שולחן ערוך אורח חיים תמו ג


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

גגו של נכרי שהיה סומך לגגו של ישראל, ונתגלגל החמץ מגגו של נכרי לגגו של ישראל - הרי זה דוחפו בקנה.
ואם היה בשבת או ביום טוב - כופה עליו כלי (דאסור לטלטלו ביום טוב ושבת).

מפרשים

 

ה"ז דוחפו כו'. אבל לא יטלטלנו אפי בח"ה דלמא אתי למיכל:

דאסור לטלטלו כו'. פי' ע"י דחיפה בקנה דהוי כמטלטל מן הצד ושמיה טלטול כמ"ש סי' שי"א ס"א:
 

(ה) דוחפו בקנה:    אבל אסור ליגע בו דחיישי' שמא יאכלנו אבל בחמץ שלו לא חיישי' לזה כיון שהוא עצמו מחזיר עליו לשרפו ועיין סי' תרי"ב:
 

(ה) לטלטלו:    פירוש אף ע"י דחיפה בקנה עיין ט"ז סימן שי"א ס"ק ב'. ועיין בט"ז סימן ש"ח ס"ק (י"ז) [י"ח] דשם פסק דמותר לגרר דבר המוקצה ע"י סכין מן המפה ע"ש וצ"ע.
 

(ט) ה"ז דוחפו - אף דאין החמץ שלו ואינו עובר בב"י מ"מ אסור להשהותו ברשותו דלמא אתי למיכל מיניה בשעה שעולה על הגג להשתמש בו:

(י) בקנה - וליגע בו בידים אסור דלמא אתי למיכל מיניה ואע"ג דחמץ שלו מטלטלו ושורפו בחוה"מ וכדלעיל בס"א התם שאני דכיון שהוא מחזר עליו לשורפו לא חיישינן שמא ישכח ויאכלנו:

(יא) דאסור לטלטלו וכו' - היינו אף ע"י דחיפה בקנה דטלטול מן הצד שמיה טלטול וישהנו עד חוה"מ ואח"כ ידחפנו לגגו של עכו"ם או לר"ה:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש