שולחן ערוך יורה דעה שב ב
<< · שולחן ערוך יורה דעה · שב · ב
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
הלוקח כלי צמר מהעובד כוכבים צריך לבדקן יפה יפה שמא הם תפורים בפשתן (והקונה בגדים מן העובד כוכבים צריך להתיר תפירתן ולתפרן בקנבוס) (טור). ואפי' אם העובד כוכבים מסיח לפי תומו שתפרן בקנבוס אינו נאמן ובמקומות שהפשתן ביוקר מן הקנבוס יש לסמוך להתיר:
- הגה: ואסור לומר לעובד כוכבים לתפור לו בגדים בחוטי קנבוס אע"פ שפשתן יותר ביוקר דנקל לתפור בפשתן מבקנבוס (רשב"א סימן שס"א) אבל אם נותן לו חוטי קנבוס שרי ולא חיישינן לאחלופי מאחר שיש לעמוד על הדבר שחוטי פשתן כשמדליק כבה מהר ושל קנבוס הולך ושורף (כן משמע במ"מ פ"ח דמ"א)[1]. וכן נוהגין אע"פ שיש מחמירין (רשב"א הנ"ל).
- וישראל החשוד לתפור כלאים דינו כעובד כוכבים יש מחמירין דלא יתפור בגד צמר בקנבוס לבן שלא יחשדוהו שהוא פשתן ולכן צובעין הקנבוס (מהרי"ל):
מפרשים
(ב) ואפי' אם העובד כוכבים מסיח לפי תומו כו'. כי הוא ידוע לכל העובדי כוכבים שחייטים ישראל מחזרים על הכפרים לקנות מהן מטוה של קנבוס לתפור כי אינו מצוי כמו הפשתן והלכך איכא למימר זה עובד כוכבי' להשביח מקחו הוא אומר כ"כ הרא"ש ועט"ז ואין להקשות לאיזה צורך הוצרכו לזה דהא ס"ל דאין עובד כוכבים נאמן במסל"ת אפי' באיסור דרבנן אלא בעדות אשה וכדלעיל סוף סימן קל"ז דכבר הוכחתי שם דהיינו דוקא היכא דאיתחזק איסור' אבל הכא דלא איתחזק איסורא והוה נאמן אם לא שידוע לכל העובדי כוכבים ולהשביח מקחו הוא אומר כן:
(ג) ובמקומות שהפשתן כו'. כלומר דוקא דיעבד יש לסמוך להתיר על טעם זה בלבד שהפשתן ביוקר מן הקנבוס אע"פ שנקל לתפור בפשתן מקנבוס ויצא שכרו בהפסדו אבל לכתחלה אסור כו' וכדמסיק הרב וכן הוא בתשובת הרשב"א ובב"ח וע"ל סי' קי"ח סעיף ז' וי':
(ד) ולא חיישינן לאחלופי כו'. דכיון דהוא אומן לא מרעא אומנתיה מאחר שיש לו לעמוד על הדבר כן הוא בהרב המגיד ור"ן ורבינו ירוחם ושאר מחברים טעמא דאומן והרב קיצר במובן:
(ה) כשמדליק כבה מהר כו'. ובס' מע"מ סוף דף רצ"ב כתב ושמעתי מחייטין ישראלים שבודקים הקנבוס בענין זה שמושכין החוט עד שנמשכין כמין שערות ואם אותן שערות מרובות (צ"ל ארוכות) הרבה בידוע שהוא קנבוס עד כאן:
(ו) יש מחמירין כו'. דומה לדלעיל סימן רצ"ח ע"ש:
אינו נאמן. לפי שיודע שהישראל מבקש אחר קנבוס ע"כ להשביח מקחו אומר כן:
יש לסמוך להתיר. בב"י בשם הר"ש כתב במקום שהפשתן ביוקר וטוב יותר לתפור בקנבוס לפי שהוא חוט חזק התפירה יש להתיר עכ"ל. והקשה מו"ח ז"ל על הש"ע למה פסק כאן להתיר בתנאי אחד מחמת שהפשתן ביוקר והר"ש התנה תנאי שני עוד דהיינו שטוב לתפור בו מחמת שהוא חזק ודחק לתרץ דש"ע מיירי בדיעבד ולעד"נ דמאי דאמר הר"ש שהוא חזק כו' אינו תנאי כלל דודאי בכל המקומות חזק יותר אלא העיקר באם הפשתן ביוקר אלא שלא תקשה מאי מהני מה שהוא ביוקר מ"מ יש סברא כנגדו דהפשתן טוב יותר לתפירה מחמת שהוא חלק יותר מקנבוס כמ"ש ב"י בשם הר"ן וכמ"ש רמ"א אח"כ לזה כתב שהקנבוס יותר חזק לתפור ואינו נקרע בתפירה ובפשתן נקרע ויש בו טורח לאומן לתקן מחדש נמצא שסברות אלו הם מוכרעות זו כנגד זו דהיינו פשתן יש בו מעלה מצד חליקתו ויש בו גריעותא מצד חלישתו וע"כ הדבר תלוי במה שהוא ביוקר דזהו מכריע להיתר ותלוי בנמצא במקומות אבל לענין חוזק החוט ודאי בכל המקומות הוא כן וזה פשוט לענ"ד:
אבל אם נותן כו'. רמ"א הכריע להתיר בזה דוקא כדעת המ"מ מטעם דחייש לאחלופי מאחר שיש לעמוד וכו' דאם אין נותן לו יש לו לתרץ ולתקן עוותו ולומר טעיתי והייתי סבור שזה קנבוס משא"כ בנותן לו קנבוס ואח"כ רואה שהוא פשתן לא יוכל לתקן מעשיו שהיה לו להזהר במה שנתן לו ולייחד לו מקום מיוחד כן נראה לי טעמו ולא ס"ל טעם דקנבוס הוא חזק כסברת הר"ש והא דלא כתב דבריו דרך פלוגתא על הש"ע כיון שאפשר דגם הש"ע מיירי בדרך זה:
(ג) ואפי': לפי שידוע שהישראל מבקש אחר קנבוס ויש לחוש דלהשביח מקחו אומר כן ולכן אפי' לא איתחזק איסורא אינו נאמן. עכ"ל הש"ך.
(ד) להתיר: היינו דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור. ש"ך.
(ה) לאחלופי: דכיון דהוא אומן לא מרעא אומנתיה מאחר שיש לעמוד על הדבר. כן הוא בהרב המגיד והר"ן ושאר פוסקים טעמא דאומן והר"ב קיצר במובן עכ"ל הש"ך.
(ו) ושורף: ובס' מע"מ כתב ושמעתי שחייטין ישראלים בודקים הקנבוס בענין זה שמושכין החוט עד שנמשכין כמין שערות ואם אותן שערות ארוכות הרבה בידוע שהוא קנבוס. עכ"ל.
פירושים נוספים
- ^ עיין בלח"מ פ"ח ממ"א הל' י' וצ"ע. וע"ש בכ"מ (מראה זקן)