רמב"ם הלכות מטמאי משכב ומושב יב
דפוס עריכה
הלכה א עריכה
המפקיד כלים אצל ע"ה או שנתן כלי לאומן ע"ה הרי אלו טמאים טמא מת וטמאין מדרס ואם מכירו שהוא אוכל בתרומה טהורים מטמא מת אבל טמאים מדרס מפני שאשתו נדה יושבת עליהם שלא מדעתו שהרי אין נזהרין מן הטומאות בבתי ע"ה:
הלכה ב עריכה
המניח כליו בפני עם הארץ ואמר לו שמור לי את אלו הרי אלו טמאין מדרס וטהורין מטמא מת הניחן על כתיפו טמאין מדרס וטמא מת שכח כליו בבית הכנסת הרי הן טהורין שאינו רשות ע"ה גמורה הניח כליו במרחץ ובא ומצאן כמות שהן טהורין ומלמדין אותו שלא יעשה כן הניח גיתו ובורו אף על פי שנכנס לעיר ובא ומצא ע"ה בצידו טהורין מפני שאין לו רשות שיכנס:
הלכה ג עריכה
המוסר מפתח ביתו לע"ה כל שבבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת המפתח:
הלכה ד עריכה
המניח כליו בחלונות של מרחץ ונעל עליהם אף ע"פ שנתן המפתח לע"ה כליו טהורין וכן אם חתם על החלון או עשה לו סימן אפילו מצא החותם מקולקל הרי כל אלו טהורין:
הלכה ה עריכה
המניח ע"ה בתוך ביתו לשומרו וישב הוא מרחוק בזמן שהוא רואה את הנכנסין ואת היוצאין הרי כל שבבית מן האוכלין והמשקין וכלי חרס שאינו מוקף צמיד פתיל טמאין אבל המשכבות והמרכבות וכלי חרס המוקף צמיד פתיל טהורין ואם אינו רואה לא את הנכנסין ולא את היוצאין כל שבבית טמא אפילו היה כפות או כרות ידים ורגלים הכל טמא מפני שהן ברשות ע"ה:
הלכה ו עריכה
חבר שהיה ישן בביתו של ע"ה והיו כלים מקופלים ומונחין תחת ראשו וסנדלו וחביתו לפניו הרי אלו טהורין מפני שהן בחזקת שמירת בעליהן ולא יגע בהן ע"ה שהרי הוא אומר עתה יעור ויביט בי:
הלכה ז עריכה
ע"ה ששאל מחבר מטה שישן עליה וישן עליה בתוך ביתו של חבר אין טמא אלא אותה המטה ועד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו מאותה המטה וליגע:
הלכה ח עריכה
חבר שאמר לע"ה שמור לי פרה זו שלא תכנס לבית או שלא תשבר את הכלים הרי הבית והכלים טהורים שלא מסר לו אלא שמירת הפרה אבל אם אמר לו שמור לי בית זה שלא תכנס בו הפרה וכלים אלו שלא תשברם הרי הן טמאין:
הלכה ט עריכה
המניח ע"ה בתוך ביתו ויצא הניחו ער ומצאו ער ישן ומצאו ישן או שהניחו ער ומצאו ישן כל שבבית טהור הניחו ישן ומצאו ער כ"מ הקרוב ממנו שהוא יכול לפשוט את ידו וליגע בו טמא וכן המניח אומנין בתוך ביתו אין טמא אלא עד מקום שיכולין לפשוט את ידיהן וליגע ואין אומרים שמא עלו על גבי כסא או על סולם ונגעו בכלי או באוכלין התלויין למעלה בכותל:
הלכה י עריכה
אשת חבר שהניחה אשת ע"ה טוחנת בתוך ביתה אפילו פסקה הריחיים ואפילו היו שתים אין טמא אלא מקום שיכולין לפשוט את ידן וליגע ואין אומרין שמא האחת טוחנת והשניה בלשה כל שבבית ושמא ניתלת ועלתה במקומות הגבוהות:
הלכה יא עריכה
האשה שנכנסה להוציא פת לעני יצאת ומצאתו עומד בצד ככרות אפילו תרומה הרי הן טהורות שאין חזקתו ליגע שלא ברשות וכן האשה שיצאה ומצאה אשת ע"ה חותה גחלים מתחת הקדירה הרי הקדירה טהורה:
הלכה יב עריכה
גבאי מלכות שנכנסו לתוך הבית למשכן כל שבבית טמא אם יש עמהם עכו"ם נאמנים לומר לא נגענו מפני שאימת העכו"ם עליהן במה דברים אמורים בזמן שיש שם עדים שנכנסו או שהיה המשכון בידם אבל אם אמרו הן מעצמן נכנסו אבל לא נגענו נאמנין שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:
הלכה יג עריכה
הגנבים שנכנסו לתוך הבית אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים מפני שהן מפחדין מלבלוש אלא (דבר) שנוטלין במזומן ומה הן מטמאין במקום הליכתן האוכלין והמשקין וכלי חרס הפתוחים אבל המשכבות והמרכבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורין ואם יש עמהן עכו"ם או אשה הכל טמא:
הלכה יד עריכה
הגבאים והגנבים שעשו תשובה והחזירו מעצמן לא מחמת יראה ואמרו לא נגענו בכל מה שהיה בבית כשנכנסו הרי אלו נאמנים ואפילו על מקום רגליהן:
הלכה טו עריכה
המניח את ביתו פתוח ומצאו פתוח או שמצאו נעול אפילו הניחו נעול ומצאו פתוח ולא נגנב ממנו כלום כל שבבית טהור שאני אומר הגנבים פתחוהו ונמלכו והלכו להם ולא נכנסו:
הלכה טז עריכה
קורדום שאבד בבית או שהניחו בזוית זו ובא ומצאו בזוית אחרת הבית טמא שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו:
הלכה יז עריכה
הדר עם ע"ה בחצר ושכח כלים בחצר אפילו חביות מוקפות צמיד פתיל או תנור מוקף צמיד פתיל הרי אלו טמאין עד שיעשה לתנור מחיצה גבוהה עשרה טפחים כדי שלא יהא ברשות ע"ה:
הלכה יח עריכה
חבר שהיתה לו מחיצה או סוכה לפני פתחו של ע"ה או שהיתה מחיצה או סוכה של ע"ה לפני פתחו של חבר כלים שבתוכה או כלים שבמחיצה טמאים מפני שיש לעם הארץ בסוכה זו או במחיצה זו רשות:
הלכה יט עריכה
חבר שהיה גגו למעלה מגגו של ע"ה ה"ז שוטח שם כלים ומניח טהרות והן בחזקתן אע"פ שע"ה יכול לפשוט ידו וליגע וכן בעכו"ם אינו חושש לא משום טומאה ולא משום יין נסך היו הגגות זה בצד זה או שהיה גגו של ע"ה למעלה ושטח החבר כלים או הניח טהרות בגגו הרי כ"מ שיכול ע"ה לפשוט את ידו וליגע בחזקת טומאה:
הלכה כ עריכה
שתי חצרות זו לפנים מזו הפנימית של חבר והחיצונה של ע"ה חבר מניח שם כלים ושוטח שם פירות אף על פי שיד ע"ה מגעת לשם מפני שנתפש עליו כגנב:
הלכה כא עריכה
חצר החלוקה במסיפס וחבר בצד זה וע"ה בצד זה טהרותיו טהורות אע"פ שיד ע"ה מגעת מפני שהם ברשות החבר:
הלכה כב עריכה
חבר שנפל דליו לתוך בורו של ע"ה והלך להביא במה יעלנו ה"ז טמא מפני שהונח ברשות ע"ה שעה אחת:
הלכה כג עריכה
אשת עם הארץ שנכנסה לתוך ביתו של חבר להוציא בנו או בתו או בהמתו של חבר כל שבבית טהור מפני שנכנסה שלא ברשות קדר חבר שהכניס קדירותיו למכור וירד לשתות הרי הפנימיות טהורות והחיצונות טמאות בד"א בשהניחן סמוך לרשות הרבים מפני שהעוברים והשבין נוגעים בחיצונות בשעת הליכה אבל היו רחוקות מרשות הרבים אם היו כלי אומנותו בידיו הכל טמאות מפני שכליו מוכיחין שהונחו למכור ויד הכל ממשמשות בהן אין כלי אומנותו בידו הכל טהורות חזקתן שלא נגע בהן אדם חבר שהניח אוכלין ומשקין על פתח חנותו ונכנס הרי אלו טמאים מפני שהעוברים והשבים ממשמשין בהן:
הגהה עריכה
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.