פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה

אחר הבדיקה, יהא נזהר בחמץ שמשייר - להצניעו, כדי שלא יצטרך בדיקה אחרת, כגון אם יטלנו עכבר בפניו, או אם יחסר לחמו, כגון שיניח עשר ככרות וימצא תשע; אבל בסתם, שאינו יודע אם חסר ממנו אם לאו - לא. ואם כפה עליו כלי ולא מצאו - אינו צריך לבדוק, שודאי אדם נטלו. לכך יכפה עליו כלי, או יתלנו באויר, או ינחינו בתיבה במקום שאין עכבר יכול לבוא.

סעיף בעריכה

אחר הבדיקה מיד בלילה יבטלנו, ויאמר: "כל חמירא דאיתיה ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה - ליבטיל וליהוי כעפרא דארעא".

הגה: ויאמר הביטול בלשון שמבין (מהר"י ברי"ן). ואם אמרו בלשון הקודש "כל חמירא" - כולל חמץ ושאור (תרומת הדשן סימן קל"ד). אבל בשאר לשונות צריך להזכיר כל אחד בפני עצמו (דברי עצמו).

וטוב לחזור ולבטלו פעם אחרת ביום י"ד סוף שעה חמישית, קודם שתגיע שעה שישית, שמשתגיע שעה שישית - נאסר, ואין בידו לבטלו.

הגה: ואין לבטל ביום אלא לאחר ששרף החמץ כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו (מהרי"ו).

סעיף געריכה

בביטול היום יאמר: "דחזיתיה ודלא חזיתיה, דבערתיה ודלא בערתיה".

סעיף דעריכה

שלוחו יכול לבטל (וכשמבטל שליח, צריך שיאמר: "חמצו של פלוני יהא בטל" וכו' (תשובת מהר"י ברי"ן)).

אם אין האיש בביתו יבטל במקום שהוא, ואם אינו עושה כן, טוב שתבטל אשתו.