוצאין בה יכול יצאו ידי חובתן בחלות תודה ורקיקי נזיר תלמוד לומר (שמות בא יב טו) שבעת ימים מצות תאכלו בעינן מצה הנאכלת כל שבעה ואין חלות תודה



^[דף יז עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים שיעורי שמע שיעורי שמע בקול הלשון

ורקיקי נזיר נאכלין כל שבעה ותיפוק ליה משום שאינם נאכלות בכל מושב אמר רבי יונה° בשם רבי שמעון בן לקיש° ממה שנאכלו חלות תודה ורקיקין נזיר בכל גבול ארץ ישראל בזמן היתר במות לא יכל השונה להוציאן ממושב אמר רבי יוסה° אסי בשם רבי שמעון בן לקיש° זאת אומרת שנאכלו חלות תודה ורקיקי נזיר בכל ערי ישראל לפיכך לא צריך השונה להוציאן ממושב ניחא חלות תודה אבל רקיקי נזיר אינו כן כדאמר רבי יוחנן° בר נפחא לית כאן נזירות דנזירות חובה היא וחובות שלא קבוע להם זמן לא קרבו אפילו בנב וגבעון קל וחומר בשאר במות יחיד אמררבי בון בר כהנא° אפילו רקיקי נזיר היו נאכלים בכל מקום בהיתר במות תיפתר שקרבה חטאתו בשילה וחרבה שילה, ועולתו ושלמיו בנוב וגבעון ורק קרבן חטאת לא ניתן להקריב לפי שאינו בא נדבה רבי חנניא° ורבי עזרה° בעון קומי רבי מנא° בן יונה לא כן אמר רבי בשם רבי יוסה° אסי שלמי חגיגה הבאים בבמה כשירים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה מכאן שגם שלמים נחשבים קרבנות חובה כך שגם אם הקריב את חטאתו בשלה לא יכול להקריב את שלמיו בכל מקום ולכן אי אפשר למנות רקיקי נזיר שהרי אינם נאכלים בכל מקום הבריתא כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אמר חטאת ופסח ליחיד בבמה גדולה ואין חטאת ופסח ליחיד בבמה קטנה שאין מקריבין שלמי חובה בבמות. לא אתיא אלא כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי אמר ^ב_מומכיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין וליטמא למתים כך ששאר הקרבנות אינם בגדר חובה וקרבים בכל מקום אמר רבי סימון° בשם רבי יהושוע בן לוי° ^ב_מזאותו כזית שאדם יוצא בו ידי חובתו בפסח צריך שלא יהא בו משקין שלא יהיה מצה עשירה רבי ירמיה° אמר למצוה איתאמרת אבל בדיעבד יוצא. רבי אמר למצוה איתאמרת רבי יודה בן פזי° אמר לעיכוב איתאמרת מילתיה דרבי בון בר חייה° אמר דלעיכוב איתאמרת דהתיב רבי בון בר חייה° והתנינן חלות תודה אית לך מימר חלות תודה שאין בהן משקין שהרי נותן בהם שמן? אמר רבי יוסה° אסי תמן רביעית היא ומתחלקת לכמה מינין רביעית לחלות מצה, רביעית לרקיקים וחצי לוג לרבוכה. כך שהיה מעט שמן ואינו נחשב מצה עשירה והיידא אמרה דא שיוצאים במצה עשירה ואפשר להקשות על מה שאמרנו שלא יוצאים? דתני יכול יצא ידי חובתו ברבוכה שהיה בה חצי לוג שמן? תלמוד לומר (שמות בא יב יז) ושמרתם את המצות מצה שצריכה שימור יצאת זו שאינה צריכה שימור לפסח שהרי נשמרה משום תודה. מפני שאינה צריכה שימור

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

42 ב_מב מיי' פט"ו מהל' תרומות הלכה ד':

43 ב_מג מיי' פט"ו מהל' תרומות הלכה ט"ו:

44 ב_מד מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה ח':

45 ב_מה מיי' פ"ז מהל' מעשר שני הלכה א':

 [ע"ב] 
 

46 ב_מו מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ד':

47 ב_מז מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תס"ב סעיף א':

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף יח

^[דף יח עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים שיעורי שמע שיעורי שמע בקול הלשון

הא אם היתה צריכה שימור יוצאין בה אף שיש בה שמן והא תני ^ב_מח יוצאין במצה מתובלת אף על פי שאין בה טעם דגן והוא שיהא רובה דגן המקשיםסברין מימר מתובלת במשקין כגון שמן ויין וקשה למאן דאמר שאין יוצאים במצה עשירה אפשר לתרץ שמדובר במתובלת בשומשמין מתובלת באגוזים והיידא אמרה דא שיוצאים במצה מתובלת אפילו במשקין דתני יכול שאינו יוצא בפסח אלא בפת הדראה מניין ^ב_מטאפילו כמצת שלמה שהיתה מתובלת במשקין תלמוד לומר (שמות בא יב יח) תאכלו מצות ריבה אם כן מה תלמוד לומר (דברים ראה טז ג) לחם עוני פרט לסורסין שחלטו אותה קדם האפיה ולחלת המסרת שנעשת במחבת, ולאשישה חלה גדולה. יוצאין במצה עבה ^ב_נעד טפח כלחם הפנים ^ב_נאיוצאין במצה נא כדי שתיפרש ולא תיעשה גידין גידין מצה ישנה תפלוגתא ד°בית שמאי בית שמאי ו°בית הלל בית הלל כמו שחלקו בסוכה ישנה, אמר רבי יוסה° אסי דברי הכל הוא דמכיון שלא עשאה לשם הפסח דבר ברי שלא דיקדק בה יוצאין בסריקין בין מצויירין בין שאינן מצויירין אף על פי שאמרו אין עושין סריקין מצויירין בפסח תני אמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי שאל בייתוס בן זונין את °רבן גמליאל רבן גמליאל דיבנה וחכמים ביבנה מהו לעשות סריקין המצויירין בפסח אמרו לו ^ב_נבאסור מפני שהאשה משתהא בהן והן באין לידי חמץ אמר להן אם כן יעשו אותן בטפוס אמרו לו יהו אומרין כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס בן זונין מותרין תני רבי יוסה° אסי אומר עושין סריקין במצות דקות כרקיקין ואין עושין סריקין במצות עבות כגלוסקאות

ירושלמי פסחים, פרק ב, הלכה ה

מתני' ^ב_נגואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין ובתמכה ובחרחבינה ובמרור יוצאין בהן בין חיין בין כמושין אבל לא כבושים ולא שלוקין ולא מבושלין ומצטרפין בכזית ויוצאין בקלח שלהן ובדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו
גמ’: בחזרת חסין בעולשין טרוקסימון ובתמכה גנגידין בחרחבינה אמר רבי יוסי ברבי בון° יסיחלי ובמרור כל ירק שהוא מר ופניו מכסיפין ויש לו שרף התיבון הרי חזרת הרי הוא מתוק ואף שכשמתקשה הרי הוא מר במשנה נאמר חזרת והרי אינו קרוי חזרת אלא כשהוא עדין מתוק אמר רבי חייא° בשם רבי הושעיה° כל עצמן אין הדבר תלוי אלא בחזרת מה חזרת תחילתה מתוק וסופה מר שכך עשו המצריים לאבותינו במצרים בתחילה (בראשית ויגש מז ו) במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ואחר כך (שמות שמות א יד) וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים תנן יוצאין בהן בין כמושין אית תניי תני אבל לא כמושין אמר רב חסדא° מאן דאמר יוצאין בהם כמושין בקלח מאן דאמר אבל לא כמושין בעלין אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° בר נפחא זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ שאף שכבשו נשאר בעיינו. אמר רבי בנימין בר יפת° בשם רבי יוחנן° בר נפחא



^[דף יח עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים שיעורי שמע שיעורי שמע בקול הלשון
ירק שלוק כיוון שנשתנה אומר עליו שהכל נהיה בדברו אמררבי שמואל בר רב יצחק° מתניתא מסייעה לרבי בנימין בר יפת° דתנן אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין אם בעיינן הם אפילו כבושים ומבושלים יצא בהם ידי חובתו בפסח אמררבי זעירה° מאן ידע משמע מן רבי יוחנן° בר נפחא יאות רבי חייה בר אבא° או רבי בנימין בר יפת° לא רבי חייה בר אבא° ועוד ראיה שהלכה כרבי חייה בר אבא° מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנין עלין לברייתה ונסבין ^ב_נדתורמוסין ממה שאנו רואים חכמים שנכנסים לסעודת אבלים ולוקחים תורמוסים ומברכין עליהון בורא פרי האדמה ותורמוסין לא שלוקין הן אין תימר אם כך למה לא יוצא בהם ידי מרור שנייה היא שאמרה תורה מרורים דבעינן טעם מרור וליכא דכיוון ששלקן בטלה מרירותם אבל גבי ברכה אדרבא תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן ויותר ראוים לאכילה אמררבי יוסי ברבי בון° רבי חייא° בר אבא ורבי בנימין בר יפת° לא פליגין זית על ידי שאין דרכו ליאכל חי אפילו כבוש בעינו הוא ירק כיון ששלקו נשתנה

ירושלמי פסחים, פרק ב, הלכה ו

מתני' ^ב_נהאין שורין את המורסן לתרנגולין אבל חולטין ^ב_נוהאשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ אבל שפה היא על בשרה יבש ^ב_נזלא ילעוס אדם חטים ויתן על גבי מכתו מפני שהן מחמיצות
גמ’: תני °רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי אמר משום אביו אי זו היא מעיסה הנותן חמין לתוך קמח ואי זו היא חליטה קמח לתוך חמין והכא מותר בין חמין לתוך מורסן בין מורסן לתוך חמין אפילו בשיש בהן שמנונית חיטים טובות ושמנות ^ב_נחמלוגמה שנסרחה אית תניי תני זקוק לבער ואית תניי תני אין זקוק לבער מאן דאמר זקוק לבער בשנתחמצה ואחר כך נסרחה ומאן דאמר אינו זקוק לבער בשנסרחה ואחר כך נתחמצה

ירושלמי פסחים, פרק ב, הלכה ז

מתני' ^ב_נטאין נותנין את הקמח לא לתוך חרוסת ולא לתוך חרדל אם נתן יאכל מיד °רבי מאיר רבי מאיר אומר ^ב_סאין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות אבל סכין ומטבילין אותו בהן מי תשמישיו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצין
גמ’: תני אין נותנין את הקמח לתוך חרוסת או לתוך חרדל אם נתן יאכל מיד ובלבד שלא ישהא °רבי מאיר רבי מאיר אוסר גזרה מפני שהוא משהא כתיב (שמות בא יב ט) ובשל מבושל במים אין לי אלא מים מניין לרבות שאר משקין תלמוד לומר ובשל מבושל מכל מקום

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

48 ב_מח מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ה סעיף ו':

49 ב_מט מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ד סעיף א':

50 ב_נ טור ושו"ע או"ח סי' ת"ס סעיף ה':

51 ב_נא מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' תס"א סעיף ג':

52 ב_נב מיי' פ"ה מהל' חמץ ומצה הלכה ט"ו, טור ושו"ע או"ח סי' ת"ס סעיף ד':

53 ב_נג מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' תע"ג סעיף ה':

 [ע"ב] 
 

54 ב_נד מיי' פ"ח מהל' ברכות הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' ר"ה סעיף א':

55 ב_נה מיי' פ"ה מהל' חמץ ומצה הלכה י"ז, טור ושו"ע או"ח סי' תס"ה סעיף א':

56 ב_נו מיי' פ"ה מהל' חמץ ומצה הלכה י"ט, טור ושו"ע או"ח סי' תס"ה סעיף ב':

57 ב_נז מיי' פ"ה מהל' חמץ ומצה הלכה י"ט, טור ושו"ע או"ח סי' תס"ו סעיף א':

58 ב_נח מיי' פ"ד מהל' חמץ ומצה הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ב סעיף ב':

59 ב_נט מיי' פ"ה מהל' חמץ ומצה הלכה י"ט, טור ושו"ע או"ח סי' תס"ד:

60 ב_ס מיי' פ"ח מהל' קרבן פסח הלכה ז', מיי' פ"ח מהל' קרבן פסח הלכה ח':

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף יט

^[דף יט עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים שיעורי שמע שיעורי שמע בקול הלשון

עד כדון כ°רבי עקיבא רבי עקיבא בן יוסף שדורש מכפל הלשון ריבויים כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל בן אלישע שסובר דיברה תורה כלשון בני אדם מנין לאסור לבשל את הפסח בשאר משקין תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל בן אלישע קל וחומר מה אם מים שאינן מפיגין טעמן את אמר אסור שאר משקין שמפיגין טעמן לא כל שכן אין לשין מצה במשקין אבל מקטפין אותה במשקין אמר°רבי עקיבא רבי עקיבא בן יוסף אני הייתי עם °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בן הורקנוס ועם °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה בן חנניה בספינה ולשתי מצתן במשקין ^ב_סאאין לשין מצה ברותחין מפני שהן חולטין שהחלוט דינו כמצה עשירה ויש אומרים מפני שאינם יכולים להחמיץ ובעינן מצה הצריכה שימור ולא בפושרין מפני שהן מחמיצין אבל לשין אותן בצונין והא תנינן ^ב_סבכל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו אמררבי אמי° בן נתן בשם רבי שמעון בן לקיש° תמן הדבר מסור לכהנים והכהנים זריזין הן והכא הדבר מסור אף לנשים והנשים עצילות הן לא צורכה דא אלא הכהנים עצמן מהו שילושו מצתן בפושרין ייבא כהדא דתנא רבי זכריה חתניה דרבי לוי° נדה חופפת וסורקת כהנת כיוון שטובלת כל יום לתרומה אינה חופפת וסורקת נדה כהנת חופפת וסורקת שלא לחלוק בין נדה לנדה ואף הכא כהנים לא ילושו בפושרין שלא לחלוק בין מצה למצה תנן ^ב_סגמי תשמישיו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצין אית תניי תני שופכן במקום אשבורן מקום חריצים, אית תניי תני שופכן במקום קטפרס מדרון אמררבי יוסה° אסי מאן דאמר שופכן במקום אשבורן בשהיה אשבורן מקום חריצים גבוה שלא ניתן להגיעה למים. מאן דאמר במקום קטפרס בשהיה קטפרס גדול ועד שיגיעו המים לתחתית השיפוע כבר יבלעו ולא התכנסו בתחתית אמר לו רבי פנחס° בשם רבי אילא° אילעא הכין הוה רבי חייא רבה° אומר שרה חיטין ושעורים במים נתחמצו אסורות לא נתחמצו מותרות רבי יוסה° אסי אמר שרה שעורים במים ^ב_סדנתבקעו הרי אלו אסורות שריין בחומץ מותר מפני שהחומץ צופדן רבי שמואל בר רב יצחק° היה לו יין קוסס שהתחילו להחמיץ, יהב בגויה שערין בגין דיחמע כדי שיחמיצו שאל לרבי אימי° אמי בן נתן אמר לו צריך את לבער רבי חנינא בריה דרבי חייא° הוה ליה דבש מזוייף מעורב בסולת שאל לרבי מנא° בן יונה אמר לו צריך את לבער חד מן אילין דרבי כיריי° הוה ליה גרבין דמשח חביות שמן בגו איצרה דחיטים בתוך מחסן של חיטים שאל לרבנין אמרין ליה איזיל גרוף מן תוחתיהן דכיוון שספגו שמן ונעשו מצה עשירה שלא יוצא בה. הורי רבי אימי° אמי בן נתן באילין גרביא דכותחא בחביות שהיה בהם כותח ממלא אותן מים ג' ימים מעת לעת

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

61 ב_סא מיי' פ"ה מהל' חמץ ומצה הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ה סעיף ג':

62 ב_סב מיי' פי"ב מהל' מעשה הקרבנות הלכה כ"א:

63 ב_סג מיי' פ"ה מהל' חמץ ומצה הלכה ט"ז, טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ט סעיף ד':

64 ב_סד מיי' פ"ה מהל' חמץ ומצה הלכה ו':

[ע"ב]

הדרן עלך פרק כל שעה