פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אבן העזר קלט

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קלט | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

דין קבלה מידו, ואם זרק לה ולחצרה
ובו שמונה עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיח
העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

  • סימן זה נכתב בכתיב חסר. יש להפוך כל המילים החסרות לכתיב מלא ולמחוק תבנית בעבודה והודעה זו

סעיף אעריכה

זרק לה הגט בחצרה, בין שהוא קנוי לה או שאול או משכר, הרי זו מגרשת. במה דברים אמורים, כשהיא עומדת בחצרה והוא משתמר לדעתה, אבל אם אינה עומדת שם, אף על פי שהוא משתמר לדעתה, אינה מגרשת:

סעיף בעריכה

אם נתן בחצרה, ואחר כך בא שם ואמר לה: הרי זה גטך, יש מי שכתב, שאף על פי שהגט עדין שם אינה מגרשת, עד שתטלנו משם או עד שיטלנו משם ויתננו לה להתגרש בו, דבעינן שתהא סמוכה לחצר בשעת נתינת הגט לתוכו ובשעה שאומר לה הא גטך. וכן בגטה וחצרה באים כאחד, בעינן שעומדת בצד החצר בשעת נתינה; ויש חולקין:

סעיף געריכה

נתנו בחצרה, שלא מדעתה, ואינה עומדת בצד חצרה, הרי זו ספק מגרשת:

סעיף דעריכה

היתה עומדת על גגה, וזרקו לה לראש הגג, אם יש לו מעקה כיון שהגיע לאויר תוך מחיצות המעקה, או אפלו אין לו מעקה והגיע לתוך ג' טפחים סמוך לקרקעית הגג, הרי זו מגרשת אפלו נשרף קדם שנח, והוא שקדם גט לדלקה, שהרי היה ראוי לנוח אלמלא האש שבא אחר שזרקו. אבל אם קדם האש, לא, שהרי לא היה ראוי לנוח ברשותה:

סעיף העריכה

ויש מי שאומר, שאם נמחק או נשרף קדם שיגיע, אפלו נמחק או נשרף אחר שהגיע לאויר מחיצות או לפחות מג' טפחים סמוך לגג, אינה מגרשת:

סעיף ועריכה

היה הוא בגגו וזרק לה לחצרה, אם מחיצות החצר גבוהות מהגג בענין שמיד כשזרק הגט מאויר הגג נכנס לאויר מחיצות החצר, מגרשת, אפלו נמחק קדם שהגיע לארץ, וכגון שנמחק לאחר שהתחיל לירד:

סעיף זעריכה

היה לה קנה נעוץ בחצרה, והיא עולה למעלה ממחיצות החצר, וזרק הגט עליה, אינה מגרשת, שאינו משתמר שם:

סעיף חעריכה

זרקו לה לרשותה, ועבר כל רשותה ויצא חוץ לרשותה, אינה מגרשת, אף על פי שהיה בתוך שלשה טפחים סמוך לקרקע בתוך רשותה, כיון שלא היה סופו לנוח ברשותה. ויש אומרים שהיא ספק מגרשת:

סעיף טעריכה

ב' חצרות זו לפנים מזו, הפנימית שלה והחיצונה שלו, וכתלי החיצונה גבוהות על הפנימית, כיון שזרק הגט לתוך אויר החיצונה, נתגרשה, שהפנימית בכתלי החיצונה משתמרת. מה שאין כן בקפות. כיצד, שתי קפות זו לפנים מזו, פנימית שלה והחיצונה שלו, וזרק לה בתוכם גטה, אפלו הגיע לאויר הפנימית, אינה מגרשת עד שינוח על צד הקפה הפנימית. במה דברים אומרים, כשהיתה מטה על צדה ואין לה שולים, אבל אם יש לה שולים, אפלו נח בקרקעיתה, אינה מגרשת, שכלי האשה ברשות הבעל אינו קונה לה גט אלא אם כן אינו מקפיד על מקומו:

סעיף יעריכה

היתה בחצרו, וזרקו לה שם, אינה מגרשת. אפלו היא יושבת במטה ונפל הגט במטה, אינה מגרשת עד שיגיע הגט לידה או לחיקה או לכלי מהכלים שאין הבעל מקפיד על מקומו. וכן אם הגיע למטה שלה שהיא יושבת עליה, והיתה גבוה עשרה טפחים, הרי זו מגרשת, שהרי חלקה רשות לעצמה ואין הבעל מקפיד על מקום כרעי המטה. ואם לא היתה גבוה י' טפחים, הרי זו ספק מגרשת:

סעיף יאעריכה

השאיל לה הבעל מקום בחצרו ולא ייחד לה, ונפל על גבי קורה או על גבי סלע, אם המקום שנפל עליו אין בו ארבע אמות על ארבע אמות ואין גבוה עשרה ואין לו שם לוי, הרי זו מגרשת. ואם יש שם אחד מג' דברים אלו, חלק רשות לעצמו, ומקום אחד השאיל לה ולא שני מקומות, ואינה מגרשת. ויש מי שכתב, שאף על פי שאין שם שום אחד מג' דברים אלו אינה מגרשת, עד שיהיה בתוך ארבע אמותיה:

סעיף יבעריכה

השאיל לה גגו, ונפל הגט על גג שיש לו אצלו, מגרשת, כיון שאין דיורים קבועים בגג אינו מקפיד עליו. ויש מי שכתב, שאפלו נפל הגט על גג של כל אדם, והיא יכולה לפשט ידה ולטלו משם, הרי זו מגרשת:

סעיף יגעריכה

זרקו לה ברשות הרבים, או ברשות שאינה של שניהם, קרוב לו אינה מגרשת. היה הגט מחצה למחצה, וממחצה למחצה עד שיהיה קרוב לה, הרי זו ספק מגרשת. היה קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו, הרי זה פסול, עד שיגיע לידה, ואחר כך תנשא בו לכתחלה. כיצד הוא קרוב לו, היה הוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה לשמרו, זה הוא קרוב לו. שניהם יכולים לשמרו, או שניהם אינם יכולים לשמרו, זהו מחצה למחצה:

סעיף ידעריכה

בא הוא תחלה ועמד, ואחר כך עמדה היא כנגדו, וזרקו לה, אם היה הגט בתוך ארבע אמות שלו, אינה מגרשת, אף על פי שאם תשוח תטלנו. עמדה היא תחלה, ובא הוא ועמד כנגדה וזרקו לה, אף על פי שהוא מחצה למחצה, הואיל והיא לתוך ארבע אמות שלה, הרי זה גט פסול, עד שיגיע הגט לידה.

הגה: אבל אם זרק לה לתוך ארבע אמות שלה, ואין הבעל נכנס לתוכו, הרי זו מגרשת. וכל זה מדינא, אבל לכתחלה אין לגרש, אפלו לתן הגט לתוך חצרה או לתוך מלבושיה, אלא לתוך ידה ממש, וידה תהא פתוחה מתחלת הנתינה עד סופה (מרדכי פרק הזורק וסמ"ק וכל בו), כמו שנתבאר לעיל סימן קל"ח. ואפלו בדיעבד אין להתירה לעלמא עד שבא הגט לידה ממש. ונהגו עוד שלאחר שנתן לה הגט תסגר ידיה ותכניסנו תחת בגדיה. ותזהר שלא יסיע לה שום אדם בקבלתו, גם לא יהא שום דבר, כגון טבעת, בידה, וכיוצא בזה, בשעת קבלתו (הכל בסדר הגט):

סעיף טועריכה

היה ידה קטפרס (פי' שהעמידה ידה משפעת, ולא זקופה כמחצה ולא פשוטה לקבל), וזרק הגט על ידה ונפל לארץ, אם נפל לתוך ארבע אמות שלה ונח, הרי זו מגרשת. ואם לא נח בתוכן, אלא נתגלגל מיד מתוכה לחוצה להן, הרי זו ספק מגרשת. נפל לתוך הים או לתוך האש, אינה מגרשת; והוא שתהא על גבי המים או סמוך לאש, שמתחלת נפילתו, לאבוד היה עומד.

הגה: וכל זה שאינה עומדת ברשותה, אבל אם עומדת ברשותה, אף על פי שנפל מידה ונתגלגל חוץ לארבע אמות, מגרשת, דהא לא נתגלגל רק לרשותה. מיהו, לדידן דאין מגרשין על ידי רשותה, כמו שנתבאר, אם נפל הגט מידה צריך לגרשה שנית. ועל כן תגביה האשה ידיה בשעה שמקבלת גטה, שלא יפל מידה. גם יהיו ידיה גבוהות מן הארץ ג' טפחים (ג"ז בסדר גטין):

סעיף טזעריכה

נתן ביד עבדה, והוא נעור, והיא משמרתו, אם היה כפות הרי זה גט, וכאלו הגיע לחצרה שהיא עומדת בצדה. ואם אינו כפות, אינו גט. ויש אומרים דתרתי בעינן: כפות, כדי שלא יהא חצר מהלכת; וישן, כדי שיהא משתמר לדעתה:

סעיף יזעריכה

נתנו ביד העבד, והוא ישן והיא משמרתו, הרי זה פסול. ואם היה כפות, הרי זו מגרשת:

סעיף יחעריכה

כתב הגט ונתנו ביד עבדו, וכתב לה שטר מתנה עליו, כיון שזכתה בעבד זכתה בגט ונתגרשה, אם היה כפות. ואם אינו כפות, ונעור, קנתה העבד, ואינה מגרשת עד שיגיע הגט לידה. וכן אם נתן הגט בחצרו ומכר לה החצר, או נתנו לה, כיון שקנתה החצר בשטר או בכסף או בחזקה, נתגרשה. אבל אם נתנו בחצרו של אדם אחר, והאחר נתן לה החצר, או שקנאתו ממנו, אינה מגרשת: