שולחן ערוך יורה דעה שא ו


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

תופרי כסות תופרים כדרכם ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועין תופרין בארץ וכן מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועים מפשילין במקל:

הגה: ויש מתירין אפי' ללבוש כלאים כל שאינו מכוין להנאתו כגון שלובש כלאים להעביר בו המכס או שלובשן כדי להראות מדתן אם רוצה למכרן וכדומה (טור והרא"ש והסמ"ג):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(ח) וכן מוכרי כסות מוכרין כדרכן. שהרי אינו לובשו דרך מלבוש אבל בסעיף ה' לובשו דרך מלבוש כן מחלק ב"י לדעת הרמב"ם וקשה לי על זה מה בכך שלובש ממש מ"מ דבר שאינו מתכוין הוא אלא נראה לי שדעתו דשאני לעיל סעיף ה' דכיון שלובשו בכוונה דרך מלבוש כדי שיפטר ע"י כך מהמכס לפי שאין נותנין מכס ממלבושין א"כ הוי דבר שמתכוין דעיקר כוונתו שיהא דרך מלבוש אבל הכא אין כוונתו אלא שיראו הבריות ויקנו ומתני' מתוקמא שפיר טפי לדעת הרמב"ם דדוחק לומר דתרי מתני' בחד פירקא פליגי אהדדי ע"ש מיהו קשה להיש מתירין בסעיף ו' אפי' בלבישת דבר שאין מתכוין אמאי אסור בסעיף ח' במרדעת להוציא עליה זבל הא דבר שאין מתכוין הוא דהא היש מתירי' אסרי נמי במרדעת להוציא זבל כדאיתא בדברי הרא"ש וטור ורבינו ירוחם להדיא וכן בעט"ז כתב לקמן סעיף ח' אף ע"ג דאינו מתכוין אלא שלא ילכלך בזבל אפ"ה אסור דהא הוי העלאה ממש עכ"ל וא"כ קשיא לסברת היש מתירין אפי' בהעלאה ממש כשאינו מתכוין וגם לפי מה שחילקתי לדעת הרמב"ם קשה כן ונראה דהוצאת זבל לא הוי דבר שאין מתכוין דהא אינו נוטל המרדעת אלא כדי שלא ילכלך בגדיו ומתכוין להציל בגדיו ודמי ללא יקח אדם ביצה חמה בבגד כלאים דלקמן סעיף י"ב ודלא כהעט"ז דחשיב ליה דבר שאינו מתכוין ודו"ק:


ט"ז

תופרין כדרכן. פי' אע"פ שבשעת התפירה יש הבגד על ארכבותם כדרך התופרים והטעם דדבר שאין מתכוין מותר. וזהו סותר מה שפסק בסמוך דלגנוב את המכס אסור בכלאים והא הוה דבר שאין מתכוין כדאמרינן בהדיא בזה ריש פרק הגוזל בתרא דרבי עקיבא בשם ר"ש שרי להבריח בו המכס מטעם דבר שאין מתכוין ודינים אלו הם דברי הרמב"ם ופירש ב"י לדעתו דדוקא שם שלובש דרך לבישה אסור אפילו שלא במתכוין מה שאין כן כאן וכן במוכרי כסות אין לובש ממש עליו אלא נושא על כתיפו ולא הבנתי החילוק הזה דהא מן התורה אסור אפילו במקצת לבישה דהיינו שכורך על ידו ולמה יהיה חמור בזה שיהיה לוקה ד"ת כשלובש לגנוב המכס כמפורש ברמב"ם מהך דיש לבישה במקצת הגוף ועוד קשה שהרי הטור כ' להיתר במוכרי כסות אפילו אם לובשים אותו כדי להראות מדתו והבית יוסף כ' שהרמב"ם חולק על זה ויש לתמוה במאי קמפלגי בזה ומו"ח ז"ל כ' דלהרמב"ם אסור במכס דהוה פסיק רישיה דמודה רבי שמעון דאסור ואשתמיטתיה סוגיא דהגוזל בתרא שזכרנו דאמרינן בהדיא דלרבי שמעון מותר במכס דהכי שמעינן ליה בברייתא ונראה לע"ד דהרמב"ם הוכיח מדשנה התנא בפרק א' דינים אלו דהיינו איסור בכלאים להבריח המכס ואח"כ היתר במוכרי כסות אין לומר דפליגי אהדדי כמו שכ' הר"ש דלא ניחא לרמב"ם בכך אלא על כרחך דסביר' ליה לתנא דיש חילוק בדבר דבמכס יש לו הנאה מן הלבישה דבלא הלבישה היה חייב ליתן המכס נמצא דהלבישה היא לו הכרח והוה הנאה זאת כמו הנאת שאר לובש מלבוש כלאים שאסרה תורה ודומה למ"ש בסעי"ב בביצה חמה דחשיב הנאה מה שניצול מן חמימות הביצה משא"כ במוכרי כסות שאין המכירה תלויה בזה אלא שהוא עושה כן להקל במשאו כשהוא עליו או להראות מדתו והיה אפשר לעשות בדרך אחר ע"כ אין הלבישה הכרחית לו וכיון שאין מתכוין להנאתו מותר. כן נראה לי לדעת הרמב"ם:

ובגשמים מפני הגשמים כו'. ברמב"ם כתוב ברישא גבי תופרי כסות כמו שהעתיק כאן וגבי מוכרי כסות בסיפא כ' בלשון זה ובלבד שלא יתכוין בחמה שיציל להם הכלאים שעל כתיפן מן החמה ולא יתכוונו בגשמים להתחמם בו עכ"ל. ויש לתמוה למה לא כ' ברישא כמו בסיפא ותו בסיפא גופיה למה שינה בין חמה לגשמים היה לו לומר גם בסיפא שינצל מן הגשמים ונראה דאורחא דמילתא נקט דודאי לענין דינא גם במציל עצמו מן הגשמים אסור אלא דבסיפא במוכר כסות ונשאו על כתיפו איך שייך לומר שמציל עצמו מן הגשם במה שיניח הבגד על כתיפו ונמצא שכל גופו יהיה מלוכלך בגשם וכתיפו ינצל לחוד בשלמא לענין שינצל מחמה שפיר דמגביה שם הבגד נגד השמש ויהיה לצל על כל גופו אבל באמת אין חילוק בין עושה להנצל מחמה או מגשמים בכל דבר שיתכוין בשבילו ועל כן לא זכר הטור והש"ע כלום מזה אע"פ שהשלחן ערוך העתיק כאן לשון הרמב"ם לא העתיק דבר זה גבי מוכרי כסות דאין בו נפקותא לדינא כתבתי זאת לפי שבפרישה הביא דברי רמב"ם שכ' להתחמם בהם כ' וצריך עיון היכא דלא עביד מחמת חימום כלל אלא שלא יקלקלו הגשמים בגדיו אי שרי או לאו ודוק מ"ו וצריך עיון דלקמן גבי ביצה חמה אמרינן שנהנה מכלאים להינצל מפני החמה ומאי שנא גשמים מחמה ונ"ל לדמות למה שכתוב בסמוך בגדים שמסתפרין בהם דאם אין להם בית קיבול ראש דמותר אף על גב דמגינים שלא יטנפו הבגדים מהשערות והוא הדין בלהציל מגשמים על בגדיו עכ"ל ותמה אני אם יצאו דברים אלו מפיו דאדרבה מבגדים של מסתפרים מוכח להיפך שהרי כ' שם הרא"ש הביאו בית יוסף בסמוך וז"ל כשבני אדם מסתפרים פורסין עליהם סדין כדי שלא יתלכלכו בגדיהם בירושלמי אמרינן במתכוין לשם מלבוש כו' דהיינו שיש להם בית ראש עכ"ל הרי דכל שיש בו בית קיבול אז אסור אע"פ שאינו עושה אלא להציל מלכלוך ה"נ כאן שהוא בגד גמור ומכסה בו מפני לכלוך הגשם ודאי איסור גמור הוא וכמו שמשמע לשון הטור והשלחן ערוך שזכרנו וזה ברור נראה לי ועיין בסעיף י':

באר היטב

(ו) כדרכה:    פירש הט"ז אע"פ שבשעת התפירה יש הבגד על ארכובתם כדרך התופרים והטעם דדבר שאינו מתכוין מותר וזה סותר מה שפסק בסמוך דלגנוב המכס אסור בכלאים והא הוי דבר שאינו מתכוין כדאמרינן בהדיא ר"פ הגוזל בתרא וע"כ צ"ל דיש חילוק בדבר דבמכס יש לו הנאה מן הלבישה דבלא הלבישה היה חייב ליתן המכס והוי הנאה הזאת כמו הנאת שאר לובש כלאים משא"כ במוכרי כסות שאין המכירה תלויה בזה אלא שעושה כן כדי להקל משאו או להראות מדתו והיה אפשר לעשות בדרך אחר וכיון שאינו מתכוין להנאתו מותר עכ"ל והנה המדקדק בש"ס בדף קי"ג קשה דהא מ"מ גם גבי מכס מקרי דבר שאינו מתכוין וצ"ל שלא קאמר כן אלא לדעת המקשן אבל לדעת התרצן הוי דבר שמתכוין ואפ"ה מותר להעביר המכס מאחר שהוא מכס שאין לו קצבה וע"ש. ובפרישה כ' וצ"ע היכא דלא עביד מחמת חימום כלל אלא שלא יקלקלו הגשמים את בגדיו אי שרי או לא והט"ז תמה עליו וכתב דפשוט הוא שבודאי איסור גמור הוא ע"ש.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש