פתיחת התפריט הראשי

טור חושן משפט רסט

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · חושן משפט · סימן רסט | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

טורעריכה

המגביה מציאה לחבירו קנאה ואפילו לא אמר לו תחילה להגביה לו: הגביהוה שנים כאחד או אפילו הגביה אחד ראש האחד תחילה ובא השני והגביה ראש השני קנאוה שניהם:

הגביה חרש לפקח לא קנה ולא עוד אלא אפילו הגביהוה חרש ופקח כאחד לא קנה לא זה ולא זה ואם חטפה אחר מידם קנהו ומיהו מה שביד כל אחד קונה ופי' הראב"ד דוקא שלא הגביה פקח כדי שאם יניח אותה החרש שתעקר מע"ג הקרקע אבל אם הגביה אותה כל כך כדי שתעקר מע"ג קרקע קנה שאינה מונחת ע"ג קרקע בהגבהתו ואין נראה לא"א הרא"ש ז"ל אלא תפישת החרש מבטלת קניית הפקח הגביהוה שני חרשים קנאוה שניהם:

טלית שמונח חציה ע"ג עמוד שגבוה ג' טפחים וחציה על גבי קרקע ובא אחד והגביה ראש האחד שע"ג קרקע וניתן ראש השני מעל גבי העמוד ונפל על גבי קרקע קנאה כיון שראש האחד עדיין בידו וראש השני היה מוגבה מכהו שלשה טפחים מן הארץ אבל אם לא היה ראש השני עדיין בידו בעוד שהטלית באויר לא קנאה ואע"פ שהיה מוגבה מכחו ג' טפחים כיון שעתה כולה בארץ וכן אפילו ראה האחד בידו ולא ניתק ראש השני מעל גבי העמוד לא קנה אע"פ שאילו נתקו היה מוגבה מכחו: ואם טלית מונח על גבי דף והכה בדף ועלה מכחו ג' טפחים קנאו אבל לא עלה מכח הבאהו למעלה אלא נפל לארץ אפילו שהדף גבוה ג' טפחים לא קנה:

ראה המציאה ואמר לחבירו זכה לי בה כיון שהגביהו לצרכו אע"פ שלא הגיעה המציאה לידו הרואה קנאה ואין המגביה נאמן לומר לצרכי הגבהתיה:

ואם אמר תנה לי ונטלה ואמר אני זכיתי בה קנה בין אם אמר זכיתי בה תחילה לצרכי בין אם אמר הגבהתי תחילה לצרכך אבל עתה אני רוצה לזכות בה אבל נתנה ליד הרואה ואחר כך אמר זכיתי בה תחילה לא אמר כלום: והוא הדין נמי אם הגביה מעצמו לצורך חבירו נעשה שלוחו וזכה בשבילו ואינו יכול לחזור בו אלא שנאמן לומר לצורך עצמו הגביה כל זמן שהיא בידו מה שאין כן כשאמר זכה לי שאפילו אם הגביה סתם אינו נאמן לומר לצרכי הגבהתיה אפילו בעודה בידו:

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

המגביה מציאה לחבירו קנאה בפ"ק דמציעא (ח.) איפליגו אמוראי במילתא ופסקו הפוסקים כדברי האומרים המגביה מציאה לחבירו קנה. ומ"ש ואפילו לא אמר ליה תחלה להגביה לו כ"כ הרמב"ם ז"ל בפי"ז מה' גזילה וכן משמע בגמרא:

ומ"ש הגביהוה שנים כאחד כ"כ הרמב"ם פי"ז מה' נזילה וכ"כ הרא"ש בפ"ק דמציעא אהא דאמר רמי בר חמא זאת אומרת המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו וז"ל וכל שכן שנים שהגביהו את המציאה כאחד שקנאוה עכ"ל וכן משמע בגמרא: ומ"ש או אפי' אם הגביה אחד ראש אחד תחלה וכו':

ומ"ש הגביה חרש לפקח לא קנה מתבאר מאותה שלפנינו בסמוך:ומ"ש ולא עוד אפי' הגביהוה חרש ופקח כא' לא קנו לא זה ולא זה שם אמר רבא חרש ופקח שהגביהו מציאה מתוך שקנה חרש קנה פקח בשלמא חרש קנה דקא מגבה ליה בן דעת וכו' אלא מתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש ופרש"י הגבהה דחרש אינה הגבהה לקנות אלא מפני דרכי שלום וז"ל הרא"ש דהגבהת חרש לא מהניא ליה והוי ראש אחד כאילו מונח ע"ג קרקע ומתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש ומי שחטפה מידם קנאה:ומ"ש ומיהו מה שביד כל א' קונה כן משמע בגמרא (ט.) גבי הא דאמר רב אשי זה קונה חמור ובית פגיה וזה קנה מה שתפוש בידו: ומ"ש בשם הראב"ד דוקא שלא הגביה פקח כדי שאם יניח אותה הפקח שתעקר מע"ג הקרקע וכו': ומ"ש הגביהוה ב' חרשים קנאוה שניהם מבואר בגמ' פ"ק דמציעא ומפרש טעמא דתקינו רבנן משום דלא ליתי לאינצויי והא דלא תקינו גבי חרש ופקח שהגביהו המציאה משום דהתם לא אתי לאינצויי דמימר אמר פקח לא קני אנא אקני:

(ה) טלית שמונח חציה ע"ג עמוד שגבוה ג' טפחים וחציה ע"ג קרקע ובא אחד והגביה ראש האחד שע"ג קרקע וכו' עד אפילו שהדף גבוה ג' טפחים לא קנה בפ"ק דמציעא (ט.) אהא דקתני התם אחד רכוב חמור ואחד תפוס במוסירה זה קנה חמור וזה קנה מוסירה ואמר עליה רבי אבהו לעולם כדקתני הואיל ויכול לנתקם ולהביא אצלו וקאמר עלה תלמודא הא דרבי אבהו בדותא היא דאי לא תימא הכי טלית שהיא מונחת חציה ע"ג קרקע וחציה ע"ג עמוד ובא אחד והגביה חציה מע"ג קרקע ובא אחר והגביה חציה מע"ג עמוד ה"נ דקמא קני ובתרא לא קני הואיל ויכול לנתקה ולהביאה אצלו אלא הא דרבי אבהו בדותא היא כתבו התוס' תימה דמשמע שאם נתקה שהוא קונה כולה משום שעל ידו הוגבהה למעלה מג' ומ"ש מעני המנקף בראש הזית (גיטין נט:) שאין בו גזל אלא מפני דרכי שלום וכן בפרק הגוזל קמא (צח.) הזורק מטבע של חבירו לים הגדול פטור ומוקי לה בדאדייה אדויי אלמא לא חשיב מה שהוגבהה על ידו הואיל וסופו ליפול וי"ל דשאני הכא שתופס בידו א' מן הראש א"כ הכא איירי כשניתק מן העמוד אינו ארוך כ"כ שיגיע ראש השני לארץ ושילהי שילוח הקן (קמא:) זיל טרוף אקן דליתגבהו וליקנינהו התם נמי הוגבהו ע"י יותר ממה שהיה תחלה שהרי קצת מפריחים למעלה לכך קני עכ"ל וע"פ זה כתב הרא"ש ז"ל טלית שמונחת חציה ע"ג קרקע וחציה ע"ג עמוד שהוא גבוה ג' טפחים ובא אחר והגביה ראש האחד המונח ע"ג קרקע קנה כיון שראש האחד בידו וראש השני היה מוגבה מן הקרקע ג' טפחים מכחו ולא דמי לעני המנקף בראש הזית ואע"ג דהפירות מכחו היו מוגבהים אין בהם גזל אלא מפני דרכי שלום וכן אדייה אדויי דזורק מטבע לים הגדול דלא קנה אע"ג שהוא מוגבה מכחו דהתם לא תפיס בהו כלום וההיא דשילוח הקן זיל טרוף אקן כי היכי דליתגבהו דמוכח דקני כיון שהוגבהו אע"ג דלא תפס בהו כלום שאני התם שעלו למעלה אבל דרך ירידה לא קני אם לא שיהיה ראש א' בידו וההיא דאדייה אדויי מיירי שנפל דרך ירידה אבל אם הגביה ראש האחד ולא נתק ראש השני מן העמוד לא אמרינן דקנו משום שיכול לנתקו ולהביאו אצלו עכ"ל:

ראה את המציאה ואמר לחבירו זכה לי בה וכו' משנה (ט:) שם היה רוכב ע"ג בהמה וראה את המציאה אמר לחבירו תנה לי נטלה ואמר אני זכיתי בה זכה בה ואם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה תחלה לא אמר כלום ובגמרא (יא.) א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו וא"ת משנתינו דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי ופרש"י וא"ת משנתינו. דקתני אני זכיתי בה זכה בה ומשמע לן אני זוכה בה עכשיו זכה בה ואף על פי שהגביה לצורך חבירו היינו טעמא משום דקתני ואמר לחבירו תנה לי ולא אמר זכה אתה לי בהגבהתה נמצא שלא עשאו שליח לקנותה בהגבהתה עד שעת נתינה והרי קודם נתינה הדר בו זה משליחותו: דיני מציאת שטרות וחזרתן בסימן ס"ה:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

המגביה מציאה וכו' או אפי' הגביה הגביה האחד ראש האחד תחלה ובא הב' והגביה ראש השני קנאוה שניהם. פי שהראשון לא הגביה אלא ראש האחד והראש השני לא היה מוגבה ג"ט מן הקרקע מכחו דהו"ל כאילו ראש השני מונח ע"ג הקרקע הילכך כשבא השני והגביה ראש השני הו"ל כאילו שניהם הגביהו ביחד ואצ"ל אם ראש השני לא היה מוגבה מן הקרקע מכח של ראשון כל עיקר אבל אם היה גם ראש השני מוגבה מכחו ג"ט מן הקרקע כבר קנאה הראשון אע"פ דאח"כ נפל ראש השני על גבי הקרקע אין לשני שום זכייה בה ויתבאר בסמוך סעיף ד':

הגביה חרש לפקח לא קנה ולא עוד וכו'. פי' לא מיבעיא דהגבהה דחרש לא מהני לפקח כשלא הגביה אלא לפקח לבדו אע"ג דלחרש גופיה מהני הגבהה דנפשיה לו בלבדו אלא אפילו לנפשיה נמי לא מהני כגון שהגביהו חרש ופקח ביחד דמתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש וכ"כ הרמב"ם פי"ז מגזילה ואיתא בפ"ק דמציעא (דף ח') וכ"ת מ"ש מב' חרשין דעלמא התם תקינו להו רבנן דלא ליתו לאינצויי הכא מימר אמר פקח לא קני אנא אקנה: ומ"ש ואם חטפה אחר מידם קנהו. כ"כ הרא"ש ופשוט הוא: ומ"ש ופי' הראב"ד דוקא שלא הגביה פקח וכו'. נראה דר"ל דכשלא הגביה פקח כדי שאם יניח אותה החרש שתיעקר מע"ג הקרקע התם הוא דפקח לא קנה וחרש נמי לא קנה אפילו הגביה החרש כ"כ כדי שאם יניח אותה הפקח שתיעקר מע"ג הקרקע אבל אם הגביה אותה הפקח כ"כ כדי שתיעקר מע"ג קרקע אם יניח אותה החרש השתא קנה הפקח בחד צד דהיינו היכא שהחרש לא הגביה כ"כ דלא אתו לאינצויי כיון דאיכא למיהב טעמא מפכי מה קנה פקח ולא חרש אבל אם גם החרש הגביה כ"כ כמו הפקח לא קנה לא זה ולא זה דכיון דשניהם שוין בהגבהתה אי אמרינן דפקח קנה וחרש לא קנה אתו לאינצויי נ"ל:

טלית שמונח חציה ע"ג עמוד שגבוה ג"ט וכו'. בפ"ק דמציעא (דף ט') ס"ל לתלמודא בפשיטות דאע"ג דיכול לנתקה כל כמה דלא נתקה לאו הגבהה היא ומש"ה צריך שהעמוד גבוה ג"ט דאם אינו גבוה ג"ט אפילו נתקה לאו הגבהה היא כיון שלא הוגבה מכחו ג"ט מן הקרקע וכ"כ התו' והרא"ש שם אלא דמ"ש רבינו דאם הטלית מונח ע"ג דף וכו' איכא למידק דמתחלה כתב ועלה מכחו ג"ט קנה ואח"כ כתב אבל לא עלה מכח הכאתו למעלה וכו' משמע דאם עלה למעלה אפי' במקצת נמי קנה והכי משמע מדברי התוס' דכתבו דדין זה נפקא לן משילהי שילוח הקן דקאמר זיל טרוף אקן דליגבינהו וליקנינהו דהתם נמי הוגבהו על ידו יותר ממה שהיה תחלה שהרי קצת מפריחים למעלה לכך קני עכ"ל אלמא דלא צריך שיעלו מכחו ג"ט וכ"כ הרא"ש בסתם דמוכח מההיא דקן דקני כיון שהוגבהו וכו' וי"ל דרבי' לא קאמר והכה בדף ועלה מכחו ג"ט אלא בדף המונח ע"ג הקרקע הילכך בעינן שיעל' מכחו ג"ט מן הקרקע דליהוי הגבהה. ומ"ש אחר זה אבל לא עלה מכח הכאתו. למעלה דאלמא דבעלה למעלה קצת קנאו היינו כשהדף גבוה ג"ט מן הקרקע כמבואר בדבריו דהשתא אפי' בעלה מכחו קצת היה מוגבה מכחו ג"ט מן הקרקע ולהכי בקן שהוא גבוה מן הקרקע דבטריף אקן דמפריחן קצת למעלה קני כיון שהוגבהו ג"ט מכחו מן הקרקע ואז אפי' נפל אח"כ לארץ כבר זכה בהם מיד כשעלו קצת מכחו אבל לא עלו כלל אלא דרך ירידה נפל מן הדף לארץ אפילו שהדף גבוה ג"ט לא קנה דהיינו דין עני המנקף בראש הזית דלא קנה אע"פ שהוגבה מכחו ג"ט כיון דלא עלה מכחו כלום וגם אין ראש האחד עדיין בידו ולא דמי לטלית שנתקו מע"ג העמוד שגבוה ג' דקנאו אע"ג דלא עלה מכחו כלל דהתם הראש האחד עדיין בידו כשהוגבה מכחו ג"ט ודו"ק:

ראה את המציאה וכו' ואין המגביה נאמן לומר לצרכי הגבהתיה. אע"ג שזה אינו מפורש בסוגיא מוכרח הוא מדמפליג במשנתינו לגבי תנה לי בין אמר אני זכיתי בה מקמי שנתנה ליד הרואה לאמר אחר שנתנה ולא קא מפליג נמי באומר לחבירו זכה לי בין הגביה בסתם ובין אמר דמגביה לצורך חבירו ואידי ואידי מקמי שנתנה מכלל דאין חילוק אלא בין תנה לי לזכה לי דבתנה לי לא זכה בה חבירו אפילו הגביה בפירוש לצורך חבירו ובזכה לי זכה בה אפילו בסתם והכי משמע ממ"ש ה"ה רפי"ז דה' גזילה דהטעם כיון שאמר זכה וזה שתק ה"ז מגביה מציאה לחבירו וקנה חבירו ביאור לדבריו דכיון דשתק הרי הודה לשליחותו וכשהגביה בסתם בודאי לחבירו הגביהה ושוב לא מצי הדר ביה ואפילו לגבי איסורא אמר ריש פ' האשה רבה בע"א אמר אכלת חלב והלה שתק דשתיקה כהודאה דמיא ומיחייב קרבן ואינו נאמן לומר אח"כ לא אכלתי ולא מייתי חולין לעזרה והכי מוכח ר"פ המפקיד דכל היכא דלא מצי למימר טעמא דמתקבל לעיני ב"ד מפני מה שתק אמרינן דשתיקה כהודאה דמיא וכך פסק בהגהות אשיר"י לשם והכי כתב נ"י פ"ק דב"ק מדשתיק רב אלמא דחזר בו והודה דשמין לשואל דכתב הרמ"ה עלה זה אב בכל התלמוד דשתיקה כהודאה דמיא עכ"ל:

דרכי משהעריכה

(א) ד במרדכי פ"ק דב"מ דף קל"ה ע"א בשם ראב"ן אם באה סחורה ליד ראובן וא"ל שמעון קנה אותו ביני וביניך והריוח נחלוק וראובן שתק וקנאה ושוב אמר לעצמי קניתי יחלוקו דהוי כמגביה מציאה לחבירו דקנה חבירו וראבי"ה כתב ורפיא בידי דשאני מציאה דיכול עצמו ללקחה אבל במקום שתלוי בקנייה ואין לו דמים במה יזכה ודאי אם היה יכול להשתדל מיד דמים קודם שימכור המוכר לאחרים יתכן כדבריו אבל בלא"ה לא קנה דהו"ל זה נהנה וזה לא חסר אבל אם נתרצה לקנות לשניהם הו"ל כאילו זכה לשניהם אבל אם אין כל הדברים האלו אין נ"ל שיזכה עכ"ל: