ויקיטקסט

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/פרק רביעי

< ביאור:ירושלמי מאיר‏ | מסכת פאה

פרק רביעי - הפיאה נתנית עריכה

ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה א עריכה

-----------------------------------דף כ עריכה

ירושלמי מאיר מסכת פאה דף יט_כ

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כ עמוד א] מתני’: ד_אהפיאה נתנית במחובר לקרקע. ד_בבדלית ובדקל, בעל הבית מוריד ומחלק לעניים. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אף בחילוקי אגוזים. ד_גאפילו תשעים ותשעה עניים אומרים לחלק, ואחד אומר לבוז. לזה שומעין שאומר כהלכה. ד_דובדלית ובדקל, אינו כן. אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק. לזה שומעין שאמר כהלכה:

גמ’: כתיב (ויקרא קדושים יט ט) לא תכלה פאת שדך בקצרך. מה תלמוד לאמר בקצרך? שהרי כבר נאמר ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה וגו'. אלא בשעה שאתה קוצר והתבואה מחוברת, לא תכלה לקצור את הכל אלא תשאיר פיאה. מכאן שהפאה ניתנת במחובר לקרקע. יכול אפילו בדלית ובדקל? תלמוד לומר, קציר. מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול. יצאו הדלית והדקל, שאין הקטן מושל בו כגדול. אית דבעי משמעינא מן הדא דכתיב (ויקרא קדושים יט י) לעני ולגר תעזוב אותם. הנח לפניהם תבואה בקשה, תלתן בעמיר, תמרים במכבדות


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כ עמוד ב] יכול בדלית ובדקל כן? תלמוד לומר (ויקרא קדושים יט י) אותם. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט. מרבה אני את אלו, שאינן של סכנה. ומוציא אני את אלו, שהם של סכנה. דבר זה שבדלית ודקל בעל הבית מוריד ומחלק, דרשה מחוורת ברורה ודין זה מהתורה, או שאינו מחוור והפסוקים רק כאסמכתא? אין תימר שאינו מחוור, קורא שם פיאה למעלן. אין תימר מחוור, קורא שם פיאה למטן. אין תימר קורא שם פאה למעלן, הוצאה משל עניים. אין תימר קורא שם פאה למטן, הוצאה משל בעל הבית. אי נמי אפילו אם תאמר קורא שם פאה למעלן, הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו, ד_המפני הסכנה, שמא ינסו עניים לחסוך ולקטוף בעצמם ויבואו לידי סכנה. תני בשם °רבי מאיר רבי מאיר . כל האילנות סכנה ובעל הבית מוריד ומחלק. האם °רבי מאיר רבי מאיר לא דריש קציר ורבנן דרשי קציר? כל עמא דרשי קציר. אלא °רבי מאיר רבי מאיר אמר כל האילנות סכנה. ורבנן אמרי, אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד. תנן, בדלית ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק לעניים. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אף בחילוקי אגוזים. אמר רבי חנניא רבי חנניא° בשם ריש לקיש ריש לקיש°. מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חלוקי אגוזים. בעל הבית, בין שקרא שם פאה וכילה. קורא אני עליו (ויקרא אמור כג כב) לא תכלה פאת שדך בקוצרך. ובין שלא קרא שם פאה וכילה, קורא אני עליו, לא תכלה פאת שדך בקוצרך. תנן, ובדלית ובדקל, אינו כן. אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז, ואחד אומר לחלק. לזה שומעין שאמר כהלכה. התנו ביניהם כל העניים שבעל הבית לא יחלק לכל אחד ואחד אלא יניח לפניהם. אפילו כן, אין שומעין להם. אלא בעל הבית יחלק בידו, שמא יראה לעני מודעתו  קרובו, וישליך לפניו. רבי שמואל ברבי אבדומא רבי שמואל ברבי אבדומא° בעי. כילה את שדהו. את אמרת ד_וחזרה פאה לעומרים. האם גם כאן בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו?

ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ב עריכה

-----------------------------------דף כא עריכה

ירושלמי מאיר מסכת פאה דף כא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כא עמוד א] מתני’: ד_זנטל מקצת הפאה וזרק על השאר, אין לו בה כלום. נפל לו עליה, ופירס טליתו עליה, מעבירין אותו ממנה. וכן בלקט, וכן בעומר השכחה:

גמ’: תני בשם °רבי מאיר רבי מאיר . ד_חקונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר. עד כדון, מזיד. האם גם בשוגג קנסו אותו? האם אפילו כבר עשה את שלו כריכות קונסים ונוטלים את שלו אף שאפשר להבחין מה שלו? אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° משום אבא כהן ברדלא אבא כהן ברדלא°. ארבע אמות של אדם קונות לו, ד_טואדם זוכה לחבירו במציאה. כתיב (דברי הימים א כ"ב, י"ד) ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף וכ"ו. רבי יונה רבי יונה° אמר, רבי הושעיא רבי אושעיא רבה° בעי. מה אנן קיימין? אם בתוך ארבע אמות, עשיר הוא, ואיך אמר דוד בעניי? אם מחוץ לארבע אמות ולא זכה בהם, ד_יויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו? וקימנוה, במקדיש ראשון ראשון דכל דבר שבא לידו לתוך ארבע אמות שלו אמר, יזכו ארבע אמות שלי לשמים. רבי אבון רבי אבין° אמר, מהו בעניי? שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר בעניי, שהיה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כא עמוד ב] מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. התיב רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° קומי רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° . והא תנינן, ד_יאראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה, זה שהחזיק בה זכה בה. ולמה לא זכו לו ארבע אמותיו כשנפל על המציאה? אמר לו. תפתר כשלא אמר יזכו לי ארבע אמות שלי ואף למאן דאמר שד' אמות קונות לאדם גם שלא מדעתו, כאן גילה דעתו שאינו רוצה לקנות אלא בנפילה. והתני, נפל לו עליה, פירס טליתו עליה, מעבירין אותו ממנה? אמר לו, עוד היא כשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי. והתני רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. ד_יבשנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם, זכה בו? אמר לו, עוד היא כשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. דין זה שד' אמות קונות, זו רק בגיטין, מה שאין כן במתנה. ואף שרבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש° חולקים בין במתנה ובין במציאה. כל אחד נקט את הדבר היותר מחודש לשיטתו. מתנה, רובה חידוש היותר גדול בדרבי יוחנן רבי יוחנן°, ומציאה רובה בדריש לקיש ריש לקיש°. מציאה,רובה בדריש לקיש ריש לקיש° מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד' אמות זוכות לו. מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן ד_יגשד' אמות זוכות לו? מתנה רובה בדרבי יוחנן רבי יוחנן°. מה מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, אינו זוכה בה מתוך ד' אמות. מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שאינו זוכה בה מתוך ד’ אמות?


עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

7 ד_ז מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה י"ח:

8 ד_ח מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה י"ח:

9 ד_ט מיי' פי"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ח', מיי' פ"ד מהל' זכיה ומתנה הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ח סעיף ב', טור ושו"ע חו"מ סי' רמ"ג סעיף כ"ב, סמ"ג עשין עד:

10 ד_י מיי' פ"ו מהל' ערכין הלכה ח', מיי' פ"ו מהל' ערכין הלכה כ"א, סמ"ג עשין קכח:
[ע"ב]

11 ד_יא מיי' פי"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ח סעיף א':

12 ד_יב מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה כ':

13 ד_יג מיי' פ"ד מהל' זכיה ומתנה הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' רמ"ג סעיף כ"ב:


-----------------------------------דף כב עריכה

ירושלמי מאיר מסכת פאה דף כב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כב עמוד א] התיב רבי זירא רבי זירא° קומי רבי יוסא רבי יוסי בר זבידא°. והתנינן, היתה עומדת ברשות הרבים וזרק לה את הגט. אם נפל קרוב לה, מגורשת. קרוב לו, אינה מגורשת. וכן לענין קידושין, וכן לענין החוב. מאי לאו הוא קידושין הוא מתנה, שהרי גם בקידושין צריך שהמקבל יקנה. וקשיה לרבי יוחנן רבי יוחנן°? אמר לו, ד_ידהיא גיטין ד_טוהיא קדושין שהקישם הכתוב דכתיב ויצאה והיתה. אבל מתנה לא קנה. והתנינן, ד_טזוכן לענין החוב. מאי לאו הוא הדין במתנה? אמר לו, שאני חוב, שכן אם אמר לו זורקיהו לים ויהא מחול לך, מחול לו שעשה מה שביקש המלוה. אם בשאמר לו זורקהו, מעתה אפילו זרק ונפל קרוב ללוה יפטר הלוה, שהרי עשה מה שביקש המלוה. והתנינן קרוב ללוה חייב הלוה? באמר ליה זרקהו עד שיכנס לרשותי, ועדיין לא נכנס ברשותו. אמר רבי אבוה רבי אבוה° . כל אילין תותבתה  השאלות דהוה רבי זירא רבי זירא° מותיב קומי רבי יסא רבי אסי°, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° מותיב קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°, מקבל מיניה ופתר ליה באילין פתרייא  ותרץ לו אותם תירוצים:

ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ג עריכה

מתני’: ד_יזפיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין אותה בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו. ד_יחג' אבעיות ביום. בשחר ובחצות ובמנחה. °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר. לא אמרו, אלא כדי שלא יפחתו. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר. ד_יטלא אמרו, אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר היו מלקיטין על החבל, ונותנין פאה מכל אומן ואומן:

גמ’: מהו אבעיות? אמר רבי אבון רבי אבין° . כמה דתימר (עובדיה א', ו') איך נחפשו עשו נבעו נגלו מצפוניו. כך בעל הבית צריך להתגלות לענים בשדה שלוש פעמים ביום ולתת להם פאה. בשחר ובחצות ובמנחה. בשחר ד_כמפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות, ובמנחה מפני הנמושות. °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל אומר. לא אמרו אלא שלא יפחתו, ואם רצה להוסיף מוסיף. °רבי עקיבא רבי עקיבא אמר. לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות יפחות. של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל, ונותנין פיאה מכל אומן ואומן. תני, אבא שאול אומר. מזכירין אותן לגנאי ומזכירין אותן לשבח. מזכירין אותן לגנאי, שהיו נותנין פאה א' ממאה. ומזכירין אותן לשבח, שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן. תני בשם °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי . ד_כאמפני ה' דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו. מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים, ומפני הרמאין, ומפני מראית עין, ומפני שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך. מפני גזל עניים כיצד? שלא יראה אדם את השעה פנויה, ויאמר לקרובו עני בא וטול לך את הפאה. מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים, עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פיאה. מפני הרמאים כיצד? שלא יאמר, כבר נתתי פיאה, או שיהא בורר את היפה ויחכה מלתת עד שיגיע למקום החיטים הרעות ומוציא את הרע ונותן. מפני מראית העין כיצד? שלא יהו העוברים והשבים אומרים, ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים. ומפני שאמרה תורה, לא תכלה פאת שדך דגזרת הכתוב שיתן בסוף.

ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ד עריכה

מתני’: ד_כבנכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר. פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור:

גמ’: יאות אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. שהרי אין חיוב השכחה אלא בשעת העימור ואז כבר היה יהודי, ומאי טעמא דרבנן? אמר רבי אמי רבי אמי° בשם רבי חזקיה רבי חזקיה°, ורב יהודא רב יהודה° אמר בשם שמואל שמואל (אמורא)°. כתיב, כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה, ושכחתה עומר זה שכחת עומרים. בשדה והוא מיותר שכבר נאמר בשדך לרבות שכחת קמה. את שיש לו שכחת קמה, יש לו שכחת עומרין. את שאין לו שכחת קמה, אין לו שכחת עומרין. ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה. חלקו של ישראל חייב, וחלקו של גוי פטור. אמר רבי חזקיה רבי חזקיה° בשם רבי ירמיה רבי ירמיה°, במחלוקת האם יש ברירה או אין ברירה. כדתני ישראל ועובדי כוכבים ומזלות שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל אומר, חלקו של ישראל חייב. חלקו של עובדי כוכבים ומזלות פטור

ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ה עריכה

מתני’: הקדיש קמה ופדה קמה, חייב. הקדיש עומרין ופדה עומרין, חייב. ד_כגהקדיש קמה ופדה עומרין, פטורה. שבשעת חובתה היתה פטורה. ד_כדכיוצא בה. המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן, חייבין. משבאו לעונת המעשרות ופדאן, חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו, וגמרן הגיזבר ופדאן, פטורין. שבשעת חובתן היו פטורים:

גמ’: תנינן להא במסכת חלה. ולמה תנינן תרי זמנין ? רבי יונה רבי יונה° רבי חייא רבי חייא רבה° ורבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמרי בשם בר פדיא בר פדיא°. אחת למרוח. שאם המירוח היה אצל הגזבר ופדה אחרי כן, פטור, ואם פדה לפני המירוח, חייב. ואחת להבאת שליש. דאם פדה לפני שהביאו שליש חייב, ואם פדה לאחר שהביאו שליש ביד הגזבר, פטור. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר. רבי אבא רבי אבא° וחברייא. חברייא אמרי בסתם, אחת למירוח ואחת לשליש כדאמרן. רבי אבא רבי אבא° מפרש. האי דמסכת חלה, למירוח, שאם נתגלגל ברשות הגזבר ואחר כך נפדה פטור. דגלגול בעיסה לענין חיוב חלה הוא כמירוח בגורן לחיוב מעשר ששניהם גמר מלאכה. ד_כהובפאה דאיירי במחובר לשליש.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כב עמוד ב] מתני' ד°רבי עקיבא רבי עקיבא היא. ד°רבי עקיבא רבי עקיבא אמר. אחר שליש הראשון את מהלך. דאתפלגין. שדה שהביאה שליש לפני גוי, ולקחה ממנו ישראל. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר, פטור. וחכמים אומרים, ד_כועל התוספות חייב. מאי כדון  כמו מי המשנה שלנו? תפתר כ°רבי עקיבא רבי עקיבא, אם מדובר שהתבואה הוסיפה ביד ישראל אחר שפדה. וכדברי הכל בקוצר מיד. שאם לא הייתה תוספת ביד ישראל, אף לחכמים פטור על הכל.

ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ו עריכה

מתני’: מי שליקט פאה ואמר הרי זו לפלוני. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, זכה. וחכמים אומרים, ד_כזיתננה לעני הנמצא ראשון. ד_כחהלקט והשכחה והפאה של נכרי, חייב במעשר. אלא אם כן הפקיר:

גמ’: רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר. בבעל הבית עשיר נחלקו ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אמר מיגו דאי בעי מפקר לנכסיו והוי חזי ליה. ומיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה.  מתוך שאם היה רוצה היה מפקיר את כל רכושו והיה נעשה עני והיה ראוי ליטול פאה. ומתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו ורבנן סברי. מיגו  מתוך אחד אמרינן. תרי מיגו לא אמרינן. אבל בבעל הבית עני, ד_כטמאחר שהוא ראוי ליטול, זכה. דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה  מתוך שראוי ליזכות לעצמו זוכה גם לחברו. אמר רבי זעירא רבי זעירא°. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ורבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° , שלשתן אמרו דבר אחד, שכל שיכול לזכות לעצמו זוכה לחברו, דמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. דאמר רבי זירא רבי זירא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. ד_לאדם זוכה לחבירו במציאה. רבי יוחנן רבי יוחנן° דתנינן תמן, ד_לאמציאת בנו ובתו הקטנים, עבדו ושפחתו הכנעניים, מציאת אשתו, הרי אלו שלו. מציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העבריים, ד_לבמציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה, הרי אלו שלהם. מציאת אשתו הרי אלו שלו ד_לגמציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העבריים מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובה הרי אלו שלהם. ואמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. אימתי מציאת בנו ובתו הגדולים שלהם? ד_לדכשאינן טפולין לאביהם שאינם אוכלים על שלחנו. אבל אם היו טפולין לאביהם, מציאותן שלו. משמע שלרבי יוחנן רבי יוחנן° כשהגביהו את המציאה, קנה אביהם. רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° , דרבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר בבעל הבית עשיר נחלקו. אבל בבעל הבית עני, גם חכמים מודים שמאחר שהוא ראוי ליטול, זכה חבירו. תני, השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה, מציאותו לבעל הבית. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בעי  הקשה. הרי אם ד_להרצה הפועל לחזור בו אפילו בחצי היום חוזר בו, ואת אמרת מציאותו לבעל הבית? רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מקשה. מה צורכה לההוא דאמר  מה צריך את מה שאמר ריש לקיש ריש לקיש° שכיוון שפועל יכול לחזור בו איך בעל הבית זכה? ולא שמעינן דאמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° איתפלגין  האם אן אנו יודעים את מה שאמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° שנחלקו רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אדם זוכה לחבירו במציאה. וריש לקיש ריש לקיש° אמר, אין אדם זוכה לחבירו במציאה. אם כך גם בלי דברי רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° האחרונים קשה, איך בעל הבית זוכה במציאת הפועל? רבי רדיפה רבי רדיפה° אמר, איתפלגין  נחלקו רבי יונה רבי יונה° ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. חד אמר, הראוי ליטול זוכה. לפיכך עני זוכה לעני חברו בפאה, שגם הוא ראוי ליטול כמותו. וחרנא אמר, הראוי ליתן זוכה, לפיכך עשיר זוכה לעני בפאה. מאן דאמר הראוי ליתן, כל שכן הראוי ליטול. ומאן דאמר הראוי ליטול, אבל הראוי ליתן לא. מתניתא פליגא  המשנה חולקת על מאן דאמר שרק הראוי ליטול זכה. דתנינן תמן. האומר ד_לוהתקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי, אם רצה לחזור יחזור. האשה שאמרה התקבל לי גטי, אם רצה לחזור לא יחזור. לפיכך אם אמר לו הבעל אי אפשי  אנני רוצה שתקבל לה, אלא הולך ותן לה. איני רוצה שתהיה שליח קבלה אלה רצוני שתהיה שליח הולכה אם רצה לחזור יחזור. לפיכך אם אמר לו הבעל וכ"ו איך מדובר? אי בשליח גבר, איך האשה מינתה אותו לשליח קבלה, הרי גבר אינו בקבלת גט, ואיך הוא זוכה לאשה? ואם בשליחה, איך הבעל מינה אותה לשליח הולכה הרי אין האשה בנתינת גט? מדובר בשליח איש. ואיש כן בקבלת גט, שכן ראוי לקבל גט בתו קטנה. תנן, תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי. ואיך יכול אדם לזכות לעבד הרי הוא בן חורין, ואינו בקבלת גט שיחרור? מדובר שעשה עבד של אחר אבל לא שלו, דיד העבד כיד רבו לשליח. שכן ראוי לקבל גט שחרורו. אי בעבד, והתנינן ברישא, תן גט זה לאשתי. משמע שאותו אדם נשלח לשני שליחויות לתת שטר שיחרור לעבד וגט לאשה


עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

14 ד_יד טור ושו"ע אה"ע סי' קל"ט סעיף י"ד:

15 ד_טו מיי' פ"ד מהל' אישות הלכה כ"ב, טור ושו"ע אה"ע סי' ל' סעיף ד', טור ושו"ע אה"ע סי' ל' סעיף ה', סמ"ג עשין מח:

16 ד_טז מיי' פט"ז מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' ק"כ סעיף א', סמ"ג עשין צד:

17 ד_יז מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ו:

18 ד_יח מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה י"ז:

19 ד_יט מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה י"ז:

20 ד_כ מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה י"ז:

21 ד_כא מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה י"ב:

22 ד_כב מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ט':

23 ד_כג מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ח':

24 ד_כד מיי' פ"ב מהל' מעשר הלכה ח', מיי' פ"ג מהל' מעשר הלכה כ"ה:
[ע"ב]

25 ד_כה מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ז':

26 ד_כו מיי' פ א' מהל' תרומות הלכה י"ב:

27 ד_כז מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה י"ט:

28 ד_כח מיי' פ"ב מהל' תרומות הלכה י':

29 ד_כט מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה י"ט:

30 ד_ל מיי' פי"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ט סעיף א', סמ"ג עשין עד:

31 ד_לא מיי' פי"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' ע"ר סעיף ב', סמ"ג עשין עד:

32 ד_לב מיי' פי"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג, מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה ג', מיי' פכ"א מהל' אישות הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' ע"ר סעיף ב', טור ושו"ע אה"ע סי' פ"ד, סמ"ג עשין עד, סמ"ג עשין מח:

33 ד_לג מיי' פי"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' ע"ר סעיף ב', סמ"ג עשין עד:

34 ד_לד מיי' פי"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' ע"ר סעיף ב':

35 ד_לה מיי' פ"ט מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ג סעיף ג', סמ"ג עשין פט:

36 ד_לו מיי' פ"ו מהל' גירושין הלכה י', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"מ סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף נ"ט, סמ"ג עשין נ:


-----------------------------------דף כג עריכה

ירושלמי מאיר מסכת פאה דף כג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כג עמוד א] ד_לזוהעבד ראוי להוליך את הגט? פתר לה לצדדין. גט בשליח בן חורין, שכן ראוי לקבל גט ביתו קטנה, גט שיחרור בשליח עבד, שכן ראוי לקבל גט שיחרורו. והא מתניתא פליגא  המשנה חולקת על מאן דאמר שרק הראוי ליטול זכה. דתנינן תמן. מעשה ב°רבן גמליאל רבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר להם °רבן גמליאל רבן גמליאל לזקנים. עישור שאני עתיד למוד, נתון ל°עקיבה בן יוסף רבי עקיבא, ומקומו מושכר לו. ו°רבי עקיבא רבי עקיבא ראוי ליטול הוא? פתר לה, קודם שהעשיר. ואפילו תימר משהעשיר. תיפתר, שהיה פרנס. ד_לחויד הפרנס כיד העני. מילתיה  דבריו של דרבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמרה, שרק הראוי ליטול זכה. דאמר רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° . בבעל הבית עשיר נחלקו והלכה כחכמים שלא זכה עבור העני. אבל בבעל הבית עני, מתוך שהוא ראוי ליטול, זכה. תנן, הלקט והשכחה והפאה של נכרי, חייב במעשר, אלא אם כן הפקיר. רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי חזקיה רבי חזקיה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מתניתין כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל, לפוטרו מן המעשרות. וחכמים הם שחייבו אותו במעשרות, כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות. וכיוון שמצד הדין יש לו קניין, אם הפקיר העני המלקט פטור מתרומות ומעשרות. ברם כמאן דאמרד_לטאין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, דיליף מקרא דכתיב, והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ. אפילו הפקרו חייב כי זה לא שלו. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מתניתא כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, וחייב במעשרות דבר תורה. אבל אם הפקיר, פטור, דיש לגוי קניין ממוני. ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כג עמוד ב] המעשרות, וחכמים הם שגזרו כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות. אם כן אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב. ולמה אם הפקיר את הפאה העני פטור? קל הקילו חכמים בליקוטים לקט שיכחה ופאה רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאל. ואין לו קנין נכסים בפירות? ולמה לא יהיה הפקרו הפקר? וקשה למה שאל רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° על רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, הרי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° סובר שיש לגוי קניין ממוני? לא על הדא איתאמרת, אלא על הדא. לא על דברי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° הוא שאל אלא על דרבי חזקיה רבי חזקיה° ורבי ירמיה רבי ירמיה° שאמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. שהברייתא כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, ברם כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן מעשרות, הדין הוא לא כמו שנאמר במשנה אלא אפילו אם הפקיר חייבים במעשרות. עליה שאל רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. למה שיהיה חייב אם הפקיר? ואין לו לגוי אפילו קנין נכסים על הפירות? רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° אמר בשם רבי פנחס רבי פינחס°. אף על דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שאל. דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. שהברייתא אתיא רק כמאן דאמר אין קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. ברם כמאן דאמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות ומין הדין הוא פטור, וחכמים הם שגזרו שיהיה חייב כדי שלא יערימו למכור לגוי כדי להרויח את המעשרות, אפילו אם הפקיר צריך להיות חייב בניגוד למה שנאמר במשנה. על זה שאל רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אפילו אם נאמר שחכמים תקנו שלא יהיה לו קנין להפקיעה מתרומות ומעשרות. מכל מקום האם הם תקנו שלא יהיה לו אפילו קנין ממוני בפירות?

ירושלמי פאה, פרק ד, הלכה ז עריכה

-----------------------------------דף כד עריכה

ירושלמי מאיר מסכת פאה דף כד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כד עמוד א] מתני’: ד_מאיזה לקט? הנושר בשעת הקצירה. ד_מאהיה קוצר מלא יד או תולש מלא קומצו. הכהו קוץ ונפל מידו לארץ, הרי זה של בעל הבית. תוך היד, תוך המגל, לעניים. ד_מבאחר היד, ואחר המגל, לבעל הבית. ראש היד וראש המגל. °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר לעניים. ו°רבי עקיבא רבי עקיבא אומר לבעל הבית. ד_מגחורי הנמלים שבתוך הקמה, הרי זה של בעל הבית. ושל אחר הקוצרים, העליונים לעניים. והתחתונים לבעל הבית. °רבי מאיר רבי מאיר אומר. ד_מדהכל לעניים, שספק לקט לקט:

גמ’: תני כתיב (ויקרא קדושים יט ט) לקט קצירך. כדרך שהוא קוצר ולא הקוצר בידו על ידי שנתן מכה בלא כוונה. ודכוותיה כתיב (ויקרא קדושים יט י) פרט כרמך. ולא הפורט בידו על ידי שנתן מכה בלא כוונה. רב כהנא רב כהנא° ורב תחליפא רב תחליפא°. חד אמר, אינו לקט עד שיפול מתוך היד ומתוך המגל. וחד אמר, ד_מהתוך היד ואפילו אחורי המגל. תוך המגל ואפילו אחורי היד. תנן, חורי הנמלים של אחר הקוצרים, העליונים לעניים. והתחתונים לבעל הבית. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בשם שמואל שמואל (אמורא)°. עליונים לעניים, בחיטים לבנים שניכר שנאספו אחר הקציר. ותחתונים לבעל הבית בירוקים שניכר נאספו קדם הקציר. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, הכל לעניים. שספק לקט לקט. ד_מושאי אפשר לגורן לצאת בלא ירוקים, שאף חלק מהחיטים של אחר הקציר לא הבשילו דיים ונקצרו בעודם ירוקים. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. המשנה שאמרה שהעליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית. ד°רבי יהודא בן חגרא רבי יהודא בן חגרא היא. דתני, גר שנתגייר והיתה לו קמה. נקצרת עד שלא נתגייר, פטור. משנתגייר, חייב. ואם ספק, פטור.

ירושלמי מאיר מסכת פאה דף כד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כד עמוד ב] °רבי יהודא בן חגרא רבי יהודא בן חגרא מחייב בספק. ומה שאמר במשנה שהתחתונים לבעל הבית, זה מפני שהתחתונים אם הם ירוקים, יצאו מכלל ספק. דודאי קדם הקציר נאספו, והרי הם לבעל הבית. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אומר, דברי הכל היא. דאפילו תנא קמא דאמר דבספק אם נקצרה קדם שהתגיר או אחר שהתגייר פטור. כאן מספק הכל לעניים. דישראל שעיקרו חייב, ספקו חייב. וגוי שעקרו פטור, ספיקו פטור. תנן, °רבי מאיר רבי מאיר אומר הכל לעניים, שספק לקט לקט. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. כך היה משיב °רבי מאיר רבי מאיר ל°רבי יהודא בן חגרא רבי יהודא בן חגרא. אין אתה מודה לי שספק לקט לקט? אם כך למה התחתונים לבעל הבית? אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° . כך היה °רבי מאיר רבי מאיר משיב את חכמים °רבי יהודא בן חגרא רבי יהודא בן חגרא ותנא קמא שחולק עליו שהרי לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שניהם מודים כאן. אין אתם מודים לי שספק לקט לקט. אם כך למה התחתונים לבעל הבית? : ד_מזומניין שספק לקט לקט? אמר רבי שמעון בר נחמן רבי שמעון בר נחמן° בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° דכתיב (תהילים פב ג) עני ורש הצדיקו. הצדיקוהו במתנותיו. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר בשם בר קפרא בר קפרא° מדכתיב (שמות משפטים כג ו) לא תטה משפט אביונך בריבו. בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. וכי זכה כעורה בלשון סגי נאור היא מה ששנה לנו °רבי רבי יהודה הנשיא, לעני ולגר תעזוב אותם. הנח לפניהם משלך? רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר, מדכתיב (דברים כי תצא כד יט) לגר ליתום ולאלמנה יהיה. בין מדידך בין מדידיה הב ליה  בין משלו ובין משלך תן לו:


הדרן עלך פרק הפאה נתנית

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_פאה/פרק_רביעי&oldid=2820170"