ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת כלאים/פרק תשיעי
ירושלמי כלאים, פרק ט, הלכה א עריכה
מתני’: ט_אאינו אסור משום כלאים, אלא צמר ופשתים. ט_בואינו מטמא בנגעים, אלא צמר ופשתים. ט_גאין הכהנים לובשין לשמש במקדש, אלא צמר ופשתים. ט_דצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה, אם רוב מן הגמלים מותר. אם רוב מן הרחלים, אסור. מחצה למחצה, אסור. וכן הקנבס והפשתן שטרפן זה בזה. ט_ההשיריין והכלך, אין בהן משום כלאים. אבל אסורין מפני מראית העין. ט_והכרים והכסתות, אין בהן משום כלאים. ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן. ט_זאין עראי לכלאים. לא ילבש כלאים, אפילו על גבי עשרה ט_חואפילו לגנוב את המכס:
גמ’: תנן, אינו אסור משום כלאים, אלא צמר ופשתים . כתיב פרשת (דברים כב יא) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו. הייתי אומר. אינו אסור אלא מלבוש. תלמוד לומר, לא יעלה עליך. אי לא יעלה עליך. הייתי אומר לא יפשיל את הקופה לאחוריו. תלמוד לומר, לא תלבש. מה מלבוש מיוחד. ט_טדבר שהוא מהנה את הגוף. אף אין לי אלא דבר שהוא מהנה את הגוף. לאי זה דבר נאמר לא יעלה עליך? רבי ניחה בר סבה רבי ניחה בר סבה° ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמרו בשם רבי זעירא רבי זעירא°. שאם היה בגד גדול, קצתו יש בו כלאים ומונח בארץ ומקצתו אין בו, ט_ילא יכסה בו מצד השני. הייתי אומר אפילו פשתן של ים, אפילו קנבס. תלמוד לומר
[ע"א]
[ע"ב]
1 ט_א מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ח סעיף א', סמ"ג לאוין רפג:
2 ט_ב מיי' פ י"ג מהל' טומאת צרעת הלכה א', | סמ"ג עשין רלח :
3 ט_ג מיי' פ ח' מהל' כלי המקדש הלכה י"ב:
4 ט_ד מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ט סעיף א', סמ"ג לאוין רפג:
5 ט_ה מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ח סעיף א', סמ"ג לאוין רפג:
6 ט_ו מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף א':
7 ט_ז מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה י"ח, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף ה':
8 ט_ח מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה י"ח, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף ה':
9 ט_ט מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף א', טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף ו', סמ"ג לאוין רפג:
10 ט_י טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף ג':
-----------------------------------דף מ עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף מ עמוד א]
צמר ופשתים. מה צמר שאין לו שם לוויי. אף כל דבר שאין לו שם לוויי. מניין שאין לו שם לוויי? אמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° . כתיב (מלכים ב ג ד) ומישע מלך מואב היה נוקד. מהו נוקד? רועה. והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים, ומאה אלף אלים צמר. ולא אמר צמר אילים ללמד שאין לך קרוי צמר, אלא צמר אלים בלבד. תנן, אין מיטמא בנגעים, אלא צמר ופשתים. דכתיב (ויקרא תזריע יג מז) בבגד צמר או בבגד פשתים. יכול יהו מטמאין בין צבועין בין שאינן צבועין? תלמוד לומר, בגד צמר או בגד פשתים. מה פשתים כברייתה שצבע לא נקלט בהם יפה. אף צמר כברייתו. ט_יאאוציא את הצבוע בידי אדם, ולא אוציא את הצבוע בידי שמים? תלמוד לומר (ויקרא תזריע יג מח) לפשתים ולצמר. מה פשתים לבנה. אף צמר לבן ולא צבוע אפילו מברייתו. תנינן תרין כללין ולא דמיין דין לדין למדנו שני כללים ואינם דומים זה לזה. דתנינן, אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים, ובכלאים אסור בין צבועין בין לבנין. ותנינן, אין מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים ט_יבובלבד לבנים. רבי יונה רבי יונה° בוצרייה בעי קומי רבי מנא רבי מנא°. תמן את אמר, בין צבועין בין לבנים. והכא את אמר ובלבד לבנים? אמר ליה.שנייא היא. ששנה עליו הכתוב בנגעים צמר צמר שני פעמים. מה פשתן כברייתה, אף צמר כברייתו. תנן, אין הכהנים לובשין לשמש במקדש, אלא צמר ופשתים. מאי טעמא? אמר רבי זעירא רבי זעירא° . כתיב (ויקרא אחרי מות טז ד) כתונת בד קודש ילבש. בד שהוא עולה יחידי. והרי גם צמר עולה יחידי? פירש בקבלה (יחזקאל מ"ד, י"ז) ולא יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי הפנימית וביתה. הא מבחוץ, מותר לעלות עליהם. מנין שהן מותרין בכלאים? שנאמר (שמות פקודי לט כח) ואת המצנפת שש, ואת פארי המגבעות שש, ואת מכנסי הבד שש משזר. ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן ותולעת שני. וכתיב (יחזקאל מ"ד, י"ח) פארי פשתים יהיו על ראשם, ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם, ולא יחגרו ביזע. נאמר באבנט ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן ותולעת שני . את דרש, שש משש. דכתיב ואת האבנט שש . שש מפארי דכתיב ואת פארי המגבעות שש . פארי מפארי דכתיב פארי פשתים יהיו על ראשם. וכתיב תכלת וארגמן ותולעת שני . מה תולעת שני, דבר שיש בו רוח חיים. אף כל דבר שיש בו רוח חיים מכאן שתכלת וארגמן מצמר. הרי שכלאים מותרים בבגדי כהונה. מה צמר שאין לו שם לווי, אוף פשתים שאין להם שם לווי. רבי יונה רבי יונה° ורבי עולה בר ישמעאל רבי עולה בר ישמעאל° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. צמר ופשתים שטרפן אסור. ט_יגכיצד הוא עושה? מביא ליטרא ועוד צמר גמלים ומבטלן. דאמר רבי אבא בר רב הונא רבי אבא בר רב הונא° בשם רבי ירמיה רבי ירמיה°. צמר ופשתים שטרפן, בטלן. רב רב (אמורא)° אמר אסור בתערובתן. מה מפליג האם הוא חולק? מה דאמר רב רב (אמורא)° בשעשאו בגד בפני עצמו. מה דאמר רבי ירמיה רבי ירמיה°, בההיא ט_ידדבעי מערבתה עם חורן באלו שהוא רוצה לערבן עם אחרים כגון עם רוב צמר גמלים. רבי הלל בי רבי וולס רבי הלל בי רבי וולס°, היה לו בגד בשלשים ריבוא דינר, ויהביה ל°רבי רבי יהודה הנשיא
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף מ עמוד ב]
ומצא בו כלאים, ושרפו. רבי מנא רבי מנא° היה לו בגד בשלשים ריבוא דינר ויהביה לרבי חייא בר אדא רבי חייא בר אדא°. אמר ליה ט_טוזבניה מכור אותו למית שמותר בכלאים. והוה עלוי תעמוד לידו עד דהוא מכרך על המת שלא השתמשו בזה לחי. אמר רבי חגי רבי חגי (אמורא)°י. רבי שמואל בר יצחק רב שמואל בר יצחק° מייתי מאנא מבי קצרא מביא בגד מהכובס ומייתב עלוי עשרה חייטין מפשפשין ליה שלא יהיה בו כלאים. אמר רבי חגי רבי חגי (אמורא)°י. רבי שמואל ברבי יצחק רב שמואל בר יצחק° הוה מפקד גו בייתיה היה מצווה בביתו, דלא מוקמה נבל דעמר, מיקמי נבל דכיתן שלא יעמידו חבילת צמר ליד חבית פשתן, בגין פיפה מחשש לערבוב: תנן, השיריין והכלך, אין בהן משום כלאים. אבל אסורין מפני מראית העין. השיריין זה מטכסה. והכלך זה אגבין קיסריי. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. חזרתי על כל מפרשי הים ואמרו, כלכה שמו. תנן, אבל אסורין מפני מראית העין: רב רב (אמורא)° אמר, ט_טזכל דבר שהוא אסור מפני מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסור. מתניתה פליגא על רב רב (אמורא)° דתנן. פשתן שצבעה בחרת, לא יעשה ממנה אימרה מפורסמה שפה בולטת לבגד פשתן שהכל רואים, שכיוון שלא נהוג לצבוע פשתן, יחשבו שזה צמר שתפור בבגד פשתן. בכרים ובכסתות מותר כיוון שאין רואים מותר אפילו באופנים שאסור משום כלאים. מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° דתנן, נתפזרו מעותיו לפני עבודה זרה. ט_יזלא יהא שוחח ומלקטן, שלא יהא כמשתחוה לעבודה זרה. ואם היה מקום צנוע מותר. מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° דתנן. ט_יחפרצופות שהן מטילין מים בכרכים, לא יתן פיו על פיו שלא יהא כמנשק לעבודה זרה. ואם היה מקום צנוע מותר. מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° דתנן, ט_יטאין שוחטין בגומא. אבל עושה הוא גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם בתוכו. ובשוק לא יעשה כן, שלא יחקה את המינין. מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° דתנן, מי שנרטבו כליו בגשם בשבת , הגיע לחצר החיצונה, שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם. מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° דתנן, ט_כביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים, אין שופכין לתוכו מים בשבת. ותני עלה. אם היה מזחילה, מותר. עונת גשמים מותר. צינורות מקלחין, אסורין. תני בר קפרא בר קפרא°. אם היה מקום צנוע מותר. אילין פליגין על רב רב (אמורא)°. ולית להון לדברי רב רב (אמורא)° קיום וכיוון שאין דרך לישבם נדחו דבריו. תנן, בכרים וכסתות מותר. ט_כאהדא דתימר בריקן. אבל במלא, אסור. בנתון על גבי איצטבה. אבל בנתון על גבי המיטה, אפילו ריקן אסור. הרי שהיה מהלך בשוק ונמצא לבוש כלאים. תרין אמוראין. חד אמר, ט_כבאסור. וחרנה אמר, מותר. מאן דאמר אסור. דבר תורה. מאן דאמר מותר. כההיא דאמר רבי זעירא רבי זעירא° . גדול כבוד הרבים שהוא דוחה את המצוה בלא תעשה שעה אחת. תני, אין מדקדקין במת כגון שהיה בחדר אחר שאינו אסור אלא משום סוף טומאה לצאת, ולא בכלאים ט_כגבבית המדרש. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° הוה יתיב מתני ישב ולימד. והוה תמן מיתא והיה שם מת. מן דנפק ליה מי שיצא, לא אמר ליה כלום. מן דיתיב ליה מי שנשאר, לא
[ע"א]
11 ט_יא מיי' פ י"ג מהל' טומאת צרעת הלכה א':
12 ט_יב מיי' פ י"ב מהל' טומאת צרעת הלכה י':
13 ט_יג טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ט סעיף א':
14 ט_יד מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה ו', מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף ו', טור ושו"ע יו"ד סי' ש':
[ע"ב]
15 ט_טו מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה כ"ה, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף ז':
16 ט_טז מיי' פ כ"ב מהל' שבת הלכה כ', טור ושו"ע או"ח סי' ש"א סעיף מ"ה, סמ"ג לאוין סה:
17 ט_יז מיי' פ ג' מהל' עבודה זרה הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' ק"נ סעיף ב', סמ"ג לאוין יט:
18 ט_יח טור ושו"ע יו"ד סי' ק"נ סעיף ג':
19 ט_יט מיי' פ ב' מהל' שחיטה הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' י"ב סעיף א', | סמ"ג עשין סג:
20 ט_כ מיי' פ ט"ו מהל' שבת הלכה י"ח, טור ושו"ע או"ח סי' שנ"ז סעיף ב':
21 ט_כא טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף א':
22 ט_כב מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה כ"ט, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"ג סעיף א', סמ"ג לאוין רפג:
23 ט_כג טור ושו"ע יו"ד סי' ש"ג סעיף א':
-----------------------------------דף מא עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף מא עמוד א]
אמר ליה כלום. רבי אימי רבי אמי° הוה מתני לימד. אמר חד לחבריה, את לבוש כלאים. אמר ליה רבי אימי רבי אמי°, שלח מאנך ויהב ליה פשוט בגדך ותן לו. תני, אין עראי בכלאים בבית המקדש שברגע שמסיים את העבודה חייב לפשוט בגדיו שהם כלאים. והא תני, ט_כדכהן שיצא לדבר עם חבירו. אם הפליגו הרבה זמן, טעון טבילה. אם לשעה זמן קצר, טעון קדוש ידים ורגלים? והרי כאן ודאי לא פשט שאם פשט חייב טבילה על לבישת הבגדים. כאן בבגדי זהב של כהן גדול שבהם יש כלאים, כאן בבגדי לבן של כהן הדיוט שאין בהם כלאים. תנן, הכרים והכסתות, אין בהן משום כלאים. ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן. כתיב , לא יעלה עליך. אבל מותר אתה להציעו תחתיך. ט_כהאבל אמרו חכמים לא יעשה כן, שלא תהא נימא אחת עולה על בשרו:
ירושלמי כלאים, פרק ט, הלכה ב עריכה
מתני’: מטפחות הידים, מטפחות הספרים, ומטפחות הספג, אין בהן משום כלאים. °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע ט_כואוסר. ט_כזומטפחות הספרים אסורות משום כלאים:
גמ’: תמן תנינן. ט_כחשלש מטפחות הן. של ידים, טמאה מדרס. ושל ספרים, טמאה טמא מת. של תכריך נבלי בני לוי, טהורה מכלום. תני של ידים, טמאה מדרס. מאי טעמא? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מפני שהוא נותנה על הכסת וישן עליה. רב רב (אמורא)° אמר. מפני שהוא נותנה על השולחן תחת אצילי ידיו. תנן, °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע אוסר . רב רב (אמורא)° אמר. אסור, ט_כטוהלכה כדברי האוסר. ולמה לא אמר הלכה כ°רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע? דאית תניי תני מחלף יש מי ששונה הפוך. רבי יוחנן רבי יוחנן° יהב נתן מפה כלאים על מנוי בגדיו. ואינו אסור משום כלאים? דלא ינבלון מנוי שלא יתלכלכו בגדיו אין זה הנאת הגוף ומותר . אמר רבי זריקן רבי זריקא° . יהיבו נתנו לרבי אבונא רבי אבונא° ביעתא ביצה במפה דאית ביה כלאים, ט_לוהוא לא מקבל. מדתנן, מוכרי כסות מותר להם ללבוש בגד שיש בו כלאים, ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. משמע שאם נהנה אסור. וכאן הביאו את הביצה במפה כדי שלא יכווה לכן אסר . מטפחות ספרים טמאה טמא מת. מאי טעמא הרי אין להם תורת כלי? אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°. מפני שהוא עושה אותה כמין תיק ומשימו בחיקו, ונותן ספר תורתו עליה. רבי אבא רבי אבא° ורבי חייא בר יוסף רבי חייא בר יוסף° אמרו בשם רב רב (אמורא)°. ט_לאמפני שהוא מחמם בה ידיו. אמר רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° לרבי אבא רבי אבא°. והא תנן, אין בהן משום כלאים. אם מתחמם בו, למה אינו אסור משום כלאים? אמר ליה. לא רב רב (אמורא)° הוא זה שאמר שמחמם בה את ידיו? ובאמת רב רב (אמורא)° אמר אסור משום כלאים ט_לבוהלכה כדברי האוסר.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף מא עמוד ב]
אמר רבי יונה רבי יונה° לרבי אבא רבי אבא°. ולמה לא אמר ליה, שמה שרב רב (אמורא)° אסר מדבר מלא מסלקתה כשהמטפחת לא על הספר. שרב לא התכוון שכשלוקח את הספר תורה מתחמם מהמטפחת. אלא פעמים אחר שהוא מניח את ספר התורה הוא לוקח את המטפחת לבדה ומחמם בה את ידיו, לכן זה כלי לענין טומאה. ומה שהמשנה אמרה שלא עובר על איסור כלאים זה כשהמטפחת עטופה על הספר תורה . אלו אמר ליה. היה אומר לו בלא כך אינה אסורה בהנייה מה הוה ליה מימור ליה? שהרי אסור להשתמש במטפחת ספר תורה. אלא וודאי מדובר שמתחמם בזמן שנושא את ספר התורה. תנן, מטפחות הספג. מאי טעמא ד°רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע ? פעמים שהוא רואה את רבו ומתעטף בה. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° בלנרי נשים שהם סדינים שנשים מתכסות בהם בבית המרחץ, אסורין משום כלאים. היא בלנרי נשים היא בלנרי אנשים. מהו בלנרי נשים? רבנין דקיסרין אמרי, אנטיטיה. תנן, מטפחות הספרים. הדא דתימר במתכוין לשם מלבוש. אבל אם אינו מתכוין לשם מלבוש, אלא כדי שלא יטנפו בגדיו, לא בדא לא במקרה כזה נאמר שאסור משום כלאים:
ירושלמי כלאים, פרק ט, הלכה ג עריכה
מתני’: ט_לגתכריכי המת, ומרדעת של חמור, אין בהן משום כלאים. לא יתן את המרדעת על כתיפו, אפילו להוציא עליה את הזבל. ט_לדמוכרי כסות, מוכרין כדרכן. ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים. והצנועין מפשילין לאחוריהן במקל. ט_להתופרי כסות, תופרין כדרכן. ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים. והצנועין תופרין בארץ:
גמ’: תנן, תכריכי המת, ומרדעת של חמור, אין בהן משום כלאים. כתיב (תהילים פח ו) במתים חפשי. כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. °רבי רבי יהודה הנשיא ציוה שלשה דברים בשעת פטירתו מן העולם. אל תזוז אלמנתי מביתי. ואל תספדוני בעיירות. ומי שניטפל בי בחיי יטפל בי במותי. אל תזוז אלמנתי מביתי. ולא מתניתא היא? דתנן אלמנה שאמרה אי איפשי לזוז מבית בעלי. אמר רבי דרוסא רבי דרוסא° אין היורשין יכולים לומר לה לכי לביתך. אמר רבי דוסא רבי דוסא° . דלא יימרון לה ביתא דנשיותה שלא יאמרו לה זה בית הנשיא הוא ומשועבד הוא לנישיאותה. אמר רבי אלעזר בר יוסה רבי אלעזר בר יוסה°. כהדא דתני, ט_לודרה בבתים כשם שהיתה דרה בהן ובעלה נתון במדינת הים. ומשתמשת בכלי כסף ובכלי זהב, כשם שהיתה משתמשת ובעלה נתון במדינת הים. וניזונת, כשם שהיתה ניזונת ובעלה נתון במדינת הים. ואל תספדוני בעיירות אלא רק בכרכים גדולים, מפני המחלוקת כיוון שבעיירות שלא יהיה מקום לכל העם ויריבו מי יכנס ומי יספיד. ומי שניטפל בי בחיי, יטפל בי במותי. אמר רבי חנניה דציפורין רבי חנניה דציפורין°, כגון יוסי אפרתי ויוסף חפנים. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° מוסיף אל תרבו עלי תכריכין. ותהא ארוני נקובה
[ע"א]
24 ט_כד מיי' פ ה' מהל' ביאת המקדש הלכה ה':
25 ט_כה מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף א', סמ"ג לאוין רפג:
26 ט_כו מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה כ"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף ט', סמ"ג לאוין רפג:
27 ט_כז טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף י':
28 ט_כח מיי' פ כ"ז מהל' כלים הלכה י"ג:
29 ט_כט מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה כ"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף ט', סמ"ג לאוין רפג:
30 ט_ל מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה י"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף י"ב:
31 ט_לא מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה כ"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף ט':
32 ט_לב מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה כ"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף ט', סמ"ג לאוין רפג:
[ע"ב]
33 ט_לג מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה כ"ה, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף ז', טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף ח', סמ"ג לאוין רפג:
34 ט_לד מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה ט"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף ו', סמ"ג לאוין רפג:
35 ט_לה מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה ט"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף ו', סמ"ג לאוין רפג:
36 ט_לו מיי' פ י"ח מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ד סעיף א', סמ"ג לאוין פא:
-----------------------------------דף מב עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף מב עמוד א]
לארץ. מילתא אמרה, בסדין אחד נקבר °רבי רבי יהודה הנשיא. ד°רבי רבי יהודה הנשיא אמר, לא כמה דבר אינש אזל, הוא אתי לא כמו שאדם נקבר הוא קם בתחית המתים . ורבנין אמרין כמה דבר אינש אזיל, הוא אתי כמו שאדם נקבר הוא קם. תני בשם °רבי נתן רבי נתן. ט_לזכסות היורדת עם אדם לשאול, היא באה עמו. מאי טעמא שנאמר (איוב לח יד) תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש. אנטולינוס שאל ל°רבי רבי יהודה הנשיא, מהו הדין דכתיב תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש? אמר ליה, מי שהוא מביא את הדור, היינו הקדוש ברוך הוא שמחיה המתים, הוא מלבישו. רבי יוחנן רבי יוחנן° מפקד ט_לח אלבשוני בורדיקא בגדי תכלת לא חיורין ולא אוכמין לא לבנים ולא שחורים דאין קמית ביני צדיקייא, לא נבהת אם אקום בין צדיקים שהם לבושים לבן לא אתבייש. ואין קמית ביני רשיעייא, לא נבהת אם אקום בין רשעים שהם לבושים שחור לא אתבייש. רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° פקיד, אלבשוני חוורין חפיתין תלבישו אותי בגדים לבנים בדיוק במידה. אמרין ליה, מה את טב מן רבך? אמר לון, ומה אנא בהית בעבדאי מה אני צריך להתבייש במעשי? רבי ירמיה רבי ירמיה° מפקד ט_לטאלבשוני חוורין חפיתין תלבישו אותי בגדים לבנים בדיוק במידה. אלבשוני בנרסיי יהבון מסנא ברגלייה וחוטרא בידיי ויהבוני על סיטרא תלבישו אותי כמו שאני רגיל בחיי תנו נעלים לרגלי ומקל בידי ותקברו אותי בצד הדרך אין אתא משיחא אנא מעתד אם יבא המשיח אני אהיה מוכן ציפורייא אנשי ציפרי אמרין, מאן דאמר לן °רבי רבי יהודה הנשיא דמך אנן קטלין ליה מי שיאמר לנו שרבי מת נהרוג אותו. אדיק לון התקרב אליהם בר קפרא בר קפרא°, רישיה מכוסיי מאנוי מבזעין בגדיו קרועים. אמר לון מצוקים ואראלים תפוסין בלוחות הברית וגברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות. אמרין ליה דמך מת °רבי רבי יהודה הנשיא. אמר לון אתון אמריתון וקרעון. ואזל קלא דקרעון לגו פפתה ונשמע קול הקריעה עד הכפר פפתה מהלך תלתא מילין. אמר רב נחמן רב נחמן° בשם רבי מנא רבי מנא°, מעשה ניסין נעשו באותו היום ערב שבת היתה ונתכנסו כל העיירות להספידו ואשירוניה בתמני עשרה כנישן ואחתוניה הניחו אותו להספד בשמונה עשר בתי כנסת ולבסוף הורידו אותו לקבורה בבית שערים לבית שערים. ותלה לון יומא היום התארך, עד שהיה כל אחד ואחד מגיע לביתו, וממלא לו חבית של מים, ומדליק את הנר. כיון ששקעה החמה, קרא הגבר שהיה כבר בקר. שרון מציקין אמרין דילמא דחללינן שבתא התחילו להצטער אמרו אולי חיללנו שבת. יצתה בת קול ואמרה להן כל מי שלא נתעצל בהספדו של °רבי רבי יהודה הנשיא יהא מבושר לחיי העולם הבא בר מן קצרא חוץ מהכובס שלא היה באותו יום. כיון דשמע כן, סליק ליה לאיגרא וטלק גרמיה ומית עלה לגג והשליך עצמו ומת. נפק בת קלא ואמרה ואפילו קצרא יצאה בת קול ואמרה אפילו הכובס מבושר לחיי העולם הבא. °רבי רבי יהודה הנשיא הוה יתיב ליה בציפורין שבע עשרה שנין וקרא על גרמיה (בראשית ויחי מז כח) ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. ויחי יהודה בציפורין שבע עשרה שנה. ומן גובעין מתוכם עבד תלת עשרה שנין חשש בשינוי כאבה לו שן. אמר אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° כל אותן שלש עשרה שנה לא מתה חיה בארץ ישראל ולא הפילה עוברה בארץ ישראל. ולמה חש שינוי למה כאבה לו שן? חד זמן עבר חמא חד עיגל מנכס פעם אחת ראה עגל מובל לשחיטה, געה ואמר ליה רבי שיזבי תציל אותי אמר ליה לכך נוצרתה. ובסופה איך אינשמת נרפא? חמתון קטלין חד קן דעכברין אמר ארפונון ראה אותם הורגים קן עכברים אמר להם עזבו אותם (תהילים קמה ט) ורחמיו על כל מעשיו כתיב. °רבי רבי יהודה הנשיא הוה ענוון סגין ענותן גדול והוה אמר כל מה דיימר לי בר נשא אנא עביד כל מה שיאמר לי אדם לעשות אעשה חוץ ממה שעשו זקני בתירה לזקני. דשרון גרמון מנשיאותיה ומנוניה שהסירו עצמם מהנשיאות ומינו את הלל נשיא במקומם. אין סליק רב הונא רב הונא° ריש גלותא להכא אם יבא רב הונא רב הונא° ראש הגולה לכאן, אנא מותיב לעיל מיני אני אושיב אותו מעלי. דהוא מן יהודה ואנא מבנימין, דהוא מבית דוד מן דכריא מהזכרים ואנא מן נוקבתא ואני מהאמא. חד זמן אעל רבי חייא רובה רבי חייא רבה° לגביה פעם נכנס רבי חייא הגדול אליו אמר ליה הא רב הונא רב הונא° לבר בחוץ נתכרכמו פניו של °רבי רבי יהודה הנשיא. אמר ליה ארונו בא. אמר ליה פוק וחמי מאן בעי לך לבר לך תראה מי מחפש אותך בחוץ. ונפק ולא אשכח בר נש יצא ולא ראה איש וידע דהוא כעיס עלוי. עבד דלא עליל לגביה תלתין יומין נהג בעצמו נזיפות ולא נכנס לרבי שלושים יום. אמר רבי יוסי בר בון רבי יוסי ברבי בון° כל אינון תלתין יומין כל אותם שלושים יום יליף רב רב (אמורא)° מיניה דרבי חייא רבי חייא רבה° כל כללא דאוריתא למד רב מרבי חייא את כל כללי התורה. לסוף תלת עשרתי שניא ותלתתוי יומיא אחרי שלוש עשרה שנה ושלושים יום שבהם רבי סבל משניו, עאל נכנס אליהו לגביה בדמות רבי חייא רובה רבי חייא רבה°. אמר ליה מה מרי עביד מה שלומך. אמר ליה חד שיניי מעיקא לי. אמר ליה חמי לה לי הראה לי אותה וחמי לה ליה הראה לו אותה ויהב אצבעתיה עלה ואינשמת ונרפאה. למחר עאל נכנס רבי חייא רובה רבי חייא רבה° לגביה. אמר ליה, רבי חייה רבי חייא רבה° ל°רבי רבי יהודה הנשיא, האי שינך מה היא עבידה? אמר ליה, מן ההיא שעתא דיהבת אצבעתך עלה אינשמת מאותו רגע שנגעתה בה היא נרפאה. באותה שעה אמרו. אי לכם חיות שבארץ ישראל. אי לכם עוברות שבארץ ישראל. אמר ליה רבי חייא רבי חייא רבה°, לא הוינא אנא זה לא הייתי אני. מן ההיא שעתא הוה נהיג ביה ביקר מאותו זמן נהג בו רבי בכבוד. כד הוה עליל לבית וועדא, כשהיה נכנס לבית המדרש הוה אמר, יכנס רבי חייא רובה רבי חייא רבה° לפנים. אמר לו °רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי לפנים ממני. אמר לו חס ושלום. אלא רבי חייה רובה רבי חייא רבה° לפנים ו°רבי ישמעאל ברבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי לפני ולפנים. °רבי רבי יהודה הנשיא
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף מב עמוד ב]
הוה מתני שבחיה דרבי חייה רובה רבי חייא רבה° קומי לפני °רבי ישמעאל ברבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי. חד זמן חמי גו בני ולא איתכנע מן קומוי פעם אחת ראה רבי ישמעאל ברבי יוסי את רבי חייא בבית המרחץ ורבי חייא לא קם לכבודו אמר לו אהנו דאת מתני שבחיה את זה אתה משבח. אמר לו מה עבד עשה לך? אמר לו חמתי גו בני ולא איתכנע מן קומוי ראה אותי בבית המרחץ ולא קם לכבודי. אמר לו למה עבדת כן.? אמר ליה, ייתי עלי דאין סחית לא ידעית יבא עלי שאני לא זוכר אפילו שהתרחצתי, דבההיא שעתא אשגרית עיניי בכל ספר תילים אגדה באותו זמן הרהרתי באגדות ספר תהילים. מן ההיא שעתא מסר ליה שני תלמידין דיהלכון עימיה בגין סכנתא. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° צם תמניי יומין למיחמי לראות בחלום רבי חייה רובה רבי חייא רבה° ולסופא חמא ורגזן ידיה וכהו עינוי לבסוף ראה ורעדו ידיו וכהו עניו. ואין תימר דהוה רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בר נש זעיר. חד גרדיי אורג אתא בא לגבי דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר ליה חמית בחילמי ראיתי בחלום דרקיעא נפל וחד מן תלמידך סמך ליה. אמר לו וחכים את ליה אתה יודע מי זה. אמר לו אין אנא חמי ליה אנא חכים ליה אם אראה אותו אכיר אותו. עבר כל תלמידוי קומוי וחכים העבירו את כל התלמידים לפניו והכיר לרבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° צם תלת מאוון צומין למיחמי רבי חייה רובה רבי חייא רבה° ולא חמתיה ובסופא שרא מצטער. אמר מה הוה לעי באוריתא סגין מיניי צם שלוש מאות צומות כדי לראות את רבי חייא רבי חייא רבה° ולא ראה אותו התחיל להצטער אמר האם הוא עמל בתורה יותר ממני. אמר לו ריבץ תורה בישראל יותר ממך ולא עוד אלא דהוה גלי. אמר לון ולא הוינא גלי ואני לא גליתי. אמרין ליה את הוית גלי מילף והוא הוה גלי מלפה אתה גליתה כדי ללמוד הוא גלה כדי ללמד. כד דמך כשמת רב הונא רב הונא° ריש גלותא אסקוניה להכא העלו אותו לכאן אמרי אין אנן יהבין ליה אפה נקבור אותו. אמרין נייתיני גבי רבי חייא רובא רבי חייא רבה° דהוא מן דידהון נביא אותו אצל רבי חייא הגדול שגם הוא מבבל. אמרין מאן עליל יהב ליה תמן מי יכניס אות לשם? אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° אנא עליל יהיב ליה אני אכניס אותו. אמרו ליה עילתך את בעי, דאת גבר סב ואת בעי מיעול לך מיתב לך תמן אתה מחפס תירוץ שאתה זקן ואתה רוצה למות ולהשאר שם. אמר לון יהבון משיחתא ברגלייתי תנו חבל ברגלי ואין עניית אם אתעכב, אתון גרשין לי תמשכו אותי. עאל ואשכח תלת דנין נכנס ומצא שלושה דנים היכן לתת מקום לרב הונא רב הונא°. ושמע קול אומר . יהודה בני אחריך. ואין עוד גדול כמותך. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° בני אחריך, ואין עוד גדול כמותך. כמו שנאמר אחריך יוסף בן ישראל ואין עוד גדול כיוסף שלא הניח אחריו כמותו. תלה רבי חגי רבי חגי (אמורא)° עינוי מסתכלא. אמר ליה, אפיך אפיך תסתובב שלא תראה ולא תנזק . אמר רבי חייה רבה רבי חייא רבה°. יהודה ברי נפיש תן מקום לרב הונא רב הונא° יתיב ליה. ולא קביל רב הונא רב הונא° עלוי מתיב ליה. שלא רצה להפריד בן רבי חייא רבי חייא רבה° לבניו. אמרין, כמא דלא קביל עלוי מתיב ליה. כן זרעיתיה לא פסקה לעולם. ויצא משם והיה רבי חגי רבי חגי (אמורא)°י בן שמונים שנה, ונכפלו לו שניו. כתיב (בראשית ויחי מז ל) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. יעקב כל הן דהוא יקבר, מהו מנכי כל מקום שיקבר מה הוא מפסיד? ולמה רצה כלכך להיקבר בארץ ישראל? רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר , דברים בגב. רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° אמר דברים בגב. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר דברים בגב. מהו דברים בגב? רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר דכתיב (תהילים קטז ט) אתהלך לפני ה' בארצות החיים. והלא אם היו שואלים אותנו, היינו אומרים שאין ארצות החיים בעולם הזה אלא צור וחברותיה וקיסרין וחברותיה, דתמן זולא תמן שובעא. אלא אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° משום בר קפרא בר קפרא°. ארץ שמיתיה חיין תחילה לימות המשיח. מה טעמא? שנאמר (ישעיהו מ"ב, ה') נותן נשמה לעם עליה. מעתה רבותינו שבגולה הפסידו? אמר °רבי סימיי רבי סימיי מחליד עושה מחילות הקדוש ברוך הוא לפניהן את הארץ והן מתגלגלין כנודות. וכיון שהן מגיעין לארץ ישראל נפשן חוזרות עליהן. ומה טעם? שנאמר (יחזקאל ל"ז, י"ד) והבאתי אתכם אל אדמתכם, ונתתי רוחי בכם וחייתם. רבי ברכיה רבי ברכיה° שאל לרבי חלבו רבי חלבו° רבי חלבו רבי חלבו° שאל לרבי אימי רבי אמי° רבי אימי רבי אמי° שאל לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאל לרבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. ואית דאמרין רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° שאל לרבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, ואפילו כגון ירבעם בן נבט וחביריו? אמר ליה כתיב (דברים האזינו כט כב) גפרית ומלח שרפה כל ארצה. אמר רבי ברכיה רבי ברכיה°מן הן שאל להן זה שאל לזה והן שאל להן וזה שאל לזה לא שמעינן מינה כלום. מיי כדון דמה תשובה היא זו? כיון שנשרפה ארץ ישראל, נעשה בהן מידת הדין. תני בשם °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שבע שנים עשת ארץ ישראל נשרפת הדא הוא דכתיב (דניאל ט', כ"ז) והגביר ברית לרבים שבוע אחד. כותים שבה מה היו עושים? מטליות מטליות כל פעם מקום אחר היתה נשרפת. כתיב (ירמיהו כ ו) ואתה פשחור וכל יושבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר רבי אבא רבי אבא° בר זמינא אמר רבי חלבו רבי חלבו° ורבי חמא בר חנינא רבי חמא בר חנינא°. חד אמר שני עונשים, מת שם ונקבר שם
-----------------------------------דף מג עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף מג עמוד א]
, יש בידו שתים קללות. מת שם ונקבר כאן, יש בידו אחת. וחרנה אמר, קבורה שבכאן מכפרת על מיתה שלהן. לכן מת שם ונקבר שם, שלא תהיה לו כפרה. אמר רבי יונה רבי יונה° בשם רבי חמא בר חנינה רבי חמא בר חנינא° ריגליי דבר נשא ערבתיה למיקמתיה כל הן דהוא מתבע רגליו של אדם ערבים להעמיד אותו במקום שבו הוא מתבקש. כתיב (מלכים א כב כ) ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד. וימות בתוך ביתו ולא תמן? אלא שנגזר שימות שם, והיה צורך לפתות אותו שיבא לשם . אליחורף ואחיה תרין איסקבטיריי סופרים דשלמה הוו. חמא מלאך מותא מסתכל בון וחריק בשינוי ראה שמאלאך המות מסתכל עליהם וחורק שנים. אמר מלה ויהבון בחללא. אזל ונסבון מן תמן הלך ולקח אותם משם אתא קאים ליה גחיך לקבליה בא עמד צוחק לפני שלמה. אמר לו ההיא שעתא הויתא איחרוק בשינייך וכדון את גחיך לן אז חרקתה שנים עכשיו אתה מחייך. אמר לו רחמנא אמר דינסב לאליחורף ואחיה מן חללא הקדוש ברוך הוא אמר לי לקחת את אליחרוף ואחיה מהחלל ואמרית מאן יהיב לי אילין להן דאישתלחית מיסבינין אמרתי מי ישים אותם במקום שהקדוש ברוך הוא שלח אותי לקחת אותם ויהב בליבך למיעבד כן בגין דנעביד שליחותי. אזל ואיטפל בון מן תמן ונתן בלבך לעשות כך כדי שאוכל לטפל בהם שם תרין ברויי שני בניו דרבי ראובן בר איסטרובילוס רבי ראובן בר איסטרובילוס° תלמידוי ד°רבי רבי יהודה הנשיא הוו. חמא מלאכה דמותא מסתכל בון וחרק בשינוי ואמר נגלינון לדרומה שמא הגלות מכפרת. אזל מלאך המות ונסבון מן תמן. עולא נחותא הוה אידמך תמן שרי בכי עמד למות בבל והתחיל לבכות. אמרין ליה מה לך בכי אנן מסקין לך נעלה אותך לארעא דישראל? אמר לון, ומה הנייה אית לי ואנא מובד מרגליתי גו ארעא מסאבתא איזה הנאה יש לי ואני מאבד את המרגלית שלי בארץ טמאה. לא דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה. °רבי מאיר רבי מאיר הוה אידמך ליה עמד למות באסייא. אמר לבני אסיא. אמרין לבני ארעא דישראל הא משיחכון דידכון. אפילו כן אמר לון יהבי ערסי על גיף ימא תניחו את מיתתי על חוף הים שהיא מחוברת לארץ ישראל. דכתיב (תהילים כד ב) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה. שבעה ימים סובבין את ארץ ישראל. ימא רבא. ימא דטיבריא. ימא דסמכו. ימא דמילחא. ימא דחולתא. ימא דשליית. ימא דאפמיא. והא איכא ימא דחמץ. דיקלטינוס הקוה נהרות ועשאו. כתיב (במדבר חקת כא כ) ונשקפה על פני הישימון. אמר רבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא°, כל מי שהוא עולה להר שימון ומצא כמין כברה בים טביריא זו היא בורה של מרים. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שערונה רבנין והא היא מכוונא כל קביל תרעא מציעיא דכנישתא עתיקתא דסרונגין היא מכוונת כנגד שער האמצעי של בית הכנסת העתיק בסרונגין. °רבי רבי יהודה הנשיא, רבה בר קיריא רבה בר קיריא° ו רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° הוון מטיילין באיסטרין בדרך ראו ארונות שהיו באין מחוצה לארץ לארץ. אמר רבי בר קיריא רבי בר קיריא° לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, מה הועילו אילו? אני קורא עליהם (ירמיהו ב ז) ונחלתי שמתם לתועבה בחייכם ותבואו ותטמאו את ארצי במיתתכם. אמר ליה, כיון שהן מגיעין לארץ ישראל הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן דכתיב (דברים האזינו לב מג) וכפר אדמתו עמו:
ירושלמי כלאים, פרק ט, הלכה ד עריכה
מתני’: ט_מהברסים, והברדסים, והדלמטיקיון, ומנעלות הפינון, לא ילבשם עד שיבדוק. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. אף הבאים מחוף הים וממדינת הים, אינן צריכין בדיקה, מפני שחזקתן בקנבס. ט_מאומנעל של זרד, אין בו משום כלאים:
גמ’: הבורסין זה בריה. הברדסין זה דילמא. הדלמטיקון זה קובלין ומעפורין. ומנעלות הפינון זה דרדסין. תנן, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר אף הבאים מחוף הים וממדינת הים. מה, מחוף הים או ממדינת הים? או מחוף הים שממדינת הים? מן מה דתני כגון צור וחברותיה, קיסרין וחברותיה. הדא אמרה מחוף הים שממדינת הים: תנן, אינן צריכה בדיקה מפני שחזקתן בקנבס. הדא דתימר בראשונה. שלא היתה הפשתן מצויה בכל מקום. אבל עכשיו שהפשתן מצויה בכל מקום, צריכין בדיקה. מנעל של זרב, דאית אתרין יש מקומות דזרבין
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף מג עמוד ב]
עימרה מן גו תופרים צמר בתוך הנעל, ויש חשש שמא תפרו בחוט פשתן. כהדא ד°רבי זעירא רבי זעירא מפקד לרבי אבא בר זבינא רבי אבא בר זבינא°, דיאמר לבר ראשון, דלא יחוט ליה מסאניה בכיתן, אלא ברצועה שלא יתפור לו את הנעל בפשתן אלא עם רצועות עור, דכיוון שהיה גורב גרבים מצמר, ולא יכול להוריד אותם בלא שיחלוץ את הנעלים קדם. יש בזה איסור כלאים מדרבנן. מודי רבי זעירא רבי זעירא°, באהן דאסר פיסקי דעמר על בגד דכיתן, דהוא שרי בזה שקושר חגורה של צמר על בגד פשתן שהוא מותר. דהוא שנץ גרמיה מכווץ עצמו, והיא נחתא לה ויכול להוריד את הבגד מבלי להוריד את החגורה . בעון קומי שאלו את רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. מהו מיחוט מסאניה בכיתן האם מותר לתפור נעל בחוטי פשתן? אמר לון למה לא? אמרו לו , בגין דרבי זעירא רבי זעירא°, דאמר רבי זירא רבי זירא° אסור. מודה רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בהן דילבש ט_מבדרדסין דעמר על גבי דרדסין דכיתן במי שלובש גרב צמר על גרב פשתן, דהוא אסור. דאי לא שלח עילייא שאם לא יפשוט את העליון, לא שלח ארעייה לא יכול לפשוט את התחתון. ולא התיר אלא בנעלים שיכול לדחוק ולחלוץ גרביו בתוך הנעל. אבוי דרב ספרא רב ספרא° שאל לרבי זעירא רבי זעירא°. מהו מיתן פריטין גו גולתה דצמר שלובש, ומיקטרינון בחוט דכיתן האם מותר לתת כסף בתוך בגד צמר שלובש ולקשור אותם בחוט פשתן ? מהו מיתן פריטין גו סדיניה, ומיקטרינון בחוט דעמר האם מותר לתת כסף בתוך סדין פשתן שמתכסה בו ולקשור אותם בחוט צמר? אמר לו. חכים רבי לרב הונא רב הונא° מכיר אתה את רב הונא. דרב הונא רב הונא° אמר, אסור. רבי אבינא רבי אבינא° אמר, אסור. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, מותר. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יסא רבי אסי°. מותר:
ירושלמי כלאים, פרק ט, הלכה ה עריכה
מתני’: ט_מגאין אסור משום כלאים, אלא טווי ואריג. שנאמר לא תלבש שעטנז. דבר שהוא שוע לבד טווי ונוז. לדעת הרמב"ם כל אחד בניפרד אסור לדעת רב שמעון משאנץ, רק הכל יחד אסור. °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר. נלוז ומליז את אביו שבשמים עליו. ט_מדהלבדין אסורין, מפני שהן שועין. ט_מהפיף שפה של צמר בשל פשתן, אסור מפני שהן חוזרין באריג. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. ט_מומשיחות של אריג אסורות, מפני שהוא מולל עד שלא קושר. ט_מזלא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו, אף על פי שהרצועה באמצע. ט_מחאותות הגרדים ואותות הכובסין, אסורות משום כלאים:
גמ’: אם שוע לבד אסור , נתני שעז ולא נתני טני? אילו תנינן שעז ולא תנינן טני, הוינן אמרין, הא טווי מותר. ומתניתא לא אמרה כן שטווי מותר, דתנן, אין אסור משום כלאים אלא טווי
[ע"א]
40 ט_מ מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה כ"ח, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"ב סעיף ב':
41 ט_מא מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה ט"ו, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף י"ג:
[ע"ב]
42 ט_מב טור ושו"ע יו"ד סי' ש' סעיף ד':
43 ט_מג מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' ש' סעיף א', סמ"ג לאוין רפג:
44 ט_מד מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' ש' סעיף א':
45 ט_מה מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' ש' סעיף א':
46 ט_מו מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' ש' סעיף א':
47 ט_מז מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' ש' סעיף ה':
48 ט_מח מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה כ"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף ט"ו:
-----------------------------------דף מד עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף מד עמוד א]
ואריג. אי הכי ניתני שעט ולא ניתני נוז? אילו תנינן שעט ולא תנינן נוז, הוינן אמרין הא לנוז לארוג מותר. ומתניתא לא אמרה כן דתנן, אלא פיף של צמר בשל פשתן אסור, מפני שהן חוזרין לאריג. ניתני טנז ולא ניתני שע? אילו תנינן טנז ולא תנינן שע הוינן אמרין הא שע לבד מותר. ומתניתא לא אמרה כן אלא הלבדין אסורין מפני שהן שועין. משיחות של ארגמן אסורות אפילו לא מלל . אית תניי תני, מותרות. מאן דאמר אסורות, כגון אילין טרסייה דהוא מכפת ביה שהוא מהודק סביב הבגדים ואינו יכול להוריד את הבגדים עד שמתיר את החגורה . מאן דאמר מותרות, דהוא שנץ גרמיה מכווץ עצמו והיא הבגד נחתא לה:
ירושלמי כלאים, פרק ט, הלכה ו עריכה
מתני’: ט_מטהתוכף תכיפה אחת, אינה חיבור ואין בה משום כלאים. והשומטה בשבת פטור. ט_נעשה שני ראשיה בצד אחד, חיבור ויש בה משום כלאים. והשומטה בשבת חייב. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, עד שתשלש. ט_נאוהשק והקופה מצטרפין לכלאים:
גמ’: תנן, התוכף תכיפה אחת . רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° אמר. עד יחות כל סיטרה שיעשה שתי תכיפות וכל החוט יהיה באותו צד. אמר רבי ינאי רבי ינאי°. אמרו לו לרבי חנינא רבי חנינא בר חמא°, צא וקרא את המשנה בחוץ שאינה נכונה. דהא תנינן עשה שני ראשיה לצד אחד. מעתה עד דיחות ויסוק ויהיו ארבעה תכיפות . והתני °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר עד שישלש. מעתה עד יחות ויסוק ויחות ויהיו שש תכיפות? הרי גם בלי זה זה חזק ולא הגיוני להקל כל כך באיסורי שבת. אלא רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° דיבר רק הכין והכין שצריך למתוח את הקצוות. חוט שהשחילו למחט. אפילו קשור מיכן ומיכן, אינו חיבור.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף מד עמוד ב] תפרו לבגד , החוט חיבור לבגד ואינו חיבור למחט, לפי שעומד להנטל. תנן, עשה שני ראשיה בצד אחד, חיבור ויש בה משום כלאים . רבי יונה רבי יונה° ורבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° תרויהון אמרין. בקשור מיכן ומיכן. מיליהון דרבנן פליגין. דאמר רבי אבא רבי אבא° אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רב רב (אמורא)°. ט_נבהממתיח צדדין בשבת חייב משום תופר. ואם אינו חייב עד שיקשור , ויימר שחייב משום תופר ומשום קושר? תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, עד שתשלש . אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי דעל ידי שלישי, מלאכתו מתקיימת. מה °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ? דתנינן תמן. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. האורג שלשה חוטין בתחילה שמתחיל אריג חדש, ואחת על האריג, חייב. אמר רבי עולא רבי עולא° . טעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס תמן, דעל ידי שלישי מלאכתו מתקיימת. ברם הכא שמדובר בחיבור, אפילו פחות מיכן אפילו בשנים לא מסתתר הוא. תנן, והשק והקופה מצטרפין לכלאים. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° . לא שנו אלא שק. הא סל לא. אשכח תני, הסל והשק והקופה מצטרפין בכלאים. ט_נגאוהלים אין בהן משום כלאים. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. ט_נדהוא ובנו מהו שיצטרפו בכלאים? היאך עבידא? הוא לביש מאנין דעמר בגדי צמר, ובריה לביש מאנין דכיתן ובנו לבוש בגדי פשתןונסב פיסקי דעמר ועגלה על תריהון ולקח רצועת צמר וכרך על שניהם. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° וההן הספק הזה רק במקרה שקשר נו נשוך כשהוא הדוק. רבי חגי רבי חגי (אמורא)°י בעי. הוא עצמו מהו שיצטרף בכלאים? היאך עבידא? הוא לביש דרדסין דעימר בחדא ריגלייא היה לבוש גרב צמר ברגל אחת, ודרדסין דכיתן בחדא ריגלייא היה לבוש גרב פשתן ברגל שניה וקשר אותם . אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° וההן נו נשוך כשהוא הדוק. לא צורכה דא אלא לא בזה אלא בזה יש מקום להסתפק היו בראשו פצעים. יהב סיפלני דסמרטוט דעמר על חדא, וספלני דסמרטוט דכיתן על חדא נתן תחבושת מבד צמר על פצע אחד ותחבושת מבד פשתן על פצע שני. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, וההן נו נשוך כשהוא הדוק. דאין לך אסור, אלא נשוך בלבד:
[ע"א]
49 ט_מט מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה כ"ד, טור ושו"ע יו"ד סי' ש' סעיף ב':
50 ט_נ מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה כ"ד, טור ושו"ע יו"ד סי' ש' סעיף ב':
51 ט_נא מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' ש' סעיף ה', טור ושו"ע יו"ד סי' ש' סעיף ז':
[ע"ב]
52 ט_נב מיי' פ י' מהל' שבת הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' ש"מ סעיף ו', סמ"ג לאוין סה:
53 ט_נג מיי' פ י' מהל' כלאים הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף א':
54 ט_נד טור ושו"ע יו"ד סי' ש"א סעיף ז':
הדרן עלך פרק אינו אסור וסליקא לה מסכת כלאים
הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת כלאים וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת כלאים וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת כלאים וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:
הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת כלאים כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":
קדיש בנוסח אשכנז / ספרד עריכה
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּרַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:
קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח עריכה
יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)
דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)
לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)
תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)
ויש נוהגים במקום:
יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)