שולחן ערוך יורה דעה קמב ד
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קמב · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
נטל ממנה עצים אסורים בהנאה, הסיק בהם את התנור בין חדש בין ישן -- יוצן ואחר כך יחם אותו בעצי היתר. ואם לא צננו ואפה בו את הפת (בעוד שהאבוקה כנגדו) (בית יוסף) -- הרי זה אסור בהנאה, דיש שבח עצי איסור בפת (טור). נתערבה באחרות -- יוליך דמי אותה הפת לים המלח ושאר כל הככרות מותרים.
גרף את כל האש ואחר כך בישל או אפה בחומו של תנור -- הרי זה מותר שהרי עצי האיסור הלכו להם:
- הגה: הא דאמרינן יש שבח עצים בפת היינו בדבר שאסור בהנאה אבל אם אפה או בשל אצל דבר שאסור באכילה אפי' אבוקה כנגדו מותר (מרדכי פרק השוכר ותוספות וע"פ):
מפרשים
(י) הסיק בהם את התנור בו'. עד סוף סעיף ו' באמת דברי הטור והמחבר ושאר פוסקים צריכין נגר להולמן ע"כ מוכרח אני להעתיק ל' הש"ס והפוסקים:
גרסינן בפ' כל שעה (דף כ"ו ע"ב) תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה או בקשים של כלאי הכרם חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת (באותו היסק) רבי אומר הפת אסורה וחכ"א הפת מותרת בישלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת (ואיפסקא הלכתא כר') והתניא בין חדש בין ישן יוצן ל"ק הא דתניא יותץ ר"א היא דאמר זוז"ג אסור והא דתניא יוצן רבנן דאמרי זוז"ג מותר כלומר והלכך אע"פ שהתנור חדש נאסר מ"מ כשיוצן ויסיקוהו בעצי היתר יהיה זוז"ג וכתבו התוס' והרא"ש והר"ן אע"ג דזה וזה גורם אסור לכתחלה כדמוכח בפ' כל הצלמים ומה"ט [ישן] יוצן אע"ג דזה וזה גורם הוא משום דלכתחל' מיהת אסור הכא כיון דלית ליה תקנתא אלא בנתיצה כדיעבד דמי אבל עכ"פ בין חדש בין ישן יוצן לכתחלה כיון שאין כאן אלא הפסד מועט של דמי העצים ובבישל ע"ג גחלים פליגי שמואל ור' יוחנן ח"א לא שנו אלא עוממות אבל לוחשות אסורות וח"א אפילו לוחשות מותרות (ומוכח שם דאפילו למ"ד זה וזה גורם מותר פליגי וכן מוכח בהרי"ף והרא"ש ע"ש) והא דאמר רבי הפת אסורה היינו בשהאבוקה כנגדו דכל זמן שהפת בתנור היתה האבוקה דולקת כנגדו ונמצא שנהנה מן האיסור בעוד שהאיסור במין וכתב הר"ן שדעת הרי"ף דאפילו בלוחשות מותר והרא"ש בלוחשות אוסר עכ"ל הש"ס והפוסקים עם קצת תוספת ביאור משלי והנה הטור כתב וז"ל ומ"מ אם אפה בו (כלומר בישן שלא צננו) הפת מותרת (דזה וזה גורם מותר) ואע"ג דזה וזה גורם מותר אם אבוקה כנגדו הפת אסורה והרמ"ה כתב אפילו למ"ד דזה וזה גורם מותר הכא גבי אליל בפת שנאפה בעצי איסור אסור וכן יראה מדברי א"א הרא"ש ז"ל שהביא המשנה לפסק הלכה עכ"ל וכתב הב"י איני יודע טעם לדברי הרמ"ה בזה דהא גינתא דאזדבל בזבל דאליל אסיקנא בפרק כל הצלמים דמותר (וכדלקמן סוף סעיף י"א) גם על רבינו יש לתמוה דאי משום שהביא המשנה לפסק הלכה דייק הכי גם על הרי"ף היה יכול לכתוב כן ובאמת משמע דבין להרי"ף והרא"ש אין הכרח דאיכא למימר שלא הביאוה אלא משום דמסיים בה נתערבה באחרות כו' ללמוד דהיכא דאפה בחדש שלא נצטנן (ונ"ל דה"ה דה"מ למימר דהיכא דאפה בישן שאבוקה כנגדו וכדלעיל) דאסור בהנאה וסמכו על מה שכתב קודם לכן בגינתא דאיזדבל בזבל דאליל דהלכה כמ"ד זה וזה גורם מותר ע"כ:
ועתה אבאר לפי שמלבד זה יש לתמוה על הטור שכתב ואם אבוקה כנגדו הפת אסורה כו' דמשמע שפוסק כמ"ד דאפילו לוחשות מותרות הפך דעת הרא"ש כמבואר ומוכח בהרא"ש להדיא שאפילו למ"ד זה וזה גורם מותר פסק כן ע"ש משום שיש שבח עצים בפת כשהגחלים לוחשות וכן כ' ברמזים שם וז"ל והלכתא זה וזה גורם מותר כו' והלכתא יש שבח עצים כשהגחלים לוחשות בפת לאסור פת שנאפה בעצי איסור עכ"ל וכ"כ בטור א"ח סימן תמ"ה בהדיא ואביא לשונו בסמוך ועוד דהכא באליל אפילו בעוממות אסור אפילו למ"ד זה וזה גורם מותר שהרא"ש כתב שם והא דשרינן בעוממות לד"ה דוקא בקליפי ערלה ובקשין של כלאי הכרם משום דדינן בשריפה וקי"ל כל הנשרפין אפרן מותר אבל בחמץ קי"ל כרבנן דאמרי מפרר וזורה לרוח והוה בכלל כל הנקברים שחפרן אסור וכ"ש בגחלים הר"ר יונה ז"ל עכ"ל וא"כ באליל נמי דקי"ל שוחק וזורה לרוח וכמ"ש הט"ו בסי' קמ"ז ואפרן נמי אסור וכמו שכתב הטור בסע"א בסימן זה א"כ אפי' עוממות יהא אסור משום דכל שהגחלים אסורים ה"ל שבח עצים בפת ואסור אפי' למ"ד זוז"ג מותר דדוקא בקליפי ערלה וכיוצא בו שהגחלים מותרים א"כ אע"פ שנאפה בגחלים עוממות מותר אבל לא בחמץ ואליל וכ"כ ברמזים שם וז"ל אבל בגחלים עוממות מותר ה"מ בעצי ערלה ובקשים של כלאי הכרם אבל חמץ בפסח אפי' אפרו נמי אסור עכ"ל וכן כתב בא"ח סי' תמ"ה וז"ל אם בישל בו (כלומר באפרו של חמץ) תבשיל או אפה בו את הפת לרבי יודא שאפרו מותר אין התבשיל אסור אא"כ נאפה הפת ונתבשל התבשיל בעוד שגוף החמץ קיים או הגחלים לוחשות אבל אם כבו מותרין ולרבנן שאפרו אסור אסורין בכל ענין עד כאן:
והנראה בעיני ליישב כל זה דהטור כתב מתחלה ואם אבוקה כנגדו אסור וכדאיתא בש"ס לומר דכיון דאבוקה כנגדו יש שבח עצים בפת ואסור ואפי' למ"ד זוז"ג מותר ואינו בא אלא לומר דכל היכא דיש שבח עצים בפת אסור אפילו למ"ד זה וזה גורם מותר ואח"כ כתב והרמ"ה כתב אפילו למ"ד זה וזה גורם מותר הכא גבי אליל בפת שנאפה בעצי איסור אסור משום דבאליל כיון שאפי' אפרה אסור א"כ כל שנאפה בעצי איסור יש שבח אפר בפת ואסור אפילו למ"ד זוז"ג מותר ואפילו נאפה בחום של תנור שנאפה בעצי איסור שגרפו התנור ולא נשארו בו גחלים ואפר אסור משום דחום התנור אוסר יותר מגחלים עוממות כדמוכח להדיא בפרק כיצד צולין (דף ע"ה ע"א) דגרסינן התם תנור שהסיקו בקליפי ערלה וגרפו ואפו בו את הפת לדברי האוסר (פירש"י לדברי האוסר בפרק כל שעה ר' אומר הפת אסורה) מהו ופשוט התם להתירא משמע להדיא דאפילו למאי דקאמרינן בישלה ע"ג גחלים ד"ה מותר מיבעיא משום דמסתבר דחום של תנור שבא מחמת השלהבת עדיף מגחלים עוממות וכ"כ התוס' לשם להדיא וז"ל ותירץ ר"י שאני גחלים שאין חומן בא מחמת השלהבת אלא מחמת עצמם ועפרא בעלמא הן אבל חום התנור שגרפו מחמת חום השלהבת האבוקה בא שהוא איסור גמור הלכך מבעיא ליה עכ"ל וא"כ נהי דפשט התם להיתרא היינו משום דלא גרע מגחלים אבל באליל דאפילו אפרה אסור פשיטא דאפילו בחומו של תנור אסור וזה שכתב הרמ"ה הכי גבי אליל שנאפה בעצי איסור אסור כלו' בכל ענין שנאפה בעצי איסור אסור אבל ודאי הא מודה הרמ"ה דהיכא דהסיק בעצי אליל תנור חדש דמותר לאפות שוב בו כשיוצן דהא אין כאן לא אפר ולא חום של עצי איסור אלא התנור הוא שאסור וקי"ל זה וזה גורם מותר ולכך דקדק הרמ"ה וכתב הפת שנאפה בעצי איסור אסור והב"י הבין דהרמ"ה ס"ל בתנור חדש יותץ ואסור לאפות בו והא ודאי ליתא אלא דעת הרמ"ה והרא"ש כדפי' ומעתה מ"ש הטור וכן יראה מדברי א"א הרא"ש ז"ל שהביא המשנה לפסק הלכה ר"ל שהביא המשנה דאפה בו את הפת אסורה בפרק כל הצלמים וה"ל לפרש דבאבוקה כנגדו מיירי א"ו סמך עצמו אמ"ש בפרק כל שעה דכל היכא דאפרו אסור אפילו בגחלים עוממות אסור כ"ש חום של תנור וכמ"ש וא"כ בכל ענין שאפה בו את הפת באותו היסק אסור ואדרבה יש לתמוה על הטור למה לא דייק כן בפשיטות מדברי הרא"ש דפרק כל שעה אלא די"ל דלא ניחא ליה למידק הכי משום שכתב לבסוף הר"ר יונה ז"ל ואיכא למימר ליה לא סבירא ליה אבל כיון שבפרק כל הצלמים הביא המשנה בסתם לפסק הלכה ובפרק כל שעה הביא הר"ר יונה נראין הדברים דהכי ס"ל כדעת הרמ"ה וכמ"ש והשתא ניחא הא דלא דייק כן מדברי הרי"ף משום דבהרי"ף י"ל כמ"ש הב"י אבל בהרא"ש יותר מסתבר לומר שסמך עצמו אמ"ש בפ' כל שעה (ובלאו הכי לק"מ דדרך הטור לכתוב וכן יראה מדברי א"א הרא"ש ז"ל וה"ה להרי"ף וכ"כ בסימן זה גבי זורעים ירקות תחת האשרה וכן יראה דעת א"א הרא"ש ז"ל ול' הרי"ף והרא"ש מכוונים שם ע"ש ומעתה דברי הטור והרמ"ה עולים כהוגן ונחה שקטה תמיהת הב"י ונתבאר בהכרח שדעת הרא"ש כדעת הרמ"ה) וכן דעת ר' ירוחם נתיב ה' ח"ה ונתיב כ"א ח"ב ככל דברי הרא"ש דלעיל ע"ש ודעת הרמב"ם נמי מוכח כדעת הרמ"ה והרא"ש כפי מה שפי' דעתם שכתב פ"ז מהל' עבודת כוכבים נטל ממנה עצים אסורים בהנאה הסיק בהם התנור יוצן ואח"כ יסיק בעצים אחרים של היתר ויאפה בו אפה בו את הפת ולא צננו הפת אסור בהנאה עכ"ל ומדכתב יוצן סתם משמע דאפילו בחדש קאמר והיינו כמ"ד זה וזה גורם מותר וכן פסק בכמה דוכתי דזוז"ג מותר וא"כ למה סתם וכתב אפה בו את הפת ולא צננו הפת אסורה בהנאה דמשמע בין בחדש בין בישן מיירי ובישן אמאי הא זוז"ג הוא וכך הקשה ב"י ועוד שבפ' ט"ז מהל' מאכלות אסורות גבי תנור שהסיקו בקליפי ערלה כתב דאם גרף את כל האש ואח"כ בישל בחומו וכן אם בישל ע"ג גחלים מותר ולא חילק בין חדש לישן ומשמע שם דאפילו בחדש מותר דעצי האיסור הלכו להם וכך מבואר בב"י ובכ"מ שם וא"כ קשה אמאי אסר בפ"ז מהלכות עבודת כוכבים בסתם אפילו בחדש ה"ל להתיר בתנור גרוף או בבישלה על גבי גחלים א"ו דעתו כדעת הרמ"ה דבאליל כיון דאפרה אסור וכ"ש חומו של תנור א"כ בכל ענין שנאפה הפת בעצי אליל אסור אבל תנור חדש שהסיקו בעצי אליל וצננו ואפה בו את הפת בעצי היתר הפת מותר כיון שלא נאפה בעצי איסור ואין כאן אפילו אפרה של אליל אלא שנאפה בתנור שהוא אסור וקי"ל זוז"ג מותר והב"י כתב שהרמב"ם מיירי בפ"ז מהלכות עבודת כוכבים כשהאבוקה כנגדו וקשה דא"כ לא ה"ל למסתם סתומי ומדברי הב"י עצמו נראה שפירוש זה הוא דחוק בעיניו ע"ש אלא הברור כמו שכתבתי וז"ש הרמב"ם בספ"ג מהלכות חמץ ומצה אם בישלו בו חמין או אפה בו את הפת אותו הפת והתבשיל אסור בהנאה וכן הפחמין שלו אסורים עכ"ל משום דכיון דאפרו אסור א"כ בכל ענין שנאפה בו הפת אסור וכמ"ש וזה שלא חילק בין אבוקה כנגדו או לא וכדפי' (שוב מצאתי אחר זמן רב בתוספתא פ"ק דערלה תנור שהסיקו בקליפי ערלה אם חדש יותץ אם ישן יוצן אפה ובשל בגחלי' מותר אפה בכולם (כלו' בכל איסורי הנאה שהוזכר שם) מותר חוץ מעצי אשרה עכ"ל מזה ראיה ברורה למה שכתבתי):
ועתה אבאר דעת המחבר מ"ש הסיק בהן התנור בין חדש בין ישן יוצן כו' היינו משום דזה וז"ג מותר ואע"ג דלכתחלה זוז"ג אסור וכמו שיתבאר ומה"ט יוצן משום דלכתחלה מיהא זוז"ג אסור מ"מ בתנור חשוב כדיעבד כיון שהיה צריך לנתצו ומ"מ בחדש דמותר כשיסיק אותו אח"כ היינו דוקא כשנותן עצים בתחלה וסתמא דמלתא מסיקין אותו תחלה ואח"כ נותנים שם הפת אבל אסור ליתן שם לכתחלה הפת ואח"כ יסיקוהו:
ומ"ש מעב"ל ואם לא צננו ואפה בו את הפת ה"ז אסור מדסתים משמע דאפי' בישן מיירי והיינו ע"כ כשהאבוקה כנגדו וכמו שפירש הרב דאי ע"ג גחלים או בחומו של תנור כתב בסמוך דמותר ואזיל לטעמיה שפירש דברי הרמב"ם כן אבל לפע"ד אפילו בחומו של תנור או ע"ג גחלים אסר הרמב"ם הכא באליל ודוקא בערלה שאפר' וגחלתה וכן חומו מותר חילק כן משא"כ באליל וכמ"ש למעלה:
ומ"ש נתערבה באחרות יוליך דמי אותו הפת ליה"מ משמע הא כל שלא נתערב לא מהני הולכת הנאה לים המלח ומיהו כבר כתבתי בס"ק ח' דאפילו בלא תערובות מותר למכור הלחם לעובד כוכבים כשיפחת אותו לפני הישראל ע"ש:
ומ"ש ושאר כל הככרות מותרים משמע אפילו באכילה ול"ד ליי"נ שאסור בשתיה שנאסר משום מגע עובד כוכבים אבל פת בשביל שנאפה בדבר האסור באכילה לא מיתסר אלא משום הנאה אסרינן להאי פת וכיון שהוליך לים המלח תו לא מתהני מעובד כוכבים כ"כ הר' יונה בשם רבני צרפת והוא דעת הרא"ש וטור ע"ש:
ומ"ש גרף את כל האש וכו'. משמע דאפי' אחדש קאי וכן ממ"ש בסעיף ו' בשלה ע"ג גחלים של עצי אלילים כו' משמע דאחדש נמי קאי וכ"כ הב"י והכ"מ דמדלא חילק הרמב"ם משמע דבחדש נמי מיירי ולא ירדתי לסוף דעתו דאע"פ שהרמב"ם בפט"ז מהמ"א לא חילק בין חדש לישן היינו בערלה שגחליה ואפרה של ערלה מותר וא"כ כיון שנעשו גחלים הלכו איסורן וכיון דתנור גופיה אינו איסור עצמו אלא שנגמר בעצי איסור ועצי איסור הלכו להן נמצא שאין כאן איסור כלל וכן מבואר בב"י אבל בעצי אליל שגחליה ואפרה אסורים איך יהא מותר בבישול ע"ג גחלים ובתנור חדש הא כולה גורם דאיסורא הוא ועצי איסור עדיין לא הלכו להם ובאמת אזיל לטעמיה שכתב בב"י וז"ל וק' לי כיון דגחלת של אליל אסורה אמאי שרינן בבישלה ע"ג גחלים וצ"ל כי אמרינן אסורה היינו לכתחלה דוקא עכ"ל וכ"כ הב"ח על מ"ש הטור דאם אבוקה כנגדו הפת אסורה וז"ל דלא שרי זוז"ג אלא בבישלה ע"ג גחלים אפי' הן לוחשות והכי איתא בפ' כ"ש לגבי ערלה ומשם נלמד לעצי אשירה ואע"ג דאסור ליהנות מגחלת אליל היינו לכתחלה אבל הכא קאמר אם בישלה ע"ג גחלים מותר בדיעבד עכ"ל ובעיני יפלא היאך אפשר לומר כן דהא כיון שגחלת של ערלה אסורה לכתחלה וכ"כ התוס' פ' כ"ש שם א"כ כל איסורי הנאה גחלתן אסור לכתחלה (וכ"כ המחבר לקמן סי' רכ"א סי"ב המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו) וא"כ מאי אשמועי' בברייתא פ' בתרא דביצה (דף ל"ט) וכן הפוס' דגחלת של אליל אסורה הא גחלת של כל איסורי הנאה אסור לכתחלה אלא ודאי אשמועי' דגחלת של אליל אפילו בדיעבד אסור וכן משמע פשטא דמלתא וכן מוכח התם בהדיא דקאמר גחלת של הקדש מועלים בה (ופירש"י הנהנה ממנה מביא אשם) ושלהבת לא נהנין (לכתחלה מדרבנן) ולא מועלין (אין חייבין קרבן מעילה) גחלת של עבודת כוכבים אסורה ושלהבת מותרת ופריך מ"ש שלהבת עבודת כוכבים דשרי (לגמרי דאפי' מדרבנן לא גזור בה דקתני מותרת) ומ"ש דהקדש דאסורה (דקתני לא נהנין) ומשני עבודת כוכבים דמאיסא ובדילי אינשי מינה לא גזרו בה רבנן הקדש דלא מאיס ולא בדילי אינשי גזרו ביה רבנן ע"כ ואם איתא דגחלת של אליל מותרת בדיעבד מגחלת דתני ברישא ה"ל לאקשוי מאי שנא דבגחלת של הקדש מועלין בדיעבד וחייב אשם ומ"ש גחלת של עבודת כוכבים דמותר בדיעבד ועוד דלא הוי משני מידי דודאי הא דמועלין בגחלת של הקדש לאו גזירה מדרבנן היא דהא חייב אשם ואיך יגזרו רבנן דיתחייב אשם ויביא חולין לעזרה אלא ודאי מדאוריית' מועלין בה וא"כ אי אמרת דגחלת של אליל בדיעבד מותרת מפני שאין בה ממש קשיא מ"ש הקדש דמועלין בה אלא ודאי גחלת של אליל אפילו בדיעבד אסור ומ"ש הטור אם אבוקה כנגדו הפת אסורה כבר נתבאר למעלה בהכרח דלא אתא לאשמעינן אלא דיש שבח עצים בפת ואה"נ דאסור בגחלים ועוד דאפילו תימא דאבוקה כנגדו דוקא קאמר וכמו שהבינו הב"י והב"ח ל"ק מידי דהכא מיירי שהגחלים הם בתנור דה"ל זוז"ג וזה שכתב ואע"ג דקי"ל זוז"ג מותר אם אבוקה כנגדו הפת אסורה ודוק מיניה דכל היכא דאין אבוקה כנגדו הפת מותרת כיון דזה וזה גורם הוא וגחלת דאליל דאסורה היינו היכא דאין כאן עוד גורם של היתר אבל אה"נ דגחלת של אליל אסורה בדיעבד ועוד תימה על המחבר שבא"ח סימן תמ"ה העתיק לשון הרמב"ם אם בישל או אפה אותו הפת ואותו התבשיל אסורים בהנאה וכן הפחמים שלו אסורים בהנאה עכ"ל ומשמע שם בטור וב"י בפי' של הרמב"ם זה מורה בביאור דאפילו אם בישל בגחלים עוממות ואפרו של חמץ הפת והתבשיל אסור וכאן כ' המחבר בבישלה ע"ג גחלים אע"פ שהן בוערות מותרות וכן יש לתמוה על העט"ז שכתב כאן כדברי המחבר וכתב והא דגחלת אסורה היינו לכתחלה אבל בדיעבד מותרת עכ"ל ובלבוש החור סי' תמ"ה כתב וז"ל ואין חילוק בין אם נאפה הפת ונתבשל התבשיל בעוד גוף החמץ קיים או הגחלים לוחשות לבין אם כבו ואח"כ נאפה או נתבשל בכל ענין אסורים עכ"ל ועוד תימה על העט"ז שבסי' זה בסעיף ד' כתב אם אפו הפת באותו היסק בישן מותר ובחדש אסור שאין כאן גורם דהיתרא כלל בד"א כשאין אבוקה כנגדו כו' והיאך כתב בסעיף ו' דגחלת של אליל מותר בדיעבד וצריך עיון:
בעוד שהאבוקה כנגדו. כבר כתבתי שלפי ע"ד אף בלא זה אסור וכן מה שכ' הש"ע בסמוך גרף וכו' דזה אינו בעבודת כוכבים אלא בערלה ושאר איסורים ונמצא שהרמב"ם ס"ל כהרא"ש אלא דמ"מ נראה דבחד מילתא פליג מדכתב בעבודת כוכבים הסיק בו תנור יוצן משמע אפי' בחדש שנגמר באיסור מהני ליה היסק של היתר ולא כמ"ש בסמוך בשם הרא"ש והרמ"ה ונראה טעם הרמב"ם דלא שייך נגמר באיסור אלא באין צורך אחר זה לשום תיקון כההיא דפת שנאפה בעצי איסור וכרכר משא"כ בתנור חדש שנגמר בעצי איסור מכל מקום אין האדם נהנה ממנו עד שיבוא מעשה שני שיאפה הפת בעצי היתר:
גרף את כל האש כו'. משמע דקאי אף אתנור חדש ומותר דהוי ליה זוז"ג והקשה ב"י דהא התנור החדש נגמר באיסור וכי אפה באותו חום אין כאן גרם היתר דאין זה וזה גורם אלא אם הוא מחממו פעם שני אח"כ בהיתר וכן פירש"י בהדיא פ' כ"ה דף מ"ט. ותירץ דהרמב"ם מריה דהאי דינא ס"ל אף בתנור חדש בפעם האחת הוה זה וזה גורם כיון דתנור גופיה אינו אסור אלא שנגמר בעצי איסור והלכו להם ותימא מ"ש מקערות וכוסות דסעיף ה' דהויין אסורים בהנאה וכן קשה מקדירה בסעיף ז' ע"כ צ"ל דהרמב"ם לא התיר בגרפו אלא בתנור ישן ואל תתמה על שלא נזהר לפרש דבר זה דסמך על מ"ש אח"כ קערות וכוסות וקדירות כו' כמו שכתב הש"ע בסעיף ה' וקדירה היינו תנור וכל זה כתב הרמב"ם לענין ערלה דמותר בזה וזה גורם בתנור אבל לענין עבודת כוכבים כבר זכרנו שהרמב"ם סבירא ליה להחמיר בזה וזה גורם דתנור וגם גרפו אפי' בתנור ישן אסור מטעם זה וזה גורם וכן מה שכתב הטור ואם אפה בו את הפת קאי אישן ומ"ה כתב דמותר למ"ד זה וזה גורם מותר דלדעה הראשונה אין חילוק בין עבודת כוכבים לערלה:
(ז) יחם: דאז הוי זוז"ג ומותר וכתבו התוס' ושאר פוסקים אע"ג דזוז"ג אסור לכתחלה הכא כיון דלית ליה תקנתא אלא בנתיצה כדיעבד דמי ומ"מ בחדש דמותר כשיסיק אותו אח"כ היינו דוקא כשנותן עצים בתחלה וסתמא דמלתא מסיקים אותו תחלה ואח"כ נותנים שם הפת אבל אסור ליתן שם לכתחלה הפת ואח"כ יסיקוהו. ש"ך.
(ח) אסור: כ' הש"ך ומשמע דאפי' בישן מיירי והיינו ע"כ כשאבוקה כנגדו וכמו שפי' הרב דאי ע"ג גחלים או בחומו של תנור כ' בסמוך דמותר אבל לפע"ד אפי' בחומו של תנור או ע"ג גחלים אסור הכא דדוקא בערלה יש לחלק כך בין גחלים לאבוקה כנגדו אבל לא בעבודת כוכבים עכ"ל וגם הט"ז הסכים לזה לדינא דיש לאסור בעבודת כוכבים אפילו בחומו של תנור או ע"ג גחלים ע"ש.
(ט) יוליך: לשון הש"ך משמע הא כל שלא נתערב לא מהני הולכת הנאה לים המלח ומיהו כבר כתבתי דאפי' בלא תערובות יש היתר למכור לעובד כוכבי' כשיחתוך וכו' (כמ"ש לעיל ס"ק ו' ע"ש) ומ"ש דשאר כל הככרות מותרים משמע אפי' באכילה ול"ד ליי"נ שאסור בשתיה שנאסר משום מגע עובד כוכבים אבל פת בשביל שנאפה בדבר האסור לא מיתסר אלא משום הנאה אסרינן להאי פת וכיון שהוליך ליה"מ תו לא מתהני מעובד כוכבים.
(י) מותר: כ' הש"ך משמע דאפי' אחדש קאי וכן מ"ש בס"ו בישול ע"ג גחלים כו' משמע דאחדש נמי קאי אבל לא נ"ל דאע"פ שהרמב"ם לא חילק בין חדש לישן היינו בערלה שגחליה ואפרה מותר אבל בעצי אליל שגחליה ואפרה אסורים איך יהיה מותר בבישל ע"ג גחלים בתנור חדש הא כולו גורם דאיסורא הוא ועצי איסור עדיין לא הלכו להם ובאמת הב"י אזיל לטעמיה דס"ל דגחלת של אליל אינה אסורה אלא לכתחלה דוקא אבל בעיני יפלא דא"א לומר כן מכח כמה ראיות מש"ס ותוס' ופוסקים ע"ש שמאריך בזה ומסקנתו דלא כהמחבר אלא דגחלת של עבודת כוכבים אפי' בדיעבד אסורה וכ"פ הט"ז דאפי' בתנור ישן וגרף ממנו את כל האש ובישל או אפה בחומו של תנור אסור אף בדיעבד וכ' עוד הש"ך שגם בזה יש לתמוה על המחבר שבאורח חיים סי' תמ"ה פסק גבי חמץ דאם בישל או אפה. אותו הפת והתבשיל אסורים בהנאה וכן הפחמין שלו אסורים בהנאה ומשמע שם בב"י דאפי' אם בישל בגחלים עוממות ואפרו של חמץ הפת והתבשיל אסורים וכאן כ' בבישל על גבי גחלים דאפי' הן בוערות מותרות וצ"ע עכ"ל.