ירושלמי פאה דף כב א
<< · ירושלמי פאה · דף כב א · >>
עין משפט
14 ד_יד טור ושו"ע אה"ע סי' קל"ט סעיף י"ד:
15 ד_טו מיי' פ"ד מהל' אישות הלכה כ"ב, טור ושו"ע אה"ע סי' ל' סעיף ד', טור ושו"ע אה"ע סי' ל' סעיף ה', סמ"ג עשין מח:
16 ד_טז מיי' פט"ז מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' ק"כ סעיף א', סמ"ג עשין צד:
17 ד_יז מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ו:
18 ד_יח מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה י"ז:
19 ד_יט מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה י"ז:
20 ד_כ מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה י"ז:
21 ד_כא מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה י"ב:
22 ד_כב מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ט':
23 ד_כג מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ח':
24 ד_כד מיי' פ"ב מהל' מעשר הלכה ח', מיי' פ"ג מהל' מעשר הלכה כ"ה:
כל שכן. התיב ר"ז קומי ר' יוסא, והתנינן וכן לענין הקדושין, א"ל היא גיטין היא קדושין, והתנינן וכן לענין החוב, א"ל שכן אם א"ל זרקיהו לים ויהא מחול לך, מחול לו מעתה אפילו קרוב ללוה זכה הלוה, והתנינן קרוב ללוה חייב הלוה שכן אם אמר לי' זרקהו עד שיכנס לרשותי ועדיין לא נכנס ברשותו, א"ר אבוה. כל אילין התותבתה דהוה ר"ז מותיב קומי ר' יסא, ריש לקיש מותיב קומי רבי יוחנן, מקבל מיני פתר לי' באילין פתרייא.
הלכה ג
עריכהמשנה: פיאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו. ג' אבעיות ביום, בשחר ובחצות ובמנחה. רבן גמליאל אומר לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו. רבי עקיבא אמר לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן.
גמרא: מהו אבעיות. אמר רבי אבון כמה דתימא, איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו (עובדיה א, ו). בשחר ובחצות ובמנחה, בשחר מפני המניקות, ובחצות מפני התינוקות, ובמנחה מפני הנמושות, רבן שמעון בן גמליאל אומר לא אמרו אלא שלא יפחתו ואם רצה להוסיף מוסיף. רבי עקיבא אמר לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו, הא אם רצה לפחות לא יפחות. של בית נמר היו מלקיטין אותה על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן. תני אבא שאול אומר, מזכירין אותן לגנאי, מזכירין אותן לשבח, מזכירין אותן לגנאי שהיו נותנין פאה א' ממאה, ומזכירין אותן לשבח שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פאה מכל אומן ואומן. תני בשם רבן שמעון מפני ה' דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו, מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים, ומפני הרמאין, ומפני מראית עין, ומפני שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך. מפני גזל עניים כיצד, שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו, עני בא וטול לך את הפאה, מפני ביטול עניים כיצד, שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרי' עכשיו הוא נותן פיאה, מפני הרמאים כיצד, שלא יאמר כבר נתתי פיאה, ויהא בורר את היפה ומוציא את הרע. מפני מראית העין כיצד, שלא יהו העוברים והשבים אומרים ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פאה לעניים, ומפני שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך.
הלכה ד
עריכהמשנה: נכרי שקצר את שדהו, ואח"כ נתגייר, פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה, ר' יהודא מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העומר.
גמרא: יאות אמר ר' יהודא, ומאי טעמא דרבנן, ר' אמי בשם ר' חזקיה רב יהודא בשם שמואל, כתיב ושכחת עומר בשדה ושכחת קמה. את שיש לו שכחת קמה יש לו שכחת עומרין, את שאין לו שכחת קמה אין לו שכחת עומרין. ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה, חלקו של ישראל חייב וחלקו של גוי פטור. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה במחלוקת.
הלכה ה
עריכהמשנה: הקדיש קמה ופדה קמה חייב. הקדיש עומרין ופדה עומרין חייב. הקדיש קמה ופדה עומרין פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה. כיוצא בה המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין, משבאו לעונת המעשרות ופדאן חייבין, הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן פטורין, שבשעת חובתן היו פטורים.
גמרא: ולמה תנינן תרי זמנין. ר' יונה ר' חייא ריב"ל בשם בר פדי', אחת למירוח ואחת לשליש. ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא חברייא אמרי, אחת למירוח ואחת לשליש. ר' בא מפרש בחלה למירוח ובפאה לשליש.