פתיחת התפריט הראשי

טור אבן העזר קמ

טורעריכה

האיש עושה שליח להוליך גט לאשתו, וזהו שנקרא שליח להולכה. ואינו גט עד שיגיע גט לידה, לפיכך יכול לחזור בו עד שיגיע גט לידה. וכל דין האיש עם האשה בענין נתינת הגט בקריאתו ודיבורו, כן דין שלוחו עמה.

כתב בעל העיטור: אמר לשליח "הולך גט זה לאשתי בפני עדים ואם יאבד תכתוב גט אחר עד שיבוא הגט לידה", לית ליה רשות למימר לספרא למכתביה, דמילי לא ממסרי לשליח. ואם כתב הוא בעצמו ונתנו לה בפני עדים, כשר ותינשא בו לכתחילה דעדי מסירה כרתי בדיעבד. עד כאן.

האשה עושה שליח לקבלה, והיא מגורשת בקבלתו מיד כשיגיע הגט לידו, ובהא מספקא לן אם דינו כדין האשה לכל דבר לענין שאם זרק לחצרו או לתוך ד' אמותיו שתהיה מגורשת. ומסתברא שדינו כדין האשה לכל דבר.

ובין אמרה לו "התקבל לי גיטי" או "טול לי" או "יהא לי בידך", כולן לשון קבלה הן.

ויכולה גם כן לעשות שליח להובאה[1], שתאמר לו "הבא לי גיטי", ודין זה כדין שליח הולכה של הבעל שאינו גט עד שיגיע לידה. אבל האיש אינו יכול לעשות שליח קבלה, שאינו יכול לעשות שליח לחובתה שלא מדעתה. ואפילו אם היה קטטה ביניהם ואמר לאחר זכה בגט זה בשבילה, אינו כלום, דלעולם חובה הוא לה.

עשאתו שליח לקבלה, וכשבא לבעל אמר "איני רוצה שתהיה שליח לקבלה אלא להולכה", נתבטלה שליחות הקבלה, שאין הגט גט אלא כפי רצון הבעל. ואפילו לא אמר לו "איני רוצה שתהיה שליח לקבלה" אלא אמר לו "הולך גט זה" או "תן לה", לא הוי כזכי ולא נתגרשה עד שיגיע לידה.

אבל אמר לו "הולך לה גט" או "זכי לה בגט זה" או "התקבל", והיא עשאתו שליח לקבלה, נתגרשה מיד בקבלתו. ומדברי בעל העיטור ייראה היכא דאמר ליה זכי לה או התקבל לה והיא רצה[2] בו, שנתגרשה מיד בקבלתו אפילו לא עשאתו שליח לקבלה, שכתב על שם הגאונים אמר לו "זכי לה בגט זה" ובא לחזור, אינו יכול, ופירש הוא דבריהם כיון דאמר לו זכי לה והיא רצונה בו מתגרשת, אבל בעל כרחה אינה מתגרשת. ואין נראה, אלא כל זמן שלא עשתה אותו שליח אין יכול לזכות לה שחוב הוא לה, ואם כן יכול לחזור בו.

לא עשאתו שליח לקבלה, והבעל אומר "תתקבל לה" או "הולך לה", לכשיגיע לידה מגורשת, שאדם יודע שאין בידו לעשות שליח לקבלה, והתקבל והולך לה קאמר.

עשאתו שליח להביא לה גיטה, ובא לבעל ואמר "אשתך עשאתני שליח לקבל לה גיטה" והוא אמר "הילך כמו שאמרה היא", אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת, שהרי הוא עוקר שליחותו ממה שנתרצה להיות שליח להובאה, מפני שיש בו טורח יותר שצריך להגיע גט לידה, והבעל גם כן לא עשאו שליח להולכה כיון שאמר לו הילך כמו שאמרה היא, נמצא שאין כאן שליחות כלל, ואפילו נמלך אחר כך להוליכו לה, אינו כלום כיון שלא בא לידו בתורת שליחות.

ודוקא שאמר לו "הילך כמו שאמרה", אבל אמר לו "הולך" או "זכי לה", ודאי עתה עשאו שליח להולכה ואדעתא דהכי קבלו, וכשיגיע לידה מתגרשת.

עשאתו שליח לקבלה, ובא לבעל ואמר "אשתך עשאתני שליח להובאה", ואמר לו "הילך כמו שאמרה היא", כיון שהגיע גט לידה מגורשת, שהרי לא עקר שליחותו אלא נתרצה להיות אפילו שליח להובאה. ואם נשרף הגט או אבד קודם שהגיע לידה, הויא ספק מגורשת.

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

האיש עושה שליח להוליך גט וכו' ואינו גט עד שיגיע לידה לפיכך יכול לחזור בו וכו' משנה בריש פרק התקבל (דף סב:):

ומ"ש וכל דין האיש עם האשה בענין נתינת הגט וכו' כ"כ בהרמב"ם פ"ז ופשוט הוא:

כתב בעל העיטור אמר לשליח הולך גט זה לאשתי ובפני עדים ואם יאבד תכתוב גט אחר עד שיבא הגט לידה לית ליה רשותא למימר לספרא למיכתביה דמילי לא ממסרי לשליח ואם כתב הוא בעצמו ונתנו לה בפני עדים כשר ותינשא בו לכתחילה דעידי מסירה כרתי בדיעבד ע"כ כך הוא הנוסחא האמיתי ובסיפרי רבינו יש חסרון הניכר בקצתם ודברים אלו כתבם בעל העיטור במאמר שביעי ודבריו אינם ענין לסימן זה אלא גבי דין אומר אמרו לסופר ויכתוב או גבי דין עידי מסירה כרתי אלא משום דתחילת דבריו מיירי באומר לשליח הולך גט זה כתבו רבינו כאן:


האשה עושה שליח לקבלה והיא מגורשת בקבלתו מיד וכו' פשוט במשנה פ' התקבל (דף סו):

ובהא מספקא לן אם דינו כדין האשה לכל דבר וכולי לא ידענא מהיכא הוה סלקא דעתך לפלוגי בינייהו:


ובין א"ל תתקבל לי גיטי או טול לי וכו' בפ' התקבל (סג:) ת"ר טול לי שא לי יהא לי בידך כולם לשון קבלה הן ה"ג רש"י וכ"כ רבינו ירוחם בח"ג וכן גורס הרב המגיד בפ"ו אבל הרי"ף והרא"ש ל"ג שא לי וגם הרמב"ם בפ"ו לא הזכירו וגם בדברי רבינו לא הוזכר ואיפשר דבכלל טול לו הואי ובמקום יהא לי בידך כתב רבינו ירוחם ח"ג קח לי בידך והכל אחד: וכתב ה"ה רפ"ו וז"ל וכתבו מקצת מפרשים דדוקא שאמרה לי אבל אם לא אמרה לי אלא טול גיטי שא גיטי יהא גיטי בידך אינו מספיק לקבלה ומיהו התקבל גיטי משמע דמהני כך כתבו הרשב"א והרמב"ן ז"ל:


ויכולה גם כן לעשות שליח להובאה וכו' בפרק התקבל (ד' סה.) הוזכר כמה פעמים האשה שאמרה הבא לי גיטי ומפרש שם במשנה שאינו גט עד שיגיע גט לידה וכ"כ הרמב"ם בפרק ו' שהאשה יכולה לעשות שליח להובאה וכתב הרב המגיד שכן כתב בה"ג וכן דעת הרשב"א והרמב"ן וי"מ הבא לי גיטי התראה עם בעלי והוא יעשה אותך שליח להולכה ותביא לי גיטי ונ"ל להביא ראייה לדעת רבינו ממה שאמרו במשנה הבא לי גיטי ממקום פלוני והביאו לו ממקום אחר כשר וכו' וכתב הר"ן בריש התקבל שר"ח כתב שאין האשה עושה שליח להולכה (והרמב"ם כתב שהאשה יכולה לעשות שליח להולכה) וכן דעת הרמב"ן ותימא הוא שאם אמרה האשה לשליח שיביא לה גיטה מיד בעלה והלך אצל הבעל ואמר לה הבעל הוליכהו לה בכה"ג ודאי מהני שהרי הבעל עשאו שליח אבל אם א"ל הבעל שאינו רוצה שיהא שלוחו כלל היכי מיגרשא דהא איהי לא קבלה הגט לא מיד הבעל ולא מיד שלוחו ולי אפשר דכיון דשלוחו של אדם כמותו והרי היא כאילו היא קיבלתו אלא שהוא מתנה שאינה רוצה שתתגרש אלא כשיגיע גט לידה ומתניתין דפירקין דייקא לי הכי דאשה עושה שליח להולכה דתנן הבא לי ממקום פלוני והביאו לה ממקום אחר כשר וכו' וה"ר שלמה בר"ש בן צמח ז"ל כתב בתשובה ז"ל ומה שמנתה האשה שליח קבלה יפה כוונה לסמוך על אשלי רברבי כגון הרמב"ם והרמב"ן והרא"ש ז"ל בפרק התקבל מכללם וזה אפי' בשליח הובאה כלומר שמנתה האשה להביא לה גט מיד בעלה וכ"ש בשליח קבלה שמשניות מפורשות שהאשה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה ואף בענין שליח הובאה סברא הוא להכשירו לפי שזה השליח הולך אצל הבעל ואם אין הבעל חפץ לתת לו גט להוליכו לה אין כאן שליחות ולא הועיל לו כלום מינוי השליח ואם הבעל רצה ונתן גט להוליכו לה הרי נעשה שלוחו אע"פ שמסרו לו סתם ולא א"ל שיהא שלוחו וכן כתבו גאון ז"ל והבעל העיטור בשליחות הגט ואיפשר שלזה כיון הרמב"ן ז"ל שכתב בסוף חידושי גיטין שדברי הרמב"ם המכשיר בין בשליח קבלה בין בשליח הובאה שדבריו נראין מהטעם שכתוב בענין שליח הובאה לפי שאין שם ראיה מהלכה ברורה אלא מסברא ישרה עכ"ל: וז"ל הרמב"ן אחר סיום חידושי מסכת גיטין ר"ח ור"ש סבורים שאין האשה עושה שליח להביא אלא לקבל וכן נראה מפירושיהם בפרק האומנים (עו.) וה"ר משה הספרדי ז"ל כתב שהאשה עושה שליח בין בקבלה בין בהבאה ואין בידי להכריע אלא שדבריו נראין בטעם וכן עיקר הסוגיא מוכיח כפשטה ובה"ג כך אמרו באשה ומשויא נמי שליח להולכה עכ"ל:


אבל האיש אינו יכול לעשות שליח קבלה שם בפרק האומר (דף סב) התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה לחזור יחזור ופירש"י רצה הבעל לחזור יחזור דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא מדעתו לעשות לו שליח לחובתו:


ואפילו אם היתה קטטה ביניהם ואמרו לאחר זכי בגט זה וכו' בס"פ האשה שלום (דף קיח:) א"ל רבינא לרבא המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו כיון דאית לה קטטה בהדיה זכות הוא לה או דילמא נייחא דגופה עדיף ת"ש דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו ומשמע דפשיט ליה דאינו יכול לזכות דנייחא דגוף עדיף ואם זיכה אינה מגורשת כלל וכן כתוב בנימוקי יוסף בשם הרשב"א דאפי' אשת מוכה שחין או שהיתה קטטה בינו לבינה ותבעה להתגרש אין חוששין לה כלל אלא חולצת או מתייבמת וכן מוכח בגמרא דבני מערבא אבל הר"ן כתב בפרק התקבל דבמזכה במקום קטטה איבעיא ולא איפשיטא איפשר שהוא מפרש דכי אמרינן ת"ש דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו היינו לומר דאע"ג דאית לה קטטה אכתי מספקא לן דילמא חוב הוא לה משום דטב למיתב טן דו והילכך אם זיכה לה חולצת ולא מתייבמת וכתב רבי' בסמוך שדעת בעל העיטור שאם היתה רוצה להתגרש וזיכה הבעל לשליח שהוא מגורשת ושלא כדברי הירושלמי :


עשאתו שליח לקבלה וכולי משנה בפרק התקבל (דף סב:) האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם רצה לחזור לא יחזור לפיכך אם אמר הבעל אי איפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור ובגמרא (דף סג) ת"ר התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי כלומר אמר השליח לבעל אשתך אמרה התקבל וכן היה האמת שאמרה לו התקבל אמר לו הן והוא אומר הולך ותן לה זכי לה והתקבל לה רצה לחזור לא יחזור רבי נתן אומר הולך ותן לה רצה לחזור יחזור זכי לה והתקבל לה רצה לחזור לא יחזור ופירש"י הולך ותן לה וכולי. אחד מכל הלשונות הללו אמר לו ר' אומר בכולן רצה לחזור לא יחזור אבל אם אמר אי איפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור אמרינן תו בגמרא איתמר התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי (והוא אומר הולך ותן לה) אמר רבי אבא בר רב הונא אמר רב נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת ופירש"י ואם מת ולא הגיע לידה הגט ומפרשינן טעמא משום דמספקא לן אי הולך כזכי דמי אי לאו כזכי דמי וכתבו הרי"ף והרא"ש והלכה כרבי נתן דאמר הולך לאו כזכי דמי דגרסינן בהשולח (לב.) אמר אביי נקטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נ"מ להולך לאו כזכי וכן פסק הרמב"ם בפרק ו' וכתב דהוא הדין אם אמר ליה הולך ותן עקר שליחות הקבלה וכתב הרב המגיד שכן כתב הרמב"ן וכן הוא דעתו וגם הר"ן כתב לדעת הרי"ף כיון דקיימא לן כרבי נתן בהולך ובתן נמי קי"ל כותיה ואע"ג דאמרינן בפ"א (יא:) גבי עבד כל האומר תנו כאומר זכו דמי היינו טעמא משום דכיון דהרבה פעמים נותן דמי עצמו ויוצא הו"ל כחוב אבל בגיטי נשים ומתנה תן לאו כזכי אבל הר"ן כתב שיש פוסקים כרב דאמר חולצת ואביי נמי ה"ק שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט כלומר דמספקא לן ומספיקא במתנה לאו כזכי ובגט חולצת והוא ז"ל כתב שאין שיטה זו מחוורת ומ"מ דעתו נוטה לומר דמספקא לן כרב וההיא דאביי איכא למידחי דה"ק שליח מתנה יכול משלח לחזור בו כשליח הגט שלא עשאתו האשה שליח משום דהולך לאו כזכי ואה"נ דבגט אפילו הוי כזכי כל שלא עשאתו האשה שליח קבלה יכול הבעל לחזור בו קאמר אביי דמתנה נמי הכי דינה דהולך לאו כזכי וכ"כ הרב המגיד בפ"ו שהרשב"א וקצת מפרשים סוברים כרב דמספקא ליה ורבינו ירוחם כתב שכן דעת התוס'. כתב הריב"ש בתשובה סימן תע"ב דברים פשוטים אני רואה כאן שאף על פי שעשאתו שליח לקבלה בפני הבעל הנה כשמסר הבעל ליד השליח ואמר ליה הולך גט זה לאשתי ותהא ידך כידי ופיך כפי הנה עשאו שליח הולכה ולא רצה שיקבלנו בתורת שליח קבלה ואע"ג דחש לה הרשב"א לדרב דאמר חולצת ולא מתייבמת בנדון זה ליכא לספוקי כלל דכיון שהוסיף ואמר לשליח ותהא ידך כידי ופיך כפי ע"כ שליח להולכה עשאו שהרי כל זמן שהגט ביד השליח הרי הוא כאילו הוא ביד הבעל שכך א"ל שתהא ידו כידי ואם כן הרי הוא כאילו א"ל בפירוש אי איפשי שתקבל לה ועוד שהעדים אומרים מסר לשלוחו וכך אמר לשלוחו ומה שאמר השליח שהיה בדעתו בשעת קבלתו שתהיה מגורשת מיד אין הדבר תלוי בו אלא בשליחות הבעל הדבר תלוי ואיברא שאם היה לנו הוכחה שהשליח לא נתכוון להיות שליח הולכה כי אם שליח קבלה שאז היה הדין שאינה מגורשת כלל ואפילו הגיע גט לידה דומיא דהבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך כמו שאמרה משום דעקריה לשליחותיה אלא שבנדון זה אין לומר כן שהרי אין כאן הוכחה כלל שלא קבל שליחותו של בעל שהרי קבל הגט מידו על פי הדברים ההם שא"ל ואם מפני שאומר שבלבו היה כן הו"ל דברים שבלב ואינם דברים ואפי' להחמיר ועוד דשאני התם שתלוי דיבורו בדיבורה אבל אם היה אומר הולך ותן לה ולא היה תולה דיבורו בדיבורה כשהגיע גט לידה מגורשת כ"ש בנדון זה שהוא שליח גמור להולכה וכשהגיע לידה מגורשת גמורה וקודם לכן אינה מגורשת כלל ואפי' ריח גט אין בו ואם מת הבעל קודם שהגיע גט לידה או חולצת או מתייבמת: ואסיקנא בגמרא דלרבי נתן אם א"ל הולך הוי כאומר זכי ולא ידעתי למה השמיטו רבינו כי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ז"ל כתבוהו: ב"ה ואח"כ מצאתי בספר מדוייק מספרי רבינו בלשון הזה אבל אם א"ל הילך גט זה או התקבל והוא עשאתו שליח לקבלה נתגרשת מיד בקבלתו):


ומדברי בעל העיטור יראה דהיכא דא"ל זכי לה והיא רצתה בו שנתגרשת וכו' וטעמו דלא אמרינן חוב הוא לה אלא כשלא גילתה דעתה אבל כל שגילתה דעתה שרוצה להתגרש זכות הוא לה וזכין לה שלא בפניה ודעת רבינו כדאמרינן בירושלמי שאפילו צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה כלומר ואע"פ שבדקנוה עכשיו ואמר רוצה אני אכתי איכא למיחש שמא בשעת קבלת השליח הגט לא היתה רוצה מיהו היכא שבאו עדים שהיתה צווחת להתגרש בשעה פלוני והגט זיכה בו הבעל לאחר באותה שעה ממש איפשר שהיא מגורשת:


לא עשאתו שליח לקבלה והבעל אומר התקבל לה וכולי בפרק התקבל משנה וגמרא (שם):


עשאתו שליח להביא לה גיטה ובא לבעל ואמר אשתך עשאתני שליח לקבלה וכו' שם בפרק התקבל (דף סב:) איתמר הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אמר הילך כמו שאמרה א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אפילו הגיע הגט לידה אינה מגורשת ופירש רב אשי טעמא משום דעקריה שליח לשליחותיה לגמרי דאמר שליח לקבלה הוינא להולכה לא הוינא:


ודוקא שאמר ליה הילך כמו שאמרה אבל אם אמר ליה הולך או זכי לה וכו' בפרק ו' מהלכות גירושין כתב הרב המגיד שכן דעת הרמב"ם ושכן מבואר בגמרא:


ואם א"ל התקבל ולא אמר כמו שאמרה כתב ה"ה בפ"ו שבעל העיטור כתב דמכי מטא גיטה לידה איגרשה דשליח הולכה שווייה ואיהו נמי כשפשט ידו וקבלו ע"ד מה שא"ל הבעל קבלו התקבל שא"ל הבעל התקבל והולך קאמר והרשב"א נחלק עליו ודקדק מן הסוגיא דאפי' א"ל התקבל לה ולא א"ל כמו שאמרה אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת וכ"כ גם כן הר"ן בריש התקבל:


עשאתו שליח לקבלה ובא לבעל ואמר אשתך עשאתני שליח להובאה וכולי אהא שכתבתי דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת דייקינן בסמוך בגמרא ש"מ אדיבורא דידיה קא סמיך דאי אדיבורא דידה מכי מטא גיטא לידה מיהא תיגרש כלומר ותיפשוט מאי דאיבעיא לן בהאומנים בכה"ג אי אמרינן דסמיך אדיבורא דשליח או אדיבורא דמשלח אמר רב אשי הכי השתא בשלמא אי איתמר איפכא התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אומר הילך כמו שאמרה אמר ר"נ כיון שהגיע גט לידו מגורשת אלמא אדיבורה דידה קא סמיך א"נ לידה אדיבורא דידיה קא סמיך אלא הכא משום דעקריה שליח לשליחותיה לגמרי הוא וכו' ומאחר דתלי רב אשי טעמא דעקריה שליח לשליחותיה ממילא משמע דבהתקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אומר הילך כמו שאמרה דלא עקר לשליחותיה לגמרי דכיון שהגיע גט לידה מגורשת ממ"נ אי אדיבורא דידה קא סמיך מכי מטא ליד שליח איגרשא לה ואי אדיבורא דידיה סמיך כי מטא לידה מיהא נתגרשה וכן פסקו הרי"ף והרא"ש וכ"כ הרמב"ם בפרק ו' וכתב הרב המגיד שכן פסק בה"ג וכן פסקו מן האחרונים ז"ל: ומ"מ היכא דלא מטא גיטא לידה כיון דבעיא דהאומנין לא איפשיטא מספקא לן אי אדיבורא דידיה סמיך ואינו גט או דילמא אדיבורא דידה סמיך ומגורשת בקבלתו והלכך ספיקא הוי ואם מת בעל חולצת ולא מתייבמת כן כתב הר"ן בריש פרק התקבל ורבינו ירוחם בח"ג וזהו דעת רבינו שכתב ואם נשרף הגט או אבד קודם שהגיע לידה הרי זו ספק מגורשת: ואם אמרה לו התקבל לי גיטי והוא אומר לבעל אשתך אמרה הבא לי גיטי והבעל א"ל התקבל ולא אמר כמו שאמרה כתב הר"ן בריש פרק התקבל דגם בזו כשהגיע גט לידה מגורשת דהתקבל והולך קאמר: כתב הריב"ש בתשובה סימן שכ"ט שנשאל על ראובן שליח קבלה שיבא אצל הבעל וא"ל אשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא כתב לו שטר הולכה ונתנו בידו וחזר ונתן לו שטר קבלה והשיב דברים סתומים אני רואה כאן שאם הבעל בשטר האחרון היה דעתו שיהיה שליח לקבלה למה לו לעשות שטר שליחות והלא שליח קבלה אין על הבעל לעשותו והו"ל לומר לשליח בשעת נתינת הגט התקבל גט זה לאשתי ומיד שהגיע ליד השליח הרי היא מגורשת בכח שליחות האשה ולא בכח שליחות הבעל אם היה דעתו בשטר קבלה לומר התקבל והולך למה לו לכתוב שני שטרי שליחות הולכה ומ"מ אני נוטה שהכל תלוי בשעת נתינת הגט ליד השליח שאם בשעה שנתן הבעל להשליח שטר שליחות הולכה הראשון מסר לו הגט הרי נתבטלה שליחות הקבלה שעשאתה האשה וכשחזר ונתן לה שטר שליחות קבלה אם היתה כוונתו שתתגרש מעתה צריך שיטלנו מן השליח ויחזור ויתננו לו והנה כבר נתבטל שליחות ההולכה וגם שליחות קבלה שעשתה האשה נתבטל מכיון שמסר הגט הבעל ליד השליח בתורת הולכה ואם כן אפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת שכיון שנתבטל שליחות האשה לקבלה וגם שליחות הבעל להולכה מעתה אין שליחות הבעל לקבלה כלום ואף אם רמז הבעל מחמת שליחות האשה לקבלה שהרי מכיון שקבל השליח הגט מיד הבעל להולכה נתבטל שליחות האשה לקבלה כי האשה היה דעתה בשליח שיקבלנו השליח במסירה הראשונה בתורת שליחות קבלה והיה צריך שתעשה האשה שליחות קבלה מחדש אבל אם בשעה שמסר הבעל שטר שליחות הולכה עדיין לא מסר הגט בידו הרי לא נתבטל שליחות האשה לקבלה שאין ביד הבעל לבטל שליחותה אלא שאינה מתגרשת אלא על פי דיבורו שבשעת נתינת הגט אבל שלא בשעת נתינת הגט אין שליחות האשה מתבטל מפני דיבורו של בעל וגם מפני רצון השליחות להיות שליח הולכה לא נתבטל שליחות הקבלה דאי הוי שליח להולכה כ"ש דהוי שליח לקבלה דהא א"א להולכה בלא קבלה וא"כ כשחזר הבעל ועשה שליחות קבלה על דרך שליחות האשה לקבלה עשאו ומכי מטא גיטא לידיה דשליח הויא מגורשת דכיון שהוא יודע שהיא עשאתו שליח לקבלה ולא נתבטל שליחותה א"כ כשאמר התקבל ע"ד שליחות לקבלה אמר עכ"ל: כתב רבינו בסוף סימן קמ"ה ש"מ שנתן גט ליד אחד וא"ל זכה בגט זה לאשתי כדי שלא תפול לפני יבם ומת קודם שהגיע לידה הוי ספק מגורשת וחולצת ולא מתייבמת עכ"ל וטעמו משום דבפרק האשה שלום (קיח:) איבעיא לה דין זה ולא איפשיטא ומיהו לענין מומר שאמר זכה בגט לאשתי ומת קודם שהגיע גט לידה כתב רבינו ירוחם בח"ג שגדולי האחרונים כתבו דמגורשת דודאי זכות הוא לה וכ"כ בתשובת ה"ר יהודה בן מורי הרא"ש ז"ל דודאי סניא לה כדאמרינן גבי עבד דאין יכול לחזור בו אע"ג דחוזר באשה עכ"ל וכן כתב בהגהות מרדכי דמסכת גיטין וז"ל השיב הר"י מלונדרוש היכא שאנו יודעים בודאי דזכות הוא לאשה שיוכל אדם אחר לקבל גיטה בלא דעתה ומעשה בימי רש"י על אשת מומר שנתרצה לתת גיטה והורה רש"י לאחר לקבל הגט שלא מדעתה עכ"ל ובספר אגודה כתוב פעם אחת אמרתי למומר לזכות גט לאשתו שהיתה במקום רחוק וא"ל אשר יפה עשיתי עכ"ל אלא שמהרי"ק כתב בשורש קמ"א שאיפשר לפרש דברי ספר אגודה משום שהיה ירא פן היה המומר מתחרט ומבטל הגט טרם יגיע ליד האשה ומשום כך אמר ליה לזכות לה על ידי אחר והודו לו רבותיו אבל לא להתירה בגט זה עד שיגיע לידה דסבירא ליה למהרי"ק דכי איבעיא לן בפרק האשה שלום מהו לזכות גט לאשה במקום יבם ובמקום קטטה לדעת הרי"ף לענין אם יוכל הבעל לחזור הם אבל לא להתירה בגט זה עד שיגיע לידה ובסימן קמ"ה ב"ה אכתוב נגד דבריו ובתרומת הדשן סימן רל"ז כתב כמה תשובות וכמה דקדוקים מהם להקל ולומר שתתגרש מיד בקבלתו של זה ומהם להחמיר ולומר דלא מהני זיכוי זה אלא לענין שלא יוכל לחזור אבל לעולם אינה מתגרשת עד שיגיע הגט לידה ובסוף דבריו העלה שנראה שאם אשת המומר בקשה מכמה בני אדם מי שיוכל לפתות את המומר או לשחדו שיתן לה גט זה עושה לה טובה ורצון ואח"כ אירע שאחד מאותם ששמעו בקשת האשה נזדמן אל המומר ופתה אותו לתת גט לאשתו כה"ג מצינו למיסמך אהנהו גאונים דסבורים דדי בקבלה לחוד דהא חזינן הכא דודאי זכות הוא לה להתגרש וכעין זה כתב אשיר"י בפ"ק דקידושין לענין קידושין ואע"ג דגרסינן בירושלמי דאפי' בצווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה כלומר ואף על פי שגם עכשיו כשאומרים לה שגירשה שמחה בדבר אכתי איכא למיחש שמא בשעת נתינת הגט חזרה איכא למימר דשאני הכא דכיון דמומר הוא מסתמא לא חזרה בה אי נמי ההיא דירושלמי בצווחת להתגרש ומיהו אינה ממנה שליח כלל אבל זאת שבקשה מבני אדם לפתותו לגרשה הו"ל כאילו אמרה כל השומע דברי יפתה אותו שיגרשני וכאילו מינתה אותם שלוחים לקבל לה גיטה דמיא כנ"ל עכ"ל ומ"מ בסוף דבריו כתב שצ"ע בא"ז. והר"ן בתשובה סימן מ"ג כתב שהר"פ הכהן כתב כלשון הזה יש טעם אחר בזה הגט שאינו יכול לבטלו שכתב בשטר השליחות זכה בגט זה לאשתי והוליכהו לה ואם זכות הוא אינו יכול לחזור ולבטלו שכבר זכתה בו ואע"פ שנאמר שלא נתגרשה עד דמטי גיטא לידה מ"מ יועיל לגבי שלא יוכל לחזור כדאמרינן גבי עבד דזכות הוא לו ואם רצה האדון לחזור לא יחזור נהי דעד דמטי לידיה לא משתחרר לדעת רש"י ואף ע"ג דאיבעיא לן המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו ומסקינן אפי' הכי חוב הוא לה דטב למיתב טן דו מ"מ כבר כתבו הראשונים דהיכא דידוע לכל שהוא זכות כגון בגט דמומר דזכות הוא דבהא לא שייך למימר טב למיתב טן דו שהכל יודעים שלא תרצה לחזור עמו וטוב לה המות ממנו ודאי זכות הוא לה וזכין לה שלא בפניה וכן יש לנו לומר בנדון זה שאנו יודעים ששאלה הגט כמה פעמים ואנו רואים שמחשיבתו לזכות מצי למזכי שליח בשבילה כשיאמר לה הבעל זכי בגט עכ"ד והר"ן חלק עליו וכתב דכיון דאסיקנא בגמרא דאפי' במקום קטטה חוב הוא לה סתמא אמרינן ואפי' תובעת להתגרש והכי איתא בהדיא בירושלמי פרק התקבל וכ"כ בחידושי הרשב"א מפורש שאפילו אשת מוכה שחין או שהיתה קטטה בינו לבינה ותובעת להתגרש אין חוששין לה כלל אלא חולצת או מתייבמת עכ"ל: ולענין שכיב מרע שיש לו אח מומר וזיכה גט לאשתו כדי שלא תפול לפני המומר איפשר לצרף סברת המתירים לזכות לה מבעל מומר משום דזכות הוא עם סברת המתירים יבמה שנפלה לפני מומר: ושמעתי שחתנו של מה"ר שמואל נגריש ז"ל נטה למות ולא היה לו זרע והיו לו אחים מומרים בפורטוגאל ואשתו היתה בדרך רחוקה והורה מורי הרב הגדול הריב"ר נר"ו לזכות לה ע"י אחר והתירה לשוק ויש לדקדק אי איגלאי מילתא דבשעת זיכוי הגט כבר שבו בתשובה מה היה אמר בה הרי"ב מי אמרינן כיון דשבו חוב הוא לה או דילמא כיון שבאותה שעה לא נודע לה ששבו דעתה היה לה להתגרש וזכות הוא לה וזה נראה יותר ומתוך הוראה זו שמעינן שאע"פ שהמיר באונס כל שמוצא שעת הכושר ולא נמלט מומר מיקרי גם לענין גט דהא בני פורטוגאל הכי הוו וקצת משמע כן מדברי תרומת הדשן שכתב שאין לחלק בין מומר שהמיר בלא שום אונס להמיר מחמת שהמנאפים פיתוהו: אבל אם המיר באונס ולא מצא שעת הכושר להמלט איכא לספוקי אם נאמר שאינו זכות לה דהיום או למחר ימצא שעת הכושר ויצא מבין העכו"ם או דילמא זכות הוא לה דדילמא לא ימצא שעת הכושר לעולם או שמא יטמע בין העכו"ם ועיין בתשובת ריב"ש ואעתיקם פה. אחר זמן באה לידי תשובת מהרי"ל סימן ק"ה והביא בה דברי ספר אגודה ואח"כ כתב כלשון הזה עדיין לבי נוקפי לחלק דפעמים יש ממירים אגב שטות והסתת מנאפת לזאת מתפתים וכשימצאו מקום לחזור ודאי יחזרו דזימנין דרחמו ליה וחוב הוא כי חפצים לצפות אחריהם כמה שנים כי ההיא דיבם קטן דמסיק אבי"ה דרפיא בידיה פרק האשה שלום ושמא עובדא דאגודה ורש"י שהמירו בלי שום אונס ועבדי להכעיס או פקרי טובא דניכר מחשבתם מתוך מעשיהם שכופרים בלב ואין סופם לשוב ואי בכה"ג הוי עובדא דמר נראה דבר פשוט דיש לסמוך אהני רבוותא וכדאי הם דבריהם לסמוך עליהם ואפילו שלא בשעת הדחק כ"ש משום עיגונא אלא דלא בעינא שתסמוך עלי לחוד אלא א"כ שיסכימו אחד או ב' מרבותינו בעלי הוראה שוב מצאתי תשובת מהר"ם דלא כוותיה וז"ל אשה שהמיר בעלה מותר לכל אדם לקבל גיטה שלא מדעתה דאנן סהדי דזכות הוא לה לפי דברי הגאונים דפטרו אשה יבמה שנפלה לפני יבם מומר בלא חליצה משום דאדעתא דהכי לא נתקדשה וכו' אבל רש"י שחולק על הגאונים דכתב שצריכה חליצה א"כ ע"כ צ"ל דגם בזה שייך לומר טן דו וכולי אינו יכול לקבל גיטה דשמא אינה זכות לה וכן נוהגים עכ"ל מהר"ם: כתוב בתרומת הדשן סי' רל"ז שמי שהמירה אשתו ורוצה לישא אחרת מזכה לה גט ע"י אחר משום חשש תקנת ר"ג ואם תחזור בתשובה לאחר זמן מגורשת היתה בקבלה זו ונראה לפי שדעתו שכן הוא המנהג וכתב גם בשם א"ז דבאשה הנאסרת על בעלה יזכה גט והרי היא מגורשת בקבלתו של זה מיד והיינו ע"כ מטעם זכין לאדם שלא בפניו כדמשמע התם ומהרי"ק בשורש קמ"א כתב דלדעת רש"י והתוס' ודאי מתגרשת בקבלתו של זה אבל לדעת הרי"ף אינה מתגרשת עד שיגיע גט לידה ויתבארו דבריו סימן קמ"ה בס"ד: מומר המגרש את אשתו כתוב בתרומת הדשן סי' רל"ז דמצא כתוב ע"ש אחד מהגדולים שהיה חושש שמא יבטל הגט וה"נ משמע בתשובה קדמוניות וכתב הוא ז"ל תקנה לצאת בה ידי כל החששות הטוב שנוכל והוא שהיה אומר למומר צריך אתה לתת הגט על ב' דרכים הראשון עיקר והשני לרווחא דמילתא וככה תעשה תמסור הגט ליד פלוני שיקבלו ויזכה בו לאשתך ומתגרשת בו מיד בקבלתו של זה ואולי יש קצת גמגום בדבר אם תועיל קבלה ולכך תחזור ותקח הגט ותמסרנה ליד השליח להולכה ובדרך זה מתוקנים כמעט כל הספיקות דממ"נ אם יש בקבלה די כמו שסוברים הרבה גאונים תו לא צריכי למידי אפי' אם אינו די מ"מ המומר אסח דעתיה מלבטל השליחות כי יאמר שנסמוך על הקבלה לחוד בשעת הדחק ומיהו למיעבד איפכא שימסור להולכה בתחילה ואח"כ בקבלה ודאי לא ש"ד שאם אין הקבלה כלום גם ההולכה לא היתה כלום בדרך זה שהרי בטל לפנינו את השליחות במסירתו לקבלה וק"ל עכ"ל: ב"ה וכן ראוי לנהוג:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

האיש עושה שליח וכו' האשה עושה שליח לקבלה וכו' משנה ר"פ התקבל ומה שהביא דברי בעל העיטור לא איצטריך למ"ש ברישא דהוא תלמוד ערוך בסוף פ' התקבל ובריש מי שאחזו ומביאו לעיל בסימן ק"כ אלא איצטריך למ"ש בסיפא דאם כתב בעצמו ונתנו לה בפני עדים כשר ותינשא בו לכתחילה אעפ"י שאין עליו עידי חתימה ולכאורה איכא לתמוה דמסקנת רבינו לעיל בסי' קל"ג דבעידי מסירה לחוד אינו כשר לכתחילה דתקנת חכמים הוא להחתים עליו ב' עדים מיהו כבר כתב ב"י לשם דאינו אלא כעין עצה טובה שמא ימותו עידי מסירה אבל מצי למסמך אעידי מסירה לחודייהי ותינשא לכתחילה ושכ"כ הרא"ש:

ובהא מספקא לן וכולי נראה דרבינו הכי קאמר דלכאורה הוה משמע מדלא אשכחן דאידכר תלמודא דחצר דינו כיד אלא כשנותן הגט ליד האשה או לחצרה או השאיל לאשתו חצרו אבל בחצר של השליח קבלה אם יהא דינו כיד השליח לא אידכר תלמודא כל עיקר א"כ משמע ליד השליח עצמו דוקא בעינן ואפילו הכי הכריע דאדרבה צריך לומר דחצירו דשליח קבלה נמי הוי כידו דאי איתא דלא הוי כידו הו"ל לתלמודא לפרש ולבאר דלא דמי שלוחה לאשה בעצמה דבאשה חצירה כידה ובשליח חצירו לאו כידו ומדכתב תלמודא ולא פירש אלמא דאף בשלוחו חצירו כידו:

ויכולה גם כן לעשות שליח להובאה וכולי כך משמע פשט הסוגיא בפרק התקבל ורצונו לומר שהשליח אומר לבעל אשתך אמרה הבא לי גיטי וא"ל הבעל תביא לי גיטה כמו שאמרה כיון שהגיע הגט ליד האשה היא מגורשת אע"פ שלא א"ל הבעל בפירוש שיהא שלוחו דממילא משמע שהסכים הבעל שיהא שלוחו להולכה כמו שאמרה מה שאין כן כשלא אמרה האשה תחילה הבא לי גיטי דאז אינה מגורשת אלא כשאומר הבעל בפירוש היה שלוחי להולך גט זה לאשתי וכך הוא דעת הרמב"ם בפ"ו:

עשאתו שליח לקבלה וכשבא לבעל אמר איני רוצה כו' שם ריש הפ' וה"פ דכשאמר איני רוצה נתבטלה שליחות הקבלה ואפי' אמר הולך גט זה לאשתי והולך כזכי דמי בעלמא אפ"ה כאן לאו כזכי דמי שהרי אמר איני רוצה שתהיה שליח לקבלה אבל כשלא א"ל איני רוצה וכו' אז יש לחלק דאם א"ל הולך גט זה או תן לה גט זה לא הוי כזכי וכולי אבל אם א"ל הילך לה גט זה וכולי נתגרשה מיד בקבלתו וה"א התם להדיא ודילמא בהילך ואי לאו דאמר אי אפשי הוה ליה שליח לקבלה כמו שפירש רש"י אלמא דבאמר אי אפשי אפילו אמר הילך אינה מגורשת עד שיביא גט לידה ומה שנמצא בדברי רבינו אבל א"ל הולך לה גט זה או זכי לה בגט זה וכו' הוא ט"ס וצ"ל אבל א"ל הילך לה גט זה וכולי וב"י כתב וז"ל ואסיקנא בגמרא דלרבי נתן אם א"ל הילך הוה כאומר זכי ולא ידעתי למה השמיטו רבינו כי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כתבוהו עכ"ל וכתב כך ע"פ ספר מוטעה שהיה כתוב בו אבל א"ל הולך לה גט זה כולי וצ"ל שהיה מפרש לחלק בין אומר הולך גט זה דאינו כזכי ובין א"ל הולך לה גט זה דלשון הולך משמעו הולך לה כמו שאמרה אבל כל זה טעות דאין לחילוק זה יד ורגל בגמרא אלא ט"ס הוא וצריך להגיה אבל א"ל הילך לה גט זה וכולי ובאומר אי אפשי אפילו א"ל הילך אינה מגורשת אלא כשיגיע גט לידה כדפרישית ובב"י לא משמע כן דמדלא חילק משמע דסבירא ליה דלעולם הילך כזכי וליתא אלא העיקר כדפרישית ודו"ק:

ומדברי בעל העיטור יראה וכולי נראה דב"ה מפרש דהא דאמרינן בירושלמי דאפי' צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה היינו לומר שקודם שא"ל זכי לה היתה צווחת להתגרש חיישינן שמא אחר כך מיד חזרה בה מקמי שאמר זכי לה וכיון דבשעת קבלת הגט ביד השליח חוב היה לה אין חבין לאדם שלא בפניו והא דלא חיישינן בכל שליח קבלה שמא חזרה בה מיד וביטלה את השליח דא"כ היתה צריכה לבטלו בפני עדים אבל הכא דלא עשאתו שליח איכא למיחש שמא חזרה בה מיד ובהא ודאי אעפ"י שעכשיו רוצה בו אינו גט כיון שבשעת קבלה ביד השליח חזרה בה וז"ל נ"י ס"פ האשה שלום אהך ירושלמי דקאמר שמא חזרה בה וא"ת נשאלה את פיה עכשיו ואם היא רצונה בכך משמע דזכות הוא לה תירץ הריטב"א דמילתא דהוי חובה אע"ג דלכי ידע אמר ניחא לי אין זכין לו למפרע עכ"ל אבל ב"ה מיירי בדאיכא עדים דבשעת קבלת השליח הגט ממש היתה רוצה באותו שעה בזו הויא מגורשת דזכין לאדם שלא בפניו. ומ"ש אבל בע"כ אינה מתגרשת נראה דה"ק דאעפ"י דאשה מתגרשת בע"כ היינו דוקא בזרק לה לתוך חיקה או לתוך חצרה אבל לגרשה בע"כ ע"י אחר שא"ל זכי לה אינה מתגרשת כיון דחוב הוא לה אין חבין לאדם שלא בפניו א"כ לפ"ז נמי דוקא בא"ל זכי לה וידעינן דבאותה שעה היתה רצונה להתגרש אבל בדלא ידעינן חיישינן שמא לא היתה רצונה אז להתגרש וחוב היה לה ואין חבין שלא בפניה לגרשה בעל כרחה ורבינו השיג ע"ז ואמר ואין נראה אלא כל זמן שלא עשאתו שליח אין יכול לזכות לה וכו' דאעפ"י דאיכא עכשיו עדים שבאותה שעה ממש שזיכה לה היתה רצונה להתגרש מ"מ כיון דהבעל לא ידע שזכות הוא לה לא מצי לזכות דהא מסתמא חוב לה וא"כ נמשך שיכול לחזור בו דלא כגאונים שכתבו דאינו יכול לחזור אלא חוזר וכשחוזר בו אינה מגורשת אפי' לאחר שהגיע גט לידה אבל ב"י כתב דלב"ה כל שגילתה דעתה מתחילה שרוצה להתגרש מגורשת אף עפ"י שלא ידעינן שבשעת קבלת הגט ביד השליח היתה רצונה בה אלא מסתמא רצונה היא כמו שגילתה דעתה מעיקרא ולא חזרה בה ודלא כהירושלמי ותימה רבה אמאי ניזל לקולא במה שמפורש בירושלמי שמפורש בירוש' לחומרא ותו דפשטא דתלמודא דידן משמע נמי בס"פ האשה שלום דאפי' במקום קטטה נמי חובה הוא לה כמו שכתבתי בסמוך ומשמע בסתמא אעפ"י דגילתה בשעת קטטה דרצונה להתגרש דאל"כ מהיכא תיתי לומר שזכות הוא לה ותו דהא תלמודא מפרש התם ה"ד קטטה דאמרה בפני בעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ובאו פלוני ופלוני והעידו שאינו אמת א"כ מיירי בגילתה דעתה שרצונה להתגרש ואפ"ה קאמר דחוב הוא לה וכמו שמפורש בירושלמי והכי נקטינן לחומרא ואפי' ידעינן בעדים דבאותה שעה ממש שזיכה לה הגט היתה תובעת להתגרש אינה מגורשת כמו שכתב' לדעת רבינו והר"ן כתב דספק מגורשת היא ומביאו ב"י:

לא עשאתו שליח לקבלה והבעל אמר התקבל לה או הולך לה וכו' האי הולך לה לא איצטריך דאפי' עשאתו שליח קבלה והבעל אמר הולך לה לא נתגרשה עד שיגיע גט לידה כמו שכתב בסמוך ס"ד כ"ש בלא עשאתו שליח אלא התקבל גט לאשתי איצטריכא ליה דסד"א הואיל ובעל לאו בר שווייה שליח לקבלה הוא אף על גב דמטי גיטא לידה לא ליהוי גיטא קמ"ל דהתקבל והולך קאמר ה"א ר"פ התקבל ופירש רש"י ואיידי דתנא התקבל תנא הולך דה"ק מתניתין בין שאמר בעל בלשון קבלה בין שאמר בלשון הולכה הוי שליח להולכה עד כאן לשונו כלומר בלשון קבלה מתגרשת כשיגיע גט לידה כאילו לא אמר לשון קבלה אלא לשון הולכה:

עשאתו שליח להביא לה גיטה וכולי שם מימרא דרב ופירשה רב אשי משום דעקריה שליח לשליחותיה וכולי. ומ"ש ודוקא כשא"ל הולך כמו שאמרה אבל אם א"ל הולך או זכי לה ודאי עתה עשאו שליח להולכה ואדעתא דהכי קבלו וכשיגיע לידה מתגרשת שם בברייתא הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא א"ל הולך ותן לה זכי לה והתקבל לה רצה לחזור יחזור משהגיע גט לידה מגורשת ופירש"י א' מכל הלשונות אמר לו ורבינו לא הזכיר כאן אלא ב' לשונות הולך או זכי לה ולא הזכיר תן לה דסמך אמ"ש לעיל ס"ד אבל אם א"ל הולך גט זה או תן לה וכולי אלמא דשוין הן ולא הזכיר התקבל ג"כ מטעם זה דסמך אמ"ש לעיל דזכי לה או התקבל שוין והכא דהאשה אמרה הבא לי גט והשליח אמר אשתך אמרה התקבל לי גיטי אמרינן כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמר תיגרש כל היכא דמיגרש דלכי מתוודע ליה דלא מצי לשווייה שליח לקבלה ניחא ליה דליהוי שליח להולכה וזכי לה נמי זכי והולך קאמר וכן התקבל והולך קאמר לה אבל בשא"ל הילך כמו שאמרה גרע טפי דאין כאן שליחות ולא אמרינן הכא כיון שנתן עיניו לגרשה וכו' כנ"ל העולה מפשט הסוגיא למסקנא וכ"כ ה"ה בשם ב"ה דאם א"ל התקבל מכי מטא גיטא לידה מיגרשא ומביאו ב"י וכתב עוד הרשב"א לחלק דאפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת ועיין בחידושי הרשב"א במ"ש בד"ה ולענין פסק הלכה וכולי ובש"ע פסק דמיגרשא:

דרכי משהעריכה

(א) ובסדר הגיטין סי' פ"ח כתב דבעל יכול לומר לסופר כתוב גט לאשתי וכן לעדים לחתום וישלחוה לה וכשר ואין כותבין באותו גט העומדת היום וע"ש וכתב המרדכי פ' התקבל ע"א דאם עשה שליח לגרש לא צריך לתת לשליח הקלף והדיו והקולמוס אלא שלוחו הוא כמותו וכן משמע מדברי העיטור שבסמוך:

(ב) וכתב הר"ן פ"ק דקירושין דף תרכ"ה ע"ב דכותב בגט הרי את מותרת לכל אדם אבל כשנותן הגט לשליח אומר התקכל גט זה לפלונית אשתי:

(ג) וע"ל סי' קל"ח אם האשה ישינה בשעה שהיא מקבלת הגט אם הוי גט:

(ד) וע"ל סי' קמ"ה דכתב הטור דאין מזכין גט במקום יבם וכתב המרדכי פרק האשה שלום דאפי' במקום יבם קטן מזכין וכן הוא בתשובת רש"י שם:

(ה) וע"ל סי' קמ"א בסופו מומר המגרש כיצד עושין שלא יבטל הגט:

(ו) וכ"כ בפסקיו סי' מ"ג:

  1. ^ אולי צ"ל "להבאה".
  2. ^ אולי צ"ל "רצתה".